|
כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים |
|
המדות שהתורה נדרשת בהן: דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש, כיצד? נאמר: "ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא" (ויקרא יד, יג), שאין תלמוד (צורך) לומר "כחטאת האשם הוא", שהרי כבר הושווה בפסוק זה האשם לחטאת, מה תלמוד לומר בכל זאת "כחטאת האשם"? לפי שיצא אשם מצורע מכלל האשמות לידון בדבר החדש, שנותנים מדמו בבוהן יד ובוהן רגל ואזן ימנית של המצורע, שמא איננו עוד בכלל האשמות, ואם כן יכול לא יהא טעון כלל מתן דמים ואימורין לגבי מזבח? תלמוד לומר: "כחטאת האשם הוא", ללמד: מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, אף אשם מצורע, למרות שאין הדבר מפורש בו כאן, טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח. וכדרך שהוצרך הכתוב להטעין אשם מצורע במתן דמים ואימורים, כך הוצרך "ושחט את הכבש" בפסוק זה להטעינו שחיטה בצפון. ואם כן אין הוא מיותר כדי ללמוד ממנו לעכב בכל האשמות! ומשיבים: אם כן, ששחיטת צפון אינה אלא למצוה בכל האשמות, נכתוב בהאי [שיכתוב שחיטת צפון בזה] באשם מצורע, ולא נכתוב בהאי [יכתוב שחיטת צפון בזה] בדין אשם בכלל, ויילמדו כל האשמות מאשם מצורע. אלא יש כאן יתור המלמד לעכב. מנחות מט ע"א |
|
||||
