x
בניית אתרים בחינם
 

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים

 
 

מדה כנגד מדה: הרעב הגדול שהיה בימי אלישע

דאָמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מעניין נלמד שכל מדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בְּרוּךְ הוּא הם מדָה כְּנָנָד מדָה, שְׁנְאַמַר (מלכים ב ז א)  לגבי הרעב הגדול שהיה בימי אלישע בשומרון בזמן שמלך ארם צר עליה, וַיֹּאמֶר אֶלִישָׁע שִׁמְעוּ דְבַר ה' … כָּעַת מְחָר סאָה סלת בְּשֶׁקֶל, וְסאתִיִם שְׁעוֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שׁוֹמְרוֹן, אלישע התנבא שלמחר יפסק הרעב, וסאה סולת וסאתיים שעורים ימכרו בשקל בשער שומרון, שזה מחיר זול ביותר. וּכְתיב (שם. ז ב) וַיַּעַן הַשְׁלִישׁ אֲשֶׁר (הַמֶלֶךְ) נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר, הִנָּה ה' עוֹשָׂה אָרוּבוֹת בַּשָּׁמַיִם, הָיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר הִנָּךְ רוֹאָה בְּעֵינֶיךְ וּמִשָׁם לא תאכל, השר שהמלך היה נשען על ידיו ענה ואמר, אפילו אם ה' יעשה חלונות בשמים וישליך משם סולת ושעורים כי לא יתכן שיהיה כדבר הזה שימכרו סולת ושעורים במחיר כח מוזל, ואמר לו אלישע בגלל שאינך מאמין בזה עונשך יהיה שתראה בעינך את התקיימות הנבואה אך לא תוכל לאכול מהסולת והשעורים.

וכתיב (שם ז' כ) וַיְהִי לו כֵּן, וַיִּרְמְסוּ אתוֹ הָעָם בַּשַׁעַר, וַיָּמֹת', הרי שבאותו דבר שכפר נידון בו מדה כנגד מדה, שלא אכל מהתבואה, ונרמס מרגלי הבאים לקנות את התבואה בזול. ומכאן יש ללמוד שדרך הקב"ה להעניש מדה כנגד מדה.

שואלת הגמרא, מה ההוכחה מכאן שדרך הקב"ה להעניש מדה כנגד מדה, ודילְמָא - שמא מה שנענש השליש בעונש זה הוא משום שקלְלַת אַלִישָׁע גְרְמָה לַיה שיראה בעיניו את השפע ולא יאכל ממנו, וכמו דאָמַר רָב יְהוּדָה אָמַר רָב, קלְלַת חָכָם אַפִילוּ עַל - החנָּם הִיא בָּאָה ומתקיימת, וקל וחומר כאן שקללו בגלל שלא האמין בנבואתו וביזהו לפני המלך"

משיבה הגמרא, אם כן שסיבת העונש של השליש היא רק מחמת - קללת אלישע, לכתוֹב קְרָא - היה על הפסוק לכתוב וירמסוהו וַיְמוֹת', מָאי - מדוע הוסיף הפסוק את המילה "בִּשָׁער', משום שבא ללמד שנענש עַל עַסְקֵי שֶׁעַר' - על כך שכפר בדברי הנביא שאמר ששער המחירים ירד, ומשום כך נענש מדה כנגד מידה.


ייםיג. כתב רבינו חננאל (קו"ל כרסנ"ס נ"ג נג: ד"ס קשיל), שכאשר מסיק הש"ס בלשון 'קשיא', הכוונה שבזמן שנלמדה אותה סוגיא בבית המדרש לא מצאו לה תשובה, אך אין הכוונה שהופרכו הדברים [אבל כאשר מסיק 'תיובתא', הופרכו הדברים]. וכן כתב רש"י בסנהדרין (ען. ד"ס קטיל). אבל הרשב"ם (כ"ג סס) חולק וסובר שגם כאשר הגמרא מסיקה 'קשיא', זו היא פירכא גמורה, כמו בלשון 'תיובתא', אלא שכאשר הקושיא היא ממשנה או מברייתא שייך לשון 'תיובתא', וכאשר הקושיא היא מדברי האמוראים שייך לשון 'קשיא'. אמנם, בהליכות עולם (יכין סמועס ס"ג כלל ין ל"ס סכלל) כתב שגם לדעת הרשב"ם כשהקושיא היא ממשנה או מברייתא ומסיקה בלשון 'קושיא', יש במשמע


שיש תירוץ לקושיא אלא שבגמרא לא רצו לתרצ

ה. לעריכת הטקסט

logo בניית אתרים בחינם