=יומיים של טירוף באילת=

שנת 2006.

גם בעת עבודה ולימודים (סטודנט) מגיעה השעה לעשות חיים.

כמה ימים עמוסי אקשן באילת, כאלו שבהם המלון הוא רק קורת גג וארוחות- הם נוסחה מנצחת. ואם כבר אילת, אז רק בפברואר ובאמצע השבוע.

למה? כמה סיבות: מזג האוויר מושלם. השמים אפורים מעט, האוויר נקי ונוטה להיות קריר. לבוא עם חולצה קצרה ועליה טרנינג היה מספיק. עד הערב שרוולי הטרנינג היו מתוחים לאחור, בערב החזרתי.

הצפיפות באתרי העניין למניהם- מינורית. לנותני השירות יש יותר זמן בשבילך, הם אפילו יכולים לעצור מדי פעם ולשוחח איתך על החיים. באטרקציות בהן יש מדריך עם קבוצה, אתה לעתים לבד ואין קבוצה..

אז מה עוד היה לנו:

מתי הגעתי:
יום ב' בערב.

ציונים שאני מחלק:
מ- 1 עד 5.

יום ג': בים באוויר וביבשה.

• טיול בסגוויי שטח.

10:00, בית הגשר: מגיעים למשרד קטן ליד מסעדת "בצל ירוק".

הפעילות הראשונה באילת, אם אתה עושה נופש של אקשן ולא של בטן גב,  צריכה להיות יוצאת דופן, עדיף בתנועה, של אקשן מצד אחד אבל לא מתישה מדי או מלכלכת מדי מצד שני. והכל עמד בציפיות.

המדריך החביב ייתן לך תדריך קצר. שים קסדה על הראש, עלה על סגוויי שנועד לנסיעה בשטח, תרגיש אותו קצת, והנה זה בא.

המכשיר הממזרי הזה, בעל שני גלגלים, שעליו רוכבים בעמידה תוך אחיזה בכידון, מגיב לכל תנועה קלה של הגוף. הנסיעה תתחיל בטיילת, אח"כ עולים על הגשר שליד הילטון (סופסוף לא צריך להתאמץ כשעולים עליו), הלאה לחוף מול הרודס ואז ללגונה החולית, מאזורי המזמוזים של האילתים.

לעלות ולרדת דיונות קטנות עם הכלי הזה, לנסוע איתו בזיגזג בין עץ לעץ או על שביל עפר תחת האוויר הפתוח- זה ענק. המכשיר הזה מענג. מזכיר בריחופו סצנות קולנועיות כמו הסקייטבורד המעופף מ"בחזרה לעתיד", או את מרדף הרחפות ביער מ"שובו של הג'דיי." האמת, גם נסיעה שלא בשטח- מענגת. אנשים בטיילת יבהו בכם ולעתים יבקשו סיבוב. אז שיבקשו.

לסיכום: טיול שכמותו לא היה לכם. יש גם טיול בסגווי רגיל.

מחיר: לא זוכר בדיוק.

עלה לי:  100-200 ₪.

ציון: 5.

• מצנח ים.

לא רחוק מבית הגשר, בטיילת המלך שלמה, שוכנת חברת "מצנחי הים האדום". יוצאים עם סירה אל הים ואי שם מרימים אותך אל- על עם מצנח וממשיכים ככה בשייט. אני לא אתבייש לחשוף נותני שירות על פאקים, ועל פאקים משלמים: היחס של שני החבר'ה שם אליי, לקוח שמשלם בערך 150 ₪ לחמש דקות בין שמים לים, היה יחס איום. הם היו כ"כ עצבניים שהם אפילו נזפו בי כי לא שמעתי שצריך להוריד כובע ונעלים, הרימו את הקול כי לא נחתתי חזרה על הסירה בעמידה (הם לא אמרו לי) וכעסו כי לא רציתי שיצלמו אותי (תמורת 50 ₪ לכל התמונות). אני לא טיפוס וכחן ולא עשיתי להם חיים קשים, נראה היה שהם רודים בי בגלל ניסיון העבר עם לקוחות קודמים. והרחיפה? אולי בגלל ההשוואה לסגוויי, שעליו רכבתי ממש קודם לכן, הרחיפה היתה ממש לא מרגשת. הייתי צריך לנסות במקום זאת את סירת הסילון של "קיסוסקי", מתחת למלון מרידיאן. אני לא יודע איך הסירה הזאת- אבל כן יודע שיש
ל- "קיסוסקי" אחלה צוות שיודע להתנהג ללקוחות.

