אוקי מתחיל חלק ב.
סקופ: הוא היה בעבר באותו עמוד אנטרנט עם חלק א, ואז בנקודה הזו גיליתי יום אחד שזה נחתך ונעלם מהעמוד.
שוחחתי עם הנהלת האתר אבל לדבריהם המידע אבוד לנצח. אנסה לכתוב את מה שזכור לי, אבל ברור שזה לא יהיה בפרטי פרטים כמו חלק א. חבל.
...אז איפה היתי? אי ההרפתקאות של יוניברסל.
זה היה רק החימום, מסתבר. כי הערב מועדות פני למתקן הכי מפחיד בעולם: SLING SHOT.
תשכחו מרכבות הרים. זה מתקן כ"כ מפחיד שאנשים מתעלפים בו - ויש תיעוד ב - YOUTUBE .
במה מדובר? בקלע. שני עמודי ענק, שביניהם נמתח כבל שמחזיק מתקן עם שני כסאות
כמו בטיילת של אילת. אבל ע=נ=ק=י.
רואים איך החבר'ה בתמונה הם נקודה שנעלמת בשמים? במציאות זה גרוע יותר.
לא זוכר כמה עולה, אבל אתם יכולים להרשות לעצמכם.
איך היה? המממ. מסתבר שליפול לשמים זה מפחיד פי אלף מליפול לאדמה. נהדר!!
אני ממליץ ללכת בלילה. יותר מפחיד.
ובכלל, המתקן נמצא במקום נהדר עם מכונות משחק, קארטינג והשכרת סגווי. מה רע?
לילה טוב לי!
=יום תשיעי באורלנדו=
קמים מוקדם ונוסעים לפארק ממלכת החיות של דיסני. האמת, החלש מבין הפארקים של דיסני. אבל עדין חוויה.
המתקן המענין כאן הוא האברסט, שבו יש דימוי של רכבת הרים שעולה על הר קפוא. יש פה טוויסט מאוווד מקורי לרכבות הרים:
בשלב מסויים היא פתאום נוסעת אחורה. נהדר.
יש פה גם טיול ספארי שבו רואים מאוווד מרחוק אריה ישן, קרנף, ואולי עוד כמה חיות. פה זה לא אפריקה ואל תצפו לדבר האמיתי. לעומת זאת, עיצוב האיזורים (אסיה/אפריקה וכו) הוא פשוט נפלא ומכניס אותך לאווירה.
בסוף היום, שהיה מוקדם מהרגיל, היתה כאן תהלוכה של בובות מרהיבות בצורות של חיות. נחמד.
הפארק לא שווה הרבה אזכור מעבר לכך. מן הסתם לילדים הוא הרבה יותר מהנה.
אז מה עושים עכשיו?
פורשים מוקדם יחסית למלון לנוח. גם לאיש צעיר זה היה עד עכשיו מסע מעייף. כדאי לשמור כוחות.
=יום עשירי באורלנדו=
היום קופצים לדיסני הוליווד סטודיוס (לשעבר:אולפני MGM ) של דיסני.
מתקנים מאוד ידועים כמו מעלית המוות, רכבת הרים "אירוסמית" , מרדפי מכוניות מרהיבים מול עיניך ועוד.
נחמד, אבל השורה התחתונה כאן היא מופע הערב שכולו פירוטכניקה וזיקוים שמבוססים בחלקם על הסרט "פנטזיה" של דיסני.
אין ספק שהוא היה מרהיב. לא כדאי לשבת בדיוק מול המופע, יש בו זרקור ענק שמקרין אורות ותמונות והוא יכול לסנוור.
גם לא חובה לשבת קרוב. רואים מכל שורה.
במהלך חצי מהיום הזה , ירד גשם זלעפות. ככ ה זה בפלורידה, לעולם אין לדעת. תמיד קחו אתכם "חליפת סערה" למקרים כאלו.
=יום 11 באורלנדו=
ביום הזה אני אעשה טעות של טירון.
קמתי בבוקר והבטתי בתכניה שלי. זה אמור להיות יום של השלמות. "מצויין", חשבתי. "נחזור לסיוורלד, הרי יש כניסה נוספת חינם - מושלם".
תמיד כיף לחזור למקום שנהנית בו כי אתה כבר מכיר ויודע לא לחזור על טעויות.
עולים שוב על רכבות הרים, רואים שוב את כל מה שרצית לראות שוב, ובעיקר מצלמים את מה שלא הצלחת לצלם בפעם הקודמת.
בשתים בצהריים אני חוזר למלון ומגלה שלא ניתן לפתוח את הדלת בשום צורה.
בקבלה אמרו לי שהיתי אמור לעשות צק אאוט לפני כמה שעות. מה קרה פה?
