מקורה של המחשבה המערבית המודרנית בתפיסה זו. התפיסה החומרנית הרווחת בימינו, שאין דבר הקיים מעבר לעולם הגשמי, היא אחת הדוגמאות לכך. השקפה כזאת מנמיכה את הרצון החופשי, האהבה ונשמת האדם לדרגה של תופעות ביוכימיות. לצד השקפה זו משגשג רעיון "המוסר היחסי", שמכחיש את קיומם של רע וטוב מוחלטים. נובעת מראיית העולם כמערכת של ברגים ואומים אטומיים, ללא כל תכנון או מטרה.

אך עדיין קיימים בנמצא אנשים רבים, הסבורים שהשקפת עולם, התופסת את החיים כחסרי משמעות לחלוטין היא מגוחכת, כמו גם הרעיון, שראיית רצח בדם קר כמעשה רע, הוא עניין של טעם אישי. אפילו ברטראנד ראסל, הפילוסוף האסתטיקן המהוקצע ביותר של המאה העשרים הודה, כי "איני רואה כל דרך להתמודד עם טיעון היחסיות של ערכי המוסר, אך איני מסוגל להאמין כי מעשי אכזריות זדוניים הם רעים, רק משום שהם לא מוצאים חן בעיני". אלו שיש בהם די ענווה להכיר במוגבלותו של המוח האנושי, מוכרחים לבחון מחדש תפיסת מציאות מצומצמת שכזו.

יש הרואים את הקשר עם הקב"ה רק בשיח שבין אדם למקום.

לעומתם הרב קוק חולל מהפכה ביהדות שהשיח עם הקב"ה מתנהל ברמה לאומית

שההתגלות הא'לוקית לעם ישראל נמשכת כל הזמן.

ושהמודרניזציה היא ערך דתי ערכי. התפתחות התרבות, החברה והמדע היא לא פחות מהתגלות א'לוקית.

הרב קוק מכניס את כל מה שנראה לנו כפרמטרים של חיי שיגרה למסגרת היהדות.

למשל חוש האהבה מוכרח להתפתח בכל פרטיו כי אחרת האדם לא יוכל להבין מהי אהבה א'לוקית. צריך לפתח את חוש האסתטי כדי להבין את יופיו של העולם שברא הקב"ה. לא רק שמותר להיכנס למוזיאונים למרות שניתן למצוא שם תמונות לא צנועות- צריך להכנס .

האדם שלא יכול לבוא מהפרט אל הכלל

אלא מהכלל אל הפרט

כאשר הוא רואה את היופי הא'לוקי הוא יכול לראות ולהבין את היופי הפרטי כאשר הוא לומד " לא תרצח"

הוא יודע שאסור להרוג ילדה בת 13.

  ניצחון הרוח על החומר

בתקופה בה נלחמו אתונה וירושלים זו בזו, המשיך קומץ של יהודים להתעקש על כך שחוקי הטבע כפופים למציאות נעלה מזו. הם ראו בגדולתה של יוון לא יותר מנפש אנושית כבולה באזיקים. רוחניותה הזוהרת של האנושות עומעמה לכדי שטחיות, לכדי עיסוק בחיצוניות, וזאת משום שרק היבטים אלה של הקיום יכול היה ההגיון האנושי להסביר.

זוהי "חשכת" יוון. תרבות יוון הגלתה למעשה את הניצוץ הרוחני של נשמת האדם, ומן העבר השני, דבקו היהודים המסורתיים בהכרתם בכך שהמוח אינו אלא כלי בידי הנשמה

אין זה מקרה אם כך, שנס פח- השמן, המסמל את ניצחון האידיאולוגיה היהודית על היוונית, הוא נס על-טבעי. בעיני ההוגים היוונים, ויורשיהם , חוקי הטבע הם החוקים היחידים הקיימים, אך יש להם מגבלות ברורות, בלתי ניתנות לשינוי. השמן שבער במשך שמונה ימים מסמל אפוא, את הרעיון, שבתוך החומר, ממנו מורכב העולם הגשמי, ישנו מימד פנימי, של רוחניות שלא ניתן להתכחש לה.

כדי לציין את ניצחוננו על חשכת יוון, אנו מניחים על אדן החלון שלנו נר שמהבהב בעדינות בתוך חשכת הלילה. זוהי הדרך שלנו לבטא את הרעיון, שגם אם החברה ו"אינטלקטואלים" רבים רואים באדם לא יותר מאוסף דל של תאים, הרי שבמציאות, טמונה בכל אחד מאתנו גחלת לוחשת, שעתידה להבעיר אש ולאפשר לנו למצות את הפוטנציאל הרוחני הטמון בנו. זהו המסר של חנוכה, זוהי המשמעות של "אור לגויים", וזהו המסר שמביא העם היהודי לעולם.