x
בניית אתרים בחינם
 

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים

 
 

בס"ד

ברכות ירושלמי פרק ה' הלכה ב לח
ר' זעירא אמר בשם ר"ח, אם לא שאל בברכת השנים לא אמר ותן טל ומטר לברכה אומרה בשומע תפלה. ודכוותה וכעין זה אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. ולומד זאת מסברא מה אם שאלה, שהיא מדוחק בקשה על צורך ועל מצב של דוחק לכן תיקנו לאומרה בברכת השנים שהיא ברכה על הפרנסה, ואם שכח לאומרה במקום שתיקנוה אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהיא מריוח שאינה באה לבקש אלא להודות ולשבח להקבייה שמוריד הגשם בזמנו, אם שכח לאומרה במקומה לא כ"ש שיאמרה בשומע תפילה!

ייםיג. כתב רבינו חננאל (קו"ל כרסנ"ס נ"ג נג: ד"ס קשיל), שכאשר מסיק הש"ס בלשון 'קשיא', הכוונה שבזמן שנלמדה אותה סוגיא בבית המדרש לא מצאו לה תשובה, אך אין הכוונה שהופרכו הדברים [אבל כאשר מסיק 'תיובתא', הופרכו הדברים]. וכן כתב רש"י בסנהדרין (ען. ד"ס קטיל). אבל הרשב"ם (כ"ג סס) חולק וסובר שגם כאשר הגמרא מסיקה 'קשיא', זו היא פירכא גמורה, כמו בלשון 'תיובתא', אלא שכאשר הקושיא היא ממשנה או מברייתא שייך לשון 'תיובתא', וכאשר הקושיא היא מדברי האמוראים שייך לשון 'קשיא'. אמנם, בהליכות עולם (יכין סמועס ס"ג כלל ין ל"ס סכלל) כתב שגם לדעת הרשב"ם כשהקושיא היא ממשנה או מברייתא ומסיקה בלשון 'קושיא', יש במשמע


שיש תירוץ לקושיא אלא שבגמרא לא רצו לתרצ

ה. לעריכת הטקסט

logo בניית אתרים בחינם