שתיקת הכונסים דפתר 12 

 

 

 

 

"על דאטפת-אטפוך, וכל מטיפייך – יטופון"

שאם הכונס היה פועל כבן אדם ובדרך חוקית ובתום לב היה נמכר הבית עוד בשנת 2001  ב 690.000 $ או ב 670.000 $. הבנק היה מקבל את שלו ואף אתה הייתה מקבל שכר טרחתך. ואני הייתי חי את חיי שלי. שבעגמומיותך גזלת לי ולמשפחתי אותם. אבל אתה נהגת בי כמו ברבים אחרים, ובתאוותיך שאין להן גדר, רצית הכול בשבילך, ולא את שכר טרחתך וכמו שתרח נהג בפסליו, האכילם וטיפל בהם וכך היה המצג לעיני כולם, וביודעו, כי את האוכל והמתנות שהביאו הפתיים לקח לעצמו. הפסלים, כמו הכבשים של האריס טומאס שתקו ולא העזו להמרות את פי המערכת המושחתת שנאלמה אף היא לנוכח הזדמנות להעשיר סנדקים ע"ח עמך. באפשרה לך ולעוכרי דין שכמותך להפוך החוק לקרדום לתועלתם האישית, אני אצעק בכול כוחי עד אשר הצדק יצא לאור, וערוותכם תוקע לעיני כול. למרות שתיקת הכונסים.

 

ואותי איש לא אבה לשמוע, או לראות ולכן כתבתי ועוד כותב את זה הדפתר ה 12, לנסות לגרום בדרך זו לפוסקי וגוזרי דיני לראות, לא להיות עיוור, להביט, להשקיף, להתבונן, לצפות, לחזות, לנבא, להפנות עיניים, לקלוט, ולמצוא את הפרטים הקטנים שמהם מורכב השקר הגדול..

וכדברי השיר, "ולב להרגיש בו את כל המראות".

והרי מה שחשוב באמת לא תמיד נראה, כמו, אמת, תיקווה,

תעצומות נפש, רגש, אהבה, חמלה, עצב ושמחה.

ומה שלא חשוב הרי הוא מורגש וצועק בראש חוצות

ותחת כל עץ. כמו, השקר, הכסף הכוח, והרס הזולת.

 

"לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תיקח שחד

כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם

צדק צדק תרדוף למען תחיה".

הכניסיני תחת כנפך

ופסק דיני לפי החוק

ויהי ביתי מבצר כבודי

קן אהבותיי  הנשכחות

 

ובעת שָפֶל בתחבולות

שחי ואגל לך סוד איומיו

אומרים יש בעולם ניחומים

היכן ניחומי ?

 

הכניסיני תחת כנפך

ועוד רז אחד לך אגלה

הכול אבד באין חמלה

אומרים שנאה אין בעולם

אז מה זאת תאווה?

 

הכניסיני תחת כנפך

מנהיגיי רימו אותי

היה חלום אך גם הוא עבר

עתה אין לי כלום בעולם

רק השקר נותר

 

 

הנאשם [עו"ד שלום כהן ]

יבצע של"צ בהיקף של 50 שעות במשרד הסיוע המשפטי.        

שירות המבחן ידווח על התוכנית המדויקת ויפקח על ביצועה.   

הנאשם ישלם למתלונן מר יצחק שבתי סך 3000 ₪.                  שופטת שולמית דותן, ס. נשיא

 

 

15.1.04 עו"ד שגב כבר לא מייצג אותי לדיון הגיע עו"ד רוי חכמי מהסיוע המשפטי.     הדיון נדחה ל 2.2.04  שעה 08:30.

 

 

 

25.1.01 פסק דין נגד שלום כהן  על שהכה שומר בן 72  מתוך הפרוטוקול.

          הנאשם: צר לי על כל הנושא הזה.

        החלטה

          בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים אני מחליטה שלא להרשיע את הנאשם.

          הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 50 שעות במשרד הסיוע המשפטי.

שירות המבחן ידווח על התוכנית המדויקת ויפקח על ביצועה.

הנאשם ישלם למתלונן מר יצחק שבתי סך 3000 ₪.  שופטת שולמית דותן, ס. נשיא

          אגב ישנם הרבה פסקי דין בהם שלום כהן נהג בניגוד לחוק וגם כאלה

עם המוצל"פ אורי פוני. ולפניכם דוגמאות אחדות שהצלחתי לדלות.

ולבתי המשפט הוא כותב: כי הוא פועל ללא רבב, והשופטים מאמנים לו

1.5.01 בת.א. 2105/00 בעניין גלאם נ' שלום כהן,בפני כבוד השופטת רות אור, שם נתבע אישית המשיב דנן,הביע בהמ"ש עמדתו,לפיה.

"הכונס [שלום כהן] נהג כלפי התובעים  בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת... יתרה גם זו, הכונס לא הסתפק בהתנהגות חסרת תום לב כלפי התובעים  אלא המשיך באותה התנהגות גם כלפי ראש ההוצל"פ...הכונס שם עצמו גם שופט והחליט על דעת עצמו כי אין סיכוי לתביעת צד ג'".

 

3.5.01 השופטת יפה הכט נגד טפחות תיק 03/19811/00/7

שלום כהן בקשת רשות ערעור המוצל"פ אורי פוני בתיק 03/19811/00/7 חובה לקיים דיון נוסף בטרם העדיף ראש ההוצל"פ את הגירסה של שלום כהן

 

15.7.01 נגד טפחות ושלום כהן : השופטת יפה הכט.

ונגד הכונס בפרט ועל כך שהכונס פועל שלא במסגרת ההליכים התוצאה היא שאני מקבלת את הערעור, ומבטלת את החלטת ראש ההוצל"פ עליהן הוא נסב, וכנגזר מכך מבטלת גם את פסק הדין המאשר את העסקה..

 

ולא תעלה במעלת על מזבחי

אשר לא תגלה ערוותך עליו

2.12.01 המערער שלום כהן  בפני א.מצא י.אינגלר. מ.נאור:

עיינו בטענות ב"כ הצדדים, בכתב ובע"פ, ולא מצאנו עילה להתערב בהחלטת השופט המלומד לפיה נדחתה על הסף בקשת המערער { שלום כהן בנק טפחות}לאישור צו עיקול . אנו דוחים את הערעור...

     

2.1.04 נפגשתי עם מר אליהו זימי היום בשעה 16.15 בביתו ואלו עיקרי הדברים ששמעתי ממנו.

1.       שלום כהן זייף מסמכים של הבנק

2.       שלום כהן השתמש בכספים שלהם לטובת עסקיו וגם העלים מס ובזמנו אף נעצר ע"י המשטרה ונחקר במס הכנסה

3.      באחת ההלוואות   שלקח זימי מטפחות שלום כהן החתים אותם על מסמך ללא כותרת ולאחר מכן מילא פרטים של  ההלוואה האחרת ואולם מרצף מספרי ההלוואות של הבנק גילה זימי את הזיוף ולכן שלום כהן ביקש שחרור מהתיק 

4.       בחודש יולי 2001 פנה שלום כהן לבהמ"ש השלום בי"ם בתביעה נגד מש' זימי בתיק ת"א 9197/01 

בימ"ש קבע שהדיון יתקיים בפני  המוצל"פ בן עטר מוריס. ביום הדיון התברר שהדיון ייתקיים בפני הרשם אורי פוני. מבלי ליידע את מש' זימי. בדיון כי ההסכם שצורף ע"י שלום כהן לכתב התביעה אינו ההסכם בו מדובר משום שבטל ומבוטל בהסכמת הבנק.ועוד צירף שלום כהן לתביעה דף חשבון מהבנק שבו שורה אחת על חוב של 398.000 ₪ מבלי שהיה בו פירוט כלשהו.ושלום כהן טען שזה ההסכם וזה החשבון וכי לא שולם בגינו תשלום כלשהו. הרשם אורי פוני דחה את בקשת מש' זימי להגן על עצמה כי מדובר בהליך בסדר דין מקוצר. ותמך בגרסת שלום כהן  "וכי מה הפלא שלא בוצעו כל תשלומים."פסק הרשם. זימי שחקר את הנושא וכי בקיאותו של הרשם אורי פוני בחומר שצורף לתביעה.ע"י שלום כהן נרכשה ע"י הרשם אורי פוני בפגישה המפורסמת בקפה הלל.כיוצא מזה דחה הרשם אורי פוני את בקשת מש' זימי להגן על עצמה משום ששלום כהן הגיש התביעה נגדם בסדר דין מקוצר.ואורי פוני העדיף על גרסת שלום כהן..

זימי עטרו למחוזי נגד החלטת הרשם פוני ב ע.א 4201/03 בערעור ביקשה מש' זימי להוסיף פרטים.

עו"ד כהן שהתבקש ע"י המחוזי להשיב על דברי מש' זימי, התעלם מבקשת המחוזי ואף ניסה לסכל הגשת התוספות למחוזי.משקיבל עו"ד שלום כהן את הפרטים הנוספים שהגישו מש' זימי למחוזי. או אז ביקש עו"ד שלום כהן להשתחרר מהייצוג בתיק.משום שהוא החשוד העיקרי בזיוף ההסכם

                מצורפת הבקשה של שלום כהן לשחרור מייצוג.

 

 

 

25.1.04 מ-דינה וקסלר מנכ"ל ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין.בתשובה לתלונתי מ 15.1.04

            למכתבך לא צורפו נספחים א' ו ב'  עם קבלתם ישוב הועד המחוזי לטפל בתלונתך.

            ובפקס השבתי לה. וכול המסמכים קיבלתם בדואר רשום.

 

 

 

27.1.04    הסיוע המשפטי ממנה את עו"ד עמית שגב לייצג אותי במחוזי.בצירוף הערות כלליות.

 

או אז ביקש עו"ד שלום כהן להשתחרר מהייצוג בתיק.משום שהוא החשוד העיקרי בזיוף ההסכם

26.1.04 מ דר' שלמה כהן עו"ד ראש הלשכה העביר אלי העתק מתגובתו על תלונתי מיום 2.1.04

            למר דרור ארד אילון, עו"ד. יו"ר ועדת אתיקה ארצית דיזינגוף 50 ת.א.

            מצורף מכתבו של חזן משה מ 2.1.04 אני מעביר מכתב זה לטיפול הועדה שבראשותך, ואודה אם הנושא

            יטופל בהקדם. נא עדכן את הפונה במהלך הטיפול ובתוצאותיו עם העתק אלי.

            נשמע יפה, נחכה ונראה האם יפעלו או ימרחו.

 

 

 

1.2.04 . בדוא"ל לעמית : קיבלתי אותך לייצוג במחוזי ליום 2.2.04 שעה 08:00

      מתי יושבים כדי לדעת היכן אני אוחז. דחוף!!! ועמית אמר לי שלא

      יתקיים דיון ולכן אין צורך שאני אופיע. בדיעבד הסתבר כי התקיים דיון

      ללא נוכחותי.ואילו הכונס ומימרן ובן עטר כן היו בדיון. אף פעם לא

      קיבלתי תשובה עניינית מדוע לא זומנתי פנימה למרות שחיכיתי בחוץ

      עד לגמר הדיון לפי בקשת עו"ד עמי. שייצג אותי מהסיוע.

 

 

 

1.2.04 מלשכת עוה"ד. הננו מאשרים קבלת מכתבך וכולל הנספחים. עם קבלת החלטה בעניין נשוב ונודיעך.

      עתה מודיעה לי המנכ"ל גב' וכסלר כי קיבלה המסמכים הנלווים.

 

 

 

2.2.04 פרוטוקול המחוזי. בדיון לאחר שהתיק חזר בהמלצת דורנר למחוזי.[הדיון התקיים בלעדיי.]

          שגב: אינני יודע אם אייצג את חזן מטעם הסיוע המשפטי.כרגע אני נמצא כאן באופן פרטי.

          הייצוג בכול מקרה יהיה שלי.

          אנו מבקשים שני דברים, המחיר בלתי סביר, והעליון הסכים אתנו, נא לקבוע שמאי מטעם

          בית המשפט ולא מטעם הכונס,ולא המבקש,ולא מטעם הרוכש. אבקש את ביהמ"ש לערוך

          ביקור במקום, וכנ"ל מההוצל"פ.

          הכונס:  סוגיית המחיר נדונה בהרחבה בהוצל"פ. אין שום שחר לטענה שהשמאי לא ביקר

          בבית, המתמחה של ביר הגיע והערך ב 400.000 $ פחות 20% וזה היה לפני 3 שנים.

ואני מוכרח לציין כאן הערה נוספת שקשורה בכול זאת לשימושים ולפינוי – אילו הנכס היה מפונה ונמכר כשהוא פנוי כשמר חזן לא היה נמצא בתוכו יש להניח, שאולי היה מתקבל סכום יותר גבוה, לי אין ספק שהנוכחות של מר חזן בנכס מרתיעה קונים רציניים, איך מר בן עטר הצליח לשרוד תקופה זאת אני לא יודע אני מוריד בפניו את הכובע.

          אתה ומימרן ובן עטר, יודעים למה החזקתם מעמד עד כה, כי יש

מאות אלפי דולר לשלשל לכיסכם. וכצייד אחר טרפו יש לכם כל הזמן

שבעולם לשרוד. ואני תפילה כי יבוא יום ותראה קבל עם ועולם את

מסיכת השטן שעטית ולא כובע מזויף. להרשים בו שופטים בדברי רהב.

למה להוריד הכובע, תשאיר אותו עד שיישרף, מרוב בוער על ראשך.!!!

      מימרן: מה שעמד מאחורי פסק הדין הוא. שקונים כדוגמת בן עטר בסופו של דבר הם

          ההצלה והישועה של אנשים כמו חזן. לא נופת צופים ולא מתעצומות נפש ולא

מאהבת מרדכי באים דברי החנופה והדאגה לחזן, כמשתמע מדברי עו"ד

מימרן, אלא,כדברי המשל.

 

"אֲנִי, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן- אֶשּׁאֵר כָּאן, מִחוּץ לִטְוַוח שִׁינֶּיךָ..."

"בּוֹאִי הֵנָּה! עֵז!" קָרָא הַזְּאֵב. "אַתְּ נִיצֵּבֵת בְּמָקוּם מְסכָּן מְאד! אַתְּ עֲלוּלָה לִפול! וְחוּץ מִזֵּה," הוֹסִיף הָרָשָע , כְּשֵׁרָאָה שֶהָעֵז אֵינֶנָּה יוֹרֶדֶת מִן הַסֶּלַע, "גַּם הָעֲשּׂבִים בַּשּׂדֶה הַזֵּה רַכִּים וְטוֹביּם בִּמְיוחָד.""תוֹדָה עַל הָעֵצוֹת!" קָרְאָה אֵלָיו הָעֵז, "הַאִם בֶּאֳמֶת הָפכוּ הַזְאֵבִים לְטוֹבֵי-לֵב שֶׁכָּאֵלֶּה? אוֹ שֶׁמָא אַתָה דוֹאֵג דַּוְוקָא לְבִטֵנְךְ הַמְקַרְקֶרֶת?

אֲנִי- לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן- אֶשּׁאֵר כָּאן, מִחוּץ לִטְוַוח שִׁינֶּיךָ..."

ומצהיר בן עטר כי הנכס עמד למכירה במחיר של 400.000 $.

היה מתווך שהפנה את בן עטר לשם ומאשר בתצהיר את אותם העובדות.

מה יותר פשוט מלהביא את בן עטר למכונת אמת. והאם לא סוכם

בינינו כי פחות מ 550.000 $ שלא יחלום לקנות, ושאם הוא חושב אחרת

אז מוטב שלא יחזור, והוא חזר שלושה פעמים, ואני חשבתי שהאיש קונה,

אולם הכול היה מתוכנן בין בן עטר לכונס ולמתווך עובד שליבו. ובפעם הרביעית חזר דרך הכונס., בהציעו 385.000 $. ואני זוכר שהמתווך

הציע לי כי ישכנע את הקונה שיסכים לשלם 400.000 $, וסירבתי.

23.4.01 התחייבות למתווך עובד שליבו:  

שהביא לבקשתי קונה,  את בן עטר רפי באופן פרטי לחלוטין, ראה את

הבית עם משפחתו וחבר והמתווך עובד שליבו, בשלושה ביקורים שונים

ובכל ביקור הראיתי לו את כל מסמכי הבית ושמאות של הבית בסך

650.000 $ ויידעתי אותו כי יש לי חובות ושאני לאחר פציעה בתאונת

עבודה וצריך לגמור מהר ואני מוריד לו מהשמאות 150.000 $ והוא טען

בפניי כי המחיר לא יקר בשביל בית כזה. ולצערי לא שמעתי ממנו עד

שהודיע לי עו"ד יואב שרון מטעמי, את שמות המתמחרים שהיו אצל הכונס.

מה לעשות שכאשר מנסים ליפות את השקר,

 תמיד האף מתארך, מתארך ומתארך

מימרן: כתבה בעיתון "גלובס" שהעריכה את הנכס בכ- 450.000 $. ובמימוש מהיר הפחתה

של בין 10 לבין 15%. האם מי שהכין כתבה זאת..מימרן לא פירט מי הכין הכתבה וחבל.     ועכשיו הנה עוד ניסיון של מימרן לצאת בשלום מגודש שקריו, הונאותיו והתפתלויותיו ליצור לכאורה רצף כרונולוגי של התהוות הדברים, ואולם זה לא מסתדר לו. מה לעשות שכאשר מנסים ליפות את השקר, תמיד האף מתארך, מתארך ומתארך   .    שורו נא!!!

וכאשר מר בן עטר הלך לנכס הוא הלך עם הידיעה שזה מה שזה שווה, וכאשר הציע מר בן עטר את המחיר אשר הציע הוא עשה זאת על סמך לא השמאות של חברי ולא השמאית השנייה אלא על סמך מחירים שהוא בירר ועל סמך הכתבה בעיתון.

כיצד אם כן יכול בן עטר שכתב וחתם בתצהירו מיום 13.8.01 סעיף 3,ד.

"באמצע או סוף חודש אפריל 2001, לערך, הופניתי על ידי המתווך עובד שליבו, לראות את הנכס"

ואכן לפי הרישום ביומני הוא ביקר לפני ה 15.4.01.כך רשום ביומני

ברם, הכתבה בגלובס [מכרז באוויר] פורסמה רק ב 7.5.01,

אם כן כיצד יכול היה בן עטר להציע את אשר הציע על סמך הכתבה בעיתון

אם הכתבה הנ"ל התפרסמה "רק" כחודש אחרי שהוא ביקר אצלי בבית וסיכמנו על 550.000 $

אלא ואך ורק ומלבד אם קרא אותה אצל מי שהכינה באמת. והרי הכונס טען כי לא הייתה לו יד בהכנתה

"ומצהיר בן עטר כי הנכס עמד למכירה במחיר של 400.000 $."

[ראה 7.5.01 בדפתר 3.] 7.5.01 מכרז באוויר: ותמה אני מי דאג  לפרסום מגמתי ב "גלובס נדלן"

"אלא על סמך מחירים שהוא בירר ועל סמך הכתבה בעיתון] אין קץ לתעלוליו של עו"ד מימרן שכמו הכונס, גם הוא בא להיטהר ושרץ בידו.

מימרן: יו"ר ההוצל"פ קבע כי המחיר האמיתי והנכון הוא מה שניתן לקבל במכירה חופשית.

לדעתי שגה מימרן ומכירה חופשית אינה מכירה בכינוס.!!! באינוס!!!

בית המשפט: השופט צבן : אשאל תיאורטית. נניח שיש שמאות 450.000 $ ושמאות 400.000 $ והשוק לא מציע כמעט כלום , הא מישהו ומציע 100.000 $ גם במצב זה תגיד לעולם השוק עובד? והאם מחיר השוק יכול להגיע לאפס, כלומר אחוזים בודדים ממה שהשמאי קבע?

מימרן: אין לי פסיקה כאן, לתקוע בלון זה אדוני ראה כי מישהו הציע עבור הנכס הזה יותר מאשר בן עטר?

ודאי שהיה, היו לא אחד עם 690.000 $ ועם 670.000 $ ולאחרונה היה אחד חזקיה שהציע כאן למחוזי 450.000 $.

מימרן ממשיך: אני רואה את השאלה של אדוני כשאלה היפותטית ואני לא אענה עליה מן הטעם כי 3.5 שנים ניתנו למר חזן אפשרויות להראות שמישהו מוכן לשלם יותר מהמחיר שאני מוכן לשלם ואף אחד לא בא. או או הנה מר מימרן סוף כל סוף אומר אמת.

 וזה נדיר אצל בוראי המניפולציות הנ"ל. "מהמחיר שאני מוכן לשלם"

          הוא מוכן לאמור מי שקונה את ביתי זה מימרן ושותפיו ולא איזה בן

      עטר מסכן שמאוד רוצה לגור בביתי ומצא את הזדמנות חיו.

      ומוסיף מימרן: כמו כן מרשיי שמרו על ניקיון כפיים בשלב בין המכרז הראשון לשיני.

          מוזר שמימרן ממשיך לדידו לומר "אמת". ואני שואל, אם רק 20 יום

      של בין המכרזים המזויפים. קיים ניקיון כפיים לזכותם של בן עטר. ומה

      עם כל ההליך . ולא אפרט יותר. 

בית המשפט: עברה שנה או יותר האם ההצעה היא כל כך נמוכה האם ראוי לחכות להתפתחויות בשוק. אדוני השופט, למה לחכות?" היו כבר הצעות של

כ 700.000 $ ובכוונת מכוון טרפדו אותם.

מימרן: אין לי עניין לענות לשאלה כזאת בטח לא במקרה שלנו, משום שההנחה שבבסיס השאלה איננה ממן העניין, ההצעה אשר הצענו היא הצעה סבירה הצעה ריאלית,

והנה גם הפעם מצהיר מימרן לפרוטוקול." ההצעה אשר הצענו רוצה לומר, הקליקה הציעה ולא בן עטר. כנראה שכאשר מדברים ואין אפשרות להגייה ולתקן, על פי איך רוצים שזה ייראה  יוצא המרצע מין השק.

