"קיימת מוסיקה באנחת השיחים, בזרימת הנחלים, בכל הדברים,
אילו אנשים יכלו להקשיב".  (לורד ביירון)
 



נתחיל בתודה לשני אנשים. האחד - חבר יקר.
השניה - אשתי היקרה. 
האחד הציע טיול במדבר.  השניה הסכימה.


ספטמבר. יום שישי בצהרים. 
הדהירה דרומה מתחילה - דרומה למדבר.
תמיד חשבתי שכאן, בנגב, יש תחושה בראשיתית. נגיעה בשורשים.
כי אנחנו, בני ישראל, בדומה לשיחים במדבר,  יודעים דבר מה על השרדות.
שעה וחצי מרחובות ואתה במדרשת שדה בוקר,
על הדשא בפארק שליד קבר בן גוריון,  כשהיעלים מקפצים סביב. 





אין ספק שהפארק הזה הוא מהאהובים עלי בארץ. כאן, על הראש הצחיח
הזה, מישהו נטע ירוק. 

התחנה הבאה היתה טיילת הפארק המשקיפה על נחל צין, כדי לתפוס את השקיעה.




בשקיעה יש יופי, וגם בשורה מעט מרה - היום הנפלא הזה אוטוטו מגיע לסיומו.



נסיעה קצרה מכאן ומגיעים ל-  "חאן השיירות" שבו נלון. 
מקום נהדר עם כל מה שצריך. יש אוהלי ענק, יש שטח לקמפינג עם
אוהל משלך,  ויש חדרים פשוטים ונקיים. לקחנו חדר כי זה מה שהיה פנוי.
טיול קטן בסביבת איזור החדרים מגלה שבילים חביבים שעוברים ביניהם,
משובצים בצמחיה מזמינת ציפורים. נפלא ביום,



מואר נעים בלילה.





בדרך לצפיה בגמלים פגשנו זוג שחיפש מקום פתוח כדי לסעוד בו. 
אבל אירוח בדואי צריך להזמין מראש. המלצנו להם על פאב ג'ומעה
שנמצא גם הוא במדרשה.

אחרי שעה של רביצה בחדר הגענו לגו'מעה בעצמנו. עוברים את השער
בכניסה למדרשה, נוסעים ישר עד לצומת T וזה ישר מולך במרכז המסחרי.
שמחנו לגלות כאן תפריט חביב ואוירה טובה. יש גם בירה שמיוצרת
במקום. מה רע?
היעד הבא הוא הליכה קצרה בשביל שיוצא מהחאן כדי לצפות
בשמים זרועי כוכבים. מראה שכזה לא ראיתי מימי צה"ל העליזים.
מצלמה מקצועית על חצובה קלטה את מה שמצלמת הסלולארי לא יכלה.




בשניה הנכונה עיני לא הכזיבו, וקלטו "כוכב נופל".
את זה - באמת לא שוכחים ככ מהר. 
"כולנו עשויים מכוכבים" שר מובי.  רכיבים של סופרנובה שהתרחשה
אי שם ושמהם נוצרנו?  אולי. 

נותר רק לחזור למזרון הנוח בחדר. לזה קוראים שינה עריבה בחאן בערבה.
השעון מכוון ל 7:40.  הוא לא יצלצל. למה? אנערף. תנו לישון, אני בחופש...




בוקר הגיע וזה הזמן לקפה במרפסת עם הגפנים.




זהו, הכל מוכן.  יוצאים למסלול עין עקב. קצת נסיעה מהחאן ואתם שם. 
יורדים עם הרכב מעמדת התשלום (זה דווקא לא מסלול בתשלום)
ומגיעים לחניון "סרפנטין". מפה תתחיל דרך לא פשוטה אך יפה של שעתים 
וחצי עד לאגם.





עליה תלולה וחזקה מקבלת את פניך, בערך 20 דקות, מה שמזכיר
לך שאתה לא בכושר, יא בטלן. 



בסוף העליה הלשון בחוץ והנוף מדהים.
המדרשה שבה היינו אתמול נמצאת כעת על ההר שמולנו.




עוד קצת הליכה שמרגילה אותך לקצב, ומגיעים לאוהל
הבדואי של מגדלן. אשה חביבה שעושה אירוח בדואי פשוט וטעים. 
25 שח לאדם עבור יופי של תה עם מרווה, צלחת חצילים וצלחת לבנה.






מכאן ממשיך לו ההארד קור. אל תעשו את זה בספטמבר.  
גם אם הצפי הוא ל 26 מעלות בשיא. זה עדין חם למדי. 
נדרשות מדי פעם הפסקות והרבה רצון טוב. 

הלאה: המסע נע בין נופים נהדרים שמרחיבים את הלב. 







עוד שביל, עוד הר, עוד נופים נהדרים ו..הופ,  הנה מראה לא
שגרתי של צמחיה עבותה יחסית.



זה בהחלט מעיד על מקור המים שחיפשנו.
יורדים בסולם שחצוב בסלע והגענו.

ההמולה נשמעת למרחוק ומעידה על משפחות שטובלות באגם. 
איך הם הגיעו בקלות?  עם גיפ. קצת נסיעה, 10 דקות הליכה וזהו.
הלאה: המים מרעננים ונעימים. מליחים, אבל נקיים. וכן, המים עמוקים
וצריך לדעת לשחות.  יש רק בלטה אחת לשבת בה בכיף, עם מקום
ל- 3 אנשים בערך. ועוד כמה נקודות בודדות שניתן לשים בהן את
כפות הרגלים. שפת האגם מאוד חלקה. אז זהירות, לא ליפול. 
אחרי הכל יש לכם עוד כברת דרך חזרה. 

שעתים וחצי בערך. כמו ההלוך. 






החזרה לא פשוטה אבל הפעם אין עליות קשות. החום גבר,
זהו החום של הצהרים והוא בהחלט לא מרחם. חובה הרבה מים. 
לפחות 3 ליטר כל אחד.  שלא לדבר על כובע רחב מאוד, משקפי
שמש, קרם הגנה ושרוול ארוך שמגן על הזרועות.
כל מה שלא מוגן יעבור "טיגון".





בחרנו לוותר על פניה מזרחה אל "חוד עקב".
זו עליה קשה יותר מזו שעשינו בתחילת המסלול.
במקום זאת המשכנו צפונה עם שביל הגיפים.
חסכנו 4 ק"מ ומאמץ קשה שיכל להסתיים רע.
בכל זאת ספטמבר. ראינו היום מראות פנטסטיים.
לא היתה תחושת החמצה. רחוק מזה. 


אחרי הליכה קשה הגענו לבסוף לרכב בתחושה עילאית.
זה הזמן לאייס קפה של ג'ו בדלק מנטה הסמוך.  
מגן שמש בחלון הנהג לא יזיק. כל הדרך צפונה השמש שוב 
עושה את שלה.  


איך נסיים הפוסט הזה?  בתמונת הנצחון כמובן. תודה לטבע.