שנינו במשנה מעילה דף י עב

 שחייבים על אכילת הנותר או בטומאת הגוף מן הקדשים

בין בדבר שיש לו מתירים -משיקרבו מתיריו , 

ובין בדבר שאין לו מתירים - משיקדש בכלי

 טז  אינו חייב כרת על אכילת קודש שיש לו מתירין, עד שיאכל ממנו אחר שקרבו מתיריו; אבל אם אכל את הבשר קודם זריקת הדם, אינו לוקה משום טמא שאכל את הקודש.  זה הכלל:  כל שיש לו מתירין--אין חייבין עליו משום פיגול או משום נותר או משום טמא, עד שיקרבו מתיריו כהלכתן.  וכל שאין לו מתירין--כיון שקדש בכלי, חייבין עליו משום טומאה; אפילו נטמא הבשר קודם שייטמא האוכל--הואיל וקרבו המתירין ואחר כך אכל, חייב כרת.  וכן אם אכל מבשר חטאות הנשרפות והוא טמא, אחר שנזרק דמם--הרי זה חייב כרת., 

 משנה תורה לרמב"ם  ספר עבודה 

הלכות פסולי המוקדשין פרק יח