ציון: 1.

• ריף הדולפינים

לא מדובר הפעם בשחייה עם דולפינים וגם לא בצלילה איתם.

מספיק להגיע למקום, לשלם בכניסה, לקנות בקבוק שתייה, לרדת אל השביל שצף על המים, לתפוס פוך, לשים ת'רגלים במים, להירגע ולצפות בדולפינים שמקרקרים סביבך. יתכן והעובדים שיצאו עם דלי הדגים יבואו להאכיל איתו את הדולפינים כשהם ממש לידך. מולך, תוכל לראות את מי שבחרו לשחות עם הדולפינים, ואת הדולפינים מקפצים סביבם באוויר.

טיפ 1: אחרי שהרגלים שהו במים כחצי שעה, ולמרות שהיה יום לא חם או בהיר, הן נהיו קצת אדומות וצורבות, אז לא לשכוח קרם הגנה.

טיפ 2: זה החוף הכי טוב בעיר. משלמים בכניסה ולכן יש סינון טבעי של הקהל שבא להשתזף פה. מקום מטופח, שקט ונעים. אבל אין כמו הדולפינים.

עלה לי: 20 ₪.

ציון: 5.

• לובי מרידיאן.

שעת אחה"צ, לקראת השקיעה. היה טוב להעביר אותה עם קפה ועוגה או סעודה חלבית בלובי של מלון מרידיאן ליד הקניון. למה בלובי מרידיאן? להיות בלי הים- ולהרגיש עם. אתה מוגן בסביבה ממוזגת, יושב על כורסה נוחה ונטולת חול, כשהים וההרים מולך מבעד לזכוכית.

להימנע כאן מאייס קפה, שמרגיש כמו אבקת 'קפה נמס עלית' עם חלב קר.

עוגת הטרמיסו- אחלה.

עלה לי: 43 ₪.

ציון: 4.

• איימקס, קולנוע תלת מימדי.

קשה לפספס את המקום- הוא נראה כמו פירמידה. ובכל זאת: נמצא קרוב לכיכר שמול הקניון. נכנסים לאולם הקולנוע המשובח, מקבלים משקפיים ומתיישבים לסרט תלת מימדי של 45 דקות.

אילו סרטים מוצעים? פלישת חייזרים, טירת הרוחות, דינוזאורים ועוד.

בחרתי בדינוזאורים ובטירת הרוחות. טיפוס שטחי שכמותי, ציפיתי לאקשן וטעיתי. בשני הסרטים הנ"ל שמו דגש על האנימציה המושקעת והמדהימה. שילבו בהם עלילה שלמה כך שיש לא מעט שיחות נפש של הדמויות. אין מספיק קטעים שבהם משהו "יוצא מהמסך ומזנק עליך". אם להאמין למה שאמרו לי, האקשן נמצא בסרט על פלישת החייזרים. מלות סיכום? לחובבי הז'אנר, לילדים, או למי ששמע על המקום כל כך הרבה ומת לדעת במה מדובר.  עלה לי: 90 ₪. ציון: 4.

•  פסטורי- מסעדה איטלקית

21:00: הגענו אני ואחי המורעבים למסעדה שליד מלון "בל", מול אחת הכניסות לפארק אופירה.

המסעדה האהובה עלי "פדרו", עם הבשר המעולה, היתה סגורה בפברואר בימי שלישי דווקא. אל חשש, הרווחנו גם ב"פסטורי:" פתיח של פטריות חמות, פוקצ'ה ואנטיפסטי, ובהמשך פסטה עם נתחי בקר, אווז, שום ושלל הפתעות נוספות.

קינוחים? למי יש מקום. לכם, אתם אומרים? הכל כאן טוב, פצצת הפאלרמו הכי מיוחדת.

עלה לנו: 224 ₪ אחרי הנחה. כנראה שזה היה 250 לפני.

ציון: 4.

