קציצות עוף טלה וחומוס

המרכיבים:

לקציצות

מעט שמן, לטיגון

4 בצלים, קצוצים

1 ק"ג חזה עוף טחון (עדיף לטחון בבית)

3 ביצים

3 כפות קמח מצה

מעט פלפל שחור

מלח

2 כפות גדושות סוכר

2 כפות רסק עגבניות

שמן, לטיגון חצי עמוק

לתבשיל

2-3 כוסות מים

3 כפות גדושות רסק עגבניות

3 עגבניות, קלופות, מגוררות

2 עגבניות, חתוכות לרבעים

4 פלפלים אדומים, חתוכים לרבעים

4 כפות גדושות סוכר

1 כפית שטוחה מלח

קורט פלפל שחור

אופן ההכנה:

1. מחממים במחבת מעט שמן ומטגנים את הבצל הקצוץ עד להזהבה קלה. מעבירים לקערה. מוסיפים את שאר המרכיבים ומערבבים היטב.

2. יוצרים מהתערובת קציצות בגודל כדור פינג־פונג ומשטחים אותן.

3. מחממים במחבת על אש גבוהה שמן חצי עמוק, שיגיע עד לחצי גובה הקציצות. מנמיכים לאש בינונית ומטגנים את הקציצות באיטיות (10-15 דקות מכל צד) עד שהן מקבלות צבע שחום משני הצדדים.

4. להכנת התבשיל: מרתיחים בסיר גדול על אש גבוהה את המים. מוסיפים את כל המרכיבים ומערבבים. מביאים לרתיחה.

5. מכניסים לרוטב הרותח את הקציצות המטוגנות יחד עם שמן הטיגון. מנמיכים לאש קטנה מאוד, מכסים ומבשלים כשעה וחצי עד שהרוטב סמיך מאוד. טועמים ומתקנים את התיבול. מגישים חם.

• לשווארמה:
• 500 גר' חזה הודו חתוך לרצועות דקות (מבקשים מהקצב לפרוס)
• 1 בצל בינוני
• 2 כפות שמן + 1 כף להשחמת התבלינים
• 1 כפית פפריקה מתוקה
• 1 כפית כמון

• 1 כפית אבקת שום
• 1 כוס קוקה קולה (לא דיאט!)
• לטחינה:
• 2 כפות טחינה גולמית
• 1 כף מיץ לימון
• בערך רבע כוס מים
• מלח

• –

ההכנה

כמה מילים על הכנת המזווה לעיתות רעב וחירום. התבססתי כאן על העובדה שלרוב האנשים יש בבית תבלינים. איזה תבלינים? שילוש הקודש, שהוא חובה בכל מטבח: אבקת שום, כמון מזרחי, ופפריקה מתוקה. קונים אותם פעם בשנה בסופר (כל קופסה עולה בערך 5 ש”ח) ונהנים לכל השנה. אצל אמא שלי זה ריבוע הקודש – כי היא גם שמה אבקת מרק. אני, ברוך השם, נגמלתי מההרגל המגונה הזה. אבל אם אתם בעניין, be my guest. רק מה, לרוב האנשים יש בבית גם קולה ובצל, כך שההנחות שלי לגבי מה יש לכם בבית היו אפילו פסימיות. אבל אם הולכים לסופר לקנות רצועות הודו, אפשר גם לזרוק לסלסלה בצל ופחית קולה (וכל זה בזמן שהקצב פורס לכם את הרצועות).

אגב, לא חייבים להכין עם תבלינים אלו בדיוק – אפשר לאלתר עם כל קומבינציה שאתם אוהבים: אפשר קארי וכורכום, או תערובת בהרט או חוויאג’ למרק תימני, ועוד המון המון דברים. אפשר אפילו להכין את זה סתם עם מלח פלפל, או רק עם כמון אם יש. אבל שילוש הקודש יוצא בעיני הכי טעים.

אצל הקצב יש שני נתחי של הודו שאפשר לקנות. יש חזה הודו רגיל, שהוא זול וטעים (35 ש”ח לקילו), ויש נתח “שווארמה”, שהוא מהירך של ההודו והוא יותר רך, אבל הוא גם יותר יקר (בערך 45 ש”ח לקילו). אם לא ראיתם אף פעם חזה הודו מובטחת לכם הפתעה – מדובר בנתח *עצום* והוא שוקל כמעט שני קילו. אני קונה חצי חזה (בערך קילו פלוס מינוס). אני מכינה ממנה נגלה אחת, ומקפיאה את השאר לפעם הבאה שיתחשק. הכי חשוב, לבקש מהקצב שיפרוס את זה לרצועות דקות , כי זה מה שחוסך את כל הזמן, אח"כ – זה יכול להיכנס למחבת בן רגע, בלי צורך בהכנה נוספת. לא בטוח שיסכימו למכור לכם פחות מקילו (חצי חזה), אבל רק תדעו שזו כמות ענקית שמספיקה בכיף ל-8-7 מנות על אורז (והרבה יותר, אם מגישים בתוך פיתה או בגאט).

