בס"ד
שנת שמיטה המשך-
והשביעית תשמטנה...ואכלו אביוני עמך
בענין השמיטה רצה הש"י שיהיו שווים העניים והעשירים (צרור המור)
ומעין זה כתב השפת אמת וז"ל כי מטרת השמיטה להביא לידי אחדות
ולכן העשירים והעניים שוים בה עכ"ל.
תגר שמיטה אינן רואין סימן ברכה לעולם (תוספתא ביכורים בי).
הפסוק אומרי כי לי בני ישראל עבדים ודרשו חז"ל שבנ"י עבדים לה' ולא
עבדים לעבדים, ולכך יש איסור לאדם למכור את עצמו לעבד. והקב"ה נתן
מצוות שמיטה לבנ"י כדי שיהיו בני אדם חפשיים מעבודה ועוסקים בתורה
ומצוות, דהיינו להיות עבדים לה'. ואם חלילה ישראל המירו עבודת ה'
בעבודת הקרקע, אם כן יהי' עונשם שיגלו ויהיו עבדים לעבדים. (צרור המור).
וזכרתי את בריתי יעקב....ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור"
(ויקרא כו-מב).
ולמה כפל ב' פעמים "אזכור" ולא אמר "ואף את בריתי יעקב...
ואף את בריתי אברהם והארץ אזכור"?
כי הארץ צועקת לפני הקב"ה על שבניה חיללו שנת השבתון.
"ושבתה הארץ שבת לה'" והנה אנחנו בוכים וצועקים לפני
הקב"ה אבינו שבשמים זה קרוב לב' אלפים שנה מהחורבן "זכור לנו ברית אבות"
ואין אנחנו נענים, הוא מפני שהארץ ג"כ צועקת לפני הקב"ה מה
עשו לה בניה בחללם את השבת קודש שלה היא השמיטה.
ע"ז אמרה תורה "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את
בריתי אברהם אזכור", אתה צועק זכור לנו ברית אבות, זכור אני את
בריתי אתם, אבל גם "והארץ אזכור" גם הארץ צועקת זכור מה שעשו לי בניך.
על ידי קיום שמיטת כספים באה מחילת עוונות לישראל, והדבר בא
מידה כנגד מידה. אם אין ישראל גובים שטרותיהם בשמיטה, אף הקב"ה
לא יגבה עבירות שלהם....כי סגולת השמיטה שלא יגבה הקב"ה העבירות.
(נחל קדומים)
שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה,
ובשנה השביעית שבת שבתון אמרו המפרשים מדוע בחר הקדוש ברוך הוא,
אחר שש שנים שנה שביעית? משום ניזכר בגמרא אמר רבה לתלמידיו לא
תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי כדי שיטרחו בבציר ובקציר,
וכשהם יטרחו בקצירה וחרישה אז יהיו פנויים בשאר ימות השנה ללמוד,
בינתיים כל הישיבות היו מבטלות תורה שני חודשים בשנה, ולזה ציוה
הקדוש ברוך הוא שש שנים תזרע שדך כל שש שנים יש לך שנים עשר חודש
שאתה חייב לי, ולכן ובשנה השביעית היא שנת השמיטה שדך לא תזרע וכרמך
לא תזמור, רק תשב ותלמד, ולא רק בני ישיבות אלא כל ישראל, גם פה מראה
לנו ענין האמונה ועל זה אמרו המפרשים מדוע נכתב עניין השמיטה בפרשת
בהר-סיני? כי כל יום, יוצאת בת קול מהר סיני ומכרזת ואומרת אוי להם
לבריות מעלבונה של תורה. דעו שנתתי לכם התורה בהר סיני, ומיום שנתתי
לכם התורה ירדה שנאה גדולה לאומות העולם נגד ישראל. (אהבת חיים).
בהר סיני מה שמיטה נאמרו חוקותיה ודקודקיה מסיני אף כולן מסיני, למה
מצוות שמיטה נאמרה בסיני משאר כל המצוות? בעבור שמצות שמיטה ראיה
ברורה כי התורה מן השמים, איך אפשר שבן אדם כמשה רבנו בטוח לכל מי
ששומר שמיטה תבואה לשלוש שנים שישי שביעי שמיני? הלא זה לא דרך
הטבע אלא ודאי שהתורה מהשמים היא (פניני התורה).
"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו.
וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים"
(ויקרא כה, כ-כא).
מובא להלן קובץ סיפורים שבהם ראו עין בעין את ברכת ה' שנשלחה
לשומרי שביעית הסיפורים הבאים נכתבו עפ"י מכתבו של רבי בנימין
מנדלסון זצ"ל. המכתב נכתב בשנת תשכ"ג ונשלח למחבר ספר "משנת יוסף"
על מסכת שביעית.
סיפר הגאון הצדיק רבי בנימין מנדלסון זצ"ל, רבה של קוממיות, שאחרי שנת
השמיטה (תשי"ב) לא היה להם חיטים לזרוע, כי לא רצו להשתמש בחיטים
שגדלו בשמיטה, וחיטים טובות מהשנה השישית לא ניתן היה להשיג.
