בשחר יום 21 במארס 1968, חצו כוחות צה"ל את הירדן בסגרת מבצע נרחב, מבצע "תופת", שמטרתו הייתה להשמיד את בסיסי המחבלים בעיירה כראמה ובסביבתה. במבצע נטלו חלק כוחות רבים: פעולה בעיירה וסביבתה הוטלה על חטיבת הצנחנים; על חטיבה 80 הוטל לפעול באזור דמיה ולבודד את אזור הפעולה מצפון; על חטיבה 7 הוטל להשתלט על גשר אלנבי, ולהתייצב מול מתחמי האוייב בשונת נימרין וכופריין. כן נטלו חלק במבצע כוחות הנדסה, ארטילריה ואוויר.

אחד הכוחות של חטיבה 7 היה הכוח בפיקודו של סא"ל אהרון פלד ("פדלה"), שמשימתו הייתה לבלום התקפות אוייב מול מתחם כופריין, בצומת אל-מזר, על כביש גשר עבדאללה-עמאן. הכוח מנה 11 טנקי צנטוריון וכיתת חיל-ההנדסה על גבי זחל"ם.

כוח פלד נע אחרון בטור החטיבתי ופנה לכיוון דרום-מזרח לעבר כופריין. ברדכו נתקל במספר טנקים ותותחים ירדניים והשמיד אותם. בשעה 07:11 הגיע הכוח לתל א-רמה, שם נתקל באש טנקים ירדניים. בחילופי האש הצליח הכוח להשמיד כמה טנקים ירדניים, אך נפגע טנק מהכוח, כנראה ממטען חלול בצריח.