אפשר להתחכם ולעשות חלוקת תפקידים בהכנת המנה – ואז זה זריז מאוד. ככה זה בדרך כלל אצלנו: אני יושבת בשיעור סטטיסטיקה ומפנטזת על ארוחה חמה. בדרך החוצה מהאוניברסיטה אני מסמסת לדני שיקצוץ בצל גדול ויטגן אותו בקצת שמן (יש לו בערך 20 דקות לעשות את זה עד שאני אגיע). בדרך הביתה באופניים אני עוצרת בסופר וקונה הודו, בגאט גדול ושקית פטרוזיליה. תוך 10 דקות אני בבית – הבצל כבר שחום במחבת. דני מפנה את העמדה, אני מטגנת בזריזות את התבלינים, זורקת את רצועות ההודו פנימה, מוסיפה קצת קולה, וזהו. אם מספיקים, אפשר להכין גם טחינה זריזה. אם לא, לא נורא.

אז כמו שאמרנו, הכל מתחיל בהשחמת בצל. זה ה-catch היחיד במנה הזו. צריך לעמוד 10 דקות על הגז ולטגן בצל עד שהוא משחים. אבל היופי הוא שבצל כמעט תמיד יש בבית, ובצל כולם יודעים לטגן. כל מה שצריך לעשות זה לשים במחבת עם קצת שמן, לערבב כל 30 שניות, למשך 10 דקות, ויש.

אז נתחיל: קוצצים בצל לרצועות דקות (לאורך, לרוחב, איך שיוצא). מחממים שמן במחבת (זה יכול להיות שמן קנולה או שמן זית, מה שיש לכם באותו רגע). עורמים את כל הבצל במחבת ומתחילים לערבב. בהתחלה זו תהיה ערימה ענקית וחלקכם אולי יילחצו קצת ויחשבו “רגע, יש יותר מידי”. אבל קצת סבלנות, ותיראו שאט-אט, כל הנפח של הבצל מתחיל להתפוגג והוא מתחיל להצטמצם לחופן קטן בלבד.

אחרי 3 דקות הוא כבר יהיה קצת סמרטוטי, וטיפטיפה זהוב בקצוות.

אחרי 8 דקות הוא כבר רך לגמרי, ותופס צבע יפה. תחזיקו עוד קצת, שווה את זה.

אחרי 10 דקות, סיימנו. הבצל שחום ויפה, יש ריח נהדר במטבח, וכולנו מרגישים כמו טבחים מדופלמים. זהו, למעשה, בסיס לכל תבשיל טוב שתוכלו לחשוב עליו. בצל מטוגן שכזה הוא שלב ראשון למרק מצויין, צלי בקר בבירה, ואפילו חמין.

ומה עכשיו? מכינים בצד את הקופסאות של שלושת התבלינים וגם פותחים אותן, כדי שתוכלו לעבוד מהר. מנמיכים את האש, תכף תבינו למה.

מסיטים את הבצל המקורמל לשוליים ומפנים מקום במרכז המחבת. מוסיפים עוד שלולית קטנה של שמן, ומוודאים שוב שאתם על אש נמוכה.

מוסיפים לשלולית כפית אחת מכל תבלין – כפית אחת של פפריקה, כפית של שום, וכפית של כמון. מוסיפים את התבלינים ישירות לתוך שלולית השמן שהכנו במרכז המחבת. מוסיפים לשלולית גם חצי כפית מלח.

מערבבים את התבלינים בשמן עד שנוצרת משחה דלילה, וממשיכים לערבב, עד שהתבלינים מתחילים לעשות צססססססס, מתחילים לבעבע ולתסוס. והניחוחות עולים אל על. שימו לב, אסור שהתבלינים יתבשלו יותר מידי – כי הם ישחירו, ואז יהיה לכם בעסה. בגלל זה הנמכנו לאש נמוכה, ופתחנו מראש את התבלינים כדי שהשמן לא יספיק להתחמם יותר מידי.

כשהתבלינים תוססים מוציאים את רצועות ההודו מהמקרר וזורקים למחבת. מחזירים לאש גבוהה. לוקחים עוד כף עץ ומערבבים את הרצועות כדי שיתכסו בבצל מקורמל ושמן מתובל.

הפרידו את הרצועות כדי שלא יישארו דבוקות אחת לשנייה. הניחו להן לתפוס צבע על המחבת בלי לגעת ל-40 שניות, ואז ערבבו אותן, והניחו להן לעוד 40 שניות.

