עוד יום רגיל. קם בבוקר , עובד, חוזר למשפחה, גולש קצת באנטרנט, ואז ההלם: דולורס אוריורדן מלכת החמוציות איננה עוד.
הקרנבריז ליוו אותי בכל מני תקופות.
בלילה מסויים ללא שינה, ורגע לפני שנרדמתי, זה היה LINGER שהתנגן ברדיו.
בסוף הסרט נשיקת הפרפר, זה היה NO NEED TO ARGUE שהתאים מאוד לסצינה הבלתי נשכחת.
באילת, שם עבדתי, והיתי מובטל ומשועמם במשך חודשיים ארוכים כמו נצח בגלל עונה חלשה, זה היה כל התקליט הבלתי נשכח BURY THE HATCEHT.
בחזור מיום עבודה מעצבן, באוטו, זו היתה הפתיחה הנוגעת של MISS YOU WHEN YOUR GONE.
קרנבריז זה דולורס, ודולורס זה הקרנבריז. זמרת עם קול אדיר שמסוגל להכל, מלחינת שירים בחסד (בד"כ עם הגיטריסט נואל הוגן). רק עכשיו, כשהיא איננה, אני ועוד מליונים מגלים על ההתעללות המינית שעברה במשך שנים, האנורקסיה, נסיונות ההתאבדות, דכאונות עמוקים, וכנראה שגם הפרעה דו קוטבית. זה ללא ספק נותן לכל השירים שהיא שרה מימד חדש. מעולם לא חשבנו שזו חלילה שזו להקת פופ תמימה, בהחלט היתה לקרנבריז חותמת של איכות בריטית. אבל אם היה סממן כלשהו של להקה קלילה ונעימה, הרי שהוא נעלם ברגע אחד וקיבלנו ברגע אחד להקה אחרת לחלוטין, להקה שהמלנכוליה היא אהובתה.
יש שני סוגי אנשים: אלו שרודפים אחרי עונג, ואלו שבורחים מכאב. דולורס, ששייכת לסוג השני, נמצא מתה לבדה. היא הותירה אחריה 3 ילדים, אומה כואבת ומורשת גדולה של מוסיקה נפלאה.
SHUTTERED הקול של דולורס משנה כאן צורה והופך מלטף ונעים מהרגיל. אבל היא לא באה ללטף, היא מספרת על משהו שנסדק עמוק בתוכה. מלאך שמספר כיצד בא לתת הכל אבל בתמורה נבגד והושלך הצידה. השיר בסוף מסתיים, אבל הכאב נשאר.
DREAMS מתחיל נפלא ומסתיים נפלא עוד יותר, בדואט של דורלורס עם ...עצמה? כנראה. לא סביר שזה מייק מהוני, בן זוגה לשעבר, שעושה קולות רקע בשיר. כך או כך זהו סיום באווירה אירית אמיתית: בכי מהדהד בערבה של שתי רוחות קלטיות שנשכחו.
JUST MY IMAGENATION לחן כל כך אופטימי, לא בדיוק מנת חלקם של הקרנבריז. עיון נוסף במלים גורם לך לתהות אם באמת יש כאן אופטימיות, או שהלחן רק מטעה אותנו. מה שבטוח, זהו שיר כל כך יפה. הרמוניית הצלילים שבסופו רק גורמת לך להודות עליו לדולורס שוב ושוב. האם מותה היה רק הדמיון שלי?
EMPTY מהשירים העצובים של החמוציות ובכלל אחד העצובים שיש. "ריק". "ריקנות". מלים שיכולות לתאר היטב את מה שעובר על מי ששומע על מותה של מוסיקאית שהיתה חלק מפסקול חייך. אם דולורס אכן סבלה מהפרעה דו קוטבית, כפי שהיא עצמה חשפה בבית המשפט לאחר תקרית לא נעימה, אזי קיבלנו כאן חלון לנשמתה ברגעים שבהם היא סובלת מקוטב הדיפרסיה. הכינורות, הגיטרה, הקול, כלי ההקשה...הכל כאן נרקח ליצירה יפה ומרה כאחד.
DAFFODIL LAMENT כשמרירות ועצב הם החותמת שלך, לא פלא שיוצא לך שיר שכאילו הופרד בלידתו מהאלבום האגדי "התפוררות" של הקיור. שימו אוזניות ותנו גם לצלילים הקטנים ביותר להקיף אותכם. הגעתם לפסקול של סוף העולם.
DYING IN THE SUN בעיני, זה השיר שמייצג את הכל אצל דולורס אוריורדן - הקול האדיר שצולח כל מכשול בקלות - אפילו בהופעה חיה, האופן שבו הוא מרטיט ומרפא אותך כאחד, הנפש המעונה, והשאלה will you hold on to me.... אי אפשר שלא. כבר עשיתי זאת בעבר. וגם כעת.
NO NEED TO ARGUE פרידה. בזה מדובר. וכרגיל אצל הקרנבריז, לכאב נילווה תמיד אותו מינון של יופי. להתראות דולורס, ותודה על כל הרגעים הנפלאים שילוו לנצח אותי ואת כל מי שנגעת בו.
