|
|
 |
להגדלה לחץ על התמונה | |
|
|
|
|
|
|
|
| |
קרב דמים בכראמה המודיעין הישראלי עקב מקרוב אחר התפתחויות בתוך ארגוני הטרור וגילה, כי הם מעתיקים את פעילותם לבסיסי אימון ויציאה בעיירות סמוכות לנהר הירדן, שנוטשו ע"י רוב תושביהם מאימת האש הארטילרית של צה"ל בתגובה לפיגועי המחבלים. תצפיות המודיעין חשפו, כי העיירה כראמה הופכת מרכז פעיל של המחבלים בירדן. מדי יום הצטרפו מחבלים נוספים למפקדה שם.
העיתונות המערבית ידעה לספר, כי מנהיג המחבלים, יאסר ערפת, המוכר בכיניו המבצעי "אבו עמאר", ואנשיו חשים בכראמה כבתוך ביתם, בעוד השלטונות הירדניים עוצמים עין ובלא- מעט מקרים אף מגישים סיוע פעיל למחבלים.
כאשר גברו מימדי הטרור בבקעה ובעמק בית שאן, הוחלט להלום במפקדת המחבלים בכרמה הייתה זו המשימה המבצעית הגדולה הראשונה של הרמטכ"ל חיים בר-לב, שהחליף בראשית שנת 1968 את יצחק רבין. בתכנון הפעולה נקבע, כי חטיבות צנחנים ושריון בסיוע חיל- האוויר ויחידות הנדסה יחצו את הירח, ינועו אגפית לעבר העיירה כראמה וישתלטו עליה מתוך מגמה לפגוע במנהיגי הטרור ובאנשיהם או לקחת אותם בשבי אם ייכנעו.
כוח משולב אחר של צנחנים ושריון אמור היה לפשוט על בסיס המחבלים שבצאפי, דרומית לים המלח. כמפקד כוח הצנחנים במבצע נקבע אלוף משנה דני מט, מפקד חטיבת צנחנים סדירה. כמפקד כוח השריון נקבע אלוף משנה שמואל גונן (גורודיס) מפקד חט' 7.
בהנחיות לקראת המבצע הוטלו על הכוחות מספר מגבלות, שהתגלו מאוחר יותר כמוטעות. כך נצטוו הכוחות שלא לתפוש את הרכסים השולטים על הגלעד כדי שלא להעמיק את החדירה לתוך שטח ירדן ולמנוע את הפיכת הפעולה למהלך מלחמתי כולל נגד צבא ירדן. ההערכה הייתה, כי צבא ירדן לא יכנס לקרב לאחר שיוודא, כי הפעולה היא נגד מפקדת הטרור בכראמה. כדי להבהיר זאת, הוחלט שמיד עם תחילת המבצע יוטלו כרוזי – הסברה מן האוויר באזור הפעולה וישראל תודיע פומבית, כ אין בכוונתה לפגוע בכוחות צבא ירדן אם לא יצטרף לקרב.
הנחיה אחרת קבעה כי הפעולה תתבצע ב- 21 במארס 1968, למרות מזג האוויר החורפי והגשמים שירדו באותם תקופה והפכו את האדמה בוצית.
מפקדת הבקעה בפיקודו של רפול קיבלה במבצע זה את המשימה להשתלט על האזור של גשרי אלנבי ודמייה, שנועדו לשמש אזורי פריצה עיקריים של כוחות השריון והצנחנים. בלילה שקדם לפעולה התקדרו השמיים שוב מעל הבקעה וגשם החל יורד. עם שחר , 21 במארס 1968 השתלטו כוחות צנחנים מחטיבת הבקעה על גשרי אלנבי ודמיה. יחידה של חיל הנדסה החלה בהקמת גשר ביילי מעל גשר עבדאללה, אולם נקלעה תוך זמן קצר להפגזה של הארטילריה הירדנית, שביקשה לסכל את הניסיון.
אותה עת הייתה סיירת הצנחנים בפיקודו של מתן וילנאי באוויר, ערוכה לנחיתה במבואותיה המזרחיים של העיירה כראמה, כדי לחסום את דרכי המנוסה של המחבלים.
על-פי התכנון עמד מטוס קרב מסוג "אוראגאן" להטיל כרוזים מעל העיירה כראמה דקות מספר לאחר שאנשי הסיירת של מתן יתפשו עמדות בצירי הכניסה והיציאה של העיירה. מזג האוויר החורפי גרם לתקלות בלתי- צפויות, המסוקים המריאו בזמן שנקבע, אולם תוך כדי טיסה הסתבר כי עננים מכסי את גב ההר ומקשים על נתיב הטיסה.
מפקד הטיית הודיע למתן ולנאי כי אין ברירה חייבים לחזור הביתה. מתן התעקש והבהיר למפקד הטייסת, שהוא אינו חוזר הביתה אפילו התהפך העולם.
מפקד הטייסת החליט להמשיך במבצע והורה לטייסים לעלות לגובה רב, בכדי לחלוף מעל שכבות העננים שכיסו את הרכסים.
