מסכת ברכות. 

בחלק הראשון המשנה מבארת מאימתי מתחיל זמן קריאת שמע של ערבית:

בחלק השני המשנה מבארת אימתי הוא סוף זמן הקריאה, ומחלוקת תנאים בדבר

זמן קריאת שמע של ערבית נמשך עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה - המשמרת – סידור עבודה או לימודים במשמרות,  הָרִאשׁוֹנָה משלש המשמרות שבלילה  דברי רבי אליעזר.

לדעת רבי אליעזר הלילה מתחלק לשלשה חלקים שהם שלש משמרות, ומאחר ו'לילה' הוא שתים עשרה שעות [זמניות], נמצא שסוף המשמרת הראשונה הוא אחר ארבע שעות מתחילת הלילה. לדעת רבי אליעזר 'בשכבך' פירושו בעת תחילת זמן שכיבה, דהיינו השעה בה בני אדם הולכים לשון. זמן זה הוא בין תחילת הלילה, מאחר ואין בני האדם הולכים לשון באותה השעה הזמן הוא עד סוף האשמורה הראשונה, לאחר מכן אין זה זמן שכיבה. האשמורה הראשונה הוא עד סוף השעה הרביעית,

אומרת הגמרא וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן ודבר זה משמיענו רבי אליעזר דְאִיכָא -שיש מִשְׁמָרוֹת של מלאכים בְּרְקִיעַ, ועל כל חלק ממונה קבוצה אחרת של מלאכים לעבוד בו את ה', ולומר שירה לפניו, דהיינו עד שליש הלילה , וְכנגדן דְאִיכָא מִשְׁמָרוֹת בְּאַרְעָא- יש משמרות בארץ, ועל כל משמרת ומשמרת יש ממונה מקבוצה אחרת של מלאכים לעבוד בו את ה', ולומר לפניו שירה , דהיינו עד שליש הלילה , 

הגמרא בדף ג ע"א מביאה ברייתא, שבה מבוארים דברי רבי אליעזר (דתניא זו ברייתא תנן זו משנה )דתניא ששנינו בברייתא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוִי הַלַיְלָה – הלילה מתחלק לשלש משמרות של מלאכים, וְעַל כָּל מִשְׁמָרִים וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בדרך קבע, לגודל צערו על חורבן בית המקדש וגלות בניו וְשׁוֹאֵג כָּאֲרִי  דבר זה נאמר בדרך משל. ומה שנקט רבי אליעזר שהקב"ה שואג 'כארי', מפני שמצינו בכמה מקומות במקרא שנאמרה לשון שאגה לגבי ארי.  ומשמעות הדברים, ששאגת הקב"ה היא כארי השואג להטיל מורא, הארי שואג לא משום שהוא קורא לעזרה, ואף הקב"ה מטילה מורא על הגויים ועל ידי כך נשמרים עם ישראל בגלות. שֶׁנֶּאֱמַר בנבואת ירמיה על חורבן בית המקדש (ירמיה כה ל), 'ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאַג וּמִמְעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאוֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ', שלש לשונות השאגה , "ישאג' "שאוג' "ישאג' שנאמרו בפסוק, א. ה' ממרום ישאג'. ב. 'וממעון קדשו יתן קולו'. ג. שאוג ישאג על נווהו'. יש ללמוד שהקב"ה  שואג שלש שאגות משמים מתוך אבלו על חורבן בית המקדש וגלות בניו, שאגה אחת על כל משמר .

נחזור לחלק הראשון, המשנה מבארת מאימתי מתחיל זמן קריאת שמע של ערבית:

תנא קמא אומר  -  מֵאֵימָתִי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין" ממתי אפשר לקרוא קריאת שמע בכל ערבי. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים שנטמאו וטבלו נִכְנָסִים – רשאים להכנס לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָתָן, דהיינו משעת צאת הכוכבים", שמאז הוא זמן שכיבה. שנאמר בשכבך ובקומך, הקורא קודם לכן לא יצא, מפני שאין דרכם של בני אדם לשכב קודם לצאת הכוכבים, ואין זמן זה נחשב כזמן שכיבה.

הגמרא בדף ב' ע"ב הברייתא מביאה כמה דעות בנוגע לתחילת זמן קריאת שמע:

ו. משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות, דברי רבי מאיר.

2. וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן.

3. משעה שקדש היום בערבי שבתות, דברי רבי אליעזר.

4. רבי יהושע אומר: משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.

5. רבי מאיר אומר: משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן.

6. רבי חנינא אומר: משעה שעני נכנס לאכול פיתו במלח.

7. רבי אחאי, ואמרי לה רבי אחא אומר: משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב להסב פירושו להטות ראשו, "הסיבה" בליל הסדר כזכר לחירות. 