• נייטמר

שעת לילה מאוחרת: מגיעים למרכז התיירות, אזור השתיינים, ושם ממוקם מבוך חשוך שבו תוכל לשלם 50 ₪ ולבדוק את החוסן שלך בפני פחדים: מעין רכבת שדים ללא הרכבת. כאן- רק הרגלים שלך וזוג עיניך לצידך.

כך או כך הרווחת: אם נכנעת באמצע מרוב פחד- יש לך חוויה. אם יצאת בהצלחה בצד השני- יש לך טפיחה לא רעה לאגו. בכל זאת, לא בכל יום אתה תקוע בחדר חשוך לחלוטין עם מכשפה בעלת מבט רצחני. העיקר- אל תרוצו. ריצה במקום חשוך יכולה להיגמר בחבטה לא נעימה. להעצמת החוויה אפשר לשתות קודם כמה דרינקים בפאב הקרוב. זה עשוי להפריע להבחין באורות האדומים במבוך, שהם כל מה שמסמן לכם את המשך הדרך, אבל האתגר יתעצם.

ואני, האם הצלחתי? כדי לא להרוס אני לא מספר.

ציון: 5.

יום רביעי: עברית, אנגלית וספרדית.

• טיול טרקטורונים

9:00: מגיעים לטאג' מאהל, חוות הטרקטורונים.

להלן תיאור קצר וממצה של מיקום החווה.

בין מלון רויאל פארק למנחת המטוסים יש שלט שאומר "300 מטר לחווה". ספרתי את זה בצעדים: כ- 650. במלים אחרות, קחו מונית.

שמתי קסדה, עליתי על טרקטורון ויצאתי לטיול של שעתיים עם המדריך התותח לטיול בשמורת הרי אילת. ככה צריך בנאדם שתקוע יותר מדי בעיר! קצת טבע ואמא אדמה, עדיף על כלי שטח קטן וממזרי, עם עצירה שכוללת קפה שחור או תה, והמשך החריש.

טיפ: המסע יסתיים בכך שאתם מריחים מאבק. תעברו במלון לשטיפה או שתביאו בגדים להחלפה.

עלה לי: 270 ₪.

ציון: 5.

•  המצפה התת ימי

14:00: הגעתי לפארק המצפה. סביר להניח שכבר ביקרתם פה. אחלה מקום.

כששהיתי כאן פקדו אותו לא מעט אמריקאים דתיים חובבי ציון. חבר'ה טובים. בדיוק כמוני, גם הם מאוד אהבו את המקום. על בשר לבן לא הייתי יכול לשוחח איתם, אבל להיזכר באמריקה תמיד טוב.

פצחתי בהאכלה שבבריכת הכרישים. כפי שהסבירה המאכילה, מי שציפה להתנפלות של הכרישים נכונה לו הפתעה. הכרישים אוכלים טוב במקום ולכן הם רגועים ולא היתה התנפלות. מה זה חשוב, לצפות בכרישים ובחבריהם לבריכה תמיד ממצה.

המשכתי להאכלה באזור חיות האמזונס. להקת פיראנות, נחש אנקונדה, טרנטולה, צלופח מחשמל ושאר ירקות (או פירות ים, תלוי איך מסתכלים על זה).

וכנראה שגם הפיראנות אוכלות טוב כי גם הן לא ממש התנפלו על חתיכת המזון שהוגשה להן. ולא- זה לא היה בשר בקר מדמם. זה היה דג סלמון.

אל תהיו כאלה אכזריים.

ההמשך היה האושנריום, שבו הספסלים הנעים עושים עבודה יעילה ביותר.

לקינוח: מבנה המצפה. אפשר לעלות במדרגות אל התצפית המדהימה או לרדת למטה מתחת פני הים. כך או קח- הרווחתם.

עלה לי: 70 ₪.

ציון: 5.

• עיר המלכים

קשה לפספס. נראה כמו ארמון. ובכל זאת (אני משקיע, תודו):
מול מלון הרודס.

כאן יש ארבעה אזורי אטרקציות, לא שמרתי נאמנות לשמות המדויקים שלהן: אזור האשליות, מסע על סירה שמסתיים בנפילה מרטיבה ממגלשה תלולה,

מסע אל העבר ומערת התנ"ך.