קיבוץ שכן היה מוכן למכור להם פסולת של חיטים מהשנה השישית חיטים
אלו היו שבורות ומתולעות.
ראש ענף הפלחה פנה אל הרב בשאלה, מה לעשות, לנוכח חוסר
חיטים טובות? ענה הרב אם אי אפשר להשיג חיטים טובות, הכשרות
על פי ההלכה, נאמין בחיי העולמים, וה' יתברך יעזור שברכתו תבוא מחיטים שבורות אלו.
השמועה שקוממיות קנתה חיטים מתולעות ברבבות לירות
התפרסמה בכל הסביבה. בכל הישובים הסמוכים התלוצצו על אנשי קומיות
שהם משליכים סכום גדול לטמיון. כולם היו בטוחים שמחיטים אלו לא יצמח
אפילו גבעול אחד.
ראש ענף הפלחה, ר' יחיאל, מילא את הוראות הרב בתום לב ובבטחון
מלא בה' יתברך. מיד לאחר סוכות החל בחריש השדות שנחו כל שנת השבע,
ולאחר גמר החריש זרעו את החיטים המתולעות והשבורות. עבודות אלו
נמשכו מספר שבועות עד אמצע החורף.
באותה שנה נעצרו השמים ולא ירד גשם, עד אשר אנשי קוממיות
סיימו את הזריעה. החקלאים תושבי הישובים הסמוכים שזרעו את
שדותיהם בקיץ שנת השמיטה, זרעיהם נרקבו באדמה. ואילו קוממיות,
הישוב היחיד בכל האזור שאיחר את החרישה והזריעה, דוקא אצלו הצליחה התבואה.
וראו כולם כי ה' יתברך שולח את ברכתו לשומרי שביעית.
בשנת תשי"ב החליטה הסוכנות לנטוע פרדסים בכמה ישובים,
וביניהם גם בישוב קוממיות.
אנשי קוממיות התנו תנאי, שבשנת השמיטה הפרדס לא יעובד.
אנשי הסוכנות לא הסכימו לתנאי זה ולכן התעכבה נטיעת הפרדס על
אדמת קוממיות. במשך הזמן נעשו נסיונות להגיע להסכם לנטיעת הפרדס,
אך התנאי של שמירת שמיטה, עמד כאבן נגדף ולא הגיעו לכלל הסכם.
בשנת תשי"ח היתה לרבה של קוממיות שיחה ארוכה עם המנהל
האחראי מטעם הסוכנות על נטיעת הפרדסים. הרב הסביר לו את גודל
קדושת השמיטה, עד כמה חביבה מצווה זו, מה רבה חשיבותה ועד
כמה היא קשורה לביאת משיח צדקנו. מר ויגודסקי, האחראי על
הפרדסים, נסחף בשטף התלהבותו של הרב ואישר נטיעת פרדס על
אדמת קוממיות שבו ישמרו כל דיני שביעית לפי הוראות הרב.
ההשקעה בנטיעת הפרדס היתה כחצי מליון לירות. שנת
השמיטה היתה השנה השניה לנטיעת הפרדס, כשהשתילים עדיין
קטנים וזקוקים לטיפול מתמיד. הטיפול ניתן רק לפי הוראות הרב,
האחראים מטעם הסוכנות הזהירו את הרב שהוא מסכן את הפרדס,
וכל ההשקעה עלולה לרדת לטמיון, אך הרב התחזק בבטחונו בה'
יתברך, בזכות המצוה.
בחודש מנחם אב לקראת סוף השמיטה, בא מנהל הפרדס בהתרגשות
רבה לרב וסיפר, כי מתוך שנים עשר הפרדסים שבפיקוחו, באחד
עשר מהם עבדו בשמיטה כרגיל, ורק באחד מהם, בפרדס של קוממיות,
נשמרה "שבת הארץ" ודוקא הפרדס של קוממיות הצליח יותר משאר הפרדסים.
מנהל הפרדס שאל את הרב, כיצד הוא מסביר את הדבר. הרב ענה לו
בלהט אמונתו: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו, הוא
לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים – וגם את הפרדס. ולפי שאנו
עשינו את רצונו, שלח ה' יתברך את הצלחתו לפרדס".
שנות הערלה של הפרדס עברו, העבודה התנהלה כמו ביתר הפרדסים,
היבול השנתי הרגיל היה כשבע מאות מיכלי פרי הדר מידי שנה בשנה.
הגיעה שנת תשל"ב – ערב שמיטה – ואנשי הסוכנות לא יכלו להאמין
לרישומים שהגיעו אליהם.
הפרדס של קוממיות הניב למעלה מאלפיים מיכלי פרי הדר,
בתחילה חשבו שאולי נפלה טעות בספירה, בדקו וחזרו ובדקו,
ואכן היבול היה פי שלוש מבכל שנה.