ובכן, טעות בתכניה שעשיתי. זה לא יום של השלמות, זה היום היתי אמור לנסוע דרומה בערך חמש שעות למיאמי. אופס!!
צדק אאוט, להכניס הכל מהר למזוודה והעלם לאוטו אחרי חריש רגלי שעשיתי חצי יום בסיוורלד. לא אידאלי לפני נסיעה של חמש שעות, זה בטוח. אבל עדיף מלצאת לשם מחר בבוקר ולהפסיד חצי יום. יאללה, אתה צעיר וחזק ויהיה בסדר.
הנסיעה עצמה לא היתה קשה, בעיקר כביש אחד או שניים רוב הדרך. אבל מאוווווד מעיקה בכלל המרחק.
עשיתי עצירה אחת, שבה טלפנתי לחבר מהצבא כדי לוודא שהוא יוכל להפגש איתי כשאני חוזר לניו יורק. הוא לא ענה. זה היה מאוווד מרגיז. האיש ידע שאני אוטוטו שם ושצריך להיות זמינים בשבילי. הלאה.
הכביש הפך חשוך ואני מוצא את עצמי עולה על מחלפי ענק בזכות מכשיר הניווט שלי ועדין בדרך למיאמי. סחתיקה עלי.
בשעה מאוד מאוחר, אני מגיע למלון The Howard Johnson Dezerland Miami Beach ,
ומגלה שהחניה כאן לא חינם ומאווד יקרה. עשרים דולר ליום למיטב זכרוני.
החדר נחמד ובחדר האוכל יש שולחנות שמעוצבים כאילו הם במכוניות פאר:
יש גם בריכה , והכי חשוב - צמוד לחוף הים הלבן והנאה של מיאמי. החול פה פשוט רך ונפלא כפי שאגלה בהמשך.
מה שאני עוד לא יודע , זה שבעיה נוספת של המלון מלבד החניה - היא המיקום ף למרות שהוא על החוף:
יש מיאמי, שסה על היבשת, ויש מיאמי ביץ, שזה אי שמחובר למיאמי. מי שטס למיאמי למעשה טס למיאמי ביץ, גם נמצאות האטרקציות. וכך גם המלון שלי, אלא - שמיאמי ביץ גדולה, והמלון אינו קרוב לאטקרציות עצמן.
להכנס לאזור ה"חם" עם רכב - לא לענין. לך תדע אם יש חניה וכמה משלמים. בקיצור צריך לקחת אוטובוס.
האמת , לא נורא. דרך טובה לראות את המקומיים. אנשים מאוד פשוטים שמזכירים לך את עצמך כשאת בדרך לעבודה כסטודנט תפרן ללא רכב.
שמתי את חפצי בחדרי הקט ויצאתי רגלית לכיוון אזור האטרקציות כדי להבין כמה הוא רחוק (מאוד!!), להתמצא קצת בסביבה ובעיקר למצוא חנות מכולת כדי לקנות שתיה וחומר להכנת כריכים. גם המכולת, מסתבר, רחוקה.
בדרכי לשם אני נתקבל בחבורת צעירים לא מקומיים. "הי" אומר אחד מהם. "אתה יודע איפה מסיבת החוף שיש פה היום"?
אני אומר שלא אבל שאני מאמין שזה עוד בהמשך כי כבר הלכתי קילומטר בסמוך לחוף ולא ראיתי משהו מהסוג הזה.
אני מצטרף אליהם ושומע על המסיבה. בנתים אני מתלווה אליהם , היתה כימיה. אמרית לעצמי - מצויין , נבדוק את המסיבה.
סיפרתי שאני מישראל. "אנחנו מגרמניה", זה בסדר מצידך?"אומר אותו בחור.
הוא בערך הדובר שלהם, או למען הדיוק - זה שהאנגלית שלו הכי טובה.
"שמע" , אני משיב בפשטות, "אתם בסדר כי לא הייתם 'שם' כאשר 'הדבר ההוא' התרחש. אז אתם בסדר.
אבל הסבא והסבתא שלכם - תשכחו מזה".
זה הוגן מספיק מבחנתם ואנחנו ממשיכים. הצעירים הגרמניים של היום הם חבר'ה טובים ואני זוכר את זה היטב מהמסע הראשון שלי בארה"ב.
מה אתם יודעים, כמה דקות אחר כך מצאנו מסיבה על החוף. משהו מאורגן סטייל אילת עם סדרנים מאבטחים סלקטורים וזרקורים? לא. כמה עשרות חברה מקומיים, לטיניים, שהתארגנו ספונטנית עם מזרנים וג'אגלינג, ושלא נדע - סמים.
חלקם הביא דרבוקות ונתן מקבצים לטיניים מטורפים והריקודים החלו. נכנסתי למעגל והצטרפתי כמו מכושף. זה לא היה לילה חם ואפשר היה לרקוד בלי להרגיש שזה מכביד. המחול הסוער נמשך כמה דקות ואז פרשתי כדי למצוא את המכולת הקרובה.