מימרן: אלא שהמוצל"פ החליט שהוא לא נכנס מה עדיף על מה אלא אדרבא, קחו עוד הזדמנות, ניתנה למר חזן כמעט שנה זה לא נכון שבין מכרז למכרז זאת הייתה הזדמנות יחידה, ניתנה לו כמעט שנה. וגם כאן חוזר עו"ד מימרן ולא אומר אמת. ומי שיקרא את כל דפתריי יסיק מהם אמת שונה, סדורה ומנומקת ועם כל הדוקומנטים צמודים לכל שכתבתי. בשונה ממה שמימרן ושותפיו מציגים בפני ביהמ"ש, הפרחת שפנים, ולעזאזל השפוטים מאמנים להם, ולא לי.

החלטה: הצדדים יגישו אם ירצו בכך אסמכתאות משפטיות נוספות בתוך 3 ימים.

          איזו מין החלטה זו "הצדדים יגישו אם ירצו בכך", האם כיוון שגזר הדין כבר

נגזר מראש, וכול השאר הצגה, של כאילו משפט. מדהים!.

 

 

 

9.2.04 הודעה לביהמ"ש לפי החלטה מ- 2.2.04 ובנוסף לכול האמור בפרוטוקול

      מחכה שעמית ישלח

 

 

2.3.04: פסק דין של השופט צבן לאחר הדיון בהחלטתה של השופטת ד. דורנר מהעליון. 

1.       בית משפט זה דחה ביום 8/4/02 בקשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 20.12.2001, אשר נתן אישור למכירת ביתם של המבקשים על ידי כונס נכסים, וזאת לצורך מימוש משכנתא על ביתם (להלן: הנכס). בערעור שהוגש על ידי המבקשים לבית המשפט העליון

נקבע כי הדיון יחזור לבית משפט זה לצורך דיון בטענה הנוגעת לסבירות המחיר של הבית (רע"א 4131/02, החלטה של כב' השופטת ד' דורנר מיום 7.10.03).

 

2.                    הרקע הדיוני פורט בהרחבה בפסק הדין בהליך המקורי, על כן אביא רק תמציתם של

הדברים. המבקשים נטלו מבנק טפחות (המשיב 1) שתי הלוואות, ולהבטחת פירעונם שיעבדו את ביתם. ההלוואה הראשונה, מאמצע שנות השמונים. השניה על סך 400,000 ₪ שנלקחה בסוף שנת 1994 ותשלומיה על ידי המבקשים היו בעייתיים מתחילה.

בטרם חלפה שנה ממועד ההלוואה השניה, נאלץ המשיב 1 להגיש נגד המבקשים תביעות כספיות לתשלום פיגורים. לאחר מכן נעשו נסיונות להסדר, אשר לא הועילו.

בחודש אפריל 2001, הועמד הנכס למכירה על ידי כונס נכסים, הוא המשיב 2. על פי הוראות ראש ההוצל"פ, נקבעה התמחרות ליום 25.5.01, שבסופה הוחלט על זהות הרוכשים, ולאחר מכן נחתם עמם הסכם שהוגש לאישור ראש ההוצל"פ. המבקשים הגישו התנגדות לבקשת אישור זו. ראש ההוצל"פ, בהחלטתו מיום 28.10.01, הורה על קיום מכרז נוסף,

תוך שהוא נמנע מלקבוע עמדה ביחס לשוויו של הנכס. המכרז הנוסף פורסם, ומשלא הגיעה הצעה נוספת והמבקשים לא המציאו רוכש מטעמם, הוגשה בקשה מחודשת לאישור ההסכם עם המשיבים 3 ו-4, משפחת בן עטר (להלן - הרוכשים). התנגדות נוספת של המבקשים לאישור ההסכם נדחתה, וביום 20.12.01 ניתן צו ראש ההוצאה לפועל למכירת הנכס לרוכשים, במחיר 385,000 דולר.

עיון בתיק ההוצאה לפועל שהוגש על ידי הצדדים מלמד,

כי ההליכים בענין הנדון היו רבים, וכי מדובר בתיק עמוס.

ובגלל זה צריך להחליט החלטה לא נכונה ולקחת לי את כל אשר עבדתי עליו כל חיי ולתת לחבורת נוכלים ברשות החוק. הזהו צדק???.

 

בקשתם של המבקשים לבית משפט זה בהליך המקורי נדחתה, ונקבע כי לא נמצא פגם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. נקבע כי ההליכים בהוצל"פ היו ללא פגם, האם זה לא מדהים, מהמם, ממש שובה לב, מי האיש אשר קבע כי מעלליו של המוצל"פ, הינם ללא פגם, ושמא גם הוא נגוע ברעה החולה.של NEXT  .   

כאמור, בהתאם להחלטת בית המשפט העליון הדיון יתמקד בשאלת סבירות המחיר בלבד.

אבל אדוני השופט, אם צדק אתה חפץ, תרחיב את היריעה מעט, ותיווכח

3.       המבקשים העלו שורה של טענות הנוגעות לסבירות המחיר. לטענתם, טרם חתימת עסקת המכר, המבקשים עצמם ניהלו מגעים עם הרוכשים והסכימו על תמורה בסך 550,000$, סכום הגבוה בהרבה מהסכום עליו סוכם בסופו של דבר בין הרוכשים לבין כונס הנכסים (385,000$). עוד טענו המבקשים כי היתה הצעה נוספת לרכישת ביתם בסכום העולה על זה שסוכם בעסקת המכר ועומד על 450,000$, דבר המראה כי ניתן היה להשיג סכום גבוה יותר עבור הבית. עוד טענו כי נפגע קנינם מאחר והסכום שהתקבל מהמכר היה נמוך עד כדי 50% מערכו האמיתי של הנכס, ואף מהתמורה שהיתה יכולה להתקבל בפועל מרוכש אחר. לפיכך, היה על ראש ההוצל"פ להימנע מלאשר את עסקת המכר.

המבקשים טוענים עוד כי בחוות דעת השמאי מטעם כונס הנכסים, נפלו שני פגמים יסודיים. האחד, השמאי עצמו לא ביקר בנכס אלא רק נציגיו. השני, בחוות הדעת אין התייחסות לשטחים הבנויים החורגים מהיתר הבניה.

ב"כ המשיבים 1-2 טען, כי טענות המבקשים על קונים פוטנציאלים אינן ממשיות, וכל רצונם של המבקשים הינו לנסות לעכב את ההליכים. לטענתו, המחיר הוא סביר, ואף נמצא בגבולות השמאות מטעמם של המשיבים. הערכת השמאי מטעם כונס הנכסים תקינה וסבירה. 

ב"כ הרוכשים טען, כי הצעתם היתה סבירה וריאלית, לא היו הצעות נוספות גבוהות יותר, ולפי הלכת פסה"ד אילן לוי (ראה להלן) השיקולים הצריכים להנחות את המכירה הם מינהל תקין, בטחון במערכת המשפט ושיקולי צדק.

4.      הערכת שווי הבית מהי ההערכה המדוייקת יותר לשווי ביתו של המבקש?

תקנה 65 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 קובעת כי :

"(א) עברו שבעה ימים מיום המצאת ההודעה והחייב לא שילם את החוב הפסוק, יצא שמאי מקרקעין מוסמך אל המקרקעין המעוקלים והשמאי יערוך דין וחשבון וישום את ערכם של המקרקעין ; לשם כך רשאי הוא להיכנס אל המקרקעין.

 (ד) חלק אחד הצדדים על השומה והמציא שומה של שמאי מוסמך הסותרת את השומה לפי תקנת משנה (א), יועבר הענין להחלטתו של ראש ההוצאה לפועל שיקבע את השומה לצורך המכירה".

מהתקנות עולה, כי המצב הרצוי הוא כי ראש ההוצאה לפועל יקבע את השומה לצורך המכירה, וזאת כאשר מצויות לנגדו חוות הדעת השמאיות, למרות שאינו חייב לקבל אף אחת מהן כפי שהיא. במקרה הנדון לא הכריע ראש ההוצאה לפועל בין חוות הדעת השמאיות, אלא הניח למחיר להיקבע על פי המחיר שיוצע בין מוכר מרצון לקונה מרצון.

5.       לפני ראש ההוצאה לפועל הוגשו שתי חוות דעת: חוות דעת של השמאית עדי סמולסקי מיום 29.3.2001 מטעם המבקשים, וחוות דעת השמאי יעקב ביר מיום 16.5.2001 מטעם המשיב 2. השמאים נחקרו בפני ראש ההוצאה לפועל בתאריך 26.8.2001.

        סמולסקי העריכה את שווי הנכס בסכום של 650,000 דולר, ואילו ביר העריך את שווי הנכס בסכום של 450,000 דולר. הפער בין שתי הערכאות הוא ניכר וטעון בדיקה.

היכן הבדיקה אדוני השופט??? או שמא שכחת? קורה!

6.       להלן נתונים שאינם שנויים במחלוקת:

א.       הנכס נמצא ברחוב קטלב 108 בצור הדסה, ישוב שרבים מבתיו הם בתים חד משפחתיים צמודי קרקע. על-פי תוכנית המיתאר, הנכס מיועד למגורי משפחה אחת.

ב.       שטח המגרש על-פי התב"ע ועל פי הזכויות במינהל מקרקעי ישראל הינו 954 מ"ר. המבקשים סיפחו לעצמם 371 מ"ר נוספים מאדמת מינהל מקרקעי ישראל, ובבקשת ההיתר שהגישו ציינו, כי שטח המגרש הינו 1325 מ"ר.

ג.       הבנין העיקרי שבנו המבקשים על המגרש הינו שטח של כ-501 מ"ר. על-פי היתר הבניה, מותר לבנות 292.48 מ"ר. כמו כן, יש חריגות נוספות.

על המגרש נמצא מבנה נוסף אשר בנו המבקשים בשטח של כ-220 מ"ר ברמה של שלד המשמש כבית מלאכה, וגם למבנה זה אין היתר בניה.

היקף חריגות הבניה בנכס הינו בין 430-483 מ"ר.

ד.       המבקשים ביצעו בנוסף גם שינויי יעוד: קומת המרתף הותאמה לשלוש יחידות מגורים על חשבון שטח מילוי ומחסן. יחידה נוספת הותאמה למגורים על חשבון מוסך. עוד יחידה הותאמה למגורים בחלל גג הרעפים.

          סך הכל יש במבנה 19 חדרים. הבניה ברמה טובה, במגרש נבנו בריכת שחיה, מפלים, תעלות מים ובריכת דגים.

7.       עיון בחוות דעת השמאים ובפרוטוקול עדותם לפני ראש ההוצאה לפועל מעלה, כי לפער הניכר בהערכת שווי הנכס ישנם מספר גורמים:

א.     התחשבות באיזור בו נמצא הנכס והשפעת המצב הבטחוני והכלכלי על השווי.

ב.     התחשבות בשטחים החורגים מהיתר הבניה.

8.       מאז חודש ספטמבר 2000, המצב הבטחוני במדינה הינו קשה ובעייתי, והדבר הינו בגדר ידיעה שיפוטית (ראה, למשל, ע"פ 9338/01 מדינת ישראל נ' עווידה, פ"ד     נז(1), 529; בג"צ 7019/02 עג'ורי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נו(6), 352).

          הנכס נמצא בישוב צור הדסה, הנמצא סמוך לקו הירוק. לישוב זה שתי דרכי גישה: האחת, כביש המנהרות (כביש 60) העובר סמוך לבית לחם, והאחרת, כביש 386 משכונת עין כרם בירושלים דרך הישוב בר גיורא, שהינו כביש ארוך יותר ומפותל. בישובים הנמצאים על קו התפר, הסיכון הבטחוני רב יותר ומשליך על מספר עסקאות ושווי הנכסים באותם ישובים.

          השמאית סמולסקי לא התייחסה לנושא זה כלל בחוות דעתה, ובעדותה לפני ראש ההוצאה לפועל אמרה, כי אינה יודעת אם מחירי המגרשים בצור הדסה הושפעו מהאינתיפאדה והוסיפה כי לדעתה האינתיפאדה לא השפיעה על המחירים באיזור הזה (עמ' 8 לפרוטוקול). השמאי ביר התייחס לסוגיה זו ואמר כי בשל המצב הבטחוני פחת מספר העסקאות המתבצעות בישוב באופן משמעותי.

        השמאי ביר התחשב רק בשלום כהן ולא במצב הבטחוני, הכול קומבינה!!

למצב הבטחוני ולאיזור בו נמצא הנכס יש משקל לא מבוטל בקביעת השווי, האם אדוני השופט שם עצמו גם שמאי, מה זה? "משקל לא מבוטל", כיצד מחשבים אותו, האם לצורך החלטתך אדוני שווה "המשקל הלא מבוטל" את ההפרש בין 385.000 $ ל 670.000 $.

וזה סה"כ רק= 285.000 $ כל שעמלתי, התייגעתי, הזעתי, חסכתי כל חיי אתה עומד בהבל החלטה שגויה לתת לכונס רמאי ולשותפיו.

 

והעובדה כי השמאית סמולסקי לא הביאה נתון זה בחשבון, מהווה כרסום של ממש בחוות דעתה, ובעיקר בשווי שנקבה בחוות הדעת.

המגמתיות בהחלטות בהמ"ש  לתת לדבריהם של הצד שכנגד מימד חריף ובולט, לעומת הדברים של הצד שלי, מורגשת לכול אורך ההחלטות

הירידה בשווי נובעת הן מהמיקום על קו התפר והן מהצמצום בדרכי הגישה הנוחות לישוב. עכשיו השופט שם עצמו, גם איש מע"צ ואיש ביטחון. הכול מגמתי והגיע העת שתפקח עיניים ותראה לא רק את הכונס. וספסריו, אלה גם את הנידון שלא באשמתו.!!!.

בחוות דעתה ציינה השמאית סמולסקי, כי הערכת השווי התבססה על "גישת ההשוואה" ו"גישת העלות". הראשונה מבססת את אומדן שווי הנכס בהשוואה עם עסקאות אחרות. השניה בודקת את שווי עלות הקרקע בתוספת עלות הקמת מבנה ביום ההערכה. בחוות הדעת לא ציינה המומחית עסקאות משוות, ומעדותה בפני ראש ההוצאה לפועל עולה, כי לא היו בידיה עסקאות מעודכנות להשוואה, וכי היא התבססה על עלות מגרשים שנמכרו בצור הדסה בשנת 1999. גם בדברים אלה יש כדי לכרסם באומדן השווי שערכה, שכן תחילת האינתיפאדה בשנת 2000 הכתיבה מצב בטחוני חדש והשפיעה על ערך נכסים ומידת סחירותם, המהווה גורם חשוב בגישת ההשוואה, ודווקא גורם זה לא נלקח בחשבון על-ידי הגב' סמולסקי.

ב- 1.6.97 שכן מכר ביתו (70 מ"ר)ושטח של כ 500 מ"ר בניה פשוטה ללא אבן וללא נוף, ובדומה לכך, ב- 19.8.97 לאחר ששכני מכר את ביתו, הוזמנה שמאות לביתי מטעמי וההערכה הייתה  875.000 $:

האם האינתיפאדה של שנת אלפיים שהורידה את המחיר ל 385.000 $

לדעת השמאי מטעם הכונס והבנק מר ביר, כן, אדוני, ב-  66%, פחות מערכו. ובשמאות זו תומך כבוד השופט, כיצד אם כן תסביר שהשופטת דורנר מהעליון חושבת אחרת ממך?..

9. השמאי ביר ציין בחוות דעתו, כי לא הביא בחישוב הערכת השווי את שטחי הבית החורגים מהיתר הבניה. בעדות בפני ראש ההוצאה לפועל חזר בו, ואמר כי מדובר בטעות, וכי הערכת השווי ניתנה גם עבור השטחים שאינם כלולים בהיתר.

הסברו לטעות היה כי מדובר בנוסח סטנדרטי המקובל בחוות דעת הניתנת לבקשת בנקים בעת הערכת נכס לפני קבלת משכנתא,

ואילו במקרה זה מדובר בשווי נכס לצורך מימוש (ראה עמודים 2, 4 לפרוטוקול).

      השמאית סמולסקי אמרה בחוות דעתה ובעדותה, כי בהערכת שווי הנכס לא כללה את השטח שסופח למגרש על-ידי המבקשים (371 מ"ר) ואת מבנה בית המלאכה הנוסף, שנבנה בנפרד ללא היתר.

לעומת זאת, כן כללה בהערכת השווי למעלה מ-200 מ"ר שנבנו ללא היתר ומהווים חלק מהבית עצמו, אולם הערך שנתנה לכל מ"ר שנבנה ללא היתר היה 500$ בלבד,

לעומת 900$ לכל מ"ר שנבנה על-פי ההיתר.

אין בידי לקבל את הסברו של ביר על טעות כביכול בניסוח חוות הדעת, שכן אותה חוות דעת עוסקת בפירוט ובאריכות בשטחים שנבנו ללא היתר, ואין מדובר בחוות דעת הנרשמת על טופס סטנדרטי עם ביטויים סטנדרטיים. נא לקרוא הפרוטוקול בהוצל"פ.

לפיכך, הערכת השווי שלו אינה מתייחסת לשטחים שנבנו ללא היתר.

הפעם לשם איזון לא קיבל השופט את עמדת בלבולו של השמאי ביר, ואולם כל שמאותו מבולבלת ולא הוכנה על ידו אלא ע"י מתמחה ולכן השופט היה צריך שלא לקבלה כלל, ומשגילה כזו מומחיות בתחומי הנדל"ן מוטב לו שעה לבקשתו של עו"ד עמית שגב והיה בא לבקר את ביתי במו עיניו. למה לא עשה זאת? כי ייתכן והחלטתו הייתה שונה.

הסוגיה של הערכת שווי מבנים שנבנו ללא היתר, היא סוגיה סבוכה,

שכן, מחד, מדובר בשטח שהוא לכאורה בר-הריסה וכל הקניית שווי למבנה עשויה להיראות כמתן הכשר או פרס לעבריין.

מאידך, מדובר בבניה שבוצעה לפני זמן רב, אין אנו יודעים אם נתקיימו לגביה הליכים פליליים והאם הם מוצו.

בנוסף המבקשים עושים שימוש מזה זמן רב במבנה שחלק ניכר ממנו אינו חוקי. בעיקרון, אין זה ראוי כי שטחים שנבנו ללא היתר, בחריגה כה גדולה וכה משמעותית מהיתר בניה קיים, יזכו בהליך משפטי להערכה ריאלית, או אפילו קרובה לכך.

התייחסות כזו עלולה להוות או להיראות, כמתן הכשר למי שבונה ללא היתר בניה ורוצה ליהנות גם בעת מכירה מפירות עבריינותו, וייצא חוטא נשכר.

עם זאת, יש לבחון בעיה זו על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה וחלוף השנים, ולפיכך ניתן לאמר כי לשטחים שנבנו ללא היתר בבנין העיקרי עצמו, יש ליתן ערך מסוים, ולו מינימלי שיבטא את הבעייתיות הרבה של בניה ללא היתר ואת הקשיים הקיימים כדי להכשירו, אם בכלל, המסים והתשלומים הרבים הכרוכים בכך, תשלומי שווי למינהל מקרקעי ישראל. כל אלה בצד האפשרות כי מה שנבנה ללא היתר יעמוד אולי להריסה. לפיכך, הייתי מעמיד את שווי השטחים הבנויים ללא היתר בערך של כ- 15 אחוז משוויים הריאלי. מהיכן הסמכות שלך לקבוע 15% אחוז, ואילו לעיל אמרת שאין לך סמכות לדון במה שההוצל"פ החליט. מדהים!לא?.

שהרי באותה מידה יכולת לקבוע שהם שווים 90% למשל.

 בהתחשב בנתונים דלעיל, נראה לי כי הערך הריאלי של הנכס נע בין 470,000 - 490,000 דולר, וזאת מהטעמים הבאים:  מרחב התמרון לאור כל הנימוקים היה צריך להיות 550.000 $, ממוצע בין השמאויות.

מהערכת השווי של השמאית סמולסקי יש לגרוע אחוזים ניכרים של השינוי המהותי במצב הביטחוני והכלכלי. בעניין זה יש לקבל את דבריו של השמאי ביר בעדותו, כי ירידת הערך עקב כך הינה לפחות 20%. וגם אם מורידים 20% אזי מ 875.000$. והמחיר היה עדיין ריאלי שאפשר היה לחיות איתו, לקבלו. לאמור 700.000 $. ולא 66% ע"כ הכבוד. בנוסף, השמאית סמולסקי נתנה ערך גבוה מדי לחלק משטחי הבניין שנבנו ללא היתר.

מצד שני, ביר לא הביא בחשבון כלל שטחי בנין שנבנו ללא היתר, וכאמור יש לתת לשטח כזה ערך מינימאלי.

שקלול כל הנתונים האלה הביאני לתוצאה הנ"ל.

10. לצורך מכירת הבית על-ידי כונס נכסים, יש להביא בחשבון גורמים נוספים. הנכס בו מדובר הוא ייחודי, גדול ונדיר ובו חדרים רבים. נכס כזה קשה יותר למכור, וכדברי השמאית סמולסקי בעדותה "הבית מתאים למשפחה עם 20 ילדים" וכי "אף אחד לא קנה את הבית [עד] היום כי הנכס מיוחד מאוד" (עמ' 8 לפרוטוקול לפני ראש ההוצאה לפועל - סוף הדיון).

לנכס נדיר כזה יש מעט מציעים ומעט קונים.

ואכן, הנכס שלפנינו הוצע למכירה פעמיים במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ומספר ההצעות שהתקבלו היה זעום. היו הצעות אחרות שהכונס התעלם מהם כי לא תאמו את כוונותיו, והשופטים לא שעו.

