x
בניית אתרים בחינם
 

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים

 
 
בס"ד
תענית כא' ע"א
נחום איש גם זו

 ואמאי קרו ליה  נחום איש גם זו,
 מדוע כינוהו לנחום "איש גם זו"  בכינוי זה? 
דכל מילתא דהוה סלקא ליה 
  שכל מאורע שהיה קורה לו, אפילו רעה, 
אמר: גם זו לטובה
ולכן לפי רבי נחום איש גמ זו מברך גם על הרעה  
ברכת "הטוב והמטיב". 
תלמידו רבי עקיבא מסכת ברכות ס:
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל דעביד רחמנא, לטב עביד".
כל מה שעושים משמים - רק לטובה עושים,
אף מה שנראה לנו עכשיו כ
רעה, מכל מקום לבסוף לטובה תהיה.
ולכן מברכים על הרעה ברכה בפני עצמה  ברוך דיין האמת .
ועל הטובה מברכים 
ברכת "הטוב והמטיב". 

ייםיג. כתב רבינו חננאל (קו"ל כרסנ"ס נ"ג נג: ד"ס קשיל), שכאשר מסיק הש"ס בלשון 'קשיא', הכוונה שבזמן שנלמדה אותה סוגיא בבית המדרש לא מצאו לה תשובה, אך אין הכוונה שהופרכו הדברים [אבל כאשר מסיק 'תיובתא', הופרכו הדברים]. וכן כתב רש"י בסנהדרין (ען. ד"ס קטיל). אבל הרשב"ם (כ"ג סס) חולק וסובר שגם כאשר הגמרא מסיקה 'קשיא', זו היא פירכא גמורה, כמו בלשון 'תיובתא', אלא שכאשר הקושיא היא ממשנה או מברייתא שייך לשון 'תיובתא', וכאשר הקושיא היא מדברי האמוראים שייך לשון 'קשיא'. אמנם, בהליכות עולם (יכין סמועס ס"ג כלל ין ל"ס סכלל) כתב שגם לדעת הרשב"ם כשהקושיא היא ממשנה או מברייתא ומסיקה בלשון 'קושיא', יש במשמע


שיש תירוץ לקושיא אלא שבגמרא לא רצו לתרצ

ה. לעריכת הטקסט

logo בניית אתרים בחינם