הצטיידתי גם בפיצוחים וחזרתי למסיבה כדי לכבד את החבר'ה מגרמניה שישבו בצד. הם אמרו לי לא להתקרב לשאר כי המשטרה פשטה עליהם בגלל הסמים. אכן צפיתי את זה כשראיתי כמה חבר'ה מעשנים על המזרנים שהביאו וחשבו לעצמם שכלום לא יקרה.
מיאמי זו הרי מדינת משטרה. מה שאני עתיד גם לגלות על עצמי בהמשך.
הגרמנים מספרים לי שהם ימשיכו אח"כ לגמאיקה ואחכ הביתה לחיי עבודה קשים ושאין להם הרבה הזדמנויות לחגוג.
טוב, הם נצר לעם עובד. זה מה יש.
קשקשנו קצת וכך הסתיים לו ערב של יום מפרך.
=בוקר ראשון במיאמי ביץ=
נפצח בנסיעה של כ 45 דקות לפורט לאודרדייל המכונה "ונציה של פלורידה". המקום באמת יפה אבל הגעתי מוקדם מדי לאטרציה הראשונה. אני מתיישב על החוף ומקשקש עם איזה היפי שמעשן בלי סוף.
יש המון שחפים בחוף הזה ואם אתה שם אוכל בידך ומרים אותה מעלה, הם יבואו לקחת היישר מהיד. רעבים החבר'ה האלה.
כשמגיע הרגע עולים סופסוף על שייט ב"מלכת הג'ונגל" http://www.junglequeen.com העובר בתעלות פורט לאודרדייל, בין בתי עשירים ואטרקציות נוספות (כגון מופע תנינים, הכי אמיץ שראיתי בפלורידה).
לשייט מומלץ להזמין כרטיסים מראש בטלפון: 1-(954)-462-5596. השייט יוצא בשעה 14:00.
אני מגלה שהשייט לא משהו. הבחור שמסביר מאוד נחמד אבל מספר בדיחות לא מצחיקות.
רציתי מיד אחר כך לעשות ביקור בחממות הפרפרים Butterfly World http://www.butterflyworld.com/start.html
אבל כבר היה מאוחר מדי. מסתבר שהיה צריך לעשות רק את הפרפרים ולוותר על השייט.
הלאה: סמוך לפורט לאודרדייל נמצא הקניון Sawgrass Mills
http://www.sawgrassmillsmall.com.
קניון כה ענק...אאוץ, הוא לא בנוי לגובה אלא לרוחב. לעתים אם אתה רוצה להגיע מחנות אחת לאחרת אתה צריך להכנס לרכב ולחנות במיקום אחר.
אני מגלה פה תופעה מענינת: הישראלים. את חלקם פגשתי בחנויות הקניון, האחרים חלפו על פני.
מדובר באנשים מאוווד חסרי סבלנות או כבוד לבני אדם אחרים. לא נרחיב בנושא. אבל הם היו הגרועים שפגשתי ללא ספק.
מה כן שווה אזכור:
RAINFOREST CAFFE
מקום מדהים המעוצב כגונגל עם הרבה אקווריומים מדהימים. אאוץ.
באחת החנויות המוכר שואל מהיכן אני ואז אומר שהוא במקור פלסטיני , לא זוכר אם מהגדה או מעזה.
הוא כנראה בחן את תגובתי כי לידו היתה מוכרת אמריקנית תמימה.
אני מיד לוחץ את ידו, שואל על משפחתו ומאחל לימים טובים בינם לביננו. הוא היה מבסוט, הופתע מאוד לטובה.
חזרה למיאמי ביץ.
זה הזמן לטייל בחוף הים. איזה חול נהדר - נקי , לבן, ולא נדבק. קילומטרים רבים מאוד של חוף נהדר כזה.
מהחוף מקבלים רושם שמיאמי היא כמו תל אביב אבל גדולה יותר, משעממת יותר ומנוכרת יותר.
בקיצור, מיאמי לא משהו.
בערב אני עולה על אוטובוס ונוסע להתרשם מאיזור הלילה של מיאמי ביץ. ושוב, נחמד ועירני. אבל לא תל אביב.
באחד הפאבים - Mac's Club Deuce בשדרת קולינס - אני גומע בירה, מקשקש עם השכן, ונוסע הביתה כשמרגיש שמיציתי. אני עייף.
=בוקר שני במיאמי ביץ=
היום יוצאים ליול רגלי מודרך באזור סאות' ביץ' South Beach המפורסם וברובע הארק דקו Art Deco הסמוך. http://www.visitsouthbeachonline.com
מרכז המבקרים של הרובע ממוקם ב- 1001 Ocean Drive, Miami Beach וממנו יוצאים סיורי הליכה מודרכים ברובע. פרטים נוספים בטלפון: 305-531-3484 . האמת, מתאים יותר לחובבי ארכיטקטורה או הסטוריה. לא התרשמתי.