          בנוסף, השמאי ביר אמר בחוות דעתו, כי לצורך מימוש מהיר, שווי הנכס יורד בכ-20%. השמאית סמולסקי לא התייחסה לנושא זה כלל. נראה לי, שאין להתעלם מנתון זה:

למה להתעלם אם הנתון הגאוני הזה מכשיר את השרץ.

הליכי כינוס הנכסים וניסיון המכירה של הנכס נמשכים כבר מספר שנים, גם זה לא נכון, הכונס טרפד כל מה שהיה מעל בן עטר.ואתם השופטים לא אביתם לשמוע. ההליכים הם כבדים ומכבידים זו היא אכן הבעיה האמיתית שאין חלק מהשופטים רוצים להתמודד עם הליכים כבדים ומכבדים, רק ללחוץ על ההדק ולקבור. זאת אתם יודעים לעשות היטב. וכל מלה שלכם כאילו ירדה מסיני. במקרה כמו זה שלי ואולי בעוד רבים אחרים חובת הזהירות הינה כפולה ומכופלת ולפני שאתה מחליט וקובע, הייתה עושה ביקור אחד אצלי והכול היה משתנה.

וחלקם פורט בפסק דין קודם וניתן להיווכח בהם ללא קושי בתיק ההוצאה לפועל עב הכרס.

אדרבא אדוני השופט קרא את 12 דפתריי וראה אם המוצל"פ צדק, או שאת האמת סדק.

המכירה באמצעות הליכי הוצאה לפועל אינה כה פשוטה בדרך כלל, ובוודאי במקרה זה. המבקשים יצרו מצב מובהק של חוסר ודאות כשהם מערימים קשיים על כל שלב של ההליכים, ולהתנהלות כזו יש גם כן מחיר. אני לא הערמתי קשיים, משנגזר עלי להיות בין אלה שהמדינה אילצה בערמומיותה לשלם את מחיר תסכוליה, הבאתי שמאים וקונים מטעמי, והכונס והבנק בכוונת מכוון טרפדו כל אפשרות טובה מבחינתי, כי רצו לקנות בעסקה סיבובית את ביתי במחיר מצחיק ולהתחלק בשלל לאחר מכן, מה כול כך קשה פה להבין.

מדובר הן בהכבדה על ההליכים המשפטיים לפני הערכאות, והן בסוגיית הפינוי.

התחייבות שנטלו המשיבים לפני מספר שנים בהליך לפני כב' השופט זילברטל, לא קוימה על ידם. ושוב שקר ומראית עיין לא היה ולא נברא. במסגרת אותה החלטה הכונס תמרן את השופט ואני ללא ייצוג לא הבנתי. והרי היה בידי השופט זילברטל ובידי הכונס הסכם מכירה ב- 690.000 $. למה הכונס לא סגר עם הקונה הזה. הכונס פשוט נפנף אותו.

הצורך במימוש מהיר, שהפך כאן למימוש כפוי, שהסתבך לא מעט, גורע אף הוא מהשווי הריאלי ומנכונות של קונים פוטנציאליים רציניים להיכנס לעסקה זו. אם הכונס לא היה צד לעסקה מושחתת ונפשעת, הינו גומרים כל הפרשה מיד אחרי 27.3.01. ואולם הפושע הלזה התנהג כמו גנגסטר של העיירה וכול המערכת שתקה כמו הכבשים.

לפיכך, הפחתה של כ- 15- אחוז משווי הנכס בשל הצורך למימוש מהיר או מימוש כפוי, הינה הכרח בל יגונה בהליכי הוצאה לפועל בכלל ובמקרה זה בפרט, ומכאן, ששווי הנכס לצורך מימוש, בענייננו, יכול לעמוד על סכום של כ-400,000 דולר.

צ.ל. 467.500 $ לשיטתו של השופט צבן.

סבירות הצעתם של הרוכשים לאור הערכת המחיר

11.     האם למרות קיומו של פער בין סכום הרכישה 385,000$ לבין השווי הריאלי, יכל ראש ההוצאה לפועל לאשר את העסקה הנ"ל? או שמא צריך היה ראש ההוצאה לפועל לקיים התמחרות נוספת, תוך נסיון להשיג מחיר גבוה יותר עבור הנכס?

במהלך אישור מכירת נכס בהוצל"פ קיימים אינטרסים לגיטימיים שונים ולעיתים מנוגדים, אשר ראש ההוצאה לפועל חייב למצוא האיזון ביניהם.

"מכירת מקרקעין באמצעות מערכת ההוצאה לפועל וכונס נכסים, צריכה להתבצע בזהירות רבה כדי לא לפגוע, באורח בלתי הפיך, בקניינם של החייבים ושל הזוכים ובזכויותיהם המוקנות של קונים בכוח אשר נוטלים חלק בהליכי המכירה (בר"ע (ת"א) 1189/03 קומפיוטסט מעבדות ממוחשבות לרכב בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ תק-מח 2003(1), 2061, פסקה 4 להחלטתו של כב' סגן הנשיא ד' בר אופיר).

 

בפסיקה ניתן למצוא גישות שונות ביחס לאיזון הראוי בין אינטרסים אלו, ולשאלת סבירות המחיר וקיום התמחרות חוזרת. היו שנקטו בגישה הנותנת משקל רב לאינטרס הסתמכות הקונה (צד שלישי). מצד שני, היו שצמצמו את מתחם סבירות המחיר, ושמו דגש על השגת התמורה הגבוהה ביותר שניתן להשיג עבור הנכס (ראה דברי כב' השופט דרורי בבר"ע (י-ם) 4070/02 מלליס נ' בר-הלל תק-מח 2002(3), 7278).

 

בע"א 509/00 לוי נ' ברכה פ"ד נה(4) 410, ניתן משקל רב לאינטרס ההסתמכות של הקונים, ולשיקולי המדיניות התומכים בסופיות הליכי המכירה. פסק הדין הנ"ל עסק בהליכי פשיטת רגל, אם כי ניתן ללמוד ממנו גם לענין הליכי מימוש נכסים בתחום ההוצאה לפועל (סעיף 9 לפסק הדין). בית המשפט העליון הדגיש את השמירה גם על זכויות הצדדים השלישיים המסתמכים על הליכי מכירה אלו. כב' השופטת פרוקצ'יה עשתה היקש מתחום מימוש הנכסים בהליכי הוצאה לפועל לתחום מכירת נכסים על ידי הנאמן בפשיטת רגל, וכך אמרה באותו פסק דין (סעיף 10):

 

"...התייחסות זו של החקיקה והפסיקה לענין דרכי מימוש נכסים בהוצאה לפועל מדגימה את עיקרי אמות המידה הצריכות להדריך גם את הנאמן בפשיטת רגל וכן ממלאי תפקידי אחרים מטעם בית המשפט הנזקקים למימוש נכסים בתחום תפקידם.

לגבי אלה, אין מדובר בקיום כללים טכניים הנובעים מהסדר סטטוטורי (החסר לגביהם), אלא בשמירה על עקרונות בסיסיים של הגינות, תום לב ותקינות הליכים המחייבים לשקול לא רק את התכלית הישירה שלשמה מתבצע מימוש הנכס - העשרת קופת הכינוס - אלא גם להתחשב בגורמים אחרים המעורבים בתהליך, ובכלל זה בצדדים שלישיים המציעים הצעות ומתקשרים בהסכמים ורוכשים בכך זכויות הראויות להגנה. על ממלא התפקיד לדאוג לאיזון ראוי בין כל הערכים הרלבנטיים ובין כל הגורמים המעורבים בענין".

 

בהמשך הדברים קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה מה משמעות פיקוח בית המשפט על פעולותיו של הנאמן בפשיטת רגל:

 

"מהיות בית המשפט של פשיטת רגל גורם המפקח על פעולות הנאמן, נובעים הכללים הבאים: דרך כלל, לא יחליף בית המשפט את שיקול הנאמן בשיקולו הוא, ולא ימהר להתערב באופן בו הוא מפעיל את סמכויותיו, אלא אם כן מצא כי שיקול דעתו הופעל באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי. הוא עשוי להתערב מקום שמצא כי הנאמן סטה באופן קיצוני מחובתו למצות את התמורה הראויה ממימוש נכסי פושט הרגל. הוא יתערב גם מקום שהשתכנע כי הנאמן הפר את חובות תום הלב וההגינות שהוא חב בהן, בין כלפי הגורמים הישירים המעורבים בהליך פשיטת הרגל, ובין כלפי צדדים שלישיים... מכאן ניתן להבין את מידת האיפוק בה נוקט בית המשפט בדרך כלל בהתערבותו בתוצאות הליך התמחרות...".

 

התערבותו של בית המשפט בהסכם מכר שנקשר עם זוכה בהליך תקין והוגן ובתמורה סבירה והמרתו בזוכה אחר שהצעתו גבוהה יותר, הינה נדירה וחריגה ותיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד. במסגרת התערבות זו, על בית המשפט לשקול זה כנגד זה את התועלת הצפויה לקופת פשיטת הרגל מול פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים, וכן את הענין הקיים בבטחון ההליכים של פשיטת הרגל, ולאזן כראוי בין אינטרסים נוגדים מסוג זה העלולים להיווצר. כן עליו לשקול את המשמעות העלולה להתלוות לפגיעה בצד השלישי מבחינת ההשפעה ארוכת הטווח על הליכי מכירה, על נכונות מציעים להגיש הצעות וההשלכה על תקינות ויעילות הליכי כינוס הנכסים ומכירתם. על יסוד כל אלה ניתן לומר, כי צד שלישי המתקשר בהסכם עם כונס הנכסים מודע, אמנם, לכך כי ההסכם עמו טעון אישור בית המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה, אולם הוא רשאי לצפות לכך כי בחינת ההסכם לצורך אישור כאמור תיעשה במסגרת אמות המידה שפורטו לעיל, וכי בית המשפט יתן את דעתו בשיקוליו לכל הצדדים המעורבים במימוש הנכסים, וצדדים שלישיים בכלל זה.

 

כאמור, קיימת מגמה נוספת בפסיקה, המרחיבה את אפשרותם של מתמודדים נוספים להתחרות ולהציע הצעות לאחר סיום הליכי התמחרות, ושמה את הדגש על קבלת המחיר המירבי עבור הנכס הנמכר.

ברע"א 8305/01 הסתדרות מדיצנית הדסה נ' דורון שורר תק-על2001(3) 755, קבע בית המשפט העליון (כב' השופטת דורנר) כי אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי שקבע כי יש לקיים התמחרות נוספת בה יתווספו מתמודדים נוספים. עם זאת, נקבע שם כי "דינו של כל מקרה, איפוא, להיות מוכרע על-פי נסיבותיו".

אותו מקרה עסק במפרק שפרסם מכרז וקיים התמחרות לצורך מכירת נכס. בית המשפט אישר קיום התמחרות נוספת במצב שבו לאחר שהתקיימו מספר התמחרויות בין שני מתמודדים, כאשר כשירות שניהם למימוש הסכם המכירה היתה מוטלת בספק. כמו כן באותו מקרה ההצעות היו נמוכות באופן משמעותי מהערכת השמאי. יש לציין כי באותו מקרה ציין המפרק בפני בית המשפט בפירוש כי קיימים מתמודדים נוספים המעונינים להגיש הצעות נוספות לרכישת הנכס בסכומים הגבוהים מאלו שהוצעו במקרה הנדון. נסיבות אלו אינם קיימות במקרה הנדון. שיקול נוסף שציינה כב' השופטת דורנר באותו פסק דין היה נוסח ההזמנה שהבהיר את אופיו הגמיש של הליך המכירה וחוסר הסתמכות הרוכשים שהיה באותו מקרה. עם זאת סייגה כב' השופטת דורנר את דבריה ואמרה, כי גם בהליך מסוג זה חוייב המפרק לנהוג בנורמות הגינות שאחד מביטוייה הוא עמידה בתאריכים שנקבעו כסופיים להגשת מועמדות.

 

בהחלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט העליון (רע"א 5609/03 אד מרי השקעות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (טרם פורסם, החלטה מיום 14.1.04) נדונה טענת המבקשים כי הנכסים נמכרו במחירים נמוכים. המבקשים טענו בין היתר, כי כונס הנכסים צריך היה לפרסם הנכס פעם נוספת, וכי קיימים שני קונים המתעניינים ברכישת הנכס. כב' השופט טירקל דחה טענות המבקשים וקבע כי לא הוכח קיומם של מציעים נוספים וציטט הדברים הבאים מתוך ספרו של כב' השופט ד' בר-אופיר:

 

"אין מקום לבטל הליכי מכירה כאשר ברור, מתוך הנתונים העובדתיים, כי שיקולו העיקרי של ראש ההוצאה לפועל התמקד בקבלת מחיר מקסימלי עבור הנכס לטובת החייבים, בעוד שהם הפריחו סכומים תלושים מן המציאות, בלא שקם אפילו רוכש פוטנציאלי אחד שהציע סכומים בסדר גודל שנטען על ידם" (ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל- הליכים והלכות (מהדורה חמישית, 2001) 404ב).

 

יש לציין כי אותו מקרה היה בעל מספר מאפיינים הדומים למקרה הנדון בפני. גם באותו מקרה היו נסיונות של הכונס והמבקשים במשך תקופה ארוכה למכור את הנכס ללא הצלחה, וכמו כן הנכס שעליו דובר שם היה נכס שבגלל סוגו ומאפייניו קיים קושי למכרו. הנכס נמכר בסופו של דבר במחיר נמוך, אשר אמנם תאם את הערכת השמאי הנמוכה יותר (ראה פסקה 4 להחלטה). כאמור, באותו מקרה החליט כב' השופט טירקל כי הבנק זכאי לממש את המשכנתא שנרשמה לטובתו.

 

אין ספק, כי כאשר המחיר המוצע הינו נמוך באופן בלתי סביר בנסיבות הענין, הרי שימנע ראש ההוצאה לפועל מאישור העיסקה, ויקיים מכרז נוסף או התמחרות נוספת (ראה 4131/02 הנ"ל בפסקה 4, וכן ראה בר"ע (ת"א) 1189/03 הנ"ל בפסקה 5; ד' בר אופיר בספרו הנ"ל בעמ' 395). עם זאת, לא כל מחיר הנמוך מהערכה שנעשתה לנכס הוא בלתי סביר, וקיימות נסיבות בהן יאשר ראש ההוצאה לפועל את המכירה למרות המחיר הנמוך, וזאת במסגרת שיקול הדעת הרחב הנתון לו (ראה בר"ע (ת"א) 1189/03 הנ"ל בפסקה 4).

אם המחיר שאושר נמוך מעט, אך סביר מבחינה אובייקטיבית, הרי שיש לאשר את המכירה, ואין לבטלו רק בשל סיכוי תיאורטי כי היו קונים מעשיים שהכונס נפנף, ושום דבר תיאורטי לא היה כאן. אם יקיימו מכרזים נוספים, אפשר שבעתיד ימצא מציע עם הצעה גבוהה יותר.

ללא עקרון סופיות הליך המכירה, לא יתאפשר אמון רוכשים בהליך המכירה בהוצאה לפועל (ראה: כב' השופט ד' בר-אופיר בספרו הנ"ל, בעמ' 392-393).

במקרה שבפני חברו מספר גורמים אשר בגינם המחיר הנמוך יחסית עבור הנכס הוא מחיר סביר. התקיימו שתי התמחרויות, מספר המציעים היה נמוך מאוד, המבקשים אמרו לא אחת שיציגו קונה רציני במחיר גבוה יותר אך לא עשו דבר, הנכס נמצא באיזור קו תפר,

הנכס עצמו הינו בעייתי מאוד, הן בשל יחודו הבולט והן בשל הבעיות המשפטיות החמורות שיצרו המבקשים בספחם שטחי מגרש, בבנותם מאות מטרים מרובעים ללא היתר ובשנותם יעוד חלקים אחרים.

 

מצב זה גרם לכך כי המחיר שנקבע אינו חורג באופן דרמטי מהערכה שנעשתה לעיל.

 

עמדה זו נתמכת באינטרס ההסתמכות של רוכשי הנכס, מהצורך לחזק אמון הציבור בהליכי הוצאה לפועל,

 

שכן אם לא ניתן יהיה לשלים עסקה כזו תוך זמן סביר, יפגע אינטרס חיוני זה.

 

במצב שנוצר, וגם אם ההערכה הייתה גבוהה קצת יותר, היה מקום לאשר העסקה,

שכן בנתונים שבפני המחיר עליו הוסכם אינו חורג באופן בולט מהמחיר הסביר. ע"י מי הוסכם?. אני צד ועלי זה לא מוסכם לחלוטין.

והמחיר הינו חריג מאוד ומשמעותי מאוד. מדובר ב 66% פחות מערכו.

          לאור כל האמור, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח + מע"מ.

            ניתן היום ט' באדר תשס"ד (2 במרץ 2004), בהעדר הצדדים.                       יעקב צבן, שופט

            אם הייתי צריך לתת ציון לשופט צבן על הסקת מסכנות אלו, הציון היה

בינוני נמוך. קיראו את שהדגשתי ושפטו גם אתם.

 

חכמים היזהרו בדבריכם

 

8.3.04  מכתבי לעמית בדוא"ל ובין השאר..

      צבן מזכיר רק 550 ו 450 למה לא מוזכר 670.000 והרי יש תצהיר של

ליבוביץ . למה מתעלמים

 

 

9.3.04 תשובת השופטת דורנר למכתב אישי בו סיפרתי כי המחוזי לא שעה לה.

      איני מוצא את המכתב שלי אליה ואת הכתבה בעיתון ממנה למדתי כי

היא יוצאת לגמלאות. לא חשבתי שתענה לי, פשוט היה לי הכרח ליידע

אותה כיצד צבן מתייחס להחלטה שלה. ואולם התפלאתי עד למאוד לקבל ממנה תשובה.            הנה ולהלן תשובתה.

השופטת דורנר קראה את מכתבך, שהתקבל בלשכתה הבוקר, וביקשה ממני להשיב לך.

השופטת דורנר טיפלה בבקשת רשות הערעור שהגשת בתיקים רע"א 4131/02 ורע"א 4584/02 והחליטה להחזיר את התיק להכרעת בית המשפט המחוזי.

משניתנה החלטת ביהמ"ש המחוזי, פתוחה בפניך הדרך לנקוט הליכים משפטיים נוספים, ככל שהדין מאפשר זאת. רצוי שתסתייע בעניין זה בייעוץ משפטי, אשר יאפשר לך לבחון מהן האפשרויות העומדות בפניך.               גיא הימן, עו"ד עוזר משפטי

 

     

 

"יש דברים מרובים חשובים בעולם אך החשוב מכולם הוא ביתו של האדם וכמו שאדם מאדם הוא שונה, כך שונים הבתים שאותם הוא בונה.יש בית שהוא מבצר על ההר, יש בית

והוא ארמון מפואר. אך לא העיקר ארמון או בקתה, החשוב הוא הבית שבנית אתה.!

כי בית אינו רק אבנים וקירות, כי בית אינו רק רצף של דירות.

כי בית אינו סתם מבנה של בטון, כי בית מעניק הרגשת ביטחון כי בית הוא שולחן או מפה, כי בית הוא ילד, רעיה מצפה. כי בית הוא גג ופינה חמימה, וברית כרותה בין איש לאישה. יש בתי עשירים העולים כסף רב, ארמונות נוצצים מצופים מזהב. ארמונות נוצצים מעשה אומנות, אך הבא לתוכם מרגיש ריקנות. יש בית והוא צריף או פחון, יש בית והוא רק אוהל קטון. ויש בית והוא רק מצע קש, אבל מה שחשוב הוא איך המרגש? על כן חשוב להזכיר ולזכור, כי על הבית צריך להגן ולשמור. כי רבים דברים יקרים בעולם, אך אין כה יקר כביתו של אדם."       מזולו

11.3.04 בקשה לעיכוב הליכים במעמד צד אחד. הגיש עמית שגב למחוזי.

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להשתמש בסמכותו הקבועה בתקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ מס' 9-00-21953-03 אשר מתנהל בלשכת ההוצאה לפועל שליד בימ"ש השלום בירושלים.

כן יתבקש ביהמ"ש הנכבד לעכב את כל ההליכים הנובעים מתיק ההוצל"פ הנ"ל ובין היתר עיכוב פינויים של המבקשים מביתם ועיכוב כל הליך המקדם את מכירת ביתם של המבקשים, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שמתכוונים להגיש המבקשים, בימים הקרובים, לבית המשפט העליון.

מכל מקום מתבקש בית המשפט הנכבד לעכב את כל ההליכים עד להחלטה בבקשה זו.

ואלה נימוקי הבקשה:

1.        ביום 8/3/04 התקבלה אצל המבקשים החלטת בית המשפט הנכבד הקובעת, כי דין בקשת רשות הערעור שהגישו להדחות.

2.       בכוונת המבקשים לבקש מבית המשפט העליון לערער על החלטה זו.

3.       בקשת הערעור דורשת עבודה רבה ומקיפה, ויש להניח כי המבקשים יזקקו למלוא מניין הימים ע"מ להגיש את הבקשה, היינו עד ליום 7/4/2004.

א.    ראוי לציין, כי ביהמ"ש העליון – בהחלטת כב' השופטת דורנר – כבר הביע את עמדתו בעניין סבירות המחיר, וכי עיכוב ביצועו של פסה"ד יש לו על מה לסמוך, ולו מפאת זיק התקווה שהפיח ביהמ"ש העליון במבקשים.

ב.     משמדובר על מכירת ביתם של המבקשים ומשהעניין הנו מורכב ומסובך המתנהל במשך שנים בערכאות השונות הרי שלא יכול להגרם נזק רב בעיכוב הביצוע עד להכרעתו של ביהמ"ש העליון בבקשת הערעור אותה מתכוונים להגיש המבקשים בהקדם.