"המסוקים טיפסו לגובה אסטרונומי ותוך כדי נסיקה איבדו את כושר הסחיבה שלהם דבר שגרם לאובדן מהירות וזמן. חצינו את הרכס בנס ונחתנו במבואות העיירה כארמה 20 דקות מאוחר יותר מכפי שנקבע לשעת ה"שין", סיפר מתן וילנאי אנשי הסיירת גילו להפתעתם כי המחבלים נמלטים מן העיירה בכול האמצעים שברשותם - במכוניות ואופנועים ובריצה מבוהלת להרים .
"היה ברור לנו " מספר מתן "כי קרתה תקלה והמטוס שהטיל את הכרוזים המריא על פי לוח הזמנים המקורי מבלי להתחשב בתקלות של טיסת המסוקים ובאיחור בנחיתה".
עם הנחיתה נכנסו הצנחנים לקרב עם המחבלים. הכוח של מתן וכוח אחר, גילו חבורות מחבלים סמוך לאזור הנחיתה. הקרבות עם המחבלים, לעיתים בטווחים קצרים ביותר, נמשכו עד סמוך לצהריים. מיד עם ראשית הקרב היו לסיירת ארבעה הרוגים ושמונה פצועים. עיקר הנפגעים היו בקרב לחילוצי של כוח קטן, שנקלע לתוך מארב אש של המחבלים.
בעוד הסיירת מנהלת קרב עם המחבלים , נע הכוח העיקרי של הצנחנים בפיקודו של דני מט לעבר העיירה כארמה. למרות תנאי הדרך הקשים פרצו זחל"מים אל העיירה. במבואות כראמה התחוללו קרבות, אולם מהירות הפעולה של הצנחנים אפשרה להם להתגבר תוך זמן קצר על קיני ההתנגדות. בחלקה המערבי של העיירה נתקל כוח צנחנים בפיקודו של טיבי שפירא בכוח מחבלים גדול, מחופר בשוחות בבונקרים. בקרב שהתפתח נהרגו כ-40 מחבלים. לצנחנים היו 3 הרוגים. לקראת הצהריים דיווחו מפקדי כוחות המשנה, טיבי שפירא ודן שומרון, לדני מט, כי השלימו את משימת הפריצה וההשתלטות על הטירה. דני מט הורה על סריקה יסודית של העיירה, שביית מחבלים ואיסוף מסמכי שלל. בין המסמכים, שנתגלו במפקדות המחבלים, היו כאלה שהעידו על תוכניות לפיגועים במרכזי אוכלוסיה בישראל תוך פרק זמן קצר. בהיתקלות בתוך העיירה נהרגו מחבלים נוספים. רבים אחרים מיהרו להיכנע.
במהלך ההשתלטות על כראמה הגיעו לדני מט דיווחים, כי כוחות השריון של גונן נכנסו לקרבות עם טנקים ירדניים, שצלפו לעברם משטחים שולטים בגלעד. הטנקים והארטילריה של הלגיון הפתיעו את כוחות השריון הישראלים בכניסתם לקרב. טנקים ישראלים נפגעו ועלו באש. טנקים אחרים שקעו בבוץ אך כדי ניסיונות להיחלץ מן התופת. חיל האוויר המצטרף לקרב כדי לשתק את מקורות האש הירדנים ומולו הופיעו באוויר מטוסי "האנטר" ירדניים.
הדיווחים של צוותי השריון לא הותירו מקום לספיקות, כי הקרב הולך ומסתבך. כוחות צנחנים ממפקדת הבקעה הוחשו על גבי זחל"מים לחלץ את צוותי הטנקים, שנלכדו באש הירדנית. פלוגת שריוניות בפיקודו של אמנון ליפקין גילתה את גודל המהלומה, שהונחתה על כוחות השריון. במהלך פעולת החילוץ היו נפגעים נוספים. אך למרות האש הכבדה, לא פסקו מאמצי החילוץ של הצנחנים. שניים מקציני הצנחנים, אמנו ליפקין וגד מנלה, (שנפל חודשים מספר אחרי כן במרדף בבקעה) זכו בציונים לשבח על הגבורה והתושייה, שגילו בקרב.
בשעות אחר הצהריים השלימו כוחות הצנחנים של דני מט והסיירת של מתן וילנאי את משימותיהם והחלו נערכים לקראת הדרך בחזרה. יחידת ההנדסה בפיקודו של איציק מרדכי הכינה את מתקני המחבלים והמפקדות לפיצוץ. סמוך לשעה 3 אחר הצהרים דיווח איציק לדני מט: "פוצץ!".
שניות ספורות אחרי כן הרעיד רעם הפיצוץ את אזור הקרב. פטריית עשן ענקית היתמרה מן העיירה.
הצנחנים החלו עושים את דרכם הביתה, בהותירם מאחוריהם עיי חורבות. בזחל"מים הביאו עימם הצנחנים עשרות מחבלים שבויים וערימות של מסמכים יקרי ערך. בעיירה נותרו כ-50 מחבלים הרוגים. |
.gif)
.gif)
