|
כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים |
|
חגיגה דף ב
דף ב משנה
מתני' כל ישראל חייבין במצות ראייה ^ חוץ מחרש שוטה וקטן ^ ^
לב"ש קטן היינו כל שאינו יכול לרכוב על כתפי אביו ולעלות לירושלים
ולב"ה כל שאינו יכול לאחוז בידי אביו ולעלות שנאמר שלש רגלים'
שרק יכול לעלות ברגליו חייב ^ ^ וכן פטורים טומטום ואדרוגינוס נשים ^ ^
עבדים שאינם משוחררים חיגר וסומא חולה וזקן ומי שאינו יכול
לעלות ברגליו מירושלים לעזרה ^ ^
קרבן עולת ראייה לב"ש אין להביא ^ בפחות משתי כסף וקרבן חגיגה
בפחות ממעה כסף ולב"ה להיפך עולת ראייה מעה כסף וקרבן חגיגה
שתי כסף
גמ'
שנינו במשנה הכל חייבין בראיה הכל לרבות שאפילו חציו עבד וחציו בן חורין חייב בראיה ולרבינא שסובר שהוא פטור
בא לרבות
א) אפילו חיגר שנתרפא ביום השני של החג חייב בראיה שחיוב קרבן ראייה הוא בכל הימים ב) שסומא באחת מעיניו חייב
ודלא כיוחנן בן דהבאי בשם רבי יהודה
דס"ל ( שסומא באחת מעיניו) שפטור ולמד זאת ( כיוחנן בן דהבאי בשם רבי יהודה ) ממה שכתוב יראה [בצירי] וקרינן יראה ולומדים שכדרך שה' בא לראות [לראותך כמשמעות מסורת הניקוד יראה [בצירי]] את האדם בשתי עיניו שזהו יראה כן אתה תבוא לראות את השכינה בשני עיניך [ ללא מסורת הניקוד יראה] שזהו יראה
והיינו למ"ד שכל ימי החג הם תשלומין דראשון ולדבריו חיגר שנתרפא ביום השני פטור מראייה אף לרבינא אתי לרבות חצי עבד וחצי בן חורין ומה שאמר שפטור הוא למשנה ראשונה דבית הלל שאמרו שחצי עבד וחצי בן חורין עדיין חציו עבד ועובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ולכן פטור מראייה אך למשנה אחרונה
שחזרו בהם בית הלל וסברו כבית שמאי שאמרו שרבו חייב לשחררו כיון שעבד זה אין לו תקנה שהרי אסור לישא
שפחה מצד חירות שבו ^ ואסור לישא בת חורין מצד עבדות שבו ^ ונמצא בטל י
מפריה ורביה יא ^ והתורה אמרה לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה' יב ^ ומשחררין
אותו ^ ^ וכותב לרבו שטר חוב על חצי דמיו ^ וכיון שחשוב כמשוחרר ^ חייב
בראייה
| | ||||
