ברכות דף ד' עב

רצון', טוב ושביעה לאדם שפירש הפסוק הקודם 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו' לענין נתינת מזונות בצמצום, כשהנת נתינה היא לא בעת רצון', ואחר כך ממשיך הפסוק ואומר 'פותח את ידך' וכו', שבעת רצון הקב"ה נותן בריוח ולא בצמצום.

רש"י (ד"ה דאית).

 פסוק זה מורה על יכולת ורחמים שאין כמותם, שהקדוש ברוך הוא זן את כל הבריות, מקרני ראמים ועד ביצי כינים. אבודרהם. והמהרש"א כתב, שהפרנסה של כל בריה היא חסד של הבורא תמיד בכל יום. ואף על פי שגם בפסוק שלפניו מוזכרת נתינת המזון לכל בריה, שנאמר שם 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו' .תה' קמה' טו, מכל מקום בפסוק 'פותח את ידך' מפורש יותר החסד שנותן לכל חי .

מזמור זה נקרא 'הלל הגדול' משום שנאמר בו דבר גדול, שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה, שנאמר נותן לחם לכל בשר וגו' הודו לאל השמים'.

נותן לחם לכל בשר

ויש עדיפות לפסוק זה, משום שמפורש בו יותר ענין נתינת המזון לכל חי. ועוד, שכל המזמור נסדר על השגחתו של הקב"ה שזן את כל העולם בחסדו, מהרש"א 

כי לעולם חסדו' היינו שחסד ה' הוא דבר המתקיים לעולם, ולא כחסדו של בשר ודם. מצודת דוד המלבי"ם ש'כי לעולם חסדו' היינו בין בזמן שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך טבעית, ובין כשמנהיגו בדרך ניסית.  פסחים (קיח.), שם נתבאר בגמרא שעשרים וששה הודאות הללו נאמרו כנגד עשרים וששה דורות שהיו קודם מתן תורה, שזן אותם הקב"ה בחסדו.

דאית היה תרתי

יש שייכות בין שני דברים אלו, שכן התו

רה שניתנה בכ"ב אותיות היא מזון הנפש, ואילו הלחם הוא מזון הגוף. מהרש"א . והגר"א  שאדם זוכה לעולם הבא על ידי שהוא עובד את ה' ביצר הטוב וביצר הרע, והיינו בנשמתו ובגופו, ובמזמור זה יש דברים אודות מזון הנשמה והגוף, לכאורה יש לתמוה, כיצד באמירה לבדה זוכה אדם להיות בן העולם הבא. וראה באבודרהם שהכוונה בזה שאם יש לו מחצה זכויות ומחצה עונות, ובנוסף לכך יש לו את זכות אמירת תהלה לדוד', אזי נחשבת היא כמצוה להכריע אותו לכף זכות  ובפני יהושע ביאר, שעל ידי אמירת מזמור זה בכוונה שלש פעמים יש "חזקה', דהיינו שמתחזקת האמונה בלבו שכל העולם לא נברא אלא לצורך האדם העוסק בתורה, שניחנה בכ"ב האותיות שבמזמור זה. ועל ידי שמכוין בפסוק פותח את ידך' הוא נותן אל לבו שאם הקב"ה מזמן לכל הנבראים פרנסתם שלא ביגיעה ודאי שיזמנה לעוסקים בתורה, שהם עיקר העולם, ומתוך כך הוא עושה מלאכתו עראי ומלאכת שמים קבע, ואז אכן מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ובבן יהוידע שהתועלת במזמור זה תלויה בכוונת הלב, שיהא מכוין באמירתו להבין את מה שמוציא בפיו, ובאומרו פותח את ידך' צריך להאמין באמת שכל פרנסתו באה בהשגחה פרטית, ולא יחשוב שכוחו ועוצם ידו עושים חיל.

כתבו תלמידי רבינו יונה בשם הגאונים, שמי שלא כיון באמירת "אשרי' צריך לחזור ולומר המזמור בכוונה. אמנם הוסיפו בזה, שכיון שעיקר אמירת תהלה לדוד' היא משום הפסוק פותח את ידך', לכך אף אם לא כיון בכל המזמור אלא רק בפסוק זה די בכך