ג.     בנסיבות שהחלטתו של ביהמ"ש הנכבד משמעה, כי המבקשים יאבדו את קורת הגג מעל ראשם וישארו חסרי כל, וכי למעשה - ובמיוחד לאור החלטת ביהמ"ש העליון - לא מיצו המבקשים את מלוא יומם בביהמ"ש, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על עיכוב הליכים כמבוקש ברישא, וזאת עד להכרעה בערעור שמתכוונים המבקשים להגיש.

ד.     שורה ארוכה של פסקי דין ניתנו בעניינים הדומים לעניינם של המבקשים דנן, מהם ניתן ללמוד שביהמ"ש נותן את הארכה המבוקשת במקרים מעין אלה כדבר שבשגרה.

ה.    בע"א 4826/95 הליליס נ' מנהל המכס, פד"י מט(3) 258 נקבע, כי בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של כל פסק דין שנתן.

ו.      בבש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פד"י מג(1) 334 נקבע, כי במסגרת החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט שני שיקולים:

                                                             i.      מהם סיכויי ההצלחה בערעור.

                                                             ii.      אם יזכה המערער בערעור לאחר שיבוצע פסק הדין, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, או כי ביצועו של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון.

ז.      בבש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פרייזן, פד"י מה(5) 499 למדנו, כי בתי המשפט נוהגים להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע של צו פינוי כמעט כדבר שבשגרה.

ח.    זאת ועוד. בחישוב מאזן האינטרסים של המבקשים מצד אחד למול המשיבים מן הצד השני ברור, כי הנזק העלול להגרם למשיבים, אם בכלל, הנו נזק כספי בעיקרו, וזאת למול המבקשים שדחיית בקשתם עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך כלפיהם, נזק שאינו ניתן לתיקון במידה ויצליחו בערעורם.

ט.     יודגש, כי הליך נוסף בביהמ"ש העליון אותו מתכוונים המבקשים להגיש יסיים סופית את כל סלע המחלוקת בתיק עב הקרס המתנהל בערכאות השונות שנים.

4.        בענייננו, ולו מפאת פסק דינה של כבוד השופטת (בדימוס) ד. דורנר, סבורים המבקשים, כי ראוי שהמחלוקת תוכרע סופית בפסק דין סופי של ביהמ"ש העליון – לעניין סבירות המחיר.

5.       מעל הצורך יצויין שוב, כי סיכויי הערעור לא רעים – הערעור בעליון ... כבר הביע את עמדתו ...... העליון פתח את הנושא הזה שעדיין לא מוצה.......

6.        מפאת מצבם (וביחוד הכלכלי) של המבקשים הידוע אף למשיבים מבוקש לא להתנות את עיכוב ביצועו של פסק הדין בהפקדת ערובה – דבר העלול לעקר מתוכן את הבקשה.

 

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להיענות לבקשה כמבוקש ברישא לה, ולהורות על עיכוב ההליכים הנובעים מההחלטה בבר"ע - כל זאת כאמור ללא חיובם של המבקשים בהפקדה - עד למתן ההכרעה בערעור אותו מתכוונים להגיש המבקשים, כמפורט.

 

 

 

16.3.04  הכונס להוצל"פ - הסעד שפעול הליכים.   החלטה מאושר.

ושוב בכונס לא מעדכנני בפעולותיו.

            לאור פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי יש לשפעל הליכים כמבוקש. מאשר מסירת הודעת פינוי.

            הפינוי יבוצע בין התאריכים 15.4.04 עד 15.7.04 ולא לפני חלוף 20 יום ממועד המצאת הודעת הפינוי.

ולמרות ועל אף שהמחוזי עיכב ולעליון בשינית הכונס לא מרפה ובתמרוניו מבקש מההוצל"פ פינוי, ונענה!!

16.3.04 .כ 71% מהתלונות נגד עו"ד ב 2003 הסתיימו בהרשעה בלשכת עוה"ד. כלכלה ידיעות אחרונות

      ורק שלום כהן יוצא מתלונותיי חלק והכול נגנז. {כי הוא חבר הלשכה}

 

 

 

18.3.04כבוד השופטת דליה דורנר גברתי, מכתבך אלי  מ 9.3.04

מבקש מראש סליחתך על פנייתי אליך, אבל היית היחידה שראית העוול

שנעשה לנו.

אודה כי שמחתי שהתייחסת אל פנייתי הקודמת וענית לי,

אולם מר לי מאד, וכאזרח שמילא את כל חובותיו כלפי מדינתו וכזכות ייחשב לי הדבר.

במצבי דהיום כמעט ולא נותר בי עוד הכוח להגן על משפחתי/ביתי/ השקעתי היחידה שעשיתי בימי חלדי , לא במניות ולא באפיקים אחרים, אלא פשוט השקעתי ימים ולילות במשך יותר מ 30 שנה כדי לבנות את ארמוני,

ממש, כן ממש "דם יזע ודמעות" . ובית שהוערך ביותר ממיליון דולר ע"י מנהלי אנגלו סקסון.

יימכר בנזיד לכונס , לבנק ולעושק,  הצמאים לנצל חוק כדי להרוויח אלפי דולרים על גבי השפוף.        למה?

היה לי קונה ב 670.000 $ שהגיע אל הכונס וביקש לפרוע את החוב

לבנק ,

אולם הכונס פשוט זרק אותו ממשרדו, וגם פניתי לבנק בנדון והם

סירבו לקבל הכסף.

לך לכונס אמרו לי. ובבקשת הערעור לעליון ישנו תצהיר של האיש שהיה

מוכן לשלם 670.000 $.

למה לזרוק אותנו לרחוב ולהעשיר אחרים ללא משפט צדק,

זה לא צודק וזה כואב. אנא גברתי קבלי אותי לשיחה אצלך כדי לשפוך

בפנייך את מר לבי.        יראה האלוקים [ותשובה לא באה.]

 

 

 

22.3.04 מימרן הגיש למחוזי תגובת מש' בן עטר על בקשתי לעיכוב הליכים.

 

 

 

23.3.04 הכונס הגיש למחוזי. תגובת המשיבים 1 – 2  לבקשת המבקשים לעיכוב הליכים.

      אין לי כל החומר.

והכונס רץ להוצל"פ לבקש אישור פינו וגם לזו הבקשה אין לי העתק.

 

 

 

4.4.04 המוצל"פ מאשר ביצוע פינוי במועד שנקבע בהודעת הפינוי.

 

 

 

 

4.4.04 המוצל"פ. החלטה הקודמת מבוטלת. במקומה ניתנת בזאת החלטה למסירת הודעת פינוי.

            מועד הפינוי יהיה בתאריך 30.4.05 ולא לפני חלוף 20 יום ממועד המצאת הודעת הפינוי.

הכונס למרות שהגשתי בקשה לעיכוב לעליון ולמחוזי והכונס ומימרן הגישו התנגדותם למחוזי בנדון. ובמקום להמתין כמה ימים לראות איך ייפול דבר , או אז הכונס במלוא המרץ רץ למלא ערגתו משכבר הימים לראות אותי מפונה ממבצרי האהוב, ובטח ריר נטף מפיו של הצבוע שקורבנו מוטל לפניו ועל ידיו אזיקי החלטות לא צודקות ולא הוגנות של מערכת ששגרת האימון האבסולוטי בכונס, נר לרגליה. וכי הזדמנות נוספת בפסק דינו של המחוזי שדחה את החלטתה של דורנר מהעליון , נפלה לידי הכונס כפרי בשל.        מדהים שבזה היום צבן מתעשת.

 

שועל בתקן ארנב, התעצב שלא הולך לו,

פגש ארנב בתקן שועל, ושאלו מה אתה?

אני שועל ענה הארנב, התרתח השועל ואמר! תגיד איך זה שאני שועל על תקן ארנב ואתה ארנב על תקן שועל.

ענה הארנב: זה מה שקורה שיש חמור על תקן אריה!!!

4.4.04החלטת המחוזי השופט צבן לבקשה לעיכוב הליכים

1. 1.      בקשה לעיכוב ביצוע של הליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ מס' 9-00- 21953- 03, המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בבית משפט השלום בירושלים, וכפועל יוצא מכך, את כל ההליכים הנובעים מתיק ההוצל"פ הנ"ל, לרבות עיכוב פינויים של המבקשים מביתם ועיכוב כל הליך הנוגע למכירת ביתם של המבקשים, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים לבית-המשפט העליון על החלטת בית משפט זה מתאריך 02/03/04 בבר"ע 4016/02.

 

2. 2.      רקע עובדתי ודיוני

בחודש אפריל 2001 הועמד ביתם של המבקשים למכירה על-ידי כונס הנכסים (המשיב 2), וזאת בשל פיגורים בתשלום החזרי ההלוואות שנטלו המבקשים מבנק טפחות (המשיב 1).

על-פי הוראת ראש ההוצל"פ, בתאריך 21/05/01 נקבעה התמחרות על ביתם של המבקשים, לא היה אישור מהבנק לכונס כדי שההוצל"פ יורה לכונס לפתוח בהליכים. וזוהי כנראה קנוניה בין המוצל"פ לכונס       [יש לבדוק זאת.]

אשר בסופה נבחרה הצעת המשיבים 3 ו-4 על סך 385,000$ כהצעה הזוכה לרכישת הנכס, וחוזה המכר שהושג עמם הוגש לאישור ראש ההוצאה לפועל.

ביום 28/10/01 הורה ראש ההוצאה לפועל על ביצוע התמחרות נוספת, ללא קביעת עמדה באשר לשוויו של הנכס. מאחר שהמבקשים לא המציאו רוכש מטעמם ולא נמצא רוכש אחר שהציע הצעת מחיר גבוהה יותר מהצעתם של המשיבים 3 ו-4 לעיל, עוד שקר שהצליח הכונס להעביר לצבן, היו גם היו הצעות של כ 700.000 $ שכול השופטים מתחילה התעלמו מהם ובעקר הכונס שטרפד אותם. הוגש הסכם המכר לאישור מחודש של ראש ההוצאה לפועל, תוך דחיית התנגדותם של המבקשים לביצוע ההסכם.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. הערעור נדחה תוך שנקבע כי לא נפל פגם בהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון במספר טענות. בהחלטה מיום 07/10/03 קבעה כב' השופטת דורנר כי על בית משפט זה לדון בטענה הנוגעת לשאלת סבירות המחיר לגופה.

במהלך כל אותה תקופה, נותר בעינו עיכוב ביצוע החלטתו של ראש ההוצל"פ לאישור ההסכם שנחתם על המשיבים 3 ו-4.

ביום 02/03/04 ניתנה החלטה על-ידי בית משפט זה, לפיה המחיר הנקוב בהסכם למכירת ביתם של המבקשים, סכום של 385,000$, הנו מחיר מתקבל על הדעת, וזאת לאחר בחינת חוות דעתם של השמאים מטעם הצדדים. יכולת אדוני השופט באותה מידה של יושר וצדק גם לקבל את עמדת העליון ולחייב את בן עטר לשלם את שהוסכם עליו בביתי עוד בטרם כינוס.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בתיק המקורי עד להכרעה בערעור.

 

3. 3.      המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת למהותו ונפקותו של פסק הדין שיושג בערעור. טענת המבקשים הנה כי עסקינן בפסק דין פינוי נכס, שכן, משמעותו של ביצוע חוזה המכר ואי השעייתו לתקופה נוספת הנה מכירת ביתם ופינויים ממנו. כמו כן טוענים המבקשים, כי ביצוע התמחרות נוספת יאפשר להם להציע הצעה לרכישת ביתם תוך סילוק חובם ובכך למנוע את פינויים מן הבית. מאידך, טוענים המשיבים כי מאחר שהערעור שהוגש לבית-המשפט העליון נוגע אך ורק בשאלת סבירות מחיר הנכס, מדובר בפסק דין הקובע חיוב כספי ועל כן אין לעכב עוד את ביצועו, וזאת במיוחד לאור התקופה הארוכה שעברה בין אישור חוזה המכר על-ידי ראש ההוצאה לפועל ועד היום.

 

4. 4.      עיכוב ביצוע החלטה

באילו מצבים תעוכב החלטה שיפוטית?

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי:

 

"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

 

אולם, במידה ומוגש ערעור על-ידי אחד הצדדים להליך, לבית-המשפט מוענקת סמכות לעכב ביצוע החלטה שניתנה על ידו או על-ידי בית משפט קמא, וזאת עד למתן החלטה בערעור:

467. "עיכוב ביצוע על-פי בית-המשפט שנתן החלטה.

בית-המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מיד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית-המשפט או הרשם אף בלי שניתנה הודעה עליה.

 

468. עיכוב ביצוע על-פי בית-המשפט שלערעור.

סירב בית-המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית-המשפט שלערעור לצוות על העיכוב".

 

מהפסיקה עולה, כי על בית-המשפט לשקול שני שיקולים עיקריים בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע: האחד, סיכויי ההצלחה בערעור, והשני, הפיכות ביצוע ההחלטה. במסגרת התנאי השני על בית-המשפט לבחון האם במידה וייזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו (ראה, לדוג': בש"א 86/89 - ישראל הרפז ואח' נ' עופר אחיטוב ואח', פ"ד מג(1) 334).

במספר רב של החלטות, הבחינו בתי המשפט בין פסקי דין הקובעים חיוב כספי, אשר גם לאחר ביצועם ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורנית, ועל כן במרבית המקרים בקשה לעיכוב ביצועם - תידחה, לבין פסקי דין הקובעים פינוי נכסים, אשר במרבית המקרים ביצועם אינו הפיך, ועל כן בקשות לעיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בערעור ניתנות בהם כדבר כמעט בשגרה, וזאת אף אם למערער סיכוי קלוש לזכות בערעורו (ב"ש 839/86 - נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי, פ"ד מ(4)).

 

 

5. 5.      ומן הכלל אל הפרט:

בבחינת מאזן הנוחות בין המבקשים למשיבים, על בית-המשפט להתחשב לא רק בצד הפורמלי, הצר, של ההליך, אלא לבחון את צדו המהותי הרחב.

אמנם אין בתביעת פינוי רגילה עסקינן, אולם במידה ולא יינתן עיכוב ביצוע נוסף, משמעות הדבר מבחינת המבקשים הנה ייתור הליך הערעור בבית-המשפט העליון. שכן, במידה וחוזה המכר יבוצע, והנכס יימכר למשיבים 3 ו-4 במחיר הקבוע, גם במידה ויוחלט בערעור כי המחיר הנ"ל לא היה סביר וכי יש לפתוח את הנכס להתמחרות נוספת עד לקבלת הצעות מחיר במתחם הסבירות שייקבע, לא ניתן יהיה לבצע את ההחלטה שכן הנכס כבר נמכר, ולא יעלה על הדעת לחייב מי מהמשיבים לשלם את ההפרש בין המחיר בו נמכר הנכס לבין המחיר הסביר, כפי שייקבע בערעור.

 

אינני מתעלם מהעובדה, כי במסגרת דיון קודם בבקשת רשות הערעור בפני כב' השופט צ' זילברטל (בר"ע 3111/01), התחייבו המבקשים, בתמורה לעיכוב הפינוי עד לתאריך 29/4/01, כי במידה והנכס לא יימכר עד לתום התקופה הנ"ל, הם יימנעו מנקיטת הליכים נוספים בקשר למימוש הליכי מימוש המשכנתא. במידה ולא יעמדו בהתחייבותם זו, יהיו המשיבים רשאים להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל (ראה פרוטוקול דיון מתאריך 27/03/01). טעה השופט זילברטל, או הוטעה ע"י הכונס, ואני ללא ייצוג, לא הבנתי מדוע בין זילברטל לכונס התפתח דין ודברים.

עם זאת, לאור החלטתה של כב' השופטת דורנר מיום 7/10/03 ברע"א 4131/02 וב-רע"א 4584/02, לפיה על בית משפט זה לדון לגופה בטענה הנוגעת לסבירות המחיר תוך הותרת צו עיכוב הביצוע בעינו, וזאת למרות ההתחייבות לעיל של המבקשים, לא ייסגרו דלתות בית-המשפט בפני האחרונים בשל התחייבותם זאת.

6. 6.      התוצאה הינה כי הבקשה מתקבלת והשלמת העסקה בין המשיבים תעוכב עד החלטתו של בית-המשפט העליון. אין צו להוצאות.

 ניתנה היום י"ג בניסן תשס"ד (4 באפריל 2004) בהעדר הצדדים.

 המזכירות תמציא העתקים מהחלטה זו לב"כ הצדדים.         יעקב צבן, שופט

 

 

 

13.4.04 מטעמי לכונס. להימנע מהישנות תקלות לא נעימות.

      מרשי חזן, קיבלו לידיהם העתק החלטת יו"ר ההוצל"פ ביחש לחידוש

      הליכי ההוצל"פ נגדם ובכללם הליכי פינוי נגדם. מעל הצורך, על מנת

      להסיר ספק ועל מנת למנוע הישנות תקלות לא נעימות, מופנית

      תשומת לבך שביהמ"ש המחוזי בהחלטתו מיום 4.4.04 הורה על עיכוב כל

      הליכי ההוצל"פ כנגד המבקשים. מצ"ב העתק ההחלטה.

 

 

 

14.4.04. הכונס משיב : קראתי את ההחלטה המצערת לפחות מבחינתי.

            קראתי את ההחלטה [המצערת לפחות מבחינתי] של כבוד השופט צבן.

על אף שלכאורה הוא נעה לבקשת מרשך, אינני סבור שההחלטה ותוצאותיה מטיבה עימם.ניתן

כמובן להמשיך בהליכים, ו"המשחק" היקר הזה [מבחינת מרשך] יכול להמשך. 

מבחינתי יש גם דרך אחרת. לאחר שיחתנו הטלפונית מלפני החג בחנתי עם

            מרשי את האפשרויות העומדות בפנינו  ונאה לי שיש בידי להציע למרשך הצעה מעניינת.

אם יש לכם עניין בלנסות ולסגור את הסיפור ולזכות גם בתמורה על כך צור עמי קשר

ונפגש בהקדם.

מכתב זה נכתב בכתב ידו של הכונס ונשלח בפקס אל עו"ד עמית שגב. נראה היה שהכונס ומרשו{אני מקווה שמרשו זה טפחות ולא בן עטר}כי כאשר אמר לי עמית על דבר המכתב, אמרתי לו שישלם 670.000 $ ושיחזירו את החוב נכון למועד הצעתו של ליבוביץ ואז יש עסקה.           הכונס לא הסכים.

 

ושוב אני עולה על דרך התבונה שאולי תכניס מעט תבונה לראשם של אלה הרוצים את ראשי

19.4.04 בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שבירושלים

            מוגשת בזאת בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט

המחוזי בירושלים (כב' השופט יעקב צבן) מיום 2/3/04, הדוחה את

בקשת רשות הערעור אותה הגישו המבקשים במסגרת החלטה זו ולאחר שהתיק הוחזר לביהמ"ש קמא על ידי בית המשפט הנכבד הזה (כב' השופטת דורנר ברע"א ברע"א 4131/02 וברע"א 4584/02) וכדלקמן, דחה בית המשפט דלמטה בשנית את בקשתם של המבקשים למתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בה אישר את מכירת ביתם של המבקשים למשיבים 3, 4 על ידי המשיב 2 (מכאן ואילך ייקרא המשיב 2 "המשיב").מצ"ב העתק פסק דינו של בית המשפט המחוזי כנספח א' לבקשה דנן.

 

א. כללי

1.                 ביום 20/9/2000 נפתחו על ידי המשיבה 1 באמצעות המשיב, הליכי מימוש משכנתא כנגד המבקשים בלשכת ההוצל"פ.  

2.    במסגרת ניהול ההליך בלשכת ההוצאה לפועל, מונה, ביום 24/12/2000, המשיב לכונס נכסים מטעם ראש ההוצל"פ לשם מימוש הנכס נשוא ההליך – ביתם של המבקשים שבישוב צור הדסה הסמוך לירושלים (ולהלן: "הבית").

3.    ביום 22/11/2001 הגיש המשיב לאישורו של ראש ההוצל"פ, הרשם גד ארנברג, הסכם מכר שנחתם בינו לבין המשיבים 3 ו- 4, ה"ה רפי ודליה בן עטר (ולהלן: "בן עטר"), המעביר את הזכויות בבית המבקשים לידי בן עטר וזאת תמורת הסך הכולל של 385,000 $.

ראש ההוצל"פ קיבל את בקשת המשיב ואישר את המכירה.

4.     על החלטה זו של ראש ההוצל"פ הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. כב' השופט יעקב צבן מבית המשפט המחוזי בירושלים החליט ביום 8/4/2002 לדחות את הבקשה ולא לאפשר למבקשים לערער על החלטת ראש ההוצל"פ.

5.    על החלטתו זו של כב' השופט צבן הגישו המבקשים ביום 29/5/2002 בקשת רשות ערעור לבית משפט נכבד זה. בית המשפט הנכבד, מפי כב' השופטת דורנר, העניק למבקשים את רשות הערעור.

בהחלטתו מיום 7/10/2003 קיבל בית המשפט הנכבד את הערעור ובין היתר החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בטענה הנוגעת לסבירות המחיר בו נמכר הבית, לגופה.

·                                          מצ"ב העתק החלטתה של כב' השופטת דורנר, מסומן "ב".

6.     ביום 2/3/2004 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו לאחר שהתיק הוחזר אליו על ידי בית משפט נכבד זה, כאמור. בהחלטתו זו דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור של המבקשים ועליה מוגשת בקשת רשות הערעור דנן.

7.     לאחר קבלת פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2/3/2004 הגישו המבקשים בקשה לעכב את כל הליכי ההוצל"פ עד להכרעה בבקשת רשות הערעור המוגשת לבית המשפט הנכבד הזה.

