בשבחו של פטרוס

14.4.2020

עשור חלף מאז מותו של  Petrus Thomas Ratajczyk ,
הידוע בשם הבמה פיטר סטיל. מעל 2 מטרים של כשרון מוסיקלי, כריזמה וחוש הומור. 
האיש שמאחורי ומלפני ומצדדי להקת TYPE O NEGATIVE .

האיש שכתב את "בשבחו של בכחוס"  (אל היין היווני)  המופתי ועוד איספור שירים בלתי נשכחים בז'אנר הגותי/מטאלי/וכו. 
מי שמכיר את הלהקה יודע שהגדרות זה לא מה שחשוב כאן, כי TYPO פשוט היתה להקה מוסיקלית.

 

מה הייחוד של TYPO ?   הצבעים.  

הם היו גם להקה שחורה וגם להקה ירוקה. שחור זה מטאל וגוטי.
ירוק זה הטבע.  TYPO הם להקה ממדינת ניו יורק, שבה הסתיו
מביא עימו ליערות המרהיבים את צבעי השלכת. 

הלהקה אמנם מברוקלין, יער הבטון,  אבל ברור מהיכן ההשראה האמיתית של
פיטר סטיל.  "אני איש ירוק" הוא שר ב  GREEN MAN הנפלא ולא קשה להבין מהיכן זה בא. 

נחזור אחורה לשנת 1993:

האלבום BLOODY KISSES יוצא ומדהים את הרוקרים בעולם. 
זה לא רק הריפים המגניבים שכאילו נלקחו מאיזו ערימת דפים נשכחת של טוני איומי

(ופיט סטיל בהחלט היה מעריץ של בלאק סבאת).
זו אווירת היער האפילה, חגיגת הערפדים והירח המלא, ריקוד האלים,
וכל מוטיב אחר שנלקח מעולמות הפנטזיה שיצרו בני האדם, מטולקין ועד גורג ר.ר. מרטין.   

השיר BLACK NO 1  בהחלט היה גולת הכותרת, והציג יפה את היכולת של הקלידן גוש סילבר, יהודי מברוקלין,
לבדל את הלהקה הזו מכל להקה אחרת בעולם.  השילוב המוצלח של הקלידים עם המלודיות והדרמטיות של פיט
סטיל עושים את הקסם.  מוסיפים את הגיטרה הרועמת של קני היקי והתופים של ג'וני קלי, שתמיד יודע לעשות

"תופי רקע" שמשתלבים בשיר ולא גונבים את ההצגה ממנו,  ותקבלו הרכב מטאל נפלא, 
ששיאו בתקליט OCTOBER RUST  המרהיב משנת 1996, שאחרי
חודשים של הקלטות הביא את יכולות הלהקה ליצירת פאר אמיתית.

קצת מיותר לכתוב על המוסיקה של TYPO בעידן שבא לאחר מכן.  
כלומר, היו שירים טובים וכיפים, אבל אחרי השיא הזה נראה שמשהו בתוך תוכו של פיטר סטיל התחיל להתערער.

בשנת 2005 הוא נעלם, וכך התחילו שמועות על מותו המוקדם. מאוחר יותר הוא יספר
שבתקופה זו הוא איבד שליטה על השימוש בסמים עקב מותו של אביו,

ושאחיו ואחיותיו הביאה לאישפוזו במוסד בברוקלין עקב כך.  
"חצי ממשפחתי מכורה לסמים ,  לא זכור לי שהתערבתי להם בחיים" אמר בכעס. "פעם היתה לי משפחה,  היום כבר אין".
מאוחר יותר הוא היה מעורב בתקיפה שעליה ריצה חודש בכלא. מסתבר שלסטיל היתה אז חברה, והוא תפס מישהו אחר מתחיל

איתה.  המישהו הזה מצא עם מי להתעסק.  אח"כ סטיל גם התכסח עם חברת התקליטים של TYPO, מי אם לא

ROADRUNNER המהוללת, אחרי שזו הוציאה  אלבום BEST OF של הלהקה ללא שסטיל ידע על כך, לדבריו. 

וכמו שסטיל אמר: "זהו אוסף שניתן לקרוא לו  'הפחות גרועים'  שלנו". 

כל אלו קרו הרבה אחרי שסטיל הצהיר על עצמו כמי שסובל מהפרעה דו קוטבית, שהוא נוהג להתאים את שיריו למצב רוחו,

ושמדי פעם היה מקבל טיפול נוגד דיכאון.  "תמיד היתי די מדוכא, אבל זה רק צד אחד שלי"  אמר.

