======== נסיך שהוא מלך ==========



זה חסר תקדים: אמן שכותב מלים ולחן, ניגש לאולפן ומקליט את השיר תוך שהוא מנגן בעצמו על יותר מ 20 כלים, שר בגרונו העצום והייחודי, מפיק הכל בעצמו, ואח"כ גם בונה בעצמו את הכוריאוגרפיה למסע ההופעות שלו.
ואם כבר הופעות, אז מסתבר שהוא גם דופק שפגטים של רקדן בלט, משתולל בכל בלטה בבמה,  ומנגן בגיטרה החשמלית כאילו אין מחר, בעיניים עצומות, מוציא כל סולו מהלב ולא רק מהידיים. 

האם אי פעם היה מולטי-אמן,  ALL AROUND PLAYER,  כמו פרינס? 


לקהל הישראלי, עם זאת, יש את הפרינס שלו - זה של "גשם סגול" בעיקר.  
האיש המסתורי הזה, שאין מוכשר ממנו,  לא מקבל כאן מספיק הערכה.
אנחנו קהל מוזר, עם טעם מאוד ספציפי, שעושה אבחנה גסה ואכזרית בין מה שנראה לנו "איכותי" לבין כל השאר.

לד זפלין ופינק פלויד גדולים כאן, אבל אליס קופר וקיס הם בשבילנו אמריקאים מגלומניים, מוחצנים ויומרניים מדי, שהמוסיקה אצלם רק עוד חלק מה"שואו".  
נראה שאנחנו אוהבים את המוסיקאים שלנו "רציניים", כלומר עם שירים על הקיום עצמו, באופן שמרגיש נצחי וגדול מאתנו, וכל השאר הם בגדר חשוד מידי בהתחזות לדבר האמיתי.  

אולי זה בגלל היהדות והתחושה של "עם נרדף" שהיא מביאה עימה.
אחרי הכל,  קשה לעם כזה ללכת שבי אחרי מי ששם במרכז יצירתו את תענוגות החיים, ולא את מהות החיים. 

גם אני כנראה נגוע בזה: "שער הרחמים" או "לך אלי תשוקתי" של מאיר בנאי מרגישים לי חשובים יותר מכל שירי המסיבה של פרינס גם יחד.
חסר אצל פרינס  שיר קודר, קיומי, על-זמני, אנטיתזה מוחלטת לכל מה שעשה.
הרי רבים וטובים עשו זאת: לקווין יש את SHOW MUST GO ON,  לביץ' בוייז יש את TILL I DIE,  לדלתות את THE END, ואם תלכו ממש אחורה - למוצארט יש את "רקוויאם". 

אבל כאן מדובר בפרינס.  הוא לא דומה לבן אנוש אחר בשום צורה.
כן, היה לו תקליט אחד "דתי", אבל הוא ירוד ברמתו. מה שמעיד על כך שפרינס לא נועד לזה.  
פרינס בא לעשות מסיבה, ולשיר על יופי, מיניות ואהבה. 
הוא עשה זאת בכשרון ותעוזה יוצאי דופן ומגיע לו שנעריך אותו על זה. 


אז הנה כמה שירים של פרינס שראויים לתשומת הלב שלנו. 
ושאינם מהתקליט "גשם סגול", כי זו לא חכמה.  בקלות אפשר היה לבחור בכל אחד ואחד מהשירים הניצחיים שמופיעים בו.



U GOT THE LOOK

קטע בולט באלבום המופת SIGN O THE TIMES.  שולט בו עיו צליל אלקטרוני  "תעשייתי" כמו פס קול של בית חרושת. 
הוא חד כתער ועשיר באפקטים קטנים שכיף לקלוט אותם באוזניות, והוא מסתיים בגיטרה חשמלית רועמת שמנסרת את הכל.
על מה הוא ניסה לשיר כאן? על משפט שאמר פעם לזמרת שהילכה עליו קסם.  האמת, פרינס הוא זה שבד"כ  מהלך קסם על אחרים:
בסוף שנות ה 80 הוא יפגוש את קים בייסינגר והיא תסתגר עימו באחוזתו בלי לטרוח ליצור קשר עם העולם, עד שמשפחתה תחטוף אותה משם שעה שהוא נעדר מהמקום.  "הוא ממש כישף אותה"  אמרו חבריה הקרובים. 

ALPHABET STREET
"לא הצבתי לעצמי גבול בשום דבר"  אמר הוד חרמנותו,  והוא מתכוון לכל תחום שהוא,  ובעיקר לחקר מיניותו.
האגדה מספרת על רומן שהיה לו עם הזמר בוי גורג (שביום מותו של פרינס כתב בדף הפייסבוק שלו "אני בוכה פה בלי סוף"!)

יש לפרינס אינסוף שירים על מעלליו המיניים,  וכאן המסר מגיע כבר בהתחלה: 
IM GONNA TALK SO SEXY, SHE'LL WANT  FROM MY HEAD 2 MY FEET
לשיר יש קליפ צבעוני ומרענן,  וריף הגיטרה שפותח את השיר ומהווה את הבסיס שלו הוא דוגמא קלאסית לפרינס המוסיקאי:
אמן ששילב "מוסיקה שחורה" עם "מוסיקה לבנה" כפי שאיש לא עשה מעולם.

ONE OF US

חבר ותיק אמר לי פעם: "המקור לעולם יהיה טוב יותר מהקאבר" .  
באמירה זו כאילו קילל אותי בסוג של אמונה שמגשימה את עצמה כל פעם מחדש. 

אם להודות על האמת,  גם כאן זה תופס. כי המקור, של ג'ואן אוסבורן, כל כך אנושי , רגיש ומלא בחסד.
אפילו אבא שלי התאהב כששמע אותו מהחדר הסמוך.

ועדיין,  יש משהו מעורר התפעלות באופן שבו פרינס נותן פה לגיטרה את מרכז הכוח.
לרגע קט חזרתי אחורה לתחילת שנות התשעים, כשהגיטרה החשמלית היתה גם מחשמלת.

THE LOVE WE MAKE

מהרגע הראשון ברור שיש כאן משהו מיוחד. לא משיאיו של פרינס, אבל יש כאן שיר פשוט ויפה שראוי להגיע להרבה לבבות שם בחוץ (וגם נעים מאוד לנסיעה חזרה הביתה אחרי יום ארוך).  

TRUST

שירים של פרינס הם כאמור סיבה למסיבה, וכפי שהבמאי טים ברטון הבין - גם לקרנבל.
וכך יצא שאחת הסצינות המטורפות ב"באטמן"  שלו,  היא כמובן הקרנבל של גוטהם שהופך לסיוט באדיבותו של הגו'קר ג'ק ניקולסון.  רגע לפני שהוא מזרים גז "סמיילקס" על החוגגים,  רוקד לו הג'וקר ריקוד פסיכי ומצחיק לצלילי השיר הזה של פרינס. קלאסיקה. 

3 chains o gold
 
יצירה מורכבת ומושלמת, אופרת רוק אפשר לומר,  שמנוגנת בכלים רבים ומגוונים,  תזמורת שלמה שמגבה את פרינס לוחש וצועק, מנסר עם הגיטרה ומלטף עם הפסנתר.
פעם המקצב X ,   פעם הוא Y,   לפעמים הוא איננו כדי לפנות את הזרקור לסולו של שירה או גיטרה. 
מפגן כח של כל היכולות של פרינס, מהלכנה ועיבוד ועד שירה ונגינה.  יש כאן הכל.