בית המשפט דלמטה (כב' הש' י. צבן) נעתר לבקשה וביום 4/4/2004 הורה על עיכוב ההליכים כמבוקש.

 

ב. נימוקי הבקשה

כאמור, עניינו של הליך זה הוא בירור שאלת סבירות המחיר בו נמכר ביתם של המבקשים. כפי שמפורט היטב בפסק דינו של בית המשפט דלמטה, מדובר בבית ייחודי וגדול במיוחד.

הבית כולל 19 חדרים, בשטח של כ – 573 מ"ר, ברמת גימור גבוהה במיוחד. פיתוח המגרש אף הוא ייחודי וכולל בריכת שחייה, מפלים, תעלות מים ובריכות דגים.

עם כל הכבוד וכפי שיפורט מטה, בית המשפט המחוזי טעה בפסק דינו והביא לתוצאה הבלתי סבירה והבלתי צודקת לפיה הבית יימכר בסכום הנמוך בהרבה מערכו.

 

8.                בפני ראש ההוצל"פ ובית המשפט קמא עמדו חוות דעתם של שני שמאים. האחת, מאת צד ניטרלי הלא הוא בנק לאומי למשכנתאות, שנתבקש להעמיד הלוואת משכנתא לקונה שהתעניין ברכישת הנכס, שהערכת השמאית מטעמו כלפי הנכס הסתכמה ב- 650,000 $ בקירוב, והשניה, שמאי מטעם המשיב 2, שהעריך את הנכס בלא שביקר בו כלל - כפי שהודה בחקירתו בפני ראש ההוצאה לפועל, בסכום של 450,000 $.

·                                              העתק השמאויות מצ"ב כנספחים ג' ו – ד' לבקשה.

9.                 ראוי כבר כאן לציין, כי השמאית מטעם בנק לאומי למשכנתאות – הגב' סמולנסקי עדי, הגיעה ליתן את חוות דעתה לאחר שבפני בנק לאומי למשכנתאות הופיע קונה מרצון (אותו מצאו המבקשים) – מר ליבוביץ מרדכי – שהיה מוכן לשלם עבור הבית (שנמכר ב- 385,000 $) את הסכום של 670,000 $ - עסקה שבסופו של יום לא יצאה אל הפועל כתוצאה מכך שטורפדה ע"י המשיב.

 

10.לעניין זה חשיבות רבה היות והעסקה הנ"ל – עסקת ליבוביץ – מראה, ולו בדיעבד, כי ערך הבית לקונה מרצון הייתה גבוהה באופן קיצוני ובלתי סביר מהמחיר בו נמכר באמצעות המשיב, ומאששת למעשה את טענותיהם של המבקשים ואף את שמאותה של הגב' סמולסקי.

·      העתק תצהירו של מר ליבוביץ מצ"ב כנספח ה' לבקשה.

11.בית המשפט קמא בפסק דינו התייחס בשאלת סבירות המחיר אך לשתי השמאויות (של הגב' סמולסקי ומר ביר), ובסופו של דבר קבע, כי

    "נראה לי כי הערך הריאלי של הנכס נע בין 470,000 – 490,000 דולר ..." (עמ' 9 לפסק הדין).

בית המשפט קבע זאת בהסתמך, בין היתר על עדותו של שמאי המקרקעין מטעם המשיב, מר ביר,  לפיה המצב הביטחוני הביא לירידת ערך של % 20 . כמו כן, קבע בית המשפט, כי הערכתה של השמאית מטעם בנק לאומי – הגב' סמולנסקי, בעניין השטחים שלא נבנו בהיתר, הנה גבוהה מידי. בית המשפט דלמטה העריך את שווי השטחים הבנויים ללא היתר בערך של % 15  משוויים הריאלי.

עם כל הכבוד, בהקשר לדברים אלו, טעה בית המשפט דלמטה, בנקודות כדלקמן:

א.                           בית המשפט דלמטה עצמו הביע את מורת רוחו משתי השמאויות והצביע על הפגמים הקיימים בכל אחת מהן. עוד במהלך הדיון שנתקיים בפניו ביום 2/2/2004 ולאחר מכן בהודעה שהוגשה אליו בעקבות הדיון הנ"ל סבר הח"מ, כי הדבר ההוגן והטוב ביותר יהיה שבית המשפט ימנה שמאי אובייקטיבי מטעמו אשר יעריך את שווי הבית ובכך לא יצטרך להיזקק לשתי חוות הדעת הסותרות והכה רחוקות זו מזו, שתי חוות הדעת המצויות בפניו.

הח"מ ביקש זאת מבית המשפט קמא אולם בלא הצלחה.

יוער, כי בהחלטתו לא התייחס בית המשפט כלל להצעה זו.

מצ"ב העתק הפרוטוקול והודעת המבקשים, מסומנים במאוחד ו'.

חלף זאת בחר בית המשפט דלמטה להתחשב בחוות הדעת שבפניו ולערוך למעשה פעולת שמאות משלו, פעולה שבסופה הגיע לכדי ההערכה הנ"ל.

ולא זו אף זו – בית המשפט בהערכתו אימץ חלק מקביעותיו של השמאי מטעם המשיב 2 וזאת ללא כל נימוק או הסבר ובלא שהמשיב 2 ו/או השמאי מטעמו הביאו ראייה כלשהי לנכונות הקביעה.

מינוי שמאי מטעם בית המשפט קמא שיהווה מעין "שמאי מכריע" היה הצעד הנכון ביותר וההוגן ביותר. הדבר היה גורם לצדק להיעשות ולהיראות כאחד וכל העננה שנפרשה – גם על ידי בית המשפט קמא עצמו – סביב חוות הדעת שבפניו, הייתה מתפוגגת.

ב.                            עם כל הכבוד, קביעתו של השמאי מטעם המשיב לעניין ירידת הערך של הנכסים באזור הרלוונטי  לא יכולה הייתה להוות בסיס סביר להחלטתו של בית המשפט הנכבד. העד לא העיד בפניו ומעבר לכך מדובר בעד לא אובייקטיבי אשר ביסס את עדותו על כמות העסקאות שהגיעו למשרדו שלו "לפחות במשרדנו לא נמצאו עסקאות ... ", ובלא לערוך בדיקה מקצועית של ממש (ראה פרוטוקול הדיון הראשון בהוצל"פ – עמ' 4).

·                                            מצ"ב העתק שני פרוטוקולי הדיון בהוצאה לפועל, מסומנים ז'.

ג.                            עם כל הכבוד – השמאי מטעם המשיב אינו יכול להיות אובייקטיבי שכן המשיב 2 – לצד היותו כונס הנכסים מטעם ראש ההוצל"פ - הנו בא כוחו של המשיב 1, וככזה היה לו אינטרס ראשון במעלה לקבל שמאות נמוכה לנכס ששוויו גבוה בהרבה על שווי החוב, ובכך להקל על הליכי המכירה.

ד.    בית המשפט דלמטה בחר לתת אמון בקביעתו של השמאי מטעם המשיב לעניין ירידת הערך שגרמה האינתיפאדה, ולהתעלם מעמדתה של הגב' סמולסקי - השמאית מטעם בנק לאומי, וזאת ללא הצדקה. השמאית מאת בנק לאומי אומרת בחקירתה (ראה הפרוטוקול הנ"ל בעמ' 8), כי

"אני עשיתי את חוות הדעת במרץ 2001 לאחר ששוחחתי עם מתווכים של נדל"ן שמכירים את האזור ... להערכתי האינתיפאדה לא השפיעה על מחירי המגרשים באזור זה ... ".

ה.                             ויש כאן להדגיש – היישוב צור הדסה הנו יישוב הממוקם בתוך תחומי הקו הירוק, דרכי הגישה אל היישוב הנן נוחות, מגוונות – הן מאזור מרכז הארץ (דרך עמק האלה) והן מכיוון ירושלים (הן בדרך כביש 60 והן בדרך עין כרם –  בר גיורא). בשל האפשרויות השונות, הנגישות אל היישוב מעולם לא נמנעה ו/או הופרעה באופן קיצוני כתוצאה ממעשי המלחמה המתמשכת.

הקביעות של השמאי מטעם המשיב ושל בית המשפט אינן מבוססות ואין זה צודק לקבלן כעובדה.

טעה אפוא בית המשפט קמא בכך שהסתמך בהחלטתו על קביעותיו של השמאי מטעם המשיב 2 ובכך שנמנע מלמנות שמאי אובייקטיבי שיבקר בנכס. על בית המשפט היה להימנע מלבצע בעצמו הערכה שמאית – פעולה שאינה בתחום מומחיותו, ולהעביר ביצועה למומחה מטעמו או להורות לראש ההוצל"פ לעשות כן.

עוד טעה בית המשפט קמא בכך שביכר את קביעותיו של השמאי מטעם המשיב 2 לעומת אלו של השמאית מטעם בנק לאומי וזאת למרות שבבסיסו של דבר בהערכתה קיים חשש פחות בהרבה לניגוד עניינים, כאמור.

12.            בס' 9 לפסק דינו (עמ' 9) קבע בית המשפט קמא, כי

"הייתי מעמיד את שווי השטחים הבנויים ללא היתר בערך של כ – 15% משוויים הריאלי".

עם כל הכבוד טעה בכך בית המשפט קמא. נימוקי בית המשפט קמא לקביעה זו שעניינם מניעת הנאה מן החוטא שבנה ללא היתר, אינם מצדיקים את התוצאה אליה הגיע, ובמיוחד במקרה דנן.

א.המבנה המדובר הנו מבנה בן עשרות שנים, כפי שמציין בית המשפט עצמו, וכך גם השטחים שאינם כלולים בהיתר.

ב. גם אם מדובר בבנייה שהנה ללא היתר הרי שבאי הפעלת החוק כנגד בנייה זו היא הוכשרה בדיעבד.

ג.  אין כל סיבה שצד שלישי, זר, ייהנה מפירות בנייה זו על ידי כך שיזכה לרוכשה במחיר המתקרב למחיר אפס.

ד. הבניה החורגת מן ההיתר, בהיותה בנויה על הקרקע הרשומה על שמם, הנה בבעלותם של המבקשים לטוב ולמוטב, וזכותם לקבל עבורה את מחירה המלא.

 

ה. במידה ומן הדין לנקוט סנקציה כלשהי כנגד המבקשים הרי זה במישור הפלילי או המנהלי ובוודאי שלא על ידי נגיסה בתמורה המגיעה להם בגין אותה בניה. בית המשפט קמא חרג עם כל הכבוד מסמכותו או לכל הפחות מתפקידו בהקשר של התיק שבפניו. אם המבקשים צריכים לשלם מחיר כלשהו על חריגה מהיתר הבניה הרי שהמחוקק קבע, כי הדברים יעשו באמצעות בית המשפט לעניינים מקומיים ו/או באמצעות סנקציות מנהליות; אין זה סביר ואין זה הוגן שהמבקשים יהיו חשופים גם לסנקציה הפלילית והמנהלית וגם לסנקציה "מעין פלילית" נוספת בדמות "קנס" המושת עליהם על ידי בית משפט אזרחי.

ו.   על ערכה של הבניה החורגת מן ההיתר להיקבע על פי אמות מידה שמאיות בלבד ובלא לערב נימוקים מעין מוסריים. נימוקים אלו אינם רלוונטיים.

ז.   הנגיסה בשווי הבניה פוגעת קשה בזכויות היסוד של המבקשים ובמיוחד בזכות הקניין שלהם.

ח. עם כל הכבוד לבית המשפט קמא – המבקשים לא עמדו בפניו למשפט פלילי ולא היה זה מתפקידו ו/או מסמכותו להענישם ולקנוס אותם באמצעות קיצוץ ערכו של ביתם.

13.            בית המשפט קמא , בס' 6 לפסק דינו, במסגרת הנתונים שאודותם כתב שאינם שנויים במחלוקת, קבע בין היתר (ס"ק ג), כי -

"על פי היתר הבניה מותר לבנות 292.48 מ"ר".

גם בנקודה זו טעה בית המשפט קמא, טעות רבת משמעות, עם כל הכבוד.

בטבלת ריכוז השטחים המופיעה בחוות דעתו של השמאי ביר – עליה הסתמך מן הסתם בית המשפט קמא, אכן מופיע שטח של 292.48 מ"ר כשטח המגורים על פי ההיתר אולם לצידו מופיע שעל פי הרישוי ניתן להקים "מבני עזר" בשטח של 131.44 מ"ר.

היינו: שטח הבניה המותר הנו 423.92 מ"ר ולא כפי שקבע בטעות בית המשפט הנכבד.

הדברים אף מוצאים את ביטויים בעדותה של השמאית סמולנסקי (עמ' 8 לפרוטוקול הראשון ועמ' 1 לפרוטוקול השני).

טעות זו של בית המשפט קמא הנה כבירת משמעות שכן בקובעו, כי שטחים שאינם בהיתר יישומו ב – 15% משוויים הריאלי הרי שבכך הפחית ב- 85% את ערכם של 131.44 מ"ר שנבנו ברישיון – לכל הפחות כמבני עזר (מרתף, מחסן וכו') !

גם ברכיב זה יש להעיר, כי בית המשפט קמא קיבל את קביעתו של השמאי מטעם המשיב 2 ובטעות עשה כן. 

14.כאמור, בית המשפט קמא הגיע למסקנה שערך הבית הוא 490,000 $. אולם בזה לא הסתפק בית המשפט קמא וקבע (עמ' 10 לפסק הדין), כי מסכום זה יש להפחית הפחתה נוספת של % 15 – % 20 בגין הצורך למימוש מהיר או מימוש כפוי וכי נוכח זאת ערך הבית במקרה דנן יפחת עד לכדי 400,000 $ בלבד. בית המשפט קמא לא הסביר מדוע הפחית בצורה כה חריפה את ערך המימוש המהיר או הכפוי,  ומדוע במקרה דנן, במיוחד כשמדובר על נכס כה מיוחד וייחודי, ישנו "הכרח בל יגונה" כלשונו, לבצע את ההפחתה האמורה. גם בכך טעה, עם כל הכבוד, בית המשפט קמא.

15.            בית המשפט קמא נטל את ערך הבית הריאלי לטעמו, וקיצץ ממנו רכיב אחר רכיב, בתחילה את ערך הבניה הבלתי חוקית, לאחר מכן את עניין שינוי המצב הביטחוני, לאחר מכן את נושא המימוש המהיר והנה הגיע לתוצאה אליה הגיע.

עם כל הכבוד, דרכו של בית המשפט קמא, בהקשר זה, הנה בלתי צודקת ומוטעית.

גם אם נקבל כנכונה את עמדת בית המשפט ביחס להפחתות המחיר עליהן הצביע, הרי שאין זה סביר לצרף אותן אחת אחר השנייה באופן אריתמטי פשטני. רכיבי ההפחתה לפחות בחלקם עשויים להיבלע זה בזה ו/או להפוך לפחות משמעותיים כאשר הם נלקחים בחשבון בהקשר המצטבר של כל המרכיבים.

כך למשל אין זה צודק ואף לא סביר מבחינה שמאית שהקונה של הבית ייהנה גם מהפחתה (תמוהה לכשעצמה, כאמור)  בת כ – 20% בגלל מרכיב ה"מימוש המהיר או הכפוי" כלשון בית המשפט קמא, וגם מהפחתה בת 85% בערך הבניה שאינה ברישיון לכאורה.

בית המשפט קמא בהקשר זה, גם אם סבר שיש להפחית רכיב זה או אחר היה עליו לעשות כן באופן מדוד ותוך התחשבות בהצטברותם של המרכיבים. הדרך בה הלך בית המשפט קמא הביאה לקיצוץ בלתי סביר ובלתי הוגן בערך הבית אף למטה מהערכת השמאי מטעם המשיב !

16.ויש לשים לב גם לכך – לאחר כל ההפחתות האפשריות שביצע בית המשפט הנכבד ולאחר שמחיר הנכס צומק עד למינימום האפשרי, עדיין לא הגיע המחיר שנתקבל עבור הנכס למחיר שקבע בית המשפט. עובדה זו לא עמדה לבית המשפט קמא לרועץ ובסופו של דבר קבע, כי הפער בין המחיר אליו הגיע ביהמ"ש (400,000 $) לבין המחיר שנתקבל (385,000 $) הנו סביר ואין בו כדי לפסול את המכירה.

 

עם כל הכבוד, תוצאה זו הנה בלתי הוגנת ובלתי סבירה. הלך בית המשפט וקיצץ שוב ושוב במחיר הנכס לטעמו, עד למינימום שאפשרי היה. והנה מסתבר, כי לאחר כל הקיצוצים המחיר עדיין אינו נושק את המחיר שנתקבל; האם לא הייתה זו נקודה בה חייב היה בית המשפט קמא לומר עד כאן ? !

 

ג. שיקולים במתן רשות הערעור וסיכויי המבקשים

17.זהו גלגולו השני של תיק זה בפני בית המשפט הנכבד. בגלגול הקודם נתנה כב' השופטת דורנר את הדגש על עניין סבירות המחיר והחזירה את התיק אל בית המשפט המחוזי על מנת שיידון בעניין זה. כפי שהובהר מעלה, הדרך בה הלך בית המשפט המחוזי מעלה שאלות ותהיות רבות. בנסיבות אלו מן הראוי שבית המשפט הנכבד הזה, אשר הורה על קיום דיון בשאלת סבירות המחיר, ייתן את דעתו לקביעותיו של בית המשפט קמא ויפרט בפסק דין את עמדתו שלו בשאלה זו.

18.            המדובר כאן בתיק שהשלכותיו הרות גורל מבחינתם של המבקשים שעלולים למצוא עצמם חסרי כל לאחר מימוש ביתם – במיוחד אם זה יימכר במחיר נמוך מערכו האמיתי - ומן הדין לאפשר להם את יומם בפני בית המשפט הנכבד.

לעומת זאת, למשיבים לא ייגרם נזק שאינו בר תיקון כתוצאה מקיום דיון מסודר בתיק זה.

 

בית המשפט הנכבד הזה מתבקש, אפוא, לקבל את בקשת המבקשים, לדון בבר"ע כבערעור, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולקבוע, כי המחיר שבתמורה לו נמכר הבית למשיבים 3 – 4, הנו מחיר נמוך ובלתי סביר.

עוד מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע, כי זכייתם של המשיבים 3- 4 במכרז בטלה, וכי יש לערוך מכרז ו/או התמחרות מחודשת וזאת לאחר קבלת חוות דעת שמאית חדשה מטעמו של שמאי שזהותו תקבע על ידי בית המשפט קמא ו/או ראש ההוצל"פ.

כן מתבקש ביהמ"ש הנכבד לחייב את המשיבים כולם בהוצאות משפט, בשכ"ט עו"ד בצרוף מע"מ כדין, הפרשי הצמדה וריבית והכול עד לתשלום המלא בפועל.                     עו"ד עמית שגב

 

 

 

5.5.04 הכונס לעמית. דפי חשבון בהוצל"פ  וכן איום יותר ממרומז

בהמשך לשיחתנו אני מעביר לך את דף החשבון כפי שנתקבל ממחשב ההוצל"פ.

היתרה ליום 2.3.04 מסתכמת ב 1.173.362 ₪.

נכונותנו ללכת לקראת מרשך תלך ותקטן, אני מניח, ככול שיחלוף הזמן. מאחר והחוב לבנק טפחות מובטח

מבחינת שוויו של הנכס לעוד תקופה ארוכה, הרי שאינני רואה שיש מקום להיבהל ו/או לחשוש מהתמשכות

ההליכים בתיק.               

"לא תגנב. לא תענה ברעך עד שקר .לא תחמד בית רעך."

 

הדברים נדונו לאחרונה בבנק טפחות עמי ומה שאני כותב לך בא על רקע הדיונים הנ"ל.

בהקשר זה אני רוצה לומר ולהדגיש כי אני רואה בחומרה את הרמיזה של מרשך בעולה מן השאלה "מה

יקרה אם לא יהיה בית"?. עצם המחשבה של מרשך לקחת עמו את הבית ולגרום לו לאובדן בדרך כזו או

אחרת מהווה התנהגות חריגה ומסוכנת ויהיה עלי לדווח על כך לגורמים הרלוונטיים. מהיכרותי את הנפש

הפועלת למדתי שלא להתייחס בביטול לאיומים מסוג זה אלא לקחתם ברצינות הכי גמורה.

רק אומר שכל הקשקוש הזה, נולד במוחו של האיש האלים הזה ויש

הוכחות לעיל, כמו במקרה שנתן אגרוף לשומר בן 72. ודי לחכימה! ויש עוד הרבה.               וכבר נאמר:

"הגמל לא רואה דבשתו, בדיוק כמו

 שהבואש לא יודע שהוא מסריח

יחד עם זאת ולמען הסר ספק-ברי לך שהצעתי לנסות ולסייע למרשך מול בנק טפחות ומול הרוכשים,

טובה לזמן קצר בלבד.  

וכמו במשל לרבי עקיבה - ברכות ט. סא' ב'.

"אמר ליה, עקיבא! אי אתה מתיירא מפני מלכות {הרשעה}

אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה        לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום      אמר להם מפני מה אתם בורחים           אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם      אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותיי עם אבותיכם      אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טיפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתייראין        במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה"

כך, אם למשל תתקבל מחר החלטה של ביהמ"ש העליון הדוחה את הרע"א שהגשתם, כי אז הצעתי כפי

שהועלתה בשיחתנו הטלפונית לא תהא עוד בתוקף. [אדגיש עוד שמה שהצעתי היה על דעתי בלבד ורק אם

תודיעני במסמך מחייב שמרשך יקבלה, אפנה למרשי לקבל את התייחסותו להצעה].

לכונס אובססיה של צבירת רכוש מאחרים ולא חשוב כיצד יגיע לעושר הזה,            בתחילה הוא כותב:

הדברים נדונו לאחרונה בבנק טפחות עמי ומה שאני כותב לך בא על רקע הדיונים הנ"ל.