בחזרה ל-  OCTOBER RUST: השם נלקח מאהבתו של פיטר סטיל  לשלכת והסתיו, והוא כתב את כל השירים למעט

"נערת קינמון" של ניל יאנג. אחרי בדיחה קלה ומקורית ביותר ברצועה מספר 1 (למיטב זכרוני זה עבד גם עלי),

ואחריה נאום שבו הלהקה מודה מראש  למאזין (רצועה 2) , המסע מתחיל.  לא בגיטרה או תופים, אלא בצ'לו ופסנתר.

LOVE YOU TO DEATH הוא כניסה מרהיבה לעולם החדש של TYPO, עולם צבעוני יותר,עמוק יותר וכל כך מלודי.

כל שיר מציג בקפידה ריף גיטרה אפל כמיטב המסורת של בלאק סבאת, שירה מהפנטת בבודדים או יחדיו
(לעתים בקולות גבוהים ולעתים נמוכים), מגע קלידים קסום ולבסוף  מיקס ייחודי של כולם, שמהווה חותמת של התקליט כולו.

המסע ממשיך דרך שירים כמו GREEN MAN  ו RED WATER,  שיוצרים מעין פסקול אלטרנטיבי לסרטי שר הטבעות.

בהמשך יבוא MY GIRLFRIEND'S GIRLFRIEND  הקצבי יותר  (ואגב, שיר שמתחיל עם תוף באס בד"כ מרמז על דברים טובים),
ואחריו הרצף הנפלא DIE WITH ME ו- BURNT FLOWERS FALLEN שהם מעין שדרוג רציני לצמד SUMMER BREEZE

ו SETS ME ON FIRE מהתקליט הקודם.  ואז מגיע "בשבחו של באכחוס" הנעלה, שכמובמיתולוגיה יוונית לוקח אותנו על הרוח

האלוהית זפיר למסע באולימפוס.  ומה קורה שם באולימפוס?  שיחה של פיטר סטיל עם אל היין שמתחילה כך:

Hey Bacchus
She hates me
Hey Bacchus
She hates me

למה דווקא עם באכחוס בחר סטיל לשוחח על פרידה קשה שעבר
לפני הקלטת האלבום? מן הסתם כי באכחוס מייצג את חברו הטוב –
אלכוהול, ששוב עוזר לו להתמודד עם הכאב.

 

מיד עם סיום השיר מגיעה גרסת כיסוי לניל יאנג שמביאה איתה המון התרוממות נפש.  

אני חושב שניל יאנג הצדיע ל TYPO בסתר ליבו, בין אם הוא מסוגל להאזין לסוג כזה של מוסיקה ובין אם לאו. אין קאבר
טוב כמו קאבר שנשמע כאילו הוא בעצם המקור. זה קורה רק כשההתאמה שלו למבצע הקאבר היא מושלמת, ואכן הקסם קורה.
והנה, זה הזמן לפינאלה:  WOLF MOON שאכן כולא אותך במחשבות נפלאות על אנשי זאב ביער, ומעל הכל HAUNTED, 

לגמרי מאסטרפיס,   שמראה כמה בגרות נחתה באחת על פיטר סטיל מהאלבום הקודם. זה מאתגר להוציא עוצמות משיר

שמתנהל כל כך באיטיות,  בהחלט אתגר מוסיקלי,  אבל  TYPO  צלחו אותו כאן בגדול.
HAUNTED מכשף אותך מהתו הגבוה הראשון של הקלידים,  אחכ בקטע השקט שבו פיט כאילו מקריא

סיפור על אדם מיוסר הנודד ביערות, ולקינוח במקהלת הרוחות הפנטסטית ששרה יחדיו
WOOOOOOO בערך מדקה 8:33, מקהלה של ליל ירח מלא שבו האגמים מנצנצים, הרוח קרירה והעצים מייבבים עד היום על
פיטר סטיל:  בשנת 2010, בגיל 48,  הוא נפטר מהתקף לב. הלהקה מתה מיד יחד עימו.

 
אבל עובדה, הוא יחיה לנצח כמוסיקאי מוערך ודמות אניגמטית שמיצירותיה הרבות אני ואחרים נהנים עד היום. 

נסיים בהומור פיט סטילי טיפוסי,  אי שם מראיון שנתן בערוב ימיו, כשהוא מובס, עייף, רחוק מימי נעוריו ומהחזות השרירית

והמרשימה שאפיינה אותו: "אנשים אומרים ש TYPO נעשו כבדים יותר. מעניין אם הם מתכוונים למוסיקה או למשקל הגוף שלנו".