1.    הראשון- חביב ביותר ונחמד כחימום. חלק מהאשליות הן בהפעלה עצמית, חלק לא. אהבתי בעיקר את מבוך הסורגים הקטן, שבו חלק מהסורגים ניתן לכופף ולהמשיך הלאה. במבוך המראות היה מצחיק להיתקל באחד המסדרונות במנקה בשעת עבודתה-  יש לה הרבה מראות להבריק. אפרופו הברקה- אל תפספסו את השירותים כאן! הברקה, תרתי משמע.

2.    המסע על הסירה ייקח אתכם בין מיצגים תנכיים שונים, שאת תוכנם לא יצליחו אוזניכם לשמוע אם יעלו איתכם על הסירה חבורת בני עשרה רועשת. הנפילה המרטיבה היא קינוח לא רע של השיט- אבל בשביל זה יש לונה פארקים. בקיצור, מומלץ לחובבי תנ"ך.

3.    כך גם אסכם את האזור המכונה מערת התנ"ך, למרות שהיא עוצבה באופן די מדהים, ובהחלט נעים לחזות בה. אם המיצגים התנכיים שבדרך משעממים אותכם פשוט לכו לכם לאורך המערה והתרשמו מההשקעה, במיוחד במערת הנטיפים.

     ד. למבינים: הטכנולוגיה-  D4, במקום של 3D של איימקס.

עלה לי: 90 ₪.
ציון מסכם לעיר המלכים:
בלי הסרט המדהים, רק 4.
איתו: 5.

• ואוו, המופע של ישרוטל

כמה טוב לקנח את היומיים הגועשים הללו במופע מושקע שבו עובדים קשה כדי לשעשע אותנו.

מה במופע? לא אהרוס, אומר רק שמדובר היה במופע משעשע וססגוני ושברובו היה בסגנון לטיני אבל לא רק.

טיפים:

נאמר לי שניתן לנסות לרכוש כרטיסים למופע רק באותו יום- במידה ואינך לן במלונות הרשת. וכך, בבוקר, אחרי טיול הטרקטורונים ולפני היציאה אל המצפה התת ימי, נאלצתי להגיע למלון המלך שלמה שקרוב למלון בו לנתי. גם אם יש תור ארוך בקבלה, אין לכם מה לחפש שם- גשו היישר אל עמדת הקונסיירג' וקנו אצלו. נעמדתי ליד הקונסיירג' וראיתי במחשב תאור של האולם כך שיכלתי לבחור את המושב שמתאים לי.

המופע מתקיים בתיאטרון ישרוטל שבמלון רויאל גארדן, באותו רחוב של מלון המלך שלמה. התיאטרון ממוקם בשדרת החנויות המכונה "לה בולוורד". המופע התחיל באותו יום ב- 22:30 אבל נאמר לי להגיע רבע שעה קודם לכן.

תתעלמו מהבקשה. היא עבור המארגנים, ונועדה לצמצם את כמות המאחרים. התוצאה: המוני אנשים מצטופפים מול הכניסה, בפינת המסדרון, ויוצרים רבע שעה של חום וצפיפות. רבע שעה שעדיף להעביר בצד השני של השדרה, קצת אחרי בית הקפה, ושם תמצאו כמה כורסאות נוחות.

עלה לי: 98 ₪.

ציון: 5.

• פארק אבניו

פאב מסעדה בפארק אופירה. הבר המפותל, המוסיקה, האנשים- את כל אלו אפילו אני הצלחתי לסבול, טיפוס לא בליין שכמותי. מסך הפלאזמה סביר לגמרי למי שלהוט לראות את מכבי ת"א בימי חמישי בערב.

ציון: 4.

יום חמישי

היום בבוקר היתי צריך לחזור.

אבל אם לא היתי צריך- היתי מעמיס לתרמיל ההנאות גם טיול גמלים, ספינת זכוכית וסתם רביצת התאוששות.

סיכום:

א. החיים הטובים.

ב. קצר אך ממצה.

ג.  גם בפברואר- אילת היא עדיין מדבר. סכנה לא לשתות מספיק.

ד. סה"כ עלות כולל מוניות, פיתוח תמונות, מזכרות, שתייה כשצריך וללא
    שופינג (אני לא כזה): כ- 2400 ₪.

כל האטרקציות של אילת מפורטות באתר העיתון 'ערב ערב' בצורה מעולה
http://www.ereverev.co.il/article.asp?id=3018