בהמשך הוא מאיים עלי וכותב:

בדרך כזו או אחרת מהווה התנהגות חריגה ומסוכנת ויהיה עלי לדווח על כך לגורמים הרלוונטיים

לקראת הסוף משחרר איום רחמני:

כך, אם למשל ידחה ביהמ"ש העליון את הרע"א שהגשתם, כי אז הצעתי לא תהא עוד בתוקף.

לבסוף הוא מסייג ואומר:

אדגיש עוד שמה שהצעתי היה על דעתי בלבד ורק אם תודיעני במסמך מחייב שמרשך יקבלה

אובססיה היא כמו טיפשות,

   את שניהם קשה לרפא

       ומי שלא מסתפק במספיק

 לעולם לא יספיק לו דבר.

 

שימו לב עד לאן מגיעה רשעותו של הכונס,

קיבלתי מהמחוזי עיכוב גורף והוא מבקש פינוי.

 

12.7.04 הכונס מהמחוזי בקשה להבהרת החלטה לאפשר לו לבצע בנו פינו למרות עיכוב הליכים.

            4. ואומנם בהחלטה מ 4.4.05 נקבע במפורש כי "השלמת העסקה תעוכב עד להחלטתו של העליון"

            מתבקש ביהמ"ש הנכבד, למען הסדר הטוב, לקבוע כי החלטתו הנ"ל מעכבת אך ורק את השלמת העסקה

            ואינה מעכבת הליכים נוספים בתיק כגון הליך פינוי הנכס. ובהמשך הוא טוען לצמצום

נזקים לכול הצדדים. ע"י השכרת הנכס.

אני רוצה לומר בהקשר זה. כי מאז הניסיון המבצעי של הפינוי הראשון

ב 29.4.01 לאחר, ומאז שהשמועה על מבצע הפינוי השגוי והמבוזה עשתה לה כנפיים, אין איש מתעניין ואין איש בא לשכור, כי כולם יודעים כי הבית של חזן נגזל ממנו ע"י שב"כ רשע. ובייתר שאת אין איש בא לבקש לגור לאחר הפינוי הברוטאלי ובניגוד להוראת העליון מ 7.7.02 ועוד בייתר שאת, תחזוקת הבית בכי רע ואינו מתאים עוד למגורים סבירים ואנו חיים רק במקומות שעדיין לא נזלו – מים וביוב. או עדיין לא התקצרו – חשמל. וכול אימת שפניתי לביטוח של הבית בטפחות, נעניתי שקיבלו הוראה מהבנק להפסיק לתת שירות לביתי. וכול הברברת של הכונס, כי יוכל להשכיר הינה הונאה ומראית עיין כדי לבצע את זממו.

 

 

 

27.7.04 למחוזי מימרן. תגובת המשיבים [לבקשת הבנק והכונס להבהרת החלטה]בעניין הפינוי

            1. המשיבים מסכימים לבקשה ומצטרפים לבקשה ומהנימוקים שהועלו בה.

2. המשיבים מפנים שימת לבו של ביהמ"ש בתגובתם לבקשה לעיכוב הליכים [הוגש ב 22.3.03] כבר שם

            טענו המשיבים כי אין לעכב את ביצוע פינוי הנכס באשר המחלוקת איננה על פינוי הנכס- אלא

            על שווי התמורה שניתן לקבל בעדו!

פשוט מדהים החיבוק בשיתוף הפעולה ואף מרשים, בן מימרן והכונס.

            3. המשיבים מודיעים לבית המשפט הנכבד, כי למיטב ידיעתם החייבים משכירים חלק מהנכס, ומשלשלים

                        לכיסם את דמי השכירות, ומדובר באלפי דולרים בכל חודש. המשיבים הביאו מידע זה לידיעת

                        הכונס וביקשו כי יפעל לאלתר לבדיקת מידע זה. עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ברור מה פעל

                        כונס הנכסים.

            [ראו את שכתבתי ב 12.7.04] על הערתו של הכונס בעניין השכרת דירות.

      התייחסותו של הכונס באה לידי ביטוי כי סמך על "המידע" שהעביר לו

      מימרן ולכן השתמש "במידע" זה להבליט את נחיצותו של הפינוי.

      שלא כמו מימרן המיתמם. שיכול היה בשיחת טלפון אחת לדעת אם

הכונס השתמש "במידע" שהעביר לו או לא. ועוד גיחוך אחד שהרי מימרן קיבל מהכונס עותק של הבקשה המחוצפת לפינוי שהגיש הכונס עוד ב12.7.01 וחזקה עליו שקרא אותה והבין בדיוק כיצד הכונס השתמש ב"מידע" הסנסציוני שהעביר אליו. ותמוהה מאוד הערה זו של מימרן.

 

 

נימוקים שלאחר שהעמדה כבר הוכרעה,

הם סוג של ויכוח עם דרך ללא מוצא

28.7.04 הסיוע המשפטי מאשר לי את עו"ד חנן בן עמרם שייצג אותי במחוזי בהבהרת החלטה

 

 

 

1.8.04 תגובת המערערים-המשיבים לבקשת הבנק וכונס הנכסים להבהרת

     ההחלטה מה-04.04

בהתאם להחלטת כבוד ביהמ"ש מה-22.07.04, מתכבדים המערערים (=המשיבים בבקשה דנן – להלן: "המשיבים") להגיש תגובתם לבקשת הבנק וכונס הנכסים (להלן: "המבקשים") להבהרת החלטת כבוד ביהמ"ש מה-04.04.04 (להלן: "ההחלטה") שהורתה לעכב את כל הליכי ההוצל"פ בתיק מס' 03-21953-00-9 נגד המשיבים עד החלטתו של ביהמ"ש העליון בערעור אותו הגישו המערערים לביהמ"ש העליון על פסה"ד של ביהמ"ש דנן מה-02.03.04 (רע"א 3704/04).

 

בבקשה דנן, ייוצגו המערערים ע"י עו"ד חנן בן-עמרם (שפרטיו כאמור בכותרת תגובה זו), אשר קיבל מינוי בנדון מטעם הלשכה לסיוע משפטי בירושלים.

 

טענות המשיבים בתגובה זו הינן חלופיות או משלימות – הכל עפ"י הקשר הדברים.

למען הסר ספק, אין בטיעונים השונים של המשיבים כדי לקבל את הטענה כי ההחלטה טעונה הבהרה.

 

המשיבים יטענו כי יש לדחות את הבקשה להבהרת החלטה מהנימוקים הבאים, כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד:

א.          סיום תפקידו של ביהמ"ש הנכבד בתיק זה, תיק בר"ע 4016/02 "תיק סגור";

ב.           היות ההחלטה ברורה ואינה טעונה כל הבהרה;

ג.           אי-נקיון כפיים של המבקשים;

ד.           התעמרות-דווקא במשיבים;

ה.          הבקשה כ"בקשה לעיון מחדש" ולא כ"בקשה למתן הבהרה" כפי שכוּנתה ע"י המבקשים;

ו.             שיהוי בהגשת הבקשה;

ז.            הגשת הבקשה לביהמ"ש הנכבד בניגוד לס' 12 לחוק ההוצל"פ;

ח.          אי-הפרדה בין "פינוי" לבין "השלמת העסקה";

ט.           הדין באשר לעיכוב ביצוע פס"ד לפינוי מדירת מגורים.

א. היות התיק דנן "תיק סגור" בביהמ"ש

1.              כבוד ביהמ"ש דנן נתן את פסק-דינו ב-02.03.04, לפיו נדחתה טענת המשיבים באשר לאי-סבירות מחיר מכירת הנכס למשיבים הפורמאליים.

2.              המשיבים ביקשו להגיש בקשה לעיכוב ביצוע, ומאחר ועפ"י תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") יש להגיש בקשה כזו לביהמ"ש שנתן את פסה"ד אותו מבקשים לעכב, הרי שלביהמ"ש דנן הייתה עוד משימה אחת – ואחת בלבד!!

3.              לאחר מתן ההחלטה בבקשת המשיבים לעיכוב ביצוע, תם ונשלם תפקידו של ביהמ"ש בהליכים שהתנהלו בפניו בין הצדדים, ואין הצדדים יכולים לשוב לפתחו של ביהמ"ש בבקשות כלשהן (במיוחד כאשר עומד הליך ערעור על פסה"ד). הדרך היחידה "לחזור" לביהמ"ש דנן הייתה באמצעות ס' 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתיהמ"ש"), המתייחס לתיקון טעות בהחלטה כלשהי של בימ"ש, אלא שהמשיבים לא הגישו בקשה עפ"י ס' 81 לחוק בתיהמ"ש (ולא בכדי, הרי אין כל טעות שהיה צריך לבקש את תיקונה).

4.              התיק דנן כבר נסגר ע"י ביהמ"ש המחוזי. אין כל אפשרות (למעט עפ"י ס' 81 לחוק בתיהמ"ש כנ"ל), ובטח שלא לאחר 4 חודשים תמימים ממתן ההחלטה האחרונה בתיק, לבוא ולבקש כי ביהמ"ש המחוזי "יבהיר" את אותה ההחלטה האחרונה – וזאת עפ"י גחמותיהם של המבקשים, אשר בצער רב נראה כי כל מטרתם להרע למשיבים שחורבן נפל על ביתם.

ב. "בקשה לעיון מחדש בהחלטת ביהמ"ש מה-04.04.04"

5.              לאחר פסה"ד מה-02.03.04 של ביהמ"ש דנן, הגישו המשיבים בקשה לעיכוב הליכים לביהמ"ש הנכבד שלהלן עיקרה:

"לעכב את כל ההליכים הנובעים מתיק ההוצל"פ הנ"ל ובין היתר עיכוב פינויים של המבקשים מביתם ועיכוב כל הליך המקדם את מכירת ביתם של המבקשים, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שמתכוונים להגיש המבקשים, בימים הקרובים, לבית המשפט העליון" (הדגשה שלי, ח.ב.ע).

6.              לבקשה זו ניתנה ההחלטה – המאוד ברורה(!!) – להלן:

"התוצאה הינה כי הבקשה מתקבלת והשלמת העסקה בין המשיבים תעוכב עד החלטתו של בית-המשפט העליון"

(ר' ס' 6 להחלטת ביהמ"ש מה-04.04.04).

7.              אולי ע"מ לסבר את האוזן, ו"למען הסדר הטוב...", נחזור על אותה החלטה:

"הבקשה (="לעכב את כל ההליכים הנובעים מתיק ההוצל"פ הנ"ל") מתקבלת והשלמת העסקה בין המשיבים (=הבנק והכונס - ומש' בן-עטר) תעוכב..."

8.              יש להוסיף ולהדגיש כי לפני מתן ההחלטה, הן המשיבים והן המשיבים הפורמאליים הגישו תגובות מפורטות לבקשה הנ"ל לעיכוב הליכים, ובהן טענו טענות שונות, לרבות בדבר היות פסה"ד מה-02.03.04 "כספי" ולא "פס"ד לפינוי." עוד טענו המשיבים והמשיבים הפורמאליים כי אם בסופו של יום (קרי, לאחר פסיקת ביהמ"ש העליון בערעור הנוכחי) יפונו המשיבים מביתם, אז למה להמתין עד אז, אם אפשר לפנותם היום.... (רק עצם המחשבה על טענה זו, אשר המשיבים חוזרים עליה גם בבקשה דנן, גורמת לכל אדם בר-דעת לאבד ממנוחתו).

9.              דא עקא, שכבוד ביהמ"ש התייחס לכל טענותיהם של (כל) המשיבים – ודחה אותן.

10.           עיון בבקשה דנן להבהרת ההחלטה מגלה כי המבקשים חוזרים ומעלים את אותן הטענות שהעלו בתגובתם לבקשת המשיבים דנן לעיכוב ביצוע בנוסף לטענות חדשות שכלל לא הועלו על הכתב לפני-כן (ר' ס' 5 לבקשה למתן הבהרה). אם כך, ראוי היה כי המבקשים היו מכנים את בקשתם כ"בקשה לעיון מחדש" ולא כ"בקשה להבהרת החלטה" תוך כדי ניסיון להחדיר ולהחזיר לביהמ"ש את הדיון בבקשת המשיבים לעיכוב ביצוע.

11.           יתרה מזו, נראה כי המבקשים לוקים בציטטות סלקטיביות. בס' 4 לבקשה להבהרת החלטה, מצוטט רק חלק(!!) מסעיף 6 להחלטה – אותו סעיף שמהווה בעצם את ה"שורה התחתונה" של ההחלטה הנ"ל, ואשר צוטט במלואו בס' ‎5 ו-‎6 לתגובה זו. למען חשיבות העניין, להלן ס' 6 להחלטה, שוב:

"התוצאה הינה כי הבקשה מתקבלת והשלמת העסקה בין המשיבים תעוכב עד החלטתו של בית-המשפט העליון."

12.           להלן הציטוט הלקוי של הסעיף הנ"ל בס' 4 לבקשה למתן הבהרה:

"השלמת העסקה בין המשיבים תעוכב עד החלטתו של בית-המשפט העליון."

13.           המבקשים "שכחו" את המלים "התוצאה הינה כי הבקשה מתקבלת" אשר הן הן אשר מהוות את ה"בשר" של ההחלטה, כאשר המשך המשפט ("השלמת העסקה...") איננו אלא פועל יוצא של ההחלטה לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע.

14.           כבוד ביהמ"ש מתבקש לקבוע כי ציטטה זו מטעם המבקשים נעשתה בחוסר ניקיון כפיים מובהק תוך כדי ניסיון ל"העלים" ולגנוז את החלק החשוב ביותר של החלטה – אשר לוּ היתה מצוטטת גם-כן ע"י המבקשים, אולי היו אלה מבינים כי לא דרושה כל הבהרה לאותה החלטה.

15.           גם אי-אפשר להימנע מהאירוניה שבניסוח ס' 4 לבקשה להבהרת החלטה, כדלהלן:

"אמנם כל המחלוקת שבין הצדדים נסבה סביב שאלת סבירות המחיר, ואמנם בהחלטה מיום 4.4.04 נקבע במפורש כי "השלמת [העסקה] בין המבקשים (צ"ל "המשיבים", ח.ב.ע) תעוכב עד החלטתו של בית המשפט העליון", מתבקש בית המשפט הנכבד, למען הסדר הטוב, לקבוע כי החלטתו הנ"ל מעכבת אך ורק את השלמת העסקה בין המבקשים ואינה מעכבת הליכים נוספים בתיק כגון הליך פינוי הנכס" (הדגשות שלי, ח.ב.ע).

16.           הנה-כי-כן, אפילו לשיטת המבקשים בעצמם ההחלטה היא "מפורשת"; ואם זה המצב, על שום מה מבקשים המבקשים את הבהרת ביהמ"ש? נראה כי תשובת המבקשים לשאלה זו טמונה (פעמיים!!) בגוף הבקשה: "למען הסדר הטוב"!!

17.           אלא ששוב חטאו המבקשים לאמת. כשם שציינו כי "נקבע במפורש" כי השלמת העסקה תעוכב, היה עליהם לציין כי גם "נקבע במפורש" כי "התוצאה הינה כי הבקשה [לעיכוב ביצוע] מתקבלת." חבל שהמבקשים נקטו בחוסר תום לב בניסוח הבקשה ל"מתן הבהרה."

18.           לשיטת המבקשים, ההחלטה נותנת אור ירוק לפינויים של המשיבים מהנכס, אולם מונעת רק את "השלמת העסקה" בין הבנק לבין מש' בן-עטר (מה זה, בעצם, השלמת העסקה?). אם זה המצב, לא ברור על שום מה הגישו המבקשים את הבקשה דנן, שאיננה אלא "שאלת קיטבג" שאומרת דרשני. לוּ היו המבקשים באמת ובתמים מאמינים כי ההחלטה לא מעכבת את פינוי המשיבים, הרי היו המבקשים פועלים במשנה מרץ להוצאתה אל הפועל של אותה החלטה כששים אלי קרב. היה על המבקשים לִפנות לכבוד ראש ההוצל"פ בבקשה לפנות את המשיבים מהנכס, שכן "נקבע במפורש" כי "רק" "השלמת העסקה" תעוכב. העובדה כי המבקשים לא פעלו כך, מחזקת את הטענה כי המבקשים ידעו והבינו כי פירוש זה להחלטה הינו בלתי סביר בעליל, עד כדי מגוחך.

19.           יש לקבוע חד משמעית: מוטב היה לוּ לא הייתה מוגשת הבקשה דנן, שכל כולה התעמרות במשיבים והפחדתם תוך כדי גרימת נזק מנטאלי ונפשי עצום ומתמשך, אשר המבקשים עושים ככל שלאל ידם להגברתו.

ב. שיהוי בהגשת הבקשה להבהרת החלטה

20.          מדוע לא מצאו לנכון המבקשים להגיש הבקשה דנן מייד עם קבלתה?

21.           יתרה מזו, לאחר מתן פסה"ד ב-02.03.04, פנו המבקשים בבקשה לשפעול הליכי ההוצל"פ נגד המשיבים, ואף קיבלו את מבוקשם ע"י כבוד ראש ההוצל"פ ב-16.03.04 (ר' ההחלטה הנ"ל של כבוד ראש ההוצל"פ מצ"ב ומסומנת).

22.          אלא שהחלטה הנ"ל של כבוד ראש ההוצל"פ (לפנות את המשיבים בין ה-15.04.04 עד ל-15.07.04) בוטלה למעשה עם מתן החלטת ביהמ"ש דנן ב-04.04.04 לעכב את הליכי ההוצל"פ.

23.          המבקשים, שהבינו היטב כי ההחלטה הורתה לעכב את הליכי ההוצל"פ, ידעו כי כל שנותר להם הוא להמתין להחלטת כבוד ביהמ"ש העליון בבקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים על פסה"ד מה-02.03.04.

24.          משום מה המבקשים לא פירטו ו/או הסבירו בבקשה דנן את הסיבה להגשת הבקשה דנן לאחר כמעט 4 חודשים ממועד מתן ההחלטה לעיכוב הליכים, ונראה כאמור כי שתיקתם בנדון למשך תקופה כה ארוכה דינה כויתור על טענות "הבהרה" למיניהן, וכן כי הלכה למעשה קיבלו המשיבים את "רוע הגזירה" של ההחלטה. לכך יש להוסיף, כמוסבר בהרחבה בתגובה זו, כי ההחלטה, אשר הבהרתה מבוקשת, כלל אינה טעונה הבהרה כלשהי, וכל מטרת הבקשה דנן היא למרר ולהקשות על חייהם הקשים בין כה וכה של המשיבים.

25.          מאחר והמבקשים השתהו הרבה מעבר לסביר עד הגשת הבקשה דנן, אין אלא לקבוע כי המבקשים ידעו וגם הבינו כי ההחלטה מעכבת את כל הליכי ההוצל"פ נגד המשיבים, וכי עצם הגשת הבקשה דנן מהווה ניצול לרעה של הליכים משפטיים.

26.           לחלופין, ניתן ללמוד מהוראות ס' 81 לחוק בתיהמ"ש גם על עניינינו:

"81. תיקון טעות בפסק דין

(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" (הדגשה שלי, ח.ב.ע).

27.           אם אכן היה משהו לא ברור בהחלטה, השכל הישר אומר כי היה על המבקשים לפנות מיידית לביהמ"ש ע"מ שיבהיר את החלטתו (והרי המבקשים פנו סופר-מיידית לכבוד ראש ההוצל"פ בבקשה לשפעול הליכים מייד עם קבלת פסה"ד מה-02.03.04).

28.          המשיבים יטענו כי אם בכלל היה מקום להגיש בקשה למתן הבהרה, הרי שזו הייתה צריכה להיות מוגשת לא יותר מ-21 יום ממועד נתינה, או לכל היותר תוך פרק זמן סביר. ברור לכל כי הגשת בקשה להבהרת החלטה לאחר 3.5 חודשים הינה בלתי סבירה ומעוררת חשד על מניעים נסתרים, שכאמור לא באו לידי ביטוי בבקשת המבקשים.

29.          לחלופין, יטענו המשיבים כי גם אם ישנה אי-בהירות מסוימת עקב צירוף הרישא (="התוצאה היא שהבקשה מתקבלת") לסיפא (="והשלמת העסקה ...") של ס' 6 להחלטת ביהמ"ש, הרי שהסיפא הנ"ל באה להוסיף ולחזק את הרישא, ולא לגרוע ממנה.

30.          ודוק, כבוד ביהמ"ש קבע כי "הבקשה מתקבלת" (הח"מ רק יכול להניח כי צמד מלים זה לא זקוק להבהרה), וממילא כפועל יוצא של הקביעה כי "הבקשה מתקבלת" גם "השלמת העסקה" תעוכב. מכאן, שאי-הבהירות הנחזית איננה אלא ניסיון של המבקשים להשיג החלטה חדשה אשר שונה במהותה מההחלטה שניתנה ע"י כבוד ביהמ"ש ב-04.04.04 (ר' בש"א 6244/04, בש"א 6245/04, בר"ע 801/03 (מחוזי, י-ם) ערמון נ' בוסקילה, פורסם באתר בתיהמ"ש – מצ"ב ומסומן).

31.           בבקשה למתן הבהרה מועלים כאמור גם טיעונים שונים אשר יש בהם, לשיטת המבקשים, לתמוך במתן החלטה לפנות את המשיבים מהנכס כבר כעת (ר' ס' 5 לבקשה למתן הבהרה). אלא שעצם העובדה כי המבקשים העלו טיעונים חדשים כנ"ל יש בה כדי ללמד כי מהות הבקשה למתן הבהרה כלל איננה ל"מתן הבהרה" להחלטה קיימת, אלא למתן החלטה חדשה לגמרי שתינתן (כך מקווים המבקשים) לאור אותם טיעונים חדשים. עצם העלאת הטיעונים החדשים כנ"ל ע"י המבקשים יש בה כדי לשלול את האפשרות של ביהמ"ש להבהיר החלטה קיימת, במיוחד כאשר ההבהרה המבוקשת תביא לידי מצב בו מתקבלת החלטה הפוכה לזו אשר מבקשים להבהיר.