מהפגיעה הראשונה, הועף מהטנק המפקד – גלילי. הטנק המשיך בנסיעה כמה מטרים וגלילי השיג אותו ועלה עליו. לאחר כמה שניות הטנק נפגע בשנית, וגלילי נפצע קשה והועף ממנו שוב. נהג הטנק – דב חולתא – המשיך לנהוג בטנק עוד כמה מטרים. הטנק ירד מהכביש מערבה לתוך שדה ונעצר מעל מחפורת. כאן נפגע הטנק בשלישית  והחל לבעור. דב חולתא יצא מפתח הנהג, והסתתר במרחק של כמה מטרים מהטנק. על פי עדותו, לפני שיצא מהטנק, ראה דב חולתא את שני הנעדרים, ישראל ארליכמן ומשה טקץ זכרם לברכה, בתוך הטנק בתא הלחימה, כשסביבם להבות. להערכתו הם נהרגו מהפגיעה בטנק וגופותיהם נשרפו בתוך הטנק. מפקד הטנק, גלילי, חולץ לאחר שנמצא במחפורת שמתחת לטנק שבער. על פי עדותו של דב חולתא, עד לחילוצו, הוא ראה את הטנק בוער ואיש לא יצא ממנו.
אל הטנק הבוער ניסו להגיע מעט מאוחר יותר יצחק רבינוביץ (רבין), סגן מפקד הכוח. הטנק בער והיו בו התפוצצויות של תחמושת, הם הצליחו לחלץ מסביבתו את מפקדו גלילי ונהגו דב חולתא, אולם על פי כל העדויות שני הנעדרים לא נראו יוצאים מהטנק, וההערכה היא כי הם נהרגו בתוך הטנק.
בשעות הצהריים נעשו ניסיונות לגרור את הטנק, תחת אש תותחי הירדנים, אולם ניסיונות אלו נכשלו מכיוון שהטנק היה תפוש ומעוות בכל המערכות שלו וכן שקוע במחפורת.
רבין הורה לשני חיילים לראות מה יש בתוך הטנק, על פי עדותם סוליות נעליהם הותכו מחומו הרב של הטנק והיה קשה עד מאד לגעת בו. אחד החיילים העיד כי ראה בטנק משהו שנראה כעצמות אדם.
לקראת השעה 17:00 לערך עזבו אחרוני הטנקים של הכוח את השטח, לא לפני ניסיונות חילוץ נוספים שנכשלו, תחת אש ירדנית כבדה, שמנעה גם נחיתת מסוק לחילוץ פצועים.
לקראת 20:40 עבר אחרון הטנקים של חטיבה 7 חזרה לשטחנו בגשר אלנבי. בשטח השאירה החטיבה שלושה טנקים פגועים. באחד הטנקים, מהכוח שביצע חסימה מול מתחם שונת נימרין, נותרה גופתו של נתנאל סימני ז"ל (שהוחזרה ב-28 במארס 1968). בשני נותרו גופות החללים ישראל ארליכמן ומשה טקץ זכרם לברכה, אנשי צוותו של הטנק השלישי נחלצו בשלום.
במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים של אנשי היחידה לאיתור נעדרים להגיע אל הטנק שהושאר בשטח ולאתר את גופות הנעדרים. כמו כן נפגשו חוקרי היחידה עם לוחמים ותושבים ירדנים שהיו במקום וגבו מהם עדויות לגבי הקרב.
עדות ראיה של תושב ירדני, שראה את הקרב, מחזקת את המידע לפיו שני הנעדרים לא נחלצו מהטנק הבוער.
ידוע לנו שהצבא הירדני העמיד שמירה על הטנק מרגע הגיעו לשטח, בסביבות השעה 17:00 לערך, וכי יום או יומיים לאחר הקרב הגיעה יחידת מובילי הטנקים הירדנית, והעבירה את הטנקים לעמאן. על פי עדויות מובילי הטנקים ואחרים, הטנקים הוצבו בכיכר המרכזית בעמאן למשך כחודש. כל הזמן הייתה עליהם שמירה ואיש לא נכנס לתוכם. לאחר מכן הוסעו למגרש הגרוטאות בזרקא.
בעקבות בקשה ישראלית מירדן להחזיר את שלושת הנעדרים מהקרב - סימני נתנאל, ארליכמן ישראל וטקץ משה זכרם לברכה, החזירו הירדנים ב-28 במרץ 1968 שלושה ארונות. באחד הארונות היתה גופתו של סימני נתנאל ז"ל, הוא זוהה ונקבר בישראל, בשני הארונות האחרים היו שקי חול נקי.
בתחקור של האנשים הירדנים שהיו מעורבים בהחזרת הארונות, נמסר כי הרופא, שהיה אחראי להחזרת הגופות, העביר שלושה ארונות וביקש להכניס בהם את גופות החללים. הקצין בשטח ידע רק על חלל אחד, סימני נתנאל ז"ל, ואותו הכניס לארון. כאשר שאל מה לעשות בשני הארונות האחרים, כי לא היו לו גופות, נאמר לו שיעשה מה שהוא רוצה. הוא הכניס חול מהמקום בו הכינו את הארונות.
חוסיין, מלך ירדן, התנצל כמה ימים מאוחר יותר על הארונות עם החול.
אנו יודעים שמי שהיה אחראי להחזרת הארונות, לא ידע כלל שיש שתי גופות נוספות.
טנקי הצנטוריון של הצבא הירדני עברו במהלך השנים הסבה לטנקים מדגם "טארק" וההערכה היא כי הטנקים הישראלים, שהושארו בשטח, שמשו לחלקי חילוף והשלמות לטנקים המוסבים ועל כן עברו פירוק משמעותי, או לחילופיו שימשו כמטרות באימוני הצבא הירדני.
ממכלול העדויות שנאספו על ידי הענף לאיתור נעדרים, שזכה לשיתוף פעולה מלא עם הצבא הירדני, נראה כי ישראל ארליכמן ומשה טקץ ז"ל נהרגו מהפגיעה בטנק בו לחמו, הטנק בער במשך מספר שעות והתחמושת שבו התפוצצה ועל כן, לאחר ששכחה הבעירה, לא ניתן היה לזהות כי ישנן בו שרידי גופות. במהלך העברת הטנק לכיכר ולאחר מכן פירוקו, אבדו עקבותיו של הטנק וכך גם כנראה שרידי גופותיהם של החללים.