x
בניית אתרים בחינם
 

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים

 
 

ועוד בענין האופן בו נפרע הקדוש ברוך הוא, אמר ר' אבא בר כהנא, מאי דכתיב [מהו שנאמר] בתפלת אברהם לה', כשהודיעו שהוא עומד להפוך את סדום: "חלילה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" (בראשית יח, כה)? מהו "חלילה"? כך אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חולין ("חלילה") הוא לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע.


ושואלים: ולא? האם אין הקדוש ברוך הוא עושה כן? והכתיב [והרי נאמר]: "והכרתי ממך צדיק ורשע" (יחזקאל כא, ח)! ומשיבים: שם מדובר בצדיק שאינו גמור, שיכול להיכרת עם הרשע.


ותוהים: אבל בצדיק גמור לא? והכתיב [והרי נאמר] בנבואת חורבן שאמר ה' למשחיתים: "וממקדשי תחלו" (יחזקאל ט, ו), כלומר, תתחילו, ותני [ושנה] רב יוסף בביאור מקרא זה: אל תקרי [תקרא] "ממקדשי" אלא "ממקודשי", אנשים המקודשים לי, אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו, כלומר, את כל מצוותיה ודבריה, ובכל זאת נכרתו עם הרשעים! ומשיבים: התם נמי [שם גם כן] למרות שקיימו את כל התורה כולה, כיון שהיה בידם למחות ברשעים לבל יחטאו ולא מיחו, הוו להו [הרי הם] נחשבים בשל כך כצדיקים שאינן גמורים.

ייםיג. כתב רבינו חננאל (קו"ל כרסנ"ס נ"ג נג: ד"ס קשיל), שכאשר מסיק הש"ס בלשון 'קשיא', הכוונה שבזמן שנלמדה אותה סוגיא בבית המדרש לא מצאו לה תשובה, אך אין הכוונה שהופרכו הדברים [אבל כאשר מסיק 'תיובתא', הופרכו הדברים]. וכן כתב רש"י בסנהדרין (ען. ד"ס קטיל). אבל הרשב"ם (כ"ג סס) חולק וסובר שגם כאשר הגמרא מסיקה 'קשיא', זו היא פירכא גמורה, כמו בלשון 'תיובתא', אלא שכאשר הקושיא היא ממשנה או מברייתא שייך לשון 'תיובתא', וכאשר הקושיא היא מדברי האמוראים שייך לשון 'קשיא'. אמנם, בהליכות עולם (יכין סמועס ס"ג כלל ין ל"ס סכלל) כתב שגם לדעת הרשב"ם כשהקושיא היא ממשנה או מברייתא ומסיקה בלשון 'קושיא', יש במשמע


שיש תירוץ לקושיא אלא שבגמרא לא רצו לתרצ

ה. לעריכת הטקסט

logo בניית אתרים בחינם