ג. הבהרת החלטת ביהמ"ש – רק עפ"י ס' 12 לחוק ההוצל"פ

32.          עפ"י ס' 12 לחוק ההוצל"פ, רק כבוד ראש ההוצל"פ מוסמך לפנות לביהמ"ש לקבלת הבהרה מביהמ"ש לגבי אותה החלטה. ר' ס' 12 הנ"ל:

"12. פסק-דין הטעון הבהרה

היה ראש ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו, רשאי הוא לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה; אין בפנייה זו כדי לעכב ביצועו של אותו חלק של פסק-הדין שאינו טעון הבהרה."

33.          ס' 12 לחוק ההוצל"פ קובע את דרך המלך – והיא גם הדרך היחידה – על-לפיה יש לפעול עת מבקש בעל-דין הבהרה בנוגע להחלטה של ביהמ"ש.

34.          אם נצא מנקודת הנחה כי המבקשים הבינו כי ההחלטה עיכבה את הליכי ההוצל"פ עד להחלטת ביהמ"ש העליון, אולם בכל זאת ניסו לטעון כאילו ההחלטה הנ"ל אינה מעכבת את פינוי המשיבים, הרי שהיה עליהם לפנות לכבוד ראש ההוצל"פ ולבקש את פינוי המשיבים אפילו לאחר מתן ההחלטה. או אז, אולי, היה מסב את תשומת לבם כבוד ראש ההוצל"פ לכך כי ההחלטה מורה לעכב את הליכי ההוצל"פ. אז – ורק אז – היו יכולים המבקשים לפנות לכבוד ראש ההוצל"פ בבקשה לפי ס' 12 לחוק ההוצל"פ ולבקש ממנו לפנות לביהמ"ש ע"מ שביהמ"ש יבהיר את ההחלטה. אם נצא מנקודת הנחה כי המבקשים הבינו כי ההחלטה לא עיכבה את הליכי הפינוי (לעומת הליכי "השלמת העסקה"), הרי שממילא היה עליהם לנהוג כאמור ברישא לסעיף זה.

35.          ב-2 המקרים הנ"ל, התוצאה היא אותה תוצאה: פנייה לביהמ"ש רק באמצעות כבוד ראש ההוצל"פ עפ"י ס' 12 לחוק ההוצל"פ (ר' דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, מהד' חמישית, עמ' 111-112):

"בעל דין איננו רשאי להגיש ביוזמתו בקשת הבהרה לבית המשפט. ואם סבור בעל הדין שהחלטה צריכה הבהרה, עליו לשכנע תחילה את ראש ההוצאה לפועל, שכן רק בידיו לפנות לבית המשפט בבקשת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק (השופט י' טירקל רע"א 103/03 יהושע פירו ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים עליון ס"ד 323) ...

הדרך הדיונית היחידה, בה ניתן לפנות בבקשת הבהרה לבית המשפט, היא על פי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. על פי סעיף זה הפונה הוא ראש ההוצאה לפועל, אם הוא סבור כי "פסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו". לא מוכרת במשפטנו אפשרות פניה בבקשת הבהרה של בעל דין (הרשמת אורית אפעל גבאי ע"א 498/89 קאסם מחמד אבו-חסן נ' בעלי 120 חלקים ואח' דינים עליון ל"ו 399; רע"א 2241/00, רע"א 2334/00 ניר נ' ניר דינים עליון נ'"ט 359).

36.           מן הטעם הטמון בס' 12 לחוק ההוצל"פ בלבד יש לדחות את הבקשה דנן.

ד. בין הליך "פינוי" לבין הליך "השלמת העסקה"

37.           אין בחוק ההוצל"פ הפרדה בין הליך פינוי לבין הליך השלמת עסקה. יתרה מזו, אין חיה שקוראים לה "השלמת עסקה." מכאן, שממילא לא יכול ביהמ"ש בהחלטתו להתכוון להפריד בין עיכוב ביצוע הפינוי לבין עיכוב ביצוע "השלמת העסקה." ניסיון המבקשים לקרוא יותר מעבר לרשוּם בהחלטה, דינו להיכשל.

38.          ברישא לבקשה למתן הבהרה, מבקשים המבקשים להבהיר כי עיכוב הביצוע עפ"י ההחלטה מתייחס אך ורק ל"הליך מכירת הנכס למשיבים 3-4," אולם "הליך מכירת הנכס" הוא אותו הליך לפיו מוכרים מקרקעין עפ"י חוק ההוצל"פ והוא אותו הליך לפיו מפונה החייב מביתו והוא אותו הליך לפיו מוסרים את המקרקעין לזוכה במכרז – והכול, זה אותו הליך.

39.          חוק ההוצל"פ ותקנותיו אינם מכירים במקרה בו מפונה חייב מביתו עפ"י פס"ד לפינוי שלא לצורך העמדת הבית לטובת הצד השלישי שזכה במכרז. ר' תק' 98 לתקנות ההוצל"פ:

98. פינוי מקרקעין

(א) לא פונו המקרקעין עד למועד שנקבע לכך כאמור, ייכנס המוציא לפועל למקרקעין, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק הדין (הדגשה שלי, ח.ב.ע).

40.          והרי אם מסירת הנכס לאותו זוכה (=מש' בן-עטר) מעוכבת, על שום מה יפונו המשיבים מבית מגוריהם?

41.           למען הסר ספק, המשיבים יטענו כי ההחלטה הינה ברורה, פשוטה וחד-משמעית. הניסיון ל"עקם" את ההחלטה וע"י כך ל"אלץ" את ביהמ"ש ליתן החלטה שתרצה את המבקשים (קרי, לפנות את המשיבים מביתם), אינו ראוי, בניגוד לדין ואף בניגוד לכללי הצדק הטבעיים.

42.          הרי איזו הטבה תצמח למבקשים אם המשיבים יפונו לפני מתן החלטה של ביהמ"ש העליון, למעט סוף-כל-סוף לראות את המשיבים "בחוץ"?

43.          המבקשים מעלים טענה בדבר השכרת הנכס כאשר הוא פנוי, אולם עם כל הכבוד, טענה זו יש להשמיע, אם בכלל, בפני כבוד ראש ההוצל"פ שמינה את כונס הנכסים ולא בפני כבוד ביהמ"ש הנכבד. גם לא ברור כיצד מתכוונים המבקשים להשכיר את הנכס כאשר עננת החלטת ביהמ"ש העליון מרחפת מעליו – וכל זאת, יש לזכור ולהזכיר, כאשר המשיבים ובני משפחתם זרוקים ברחוב ללא קורת גג או תקווה.

ד. עיכוב פס"ד לפינוי

44.          ע"מ לא להכביד על ביהמ"ש, יחזרו המשיבים בתגובתם זו על טיעוניהם בבקשתם לעיכוב ביצוע פסה"ד מה-02.03.04, לרבות הפסיקה הענפה בקשר לעיכוב פס"ד לפינוי (שוב, נראה כי מהות הבקשה דנן היא חזרה על הבקשה לעיכוב ביצוע והתגובות של המשיבים ושל המשיבים הפורמאליים שם).

45.          שלא כפי שהמבקשים מנסים להציג, כאילו מדובר בפס"ד כספי גרידא, הרי שקבלת ערעורם של המשיבים בביהמ"ש העליון יביא למצב בו המשיבים יהיו זכאים בדין (כפי שהמצב כיום) להישאר בביתם עד אשר יימצא קונה בסכום סביר, כפי שייקבע ע"י ביהמ"ש העליון; ואין כל סיבה שבעולם להורות על פינויים לפני-כן (ובטח שלא מחמת תאוותיהם של המבקשים שמייחלים ועורגים כבר ליום בו יפונו המשיבים מביתם!!!).

ו. סיכום

46.           אין אלא לאמור כי הבקשה דנן הינה קנטרנית, טרדנית ומיותרת, כאשר מהות הבקשה כבר נדונה לגופו של עניין ע"י ביהמ"ש הנכבד באותה ההחלטה מה-04.04.04 אותה מבקשים המבקשים ל"הבהיר."

47.           לסיכום יוזכר, למען הסדר הטוב, כי גם את החלטת ביהמ"ש העליון מה-15.05.02 לעיכוב הליכים לא הבינו המבקשים כראוי, עת ניגשו עם פלוגת שוטרים וקבלני הוצל"פ ב-07.07.02 לפנות בכוח הזרוע את המבקשים מביתם – תוך כדי מאסרו הברוטאלי של המשיב 1 ותוך כדי הפרה בוטה של הצו השיפוטי הנ"ל של ביהמ"ש העליון.

48.          להגנתם אמרו המבקשים כי הצו לא הובן להם כראוי ... (ר' החלטת ביהמ"ש העליון מה-09.07.02 – מצ"ב ומסומנת).

 

49.          נראה, אם כן, כי גם החלטת ביהמ"ש דנן מה-04.04.04 לא הובנה להם. כראוי.

לאור כל האמור לעיל, מתבקש בזה כבוד ביהמ"ש לדחות את הבקשה דנן שהתיימרה להיות "בקשה למתן הבהרה" ולחייב את המבקשים בהוצאות לדוגמא לאור חוסר תום לבם ואי-ניקיון כפיהם, ועל עצם הגשת בקשה קנטרנית וטרדנית זו – הכול כמפורט בתגובה זו – וכן בהוצאות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

לחלופין, והיה וכבוד ביהמ"ש יקבל את הבקשה, מתבקש בזה כבוד ביהמ"ש להורות על עיכוב כל ההליכים בתיק ההוצל"פ הנ"ל למשך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה דנן לצורך הגשת ערעור לביהמ"ש העליון (שכן המבקשים כבר נכונים לפנות את המשיבים על כל המשתמע מכך).                חנן בן-עמרם, עו"ד

2.8.04 החלטת המחוזי:

ביהמ"ש דן בעניין ועיכב את ביצוע העסקה. בכול האמור יש לפנות להוצל"פ שם מתנהל

התיק העיקרי.

 

 

11.8.04 ההוצל"פ : לאור החלטת המחוזי מורה על עיכוב ההליכים בתיק עד להחלטה אחרת.

      למה בדיעבד נראה לי כי כל העוסקים בי גזרו את דיני וכל

 מעשי הינם רק למראית עיין, ברם הסוף בטוח.

 

 

12.8.04 הכונס להוצל"פ בקשה לחידוש הליכי פינוי ומתן הוראות מיוחדות העניין פינוי הנכס.

            כבוד המוצל"פ מתבקש בזאת להורות על פינויים של החייבים מהנכס, ולקבוע שהפינוי יתבצע במועד

            כלשהו החל מ- 7 ימים לאחר מתן הודעת הפינוי לחייבים.

   ובכן כונס זחוח

פינויי ממשיך לרקוח

לא ירפה מסיפוח

על ביתי רוב מיקוח

עד שבימ"ש מוסמך

יגלה ערוות החמומוח

ואני לעולם לא לסלוח

 

26.8.04 חלום ואולי בעצם אבא משחרר אותי מידי הקלגסים

עבדתי בהעברת שתילי זית במשך כל היום

ובארוחת ערב שתיתי מעט וכהרגלי הלכתי לטלוויזיה ונרדמתי  התעוררתי ב 21.30 מהחלום.

1. והנה אני עוזר לאבא לרדת ממדרגות גדולות ורחבות וקשה לו ואני תומך בו, ככה מתקדמים וירדים לאט לאט, אבא  פונה אלי בתלונה על אמא שהיא מתרחקת ממנו ולוקחת ממנו הכול  ולא מותירה לו במה לחיות – כנראה איזו קצבה שהיו מקבלים מדי חודש,

2. מההוצל"פ באו לקחת לאבא דברים או לקחת אותו , היו שם שוטרים שופטים ועוד רבים, אני נוכח בישיבה ואומר לכמה מהם, שוטרים היו, לאחר שנגמר הדיון באבא , כי לא ככה נוהגים באיש זקן בן 104 ושאילו אני הייתי נוכח במקום בעת שהגיעו אליו, לא רוצה לחשוב לאן כל זה היה מתפתח. מי שהיה מעז לגעת בו, לא היה יוצא שלם. .אחד השוטרים אמר לי כי הקצין דווקא חושב שזה חוקי.

3. כשיצאתי ראיתי שני אנשים רצים אחד מהם זיהיתי כרוני [חרבי מבית ספר אבן ספיר] השני לא מוכר איני זוכר למה הם ברחו אולם את המשאית השאירו פתוחות דלת, אני התכוונתי לעשות להם נזק במשאית כנראה על מה שהם עשו לאבא אבל איני מקשר במה מדובר באשר לשניהם. איימתי עליהם ובדרכי למשאית תליתי את חולצתי אצל איזה מוכר על קולב שהיה מחוץ לחנותו במטרה לתלות עליו את מרכולתו.

כשחזרתי מהמרדף ומהאיומים אחרי שניהם ובבואי לקחת את החולצה  , מצאתי כי הקולב גבוה מכפי שהוא היה בעת הניחי עליו את חולצתי , אמרתי לבעל החנות למה הקולב גבוה והוא ענה כי צריך לתלות עליו, להרים ולתלות עוד ולהרים וכך הגיעה חולצתך למעלה . ביקשתי כי יוריד ולקחתי את חולצתי            התעוררתי.

 

 

12.9.04 להוצל"פ תגו. החי. לבק. הזו. וכונס הנכסים מ 12.8.04

לחידוש הליכי פינוי.

בהתאם להחלטת כבוד ראש ההוצל"פ מה-19.08.04, ולאחר שהבקשה הנ"ל של הזוכה וכונס הנכסים (להלן: "בקשת הפינוי" ו-"המבקשים" בהתאמה) הומצאה לח"מ ב-05.09.04, מתכבדים בזה החייבים להגיש תגובתם כדלהלן.

החייבים יטענו כי יש לדחות את הבקשה לפינוי מהנימוקים הבאים, כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד:

י.             עיכוב הליכים בתיק עפ"י החלטת ביהמ"ש המחוזי מה-04.04.04;

יא.       דחיית בקשה זהה של המבקשים אשר הוגשה ב-12.07.04 לביהמ"ש המחוזי (אותה בקשה כונתה "בקשה להבהרת החלטה" – להלן: "הבקשה להבהרת החלטה");

יב.        שיהוי;

יג.        אי-ניקיון כפיים של המבקשים;

יד.        התעמרות-דווקא במשיבים;

טו.       אי-הפרדה בין "פינוי" לבין "השלמת העסקה";

טז.       הדין באשר לעיכוב ביצוע פס"ד לפינוי מדירת מגורים.

 

מאחר והחייבים הגישו תגובה לבקשה למתן הבהרה לביהמ"ש המחוזי, ומאחר ובקשת הפינוי דנן זהה במהותה לבקשה למתן הבהרה (שנדחתה), מצרפים החייבים לתגובתם דנן את תגובתם הנ"ל (על נספחיה) שהוגשה ב-01.08.04 לביהמ"ש המחוזי – וכבוד ראש ההוצל"פ מתבקש בזה לראות בתגובה הנ"ל כחלק בלתי נפרד לתגובה זו.

 

א. כללי

1.      כבר בראשית הדברים יצוין כי זו פעם שנייה שהמבקשים פונים לערכאות לקבלת אישור לפינוי החייבים מביתם, למרות שישנה החלטה ברורה ומפורשת של כבוד ביהמ"ש המחוזי מה-04.04.04 לפיה מעוכבים כל ההליכים בתיק הוצל"פ זה.

2.     הגשת בקשת הפינוי דנן ע"י המבקשים איננה אלא ניסיון התעמרות, קנטרנות וטרדנות עליו חוזרים המבקשים כל פעם מחדש, כל פעם מול ערכאה אחרת, למרות שכל פעם נדחות בקשותיהם ע"י הערכאות השונות.

3.     עם כל הכבוד לכונס הנכסים, הרי שהיתממותו (החוזרת ונשנית) לעניין תוקפה של החלטת ביהמ"ש המחוזי מה-04.04.04 לעיכוב הליכים כבר לא עושה רושם על אף אחד, וראוי כי המבקשים יפנימו פעם אחת ולתמיד כי החלטת ביהמ"ש המחוזי מה-04.04.04, לפיה עוכבו כל הליכי ההוצל"פ בתיק זה, משמעותה כי לא יינקטו כל הליכי הוצל"פ בתיק זה. העניין כל-כך פשוט, אלא שהמבקשים מסרבים להאמין (כל פעם מחדש) כי בתיק זה יש עיכוב הליכים עד להחלטת כבוד ביהמ"ש העליון בערעור שהגישו החייבים על פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי מה-02.03.04.

4.      תירוצו הדחוק והמאולץ של כונס הנכסים בס' 4 לבקשת הפינוי ("... היה ברור לח"מ (=כונס הנכסים, ח.ב.ע) כי עיכוב הביצוע חל רק לעניין השלמת עסקת המכר ואיננו מתייחס לשאר הליכי המימוש (והפינוי בכללם), הרי שמשום הספק ספיקא עצר הכונס את היערכותו לפינוי ...") אולי מהווה את התגלמות ה"תמימות" (או לחלופין, את התגלמות ההתעמרות) של המבקשים, אשר יודעים בפירוש כי בתיק זה קיים צו לעיכוב הליכים אך עדיין ממשיכים לרדוף את החייבים עד חורמה בכל אמצעי שהוא, אפילו יהא זה אמצעי לא כשר.

5.     כבוד ראש ההוצל"פ מתבקש בזה לחייב את המבקשים בהוצאות לדוגמא ו/או הוצאות לאוצר המדינה על הטרדה חוזרת ונשנית של מערכת המשפט בקשר להליך שכבר הוכרע זה מכבר (=הליך עיכוב הליכים), אלא שכל פעם מחדש מנסים המבקשים להנשים את ההליך בבקשות סרק בתקווה כי תיפח בו רוח חיים וסוף-כל-סוף יוכלו המבקשים לממש את תאוותיהם הנושנה לסלק את החייבים מביתם.

6.      החייבים כאמור מצרפים לתגובה זו את תגובתם מה-01.08.04 שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, אולם יוסיפו ויחדדו כדלהלן.

 

ב. החלטה ברורה לעיכוב הליכים – אפילו להבנתם של המבקשים

7.      המבקשים טוענים שההחלטה לעיכוב הליכים של ביהמ"ש המחוזי מה-04.04.04 לא עיכבה את הליך "פינוי הנכס" (בניגוד לעיכוב הליך "השלמת העסקה"; בכלל, נראה שהמבקשים מתקשים להסביר ולהבהיר מה מקור ההפרדה המלאכותית הזו בין הליך "פינוי הנכס" לבין הליך "השלמת העסקה" – המבקשים גם לא מסבירים מה זה בכלל "השלמת העסקה"?!). החייבים יטענו כי טענה זו דינה להידחות גם לאור התנהגותם בפועל של המבקשים בעצמם לאחר קבלת ההחלטה לעיכוב הליכים מה-04.04.04, כמתואר להלן.

8.     ב-02.03.04, דחה ביהמ"ש המחוזי את ערעור החייבים על החלטת כבוד ראש ההוצל"פ דאז גד ארנברג למכירת הנכס ע"י הכונס; ובכך בעצם נפתחה שוב הדרך לפינוי החייבים מביתם ולהעברת ההחזקה בו לרוכשים (מש' בן-עטר). כבר ב-16.03.04, הגישו המבקשים לכבוד ראש ההוצל"פ בקשה לשפעול הליכים עפ"י פסה"ד הנ"ל מה-02.03.04, וכבוד ראש ההוצל"פ נעתר לבקשתם והורה כי "הפינוי יבוצע בין התאריכים 15.4.04 עד 15.7.04" (ר' נומ' 002858250ט).

9.      ב-04.04.04, ניתנה החלטת ביהמ"ש המחוזי לפיה עוכבו הליכי ההוצל"פ בתיק עד להחלטתו של ביהמ"ש העליון בערעור אותו הגישו החייבים על פסה"ד מה-02.03.04.

10.  יודגש ויצוין כי רק ב-11.08.04(!!!) הגישו החייבים לכבוד ראש ההוצל"פ בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ אליה צירפו את החלטת ביהמ"ש המחוזי מה-04.04.04. כלומר, המבקשים יכלו (לשיטתם) לנקוט בהליך הפינוי עפ"י החלטת כבוד ראש ההוצל"פ מה-16.03.04; אלא שהמבקשים לא עשו כן. מדוע? שכן אם "ברור" (לשיטת המבקשים) כי ההחלטה לעיכוב הליכים מה-04.04.04 לא מתייחסת להליך הפינוי אלא רק להליך "השלמת העסקה" אז למה בעצם לא המשיכו המבקשים בהליך הפינוי כאשר כבר הייתה להם ביד החלטת פינוי של כבוד ראש ההוצל"פ מה-16.03.04???!!!!!

11.  התשובה לשאלה הרטורית הזו היא כי החלטת ביהמ"ש המחוזי מה-04.04.04 לעיכוב הליכים עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש העליון היא ברורה, פשוטה ומובנת לכל דיכפין – וכך גם הבינו המבקשים בעצמם כאשר המבקשים בעצמם נסוגו (ללא כל בקשה של החייבים ו/או ללא כל החלטה של כבוד ראש ההוצל"פ לעיכוב הליכים) מהליך הפינוי אשר כבר היה מונח על כף ידם ומוכן לביצוע.

12. מכך אין אלא ללמוד כי גם המבקשים הבינו וידעו כי החלטת ביהמ"ש המחוזי מה-04.04.04 לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ עיכבה את כל הליכי ההוצל"פ ללא יוצא מן הכלל.

13. הסיבה שמציג כונס הנכסים בס' 4 לבקשת הפינוי ("ספק ספיקא") לאי-ביצוע הליך הפינוי היא כאמור תירוץ אומלל ומוזר, ויש לדחות אותה על הסף.