כאשר באו אל הרב לבקש הסבר על התופעה, חייך הרב חיוך רב משמעות,
פתח לפניהם חומש ויקרא, והקריא:
"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסף את
תבואתינו? וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים".
תשי"ח – ערב שמיטה קיץ של ערב שמיטה דומה ליום שישי אחר חצות.
עובדים בקדחנות, חורשים, זורעים, מכינים בור תחמיץ, שבו ישמר האוכל
לבהמות, הכל צריך להיות מוכן מבעוד מועד כאשר קדושת שביעית
תשי"ט, תפרוס כנפי קדושתה על פני כל ארץ ישראל, תהיה קוממיות
מוכנה ל"שבת הארץ".
התבואה למאכל בהמות שנזרעה בערב שביעית, גדלה והצליחה,
בעוד ימים אחדים עתידים לקצור אותה כדי להאכילה לבהמות
בשנת השמיטה בקדושת שביעית כראוי.
באותם ימים הופיעו נחילי ארבה מכיוון מצרים והתפשטו על פני כל הנגב.
באחד הבקרים התדפקו תושבי קוממיות על דלת ביתו של הרב,
וסיפרו בהתרגשות שהארבה מתקרב ונשקפת סכנת כליה
לכל היבול שהוכן במאמץ כה רב.
הרב, שכל אנשי הכפר הכירו את אומנותו התמימה, הרגיע את
החברים הנרגשים באמרו: "התייצבו וראו את ישועת ה' היום".
נחילי הארבה החלו מתקרבי לאיזור, ענני ארבה כיסו את שמי הנגב,
והחלו לנחות שעל פני השדות, אולם בהגיעם לשדות קוממיות,
כאילו יד נעלמת עצרה בהם. תוך זמן קצר פנו הנחילים לאחור
ולא הגיע ארבה אחד לכל גבול קוממיות.
ישועת ה' כהרף עין.
שמירת ההלכה – מביאה ברכה אנשי קוממיות חזו עין בעין את הברכה
שחלה במעשי ידיהם באותו איחור גשמים שהיה במוצאי שנת השמיטה.
על כך סופר רבות באותה תקופה.
מוצאי שביעית תשי"ב לפני סוכות תשי"ג באו אנשי קוממיות אל
החזון איש ושאלוהו האם מותר להם לעבוד בחול המועד משום מניעת הפסד ממון.
הם השביתו את אדמתם כדין במשך כל שנת השמיטה, ועתה הם
מצפה מידי יום ביומו לירידת הגשמים ואם לא יזדרזו לחרוש ולזרוע
עד תחילת עונת הגשמים, הם צפויים להפסד כספי גדול. לכן הם שואלים
אם מותר להם לחרוש בחול המועד סוכות כדי להספיק לזרוע בטרם יחל הגשם.
לא נזקק החזון איש לענין מצד ההלכה, אלא השיב להם ומנין לכם
שתאחרו את עונת הגשמים? שמא על ידי עבודת חול המועד הקדימו
יותר מידי, ודוקא בגלל עבודת חול המועד תפסידו?
שמעו אנשי קוממיות לעצת החזון איש ואף בשנה זו לא עבדו בחול
המועד. רק לאחר החג החלו בחריש.
משך כל זמן החרישה והזריעה נעצרו הגשמים ולא ירדו גשמים עד
חנוכה. איחור הגשמים גרם הפסדים מרובים לכל אלו שהקדימו בזריעה,
לאנשי קוממיות הביאו הגשמים באותה שנה ברכה מרובה ושדותיהם הצליחו מיעל למשוער.
בקונטרס "קדושת שביעית" מובא סיפור שבו ניכרת ההשגחה
הפרטית המיוחדת המלווה את שומרי שביעית כהלכתה:
אנית משא מצרית נעצרה בהתקרבה לחופי הארץ. רב החובל של
ספינת המשא טעה בניווט, וכאשר הבחינו אנשי הצוות שהם
מתקרבים לחופי ישראל, הורידו סירת הצלה, ונמלטו בחסות
החשכה. הספינה על כל מטענה נפלה שלל.
אותה שנה (תשי"ט) שנת שמיטה היתה אנשי ועדת השמיטה,
לא חסכו במאמצים כדי לספק לשומרי שמיטה את כל הירקות הדרושים למחיה.
למרות כל המאמצים, הם לא הצליחו להשיג בצל בכמות הדרושה עבור
שומרי השמיטה שמספרם הלך ורב.
הספינה המצרית, היתה טעונה בכמות גדולה של בצל, ולאחר השתדלות
רבה סופק הבצל לשומרי שמיטה.
יהודי המאמין שה' משגיח על כל בריותיו, ויודע שאין אדם נוקף את אצבעו
למטה, אם אין מכריזים על כך מלמעלה, יודע שבעיני בשר "טעה" אותו רב
חובל ערבי בדרכו. אך במבט רוחני ודאי שדוקא ה"טעות" היא שהוליכה לדרך הנכונה.
(לוקטו ממורשת אבות)
|