שעה זמנית

השיטות כיצד לחשב את זמני היום. מוסכם הוא שמחלקים את היום לשנים עשר חלקים, רק פעמיים בשנה מתרחשת תופעה המכונה "יום השוויון"  בה אורך היום  ואורך הלילה כמעט שווים, כל אחד כ-12 שעות. ימים אלו חלים בערך ב-20 או 21 במרץ וב-22 או 23 בספטמבר, ומסמנים את תחילת עונות האביב והסתיו. כל חלק נקרא שעה זמנית, יש שמחשבים מזריחת השמש ועד שקיעתה, ויש שמחשבים מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. לדוגמא, כאשר זריחת החמה בשעה 6:39 והשקיעה בשעה 16:38, ביום זה תשע שעות ו-59 דקות (609 = 59 + 599 דקות). נחלק את סכום הדקות בשתים עשרה, ונקבל שאורכה של שעה זמנית הוא 49.9 דק'(49.9599/12).

 לשיטה השנייה, שמחשבת מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, כשעלות השחר בשעה 5:31 וצאת הכוכבים בשעה 16:51, יוצא  שביום יש 11  שעות ו-20 דקות (680 דקות). נחלק את סכום השעות בשתים-עשרה ונקבל אורכה של שעה זמנית: 680/12 = 56.66 (שיטת רבנו תם שמודדים את היום מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, מתייחסים לצאת הכוכבים אליבא דרבנו תם, ואם כך היום מתארך והשעה הזמנית מתארכת). 

 וַחֲכָמִים חולקים ואוֹמְרִים, זמן הקריאה הוא עַד חֲצוֹת הלילה. דעת חכמים היא ש'בשכבך' פירושו כל אותו הזמן שבני אדם שוכבים על מיטתם, דהיינו כל הלילה [שלא כדעת רבי אליעזר ש'בשכבך' פירושו זמן התחלת שכיבה ], אלא שעשו סייג לדבר ואמרו שיש לקרותה עד חצות 

 רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, זמן הקריאה הוא עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַׁחַר עד שיאירו השמים במזרח עם תום הלילה מתחיל להתנוצץ בשמי המזרח אור השמש הקרבה ובאה. חז"ל כינו את הדרגות השונות של התפשטות האור בשמות שונים, כמו 'אילת השחר' . עמוד השחר' הוא הזמן בו מאיר כל מזרח השמים.  זמן עלות השחר שנוי במחלוקת גדולה. יש אומרים שהוא שעה וחצי (90 דקות) קודם הנץ החמה, ויש אומרים שהוא שעה וחומש (72 לקות) קודם הנץ החמה, ויש גם דעות נוספות.

כלומר עד סוף הלילה, משום שכל הלילה נחשב זמן שכיבה.  רבן גמליאל סובר כחכמים שזמן קריאת שמע הוא כל הלילה, אלא שהוא חולק על הסייג שעשו, ולדעתו גם לכתחילה מותר לקרותה עד עלות השחר. 

ברכות דף ג

שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג 

בכל משמר ומשמר הקדוש ברוך הוא שואג "אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי, והגלֵיתים לבין אומות העולם… מה [נותר] לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים, שגלו מעל שולחן אביהם’.

והלילה הוא חושך, מהחושך דומה לגלות, שישראל יושבים בחושך

ולכך כשנגאלו ישראל כתוב (אסתר ח טז) ליהודים היתה אורה'.

ברכות ג ע"א

"עד סוף האשמורה. מאי קסבר רבי אליעזר? ...

קסבר שלש משמרות הוי הלילה והא קמשמע לן: דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא, דתניא: רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי...
אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב: שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם...
תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב... ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך...".

משנה פרק א - משנה א

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. 

מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן , 

עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. 

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר . 

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. 

הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

 וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. 

אִם כֵּן, 

לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:

ברכות ג ע"א

"עד סוף האשמורה. מאי קסבר רבי אליעזר? ...קסבר שלש משמרות הוי הלילה והא קמשמע לן: דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא, דתניא: רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי...
אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב: שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם...
תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב... ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך...".

גמרא

הגמרא דנה בשאלת התנא 

מאימתי קורין את שמע בערבין': 

שואלת הגמרא, תַּנָּא הֵיכָא קָאִי - 

היכן עמד התנא בלימודו, דְקְתָּנֵי שמתוך כך התחיל לשנות ולברר מַאִימָתַי קורין את שמע בערבין'. כלומר, ממה ששאל התנא 'מאימתי קורין את שמע בערבין', משמע שפשוט היה לו שחייבים לקרוא קריאת שמע, 

ומהיכן למד חובה זו. ?

ותו - ועוד יש לשאול,

 מאי שְׁנָא דְתָנֵי בְּעַרְבִּית בְּרִישָׁא - מדוע ביאר התנא תחילה את זמן קריאת שמע של ערבית, ורק לאחר מכן (להלן ט:) ביאר את זמן קריאת שמע של שחרית, 

לִתְנֵי דשַׁחֲרִית בְּרִישָׁא ? - לשנות תחילה זמן קריאת שמע של שחרית .