ג. אי-ניקיון כפיים מטעם המבקשים

14.  הח"מ הגיש בשם החייבים את תגובתם לבקשה למתן הבהרה בביהמ"ש המחוזי. הח"מ יידע את כונס הנכסים על-כך כי הח"מ מייצג את החייבים בהליך זה, וממילא כך מצויין בכותרת לתגובת החייבים שהוגשה לביהמ"ש.

15. יחד-עם-זאת ולמרות שהמבקשים ידעו כי החייבים מיוצגים ע"י הח"מ, הגישו המבקשים את בקשת הפינוי דנן מבלי לציין בכותרת הבקשה כי החייבים מיוצגים ע"י הח"מ, ויצרו ע"י כך מצג שווא בפני כבוד ראש ההוצל"פ כי החייבים כלל אינם מיוצגים.

16.  יתרה מזו, המבקשים הגישו את בקשת הפינוי ב-12.08.04, אולם המציאו אותה לח"מ רק ב-05.09.04 (כמעט חודש לאחר הגשתה לכבוד ראש ההוצל"פ) – וגם זאת רק לאחר פנייתו של הח"מ לכונס הנכסים לקבל עותק מהבקשה ע"מ שיוכל הח"מ להגיש תגובה כדין.

17.  לא זו אף זו, כונס הנכסים מוצא לנכון לצרף לבקשת הפינוי את בקשת המבקשים להבהרת החלטה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, אולם הפלא ופלא, כונס הנכסים מוצא לנכון בחוסר תום לב מובהק ומופגן שלא לצרף לבקשת הפינוי את תגובת החייבים לבקשה להבהרת החלטה כפי שהוגשה מטעמם ע"י הח"מ לביהמ"ש המחוזי(!!!!!!) – וזאת למרות שהחלטת ביהמ"ש המחוזי מה-02.08.04 (שדחתה את הבקשה להבהרת החלטה) ניתנה לאחר הגשת התגובה הנ"ל של החייבים.

18. התנהגות זו של המבקשים, עם כל הכבוד, אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות ראויה, תקנית ו/או כדין של בעל-דין בכלל, ושל כונס נכסים בפרט!!

19.  אולי יש לזכור ולהזכיר, כפי שבא לידי ביטוי בס' 50-51 לתגובת החייבים מה-01.08.04 לבקשה להבהרת החלטה, כי המבקשים כבר נקטו – שלא כדין ותוך כדי הפרה בוטה של צו שיפוטי לעיכוב הליכים מטעם כבוד ביהמ"ש העליון – בהליך פינוי החייבים מביתם, כך שאין זו הפעם הראשונה שהמבקשים מפגינים זלזול גמור בהחלטות של ערכאות שיפוטיות ועושים ככל העולה על רוחם, אפילו כאשר הם משמשים כ-Officer of the Court.

ד. סיכום

20. עם כל הכבוד לנימוקים שהובאו בס' 5-7 לבקשת הפינוי, הרי שאלה כלל לא רלבנטיים לעניינינו, ובכל מקרה אינם מעלים או מורידים לעצם העניין (למשל לעניין ס' 6(א) לבקשת הפינוי (עניין שנדון כבר בביהמ"ש המחוזי)). גם לעניין בקשותיה-דרישותיה של משטרת ישראל, המבקשים לא המציאו כל מסמך ו/או ראיה ו/או תצהיר התומך בבקשתם – וגם על-כן, דין הבקשה להידחות.

21. נראה גם כי היתממותם של המבקשים בקשר להבנתם את החלטות בתיהמ"ש בעניין החייבים מגיעה לשיאים חדשים לאור האמור בפיסקה השלישית לסעיף 4 לבקשת הפינוי, שיש הכרח לצטטה כאן:

                                                                                      i.      "כב' השופט יעקב צבן, לאחר שקיבל את תגובת החייבים, הורה בהחלטתו מיום 02.08.04 שעיכוב הביצוע חל רק לגבי השלמת העסקה... " ((הדגשה שלי, ח.ב.ע).

22. מוזר! לתומי הייתי חושב כי לוּ הורה ביהמ"ש שעיכוב הביצוע "חל רק לגבי השלמת העסקה" או אז היה כבוד ביהמ"ש המחוזי נותן החלטה ברורה ומפורשת כי עיכוב הביצוע אינו חל על הליך של פינוי החייבים מהנכס – והרי לשם כך הוגשה הבקשה להבהרת החלטה מלכתחילה!! או לפחות היה נותן כבוד ביהמ"ש המחוזי החלטה בנוסח תמציתי, "כמבוקש." דא עקא, כבוד ביהמ"ש המחוזי לא נתן החלטה כזו, אלא בעצם חזר על החלטתו מה-04.04.04 לפיה הליכי ההוצל"פ מעוכבים עד למתן החלטה אחרת של כבוד ביהמ"ש העליון.

23. הפרשנות הלוליינית והסובייקטיבית של החלטת ביהמ"ש מה-02.08.04 ע"י המבקשים אינה מתיישבת כאמור עם לשון ההחלטה בעצמה; ושוב אנו נתקלים ב"הבנה" (הייחודית) של המבקשים את החלטות הערכאות בעניין החייבים.

 

לאור כל האמור לעיל, מתבקש בזה כבוד ראש ההוצל"פ לדחות את בקשת הפינוי ולחייב את המבקשים בהוצאות לדוגמא לאור חוסר תום לבם ואי-ניקיון כפיים כאמור לעיל, וכן בהוצאות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

 

לחלופין, מתבקש בזה כבוד ראש ההוצל"פ לפנות לביהמ"ש המחוזי עפ"י ס' 12 לחוק ההוצל"פ לצורך קבלת הבהרה ברורה בקשר לעיכוב ההליכים בתיק. כמו"כ, מתבקש בזה כבוד ראש ההוצל"פ לאפשר לחייבים לטעון טענותיהם בעניין זה בפניו ו/או בפני כבוד ביהמ"ש המחוזי אליו תופנה, אם תופנה, בקשת הבהרה עפ"י ס' 12 לחוק ההוצל"פ.                  עו"ד חנן בן עמרם

 

14.9.04 הכונס להוצל"פ. תשובה לתגובת החייבים בבקשה לחידוש הליכי פינוי

            וכאן הכונס שנואש מלמד את המוצל"פ פרק בהליכי ההוצל"פ. שורו!!

1. הכונס דוחה מכול וכול את טענותיו של החייבים  ואת פרשנותם באשר להחלטת המחוזי.
2. לפרשנות זו אין על מה להתבסס
3. שכן ההחלטה אינה משתמעת לשתי פנים.
4. החלטת המחוזי על עיכוב הביצוע אינה יכולה להיות תלושה מההקשר שבו ניתנה,
5. המחוזי הפנה את הצדדים להוצל"פ לעניין הפינוי מעידה בפרוש שהמחוזי לא עיכב הפינוי
6. אילו התכוון המחוזי לעכב גם הליכי פינוי, לא היה מפנה את הצדדים להוצל"פ.אלא מציין שהפינוי מעוכב.
7. עם זאת, במידה ויש למוצל"פ עדיין ספק בעניין פרשנות החלטת המחוזי, אין לכונס התנגדות לכך שכב' ראש ההוצל"פ יקבל את בקשתם החלופית של החייבים ויפנה למחוזי לצורך קבלת הבהרה בקשר ההחלטה.

וכמו שאמרה השופטת רות אור על הכונס שלום כהן ודרכי פעולתו

1.5.01 בת.א. 2105/00 בעניין גלאם נ' שלום כהן,בפני כבוד השופטת רות אור, שם נתבע אישית המשיב דנן,הביע בהמ"ש עמדתו,לפיה. "הכונס [שלום כהן] נהג כלפי התובעים  בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת... יתרה גם זו, הכונס לא הסתפק בהתנהגות חסרת תום לב כלפי התובעים  אלא המשיך באותה התנהגות גם כלפי ראש ההוצל"פ...הכונס שם עצמו גם שופט והחליט על דעת עצמו כי אין סיכוי לתביעת צד ג'".

כאן שם עצמו הכונס, כמורה לשופטים, כיצד עליהם לפעול כדי למלא רצונו.

"כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב

ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש"

 

 

19.9.04 ההוצל"פ החלטה: ההליכים בתיק יחודשו כשתינתן החלטה אחרת ע"י בית המשפט.

            כבר ניתנה החלטה בנדון. ביהמ"ש עיכב את ההליכים בתיק. סבורני כי במידה וביהמ"ש התכוון כי עיכוב

            ההליכים לא יחול על הליכי פינוי של הנכס והעברת החזקה בו לקונים, היה קובע זאת במפורש בהחלטתו.

            כווווולם מבינים שכאשר יש עיכוב הליכים ואין במפורש הוראה על אי עיכוב של פינוי, משמע הכול מעוכב. ורק הכונס שלום כהן לא מבין זאת, או שאינו רוצה להבין זאת. בערבית ישנה אימרה. "זָאק יָבָאלוֺט אְלִי יְעְרֶפֶק."

 

 

 

1.11.04 חלום

והנה אני בתקן מלאך ויחד עם מלאכים אחרים עושים את הנדרש ואני רואה שמלאך מסוים אחראי כנראה הוצאות להורג , חותך מלאך אחר , הורג אותו על על דבר מה שעשה לא טוב.אז המלאך הזה מתקרב אלי ואומר לי עכשיו תורך. אמרתי לו האם אי אפשר לוותר ומוכרחים לחתוך , אמר לי שאין הוא יכול לשנות את החלטתו של האל. ואתה יכול לפנות רק אליו .        התעוררתי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הנחת יסוד

קבוצת מדענים הציבה חמישה קופים בכלוב. במרכז הכלוב הציבו סולם ועליה ערימת בננות.

כאשר קוף מסוים עלה על הסולם כדי לקחת לו בננה,

המדענים שפכו מים קרים על הקופים שנשארו על הקרקע.

לאחר זמן מסוים, כל אימת שקוף כלשהו נסה לעלות על הסולם, היו אוחזים בו שאר הקופים או מונעים את עלייתו לסולם באלימות.

במשך הזמן הפסיקו הקופים לעלות על הסולם למרות הפיתוי של הבננות.

ואז המדענים החליפו את אחד הקופים. הדבר הראשון שהוא ניסה לעשות היה לעלות על הסולם, דבר שנמנע בנחרצות ובמהירות על ידי שאר הקופים אשר הכו אותו.

לאחר מספר ניסיונות כואבים הפסיק הקוף המצטרף לחבורה לנסות לעלות על הסולם.

המדענים החליפו קוף נוסף אשר נסה לעלות על הסולם כקודמיו. הפעם השתתף הקוף הראשון שהוחלף בהכאת המטפס בהתלהבות רבה..

החלפת הקוף השלישי חזרה על אותו ריטואל, ובהדרגה הוחלפו שני הקופים הנוספים

עד שלבסוף לא נותר אף לא קוף אחד מהקבוצה המקורית.

המדענים נותרו עם חמישה קופים שלמרות שמעולם לא ספגו מקלחת מים קפואים המשיכו להכות בכל מי שנסה להגיע אל הבננות.

אם היה ניתן לשאול אותם למה  הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם,   קרוב לוודאי שהתשובה הרצינית הייתה:´לא יודע ?

ככה זה היה מעולם...´          

נשמע לנו מוכר?

עלינו לבדוק בעצמנו את הקיבעונות שלנו (הסְטַגְנַציות) ולוודא שאיננו מכים אחרים (או את עצמנו), או מתחפרים בהנחות היסוד שלנו בלי לנסות לבדוק את מקורן או לנער אותן מן האבק.

עצרו לרגע !!!

ולפני הפיגוע ואפשרו לעצמכם לחשוב

"מחוץ לקיבוע", זָהו מהם בדיוק האינטריגות

שאתם מקבלים מהמתחזים "לסייע" לכם, בנקים, עורכי דין, מתווכים, שרלטנים, מקדמי מכירות, מעלים באוב ודומיהם. חפשו הגבולות, והגדירו אותם.

לאחר מכן, קראו תגר על כמה מהן.

ותראו שתצליחו.

בדין!!!

מגיע חצי דונם לכל חייל משתחרר,

וקרוואן עליו כדי שיחל לבנות את חייו,

או שווה ערך

ולא משכנתא מפתה שתקבור אותו במיתון הבא. ותעשיר עוד ספסרים ומלקקי פנכות.

 

די לביזיון !

לאסור בחוק על בנק למנות

כונס נכסים לדירת מגורים.

כינוס נכסים לבית מגורים  בגין משכנתא, ואשר החוק פתח בפני הכונסים

דרך להתעשרות קלה. כמוה כפרצה הקוראת לגנב..

בידכם הדבר.

תפסיקו להתבזות פשוט תתנתקו מכל בנק

המשפץ את סניפיו חדשות לבקרים והמתגמל בכיריו במיליונים, דיבידנד במקום להוריד עמלות מגוחכות ורביות רצחניות ומשפילות.

והנותן לעוכרי דין יד בהשפלת החייב מאונס

יען כי מדינתו העסיקה זרים ואותו זרקה ל"ביבי"ם ועוד לא די באלה, גם משכורות עתק למקורבים, באין מזור לחולים. קלון!!

 

אולי תביעה ייצוגית.

צוו השעה:       צדק צדק תרדוף למען תחיה.

הקמת בית דין משופטי העליון בדימוס

וכל מי שנזרק מביתו ע"י כונסי נכסים שפלים שפעלו ועדיין פועלים שלא לפי החוק ושלא בתום לב, יש להחזירם לדיון מחודש ובמקרה של עבירות שב"כ [שופטים בנקים כונסים]יש להחזיר להם כספם ורכושם, ולהעניש העבריינים.

כשקולם שותקים!!

לראש הממשלה ולשר האוצר היהירים:  

זה קונץ קטן מאוד לשנות את פני החברה כשכולם שותקים ומובלים, נראה אותך מפריט  במגבלה הבאה שחייבת להיות מעוגנת בחוק.

ממשלה או כל רשות שלטונית, בבואה להפריט או לייבא כוח עבודה זול או לסגור מפעליי חיים וכדו' שיקול ראשון יהיה להקפיא את תשלום המשכנתא של אלה שיפגעו ישירות כתוצאה מהחלטתה זו, ולשלם במקומם את הריביות עד שימצא מקום עבודה חלופי למפוטרים. ואם לא ימצא, הרשות תשלם את כל המשכנתא במקומו. שהרי במדיניותה ובמחדליה הביאה עליו החרפה.

או שלא תפריט.

ח"כ יצחק הרצוג כתב בידיעות אחרונות מיום 18.5.04 "כאשר העבודה אוזלת." לפני שיהיה מאוחר מדי, יש לבדוק חלק מהמוסכמות הכלכליות השולטות בנו, לא כל קיצוץ, התייעלות והפרטה תורמים לחוסן הלאומי שלנו. הגיע הזמן שנבחן כל מהלך שכזה גם בפריזמה של חלופות תעסוקתיות, הגדלת פערים וסולידריות חברתית. כוחות השוק אינם יכולים להבטיח חברה מתוקנת ובריאה. דרושה חשיבה אחרת, לפני שנמצא את עצמנו במדינה בלי עבודה, בעצם בלי מדינה.

 היום הוא משרת כשר השיכון , נראה אם תכלית דבריו אלה, יתייחסו גם לממושכנים יוצאי חלצי משרדו.

שתי משמרות ברוטציה

על המדינה להפעיל כל מקומות התעסוקה  

למשך 16 שעות ביממה בשתי משמרות וברוטציה

1: יידרש כוח אדם רב ולכן האבטלה תעלם .

2: הכבישים יתפנו ותשתיות  התחבורה יספיקו

   לנפחי תנועה שינועו בהם.

3: להפנות משאבים לבריאות וחינוך חינם

   לאזרחיה.

 

ולא רק גזלנים בגרוש.

 

כל מפעל או עסק שגובה מהציבור תשלומים שונים עבור שירותים שהוא מספק לאזרחים, כל אימת שירצה לתגמל עובדים בכירים ואחרים במתנות מיוחדות דוגמת המזרחי לויקטור מדינה, יצטרך לזכות את האזרחים שמהם גבה את רווחי החלוקה באותו הסכום שחילק מתנה לעובדיו. או שיוריד הרביות והרווחים העודפים וייהנו מהם גם הלקוחות שמפרנסים את המפעל

 

טאבו

לעולם אל תופיע בפני שופט ללא עו"ד מטעמך, ואם קם, השופט "בחוק" יהיה סנגורך.

 

מוסדות מדינה ראויה ישלחו לאזרח מכתבים עם פרחים ולא בצבעי אדום מאיימים והתראות.

 

ולתת הזדמנות לאחרים להתפתח

 

16.11.04 הגשתי תלונה להנהלת בנק טפחות, ואני כותב את12 הדפתרים. 14.3.05 כבוד השופט ג'ובראן מהעליון. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. והעברתי לו את 4 הראשונים.

 

איך ניצלתי, זאת נדע רק אני ואת:

כי יותר מכל אדם לחכות ידעת:

 

 

20.3.05

בית המשפט העליון

ירושלים

 

כבוד השופט ס' ג'ובראן

 

 

הנדון : רע"א 3704/04

 

אנו, פנינה ומשה חזן, הגשנו את הערעור שבנדון לבהמ"ש העליון, ונכון לעתה ומשאין ידינו משיגה את סכומי העתק הדרושים להעמיד לנו עורך-דין, אין לנו ייצוג בפני בהמ"ש העליון ובפניך אדוני.

אני מבקש לפנות אליך ולצרף חומר חשוב מאוד לערעור שהגשנו.

אנו יודעים כי עכשיו השלב שבו נמצא התיק אתה הוא גלגל ההצלה האחרון שלנו ולכן חשוב לנו כבני אדם שכבוד בית המשפט ייתן דעתו לחומר המצורף אשר בלעדיו לא יוכל כבוד בית המשפט לתת החלטת אמת וצדק.

 

לאחר מסכת ייסורים של יותר מ 5 שנים, בה הוחזקנו אפילו כבני ערובה של כונס הנכסים (שאמור היה להיות נאמן לתפקידו אבל סרח) אשר לא שעו לעשרות פניותיי להסדרים שיכולנו אנו והבנק לחיות איתם ולכמה וכמה הזדמנויות שנקראו בדרכנו למכור הבית ב 690.000 וב670.000 $.

והכונס בשיתוף מלא של הבנק התעקשו למכור את מפעל חיי, עמל של למעלה מ 30 שנה, דווקא ב 385.000 $ דבר שלא יכול להיות מוסבר אלא אם כן ישנה קונספירציה בין הכונס לבין צד שלישי.

 

אין ביכולתי לפרוס בפני כבוד בית המשפט את התמונה כולה ובה לנסות ולהסביר את הכאב והסבל הנורא שאנו חווים עד עצם היום הזה, אלא ע"י החומר המצורף מעשה ידיי, אני, אשר כל עולמי חרב בעקבות מעשה בנק וכונס בתיק זה.

 

אנו תלויים בין שמים וארץ, בין לשבט או לחסד, ומדדים מאונס באפלה שעטפה והטביעה את משפחתנו בגלל רוע לב לא מוסבר. חשוב לי לומר לך אדוני כי משפחתנו התפרקה ואין מילים לתאר את הכעס, התסכול, האכזבה מהמערכת, על העוול הנורא שאנו חווים כבר 5 שנים.

 

היום אנו ללא ייצוג משפטי, וככול שאני יכול להגן על ביתי שבניתי בדם לבי במשך למעלה מ 30 שנה כדי לחיות בו ולהורישו לבניי אחרי, ולא לעושה עושר ולא במשפט.

 

התחלתי בכתיבת העוול שנעשה לי ואני מבקש לצרף לאדוני ולביהמ"ש 4 הדפתרים הראשונים מתוך 12 המתארים כיצד בדרכי רמייה זדוניות ומזוויעות הורידו אותנו לאשפתות, אלה ששמם, "טפחות" ועוזריהם, שהכל מתואר שלב אחר שלב וכיצד בדרכי רמייה מנסים להוציאנו מעמל כפיי שנבנה בידי בלמעלה מ 30 שנה.

 

 

ואין בי עוד כוח להמשיך להיאבק

משפחתי היפה אבדה לי

ונדונה בלא חטא

ואולם עד לאן, אדוני השופט?.

 

בכבוד רב

משה חזן

 

 

חזן משה צור הדסה ד.נ. האלה 99875 בית 108 ת.ד 193 טל' 025346515 פקס 0577946688 נייד 056655091                                                   MAIL ; Reeem @ zahav . net . il   

חד גדיה לדירה במשכנתא.

 

חד דירה חד דירה דזבין אבא באלפי זוזי

חד דירה חד דירה

ואתא מדינה ונתנה משכנתא דזבין אבא מאושר הוזה

חד דירה חד דירה

ואתא הבנק שעיניו בארנק החתים את אבא בהונאת חוזה

חד דירה חד דירה

ואתא האוצר שלהפריט דהר ואבא מפוטר אוי איזה מחזה

חד דירה חד דירה

ואתא החוב שעולה בלי חישוב ואבא מאוים בהפרת חוזה

חד דירה חד דירה

ואתא הכונס שמאומלל מתפרנס מאיים בפינוי דירת מבוזה

חד דירה חד דירה

ואתא ההוצל"פ לאשר חפ לפ מביתם לזרוק משפחות כחוק"

חד דירה חד דירה

ואתא המופלץ שבחייו נאלץ להעשיר מאונס כרסי כונס

חד דירה חד דירה

ואתא הספסר הנבל המוצהר האורב כל חייו לבית שייחרב

חד דירה חד דירה

ואתא כל יכול הגלגל לאחור הרוע למגר אין לאן להגר

חד דירה חד דירה

ואָתוּ החושקים לדירה כבעלים חסכו הילולים ולכם בניינים

רב דירה רב דירה                      מ.חזן 4/2005