והנה מגיע השוס. לכאורה, יש לכם שווארמה. אתם יכולים להמשיך להקפיץ את הבשר עוד 2 דקות, לשנורר רצועה אחת החוצה ולחתוך אותה כדי לבדוק שהיא מוכנה, וזהו. אבל מה אם הייתי אומרת לכם שיש לי מרכיב סודי?! לא, לא סירופ נגד שיעול.

קוקה קולה. תאמינו או לא. עובד גם בלי, אבל זה כל כך להיט, שכבר הפסקתי להכין בלי.

אז קודם כל, חוק ברזל – אסור להשתמש בדיאט קולה, כי היא הופכת להיות רעילה בבישול. אל תגידו שלא אמרתי! רק קולה רגילה. אין לי מושג לגבי קולה לימון או קולה זירו. לא הייתי מסתכנת. תעשו את זה עם קולה רגילה וזהו. בלי התחכמויות.

החוכמה, כפי שלמדתי מאמא, היא לא להציף את הסיר בקולה “ולהרתיח” את הבשר בנוזל. כל החוכמה היא לשים טיפ-טיפונת כל פעם, כדי שהבשר לא יצא מכובס. אז מתחילים עם שליש כוס קולה, מערבבים טוב טוב, ונותנים לזה להצטמצם ולהתקרמל. כשהקולה מבעבעת מאוד (זה קורה תוך חצי דקה) מוסיפים עוד שליש כוס ומערבבים היטב. ממשיכים לעשות את זה עד שההודו מוכן. מהרגע שמתחילים להוסיף את הקולה עד שהמנה מוכנה זה לוקח בין 2 לשלוש וחצי דקות. ובזמן הזה אתם אמורים להספיק להוסיף בהדרגה כוס שלמה של קולה לקרמול (שליש כל פעם), אבל בלי לבשל את ההודו יותר מידי, כדי שלא יצא יבש. איך יודעים? שולפים רצועה אחת החוצה וחותכים אותה באמצע. אם היא לבנה מבפנים (אבל רכה ומבריקה! לא סיבית!), מכבים את האש מיד.

מכינים פיתה, או בגאט, או לחמניה, או אורז. עורמים רצועות הודו עד כמה שניתן בלי שיתפרק, מפזרים פטרוזיליה, וטורפים בזריזות.

נשארו שאריות? בלי לחשוב הרבה, חלקו בין שקיות פלסטיק לסנדוויצ’ים והקפיאו. אין משהו יותר כיפי מלחזור הביתה ולחמם במיקרוגל שווארמה היישר מהמקפיא (יוצא כמו חדש!) ולשים בתוך לחמניה או על אורז. אפשר כמובן לשמור את זה במקרר ליומיים שלושה (שימו לב, רוטב הקולה הופך להיות מאוד צמיגי כשהוא קר, אבל בחימום מחדש הוא חוזר לעצמו).

למטיבי לכת – טחינה ביתית זריזה – מושלם לשווארמה בבגאט:

מניחים 2 כפות טחינה גולמית בקערה (למי שאין טחינה-פימפ שמבריח לו משלוחים מחברון, שיקנה בסופר). סוחטיה פנימה בערך כף של מיץ לימון, ומתבלים במלח. מוסיפים 2 כפות מים, ומערבבים חזק חזק עם מזלג, עד שנוצר ממרח סמיך מאוד. מוסיפים בהדרגה 2 כפות מים בכל פעם, ומערבבים עד המרקם נאה לכם. טועמים ומוסיפים מלח ומיץ לימון לפי הטעם. בהתחלה כשמוסיפים נוזל ומערבבים זה נראה כאילו זה מתפרק, אבל בערבוב עיקש זה יהפוך לאמולסיה חלקה וטעימה. אפשר להוסיף קצת פטרוזיליה קצוצה. רוצים לקרוא עוד על טחינה? פנו לכם שעתיים וגשו מהר לפרוייקט הטחינה הגדול והגאוני של שוקי.

פינת התכל’ס

קוצצים בצל לפרוסות. מחממים שמן במחבת ומטגנים את הבצל כ-10 דקות עד שהוא רך ושחום מאוד. מזיזים לצד ושופכים מעט שמן למרכז המחבת. מוסיפים לשמן את הפפריקה, הכמון, אבקת השום וחצי כפית מלח ומערבבים עד שהתבלינים תוססים. מוסיפים את ההודו, מערבבים היטב, ומניחים לו להיטגן כ-40 שניות על התחתית. מערבבים ומניחים שוב ל-40 שניות. אם רוצים, מוסיפים שליש כוס קולה, מחכים שיסמיך ויצטמצם ומוסיפים עוד, עד שההודו מוכן (מוציאים חתיכה, ופורסים כדי לבדוק) – סה"כ כ-2 עד 3 וחצי דקות. מגישים על אורז או בבגאט או פיתה עם טחינה ופטרוזיליה.