יז' עב' למטה יח' עא' למעלה

דרכה על הכלי הכלי לא נשבר התגלגל ונשבר

היא פשעה ברשות היחיד ולכן חייב הבעלים בנזיקין - גופו חייב נזק שלם

בעטה באבן ברשות הרבים האבן פגע בכלי ברשות היחיד כיוון שדרכה חייב נזק שלם.

כוחו , כח כוחו- מה לי כוחו מה לי כח כוחו-

הכל בא מכוחו - סומכוס נזק שלם

אלא הלכה למשה מסיני - חצי נזק

דף כח

הוריד את כדו

יש הבדל בן בעליה לירידה

בהורדה מחלוקת פטור כיוון ממפקיר ,או חצי נזק חצי נזק

בעליה  חייב לא אונס הוא

סמדר - מיד לאחר הפרח

סב עא'

דין טמון = למכניס שלא ברשות

ומסקינן: תיקו! [172]. נחלקו הראשונים: יש אומרים שבכל תיקו בממונא פוסקים לקולא, ואינו נוטל כלום בשבועה. ויש אומרים, שבתיקו בממונא חולקים, וישבע כל אחד, ויטול מחצה

יאוש זה דין כללי

שינוי מיוחד בגזל

האם בשינוי צריך את הרצון שלו לקנות

ב"ק עג עב

דהכחשה תחילת הזמה היא

. כתב רש"י: "שהוכחשו: שנים אומרים הרג ושנים אומרים לא הרג", וב"אור זרוע" [פסקי בבא קמא, כאן] הביא על זה את פירוש הר"ח: שבאו עדים ואמרו: אותו היום שאמרתם פלוני הרג את פלוני במקום פלוני, ההרוג או הנהרג היה עמנו במקום פלוני, רחוק באותו היום, יותר ממהלך יום

הוזמו על אותה עדות, כי העידו עדים לאמר: "עמנו הייתם" - הרי אלו הזוממין נהרגין

אין העדים נעשים זוממין עד שייגמר הדין על פיהם"!

הרי אלו לוקין, משום שעברו על "לא תענה ברעך עד שקר

לאו זה שונה משאר לאוין שניתנו לאזהרת מיתת בית דין, משום שגילתה התורה שלוקים על לאו זה, שהרי אמרה תורה: "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום, והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע. והיה אם בן הכות הרשע", ומבואר בגמרא מכות ב ב, שהפסוק בא ללמד חיוב מלקות לעדים ששיקרו בעדותם ועברו על "לא תענה ברעך עד שקר". ולכן בלאו זה יש הגבלה, שרק אם תיתכן בפועל אפשרות שיבואו העדים לידי מיתה עליו, דהיינו שתיתכן בהם אפשרות הזמה, אז בלבד אינם לוקים אף שנתברר שיקרם, שמא יוזמו ויבואו לידי מיתה;