(מושג)

ואי בעית אימא - לדעת כולם התירוץ השני הוא העיקר - נידון זה חשוב בעיקר כאשר יש בין התירוצים חילוק להלכה

ובאשר לשאלה מדוע הקדימה המשנה את קריאת שמע של ערבית לקריאת שמע של שחרית, אי בעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר אחר: יליף [למד] התנא סדר זה מברייתו (בריאתו) של עולם, דכתיב [שכן נאמר] במעשה בראשית: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בראשית א, ה), והרי שהיום מתחיל מן הערב ולא מן הבוקר. ומטעמים אלה ראוי לפתוח תחילה בהלכות קריאת שמע הנוהגת בערב.

התנא אקרא קאי, דכתיב [על הכתוב עומד, נסמך, שכך נאמר]: "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז), שבאמצעות סגנון זה, מלמדנו התנא כי ההלכות שבתורה שבעל פה הריהן נסמכות על האמור בתורה שבכתב. ומתוך שנסמכו דברי המשנה על כתוב זה

בזה שהוא שונה "מאימתי"? נראה כאילו כבר שנה קודם למשנתנו זו את עיקר ההלכה של חובת קריאת שמע בערבית, ומעתה הוא ממשיך ומפרט אותה. והרי משנתנו הינה המשנה הראשונה בששת סדרי המשנה?

הריטב"א [מגילה] מפרש שמסכת ברכות פותחת בלשון "קורין" את שמע, ואילו מסכת מגילה פותחת בלשון מגילה "נקראת", 

לפי שבקריאת המגילה, לכתחילה אחד קורא ומוציא אחרים ידי חובתן. 

אבל בקריאת שמע כל אחד חייב לקרוא בפיו, ואין אחד מהם מוציאם, ואפילו בציבור,

 לכן נאמר בה לשון "קורין", שמשמעותו בולם קורין בפיהם. -

והגר"א ב"שנות אליהו" דייק כך מהמשנה הבאה, הפותחת בלשון יחיד, "בשחר מברך". 

בעוד שהמשנה כאן נוקטת לשון רבים,

 "מאימתי קורין", 

לפי ששם מדובר לגבי ברכות קריאת שמע, שבהן היחיד מוציא את הרבים, 

ואילו כאן, לגבי קריאת שמע, כל אחד צריך לקרוא לבדו, ולכן נאמר "קורין".

אולם ראה בטורי אבן [שם] שביאר לשון "נקראת" באופן אחר. ואמנם מסקנתו בשאגת אריה [ו] שאינו יוצא ידי חובת ק"ש בשמיעה מאדם אחר.

והמשנה ברורה [סא מ] כתב, שלדעת רוב הפוסקים אפשר להוציא אחרים בקריאת שמע מדין שומע כעונה, [וראה מג"א סא

טז, קסז כח, ופר"ח ס"ב, וכדבריו משמע בשו"ע קסז יג]. בקריאת שמע יש בהן שבח והודאה לה’ 

על בריאת העולם והנהגתו.

משמעות  “ שמע ישראל ”,

האמונה ה' בּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,

 לְהוֹדִיעַ גָּדְלוֹ וְהַדְרַת כְּבוֹדוֹ שמתגלה לעולם

 דרך עם ישראל שנוצר לשם כך.

“ה’ אחד”, שהוא היחיד שמקיים את כל העולם,

בברכה הראשונה של קריאת שמע

אנו משבחים על חידוש מעשה בראשית בכל יום.

 על בריאת האור וגם שהוא ברא את החושך. 

בברכה השנייה,של קריאת שמע

הבוחר בעמו ישראל באהבה

  אנו מודים לה’ על אהבתו אלינו ושנתן לנו את התורה ,

בברכה השלישית אנו משבחים את ה’

“ הוא ראשון והוא אחרון,

הגמרא דנה בשאלת התנא 'מאימתי קורין את שמע בערבין':

שואלת הגמרא, תַּנָּא הֵיכָא קָאֵי - היכן עמד התנא בלימודו, דְקָתָּנֵי שמתוך כך התחיל לשנות ולברר מֵאֵימָתַי קורין את שמע בערבין'. כלומר, ממה ששאל התנא 'מאימתי קורין את שמע בערבין', משמע שפשוט היה לו שחייבים לקרוא קריאת שמע, ומהיכן למד חובה זו.

וְתוּ ועוד יש לשאול, מאי שְׁנָא דְתָנֵי בְּעַרְבִית  בְּרֵישָׁא ביאר התנא תחילה את זמן קריאת שמע של ערבית, ורק לאחר מכן  ביאר את זמן קריאת שמע של שחרית, לִתְנֵי דְשַׁחֲרִית היה לו לפתוח תחילה בביאור זמן קריאת שמע של שחרית.