אהבתי יותר את הביקור שעשיתי לאחר מכן במסעדה הקובנית המוצלחת ביותר בעיר : Versailles Restaurant , כתובתה: 3555 SW 8th St, Miami, טלפון: 305 444 0240).
אח"כ לחוף HAULOVER BEACH PARK
10800 Collins Ave., Miami Beach.
פיגוז!!
מה שתקחו יהיה הצלחה.
בערב לקחתי אוטובוס לביקור ברזורט המרשים:
Fontainebleau Hilton Resort and Towers ובו גנים טרופיים, לגונות מפלים ומופעים של תזמורות. כתובתו:
4441 Collins Ave., Mid-Beach, Miami Beach
אופס, המקום כנראה היה בשיפוצים. לא היה זכר למראות המרהיבים שהיתי אמור לראות. קורה.
לילה טוב מיאמי ביץ המשעממת!
=בוקר שלישי במיאמי ביץ=
ביקור בפארק התוכים היה מוצלח ביותר
http://www.parrotjungle.com/jsps
יש פה מופעים יפים עם אנשים שמבינים ואוהבים חיות והמון תוכים צבעוניים ומרהיבים שלא יושבים בכלוב.
ראיתי פה גם טיגריס לבן מרהיב ועצבני וקוף צפצפן וקולני שמקפץ בכלוב הענק שלו מעץ לעץ. את קריאות הצפצוף המיוחדות שלו זוכרים היטב.
הלאה: ביקור בוילה ויסקאייה נותן הצצה לגודל הפאר בו אנשים חיים בעולם הזה.
זו ווילת ענק עם גנים חלומיים שממוקמת על חוף מבודד. יש מה לראות.
http://www.vizcayamuseum.org/start.htm
ועכשיו לכיף האמיתי : DUCK TOUR.
רכב אמפיבי מימי מלחמת העולם השניה שנוסע לו בעיר ואז נכנס לתוך האוקיינוס.
מלווה במדריך מעצבן אבל חיובי ששופע בסיפורי רכליות ויורד בצורה מצחיקה על עוברים ושבים.
בעודנו שטים באוקיינוס הוא גם יודע להסביר על בתי עשירים שנראים מרחוק, וכך הבנו שאנו צופים בוילה שבה צולם "פני צלקת".
לזה קוראים אקשן.
מה קרה בערב? לא זוכר, אז כנראה לא היה כזה טוב.
=בוקר רביעי במיאמי ביץ=
החזרת הרכב השכור בשדה התעופה של מיאמי.
טיסה לניו יורק בשעה 12:10 .
נחיתה בשדה התעופה לה גווארדיה בניו יורק 14:59.
סופרשאטל לאכסניה העלובה שלי :
WEST SIDE INN
237 west 107th st.
טל':
2128660061
ניו יורק מקבלת את פני בקור עז.
לא נעים.
אני עושה את מה שהבטחתי לעצמי - טיול רגלי על גשר ברוקלין שזכרתי מהפעם הקודמת שהיה נפלא.
אלא שהפעם היה בעיקר קררררררר ואני יורד ממנו עם תחושה שהצטננתי. הצילו.
את הערב אני אבלה ברדיפה טלפונית אחרי חברי מהצבא שלא מגיב. בשובי ארצה הוא יזכר בי ויגיד שלא יכל להגיע בגלל כך וכך. זה היה סוף החברות. צעירים וחוסר הפשרות שלהם...
את היומיים הנותרים שלי כאן ביליתי בנטילת כדורי צינון וסבל.
אין חימום פה למעט מוט מוזר שעובר בכל החדרים ופולט מעט מאוד חום. לא עוזר. אתה הולך לישון מכוסה היטב אבל נושם אוויר קר. לא נעים.
יום אחרון באמריקה:
שאטל מהאכסניה הנוראית לשדה התעופה בניו גרסי.
לוקחים AIRTRAIN לקניון הענק וקונים כל מה שזול. תחביב ישראלי ידוע.
מגיעים לטיסה הארוכה מצוניים רצח ומבולבלים. אאוץ.
סקופ: כשאתה מגיע עם גודש בראש לטיסה בלחץ אויר גבוה, הגודש ברש מתנפח וגומר אותך כל הטיסה הארוכה.
הפינאלה: אמא מרוצה שבאה לאסוף אותך וג'לגט איום ונורא, גרוע פי 2 מההלוך.
הפיצוי: חוויות אדירות ובלתי רגילות באמריקה.
המסקנה: חובה לחזור לפה עם האשה והבנות לטיול בת מצווה. אמן.
|
