יש לך סיכוי!
שאלה: אני חוטא גרוע ביותר ועברתי על הדברים הכי גרועים בתורה, אני לא מרגיש שיש לי סיכוי לחזור אי פעם בתשובה, אני כל כך מלוכלך בחטאים שלנקות אותם אצטרך אלף שנה.
סינון אתרים - כולם עוברים לאינטרנט רימון - הצל את משפחתך!
תשובה:
אתה כמו שאתה אלוקים אוהב אותך באמת! נראה לך מוזר? שמע פתגם בשם הבעל שם טוב: הלוואי שהייתי אוהב את הצדיק הגדול ביותר כמו שאלוקים אוהב את הרשע הגדול ביותר!
עצם זה שאתה עדיין חי, עצם זה שאלוקים החליט להחזיר לך את הנשמה היום בבוקר, זה מראה שאלוקים לא התייאש ממך שאלוקים מחכה לך, מחכה שתתקרב אליו יותר.
אין ייאוש בעולם כלל! אומר רבי נחמן מברסלב, נחזור אין ייאוש! אין כזה דבר ייאוש! ראית פעם פיל עם 20 רגליים לא ראית נכון? כי אין כזה פיל, גם ייאוש אין, תמחק מהלכסיקון שלך את המילה ייאוש ותכתוב במקומה תקווה, סיכוי, אמונה.
נפלת? קום התחזק! אלוקים כן אוהב אותך, בדוק למה נפלת, שים גדרים וסייגים כדי לא ליפול שוב, בקש סליחה, והמשך במלחמה, המלחמה האחרונה לפני הגאולה, המלחמה על נשמתו וחייו הנצחיים של כל יהודי בעולמינו.
להלן דברי רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, הלכות תפלת ערבית הלכה ד'):
וְעַל - כֵּן אַף - עַל - פִּי שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אוֹ עָסַק כְּבָר קְצָת בַּעֲבוֹדַת ה' יָמִים אוֹ שָׁנִים נָפַל אַחַר כָּךְ. אֲפִלּוּ אִם נְפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, וַאֲפִלּוּ אִם חָזַר וְנִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ וְחָזַר וְנָפַל וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אַף - עַל - פִּי - כֵן תֵּדַע וְתַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין שׁוּם דִּבּוּר וְלֹא שׁוּם עֲבוֹדָה קַלָּה נֶאֱבָד לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לֵית רְעָוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבִד וְכוּ'. וְהַכְּלָל, אֲהוּבִי אָחִי, חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, וֶאֱחֹז עַצְמְךָ בְּכָל הַכֹּחוֹת לִשָּׁאֵר קַיָּם בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְאַל תָּחוּשׁ וְאַל תִּסְתַּכֵּל כְּלָל עַל כָּל הַנַּ"ל אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם אַתָּה רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְנִדְמֶה לְךָ, שֶׁאַתָּה פּוֹגֵם בְּכָל שָׁעָה מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, עִם כָּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה תֵּדַע, שֶׁאִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל - כָּךְ כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד, וַאֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה מְאֹד, שֶׁהוּא נֶעְתָּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא רָץ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, כַּאֲשֶׁר תָּבִין הֵיטֵב מִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאֹד הָעַצְבוּת וְכוּ', כַּמּוּבָא אֶצְלֵנוּ. וְעַל זֶה יִשְׂמַח מְאֹד וִיחַזֵּק עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, כִּי עַצְבוּת מַזִּיק מְאֹד מְאֹד:

וְדַע, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תֵּכֶף הִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי 'עַצְבוּת הִיא סִטְרָא - אָחָרָא (זֹהַר נֹחַ דַף עא), וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׂוֹנֵא אוֹתָהּ':
וְצָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לִבְלִי לְהָנִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ מְעַט מִקְצָת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל, אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וּזְכֹר דָּבָר זֶה הֵיטֵב, כִּי תִּצְטָרֵךְ לָזֶה מְאֹד, כְּשֶׁתַּתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי צָרִיךְ עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ, לֶאֱחֹז עַצְמוֹ, לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, אַף אִם מַפִּילִין אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל פַּעַם. כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּיָּדוּעַ, אַף - עַל - פִּי - כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאַל יָנִיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבֹר בָּהֶם, קֹדֶם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְגַם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עָבְרוּ בְּכָל זֶה:
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁכְּבָר הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְהוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו מֵחֲמַת הַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל, אוֹ שֶׁאֲזַי כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל הַפֶּתַח, אָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַסִּטְרָא - אָחֳרָא וְהַבַּעַל - דָּבָר מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן, בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַפֶּתַח, וּמַחֲמַת זֶה הוּא חוֹזֵר לְאָחוֹר, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַבַּעַל - דָּבָר וְהַסִּטְרָא - אָחֳרָא, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהָאָדָם סָמוּךְ סָמוּךְ מַמָּשׁ לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכִמְעַט שֶׁיִּכְנֹס, אֲזַי הוּא מִתְפַּשֵּׁט עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן. עַל - כֵּן צָרִיךְ אָז הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל נֶגְדּוֹ:

להלן מתוך הספר: משיבת נפש אות ד
צריך לדעת, שהשם יתברך מתפאר אפלו עם הקל שבקלים שבישראל אפלו פושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש בו התפארות פרטי שהשם יתברך מתפאר עמו. על כן אסור לאדם ליאש עצמו מהשם יתברך אפלו אם קלקל ופגם הרבה מאד, חוס ושלום, כי עדין לא פסק חביבות השם יתברך ממנו כנ"ל ועל כן עדין יכול לשוב לשם. והעקר הוא על ידי אנשי אמת שהם יכולים למצא גם הטוב וההתפארות שיש אפלו בהגרוע שבגרועים ולהשיב הכל לשם יתברך. (שם י"ג):

ובכן אחי היקר, דע לך! דווקא זה שנפלת והשם עוד מחייה אותך מראה שיש לך את הכוחות ואתה מסוגל להתעלות והכול יתהפך לטובה כמו שכותב בספר "מלחמת היצר" עמוד כה': "אדרבא, דווקא אותם הנשמות שמסוגלים מאד מאד לעלות (בשיפור עצמם) דווקא עליהם יש הרבה הפרעות וניסיונות וכישלונות"
כתוב בתלמוד (סוכה נב) "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" דהיינו אתה שנראה לך שיש לך יצר הרע ענק והוא החטיא ומחטיא אותך מאוד מאוד, דווקא אתה מסוגל להיות הצדיק היותר גדול ולכן היצר הרע נטפל דווקא אליך כי אתה מסוגל להיות בדרגה גבוהה, ייתכן שלבך לא נותן לך להאמין אבל אלו תעתועי היצר שלא מעוניין שתקבל את הדברים.
כתוב בתלמוד: אין דבר העומד בפני התשובה, אתה מבין את הכוונה, שאפילו חטאת את החטאים החמורים ביותר, כשאתה שב בתשובה אמיתית, זה נמחק!
ואדרבה, ככל שהאדם המתקרב היה רחוק יותר, כך כל התקרבות שלו גורמת לנחת רוח ולקידוש שם שמים בעולם, כל מי שהיה יותר בעומק החטא והחליט להתקרב כך נדרש ממנו יותר מאמץ להאמין בעצמו להאמין בתשובה, להאמין בבורא שהוא כן אוהב אותו, וכשהוא מתגבר על ההסתרות והייאוש שהיצר מנסה להכניס לו, ממילא זה יותר קידוש שם שמים.
וכמו שאומר רבי נחמן מברסלב: אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן!
בוא נפרש את המשפט הזה:
אתה מאמין שקילקלת? שעשית עבירות והם קילקלו את נשמתך? למה אתה מאמין כך? כי כך כתוב בתורה, אומר רבי נחמן: תאמין שיכולים לתקן! אותה תורה שאומרת שאדם קלקל אומרת ומדריכה כיצד לתקן, אותה תורה אומרת שיכולים לתקן ! כן אתה יכול לתקן, היצר מכניס לנו חצי משפט רק שיכולים לקלקל והצדיקים ואנחנו צריכים לשנן את חצי המשפט השני שנאמין שכן יכולים לתקן!
כמו שכותב בספר שומר אמונים: (מאמר הבטחון וההתחזקות פרק ו') : "בודאי ובודאי שהקדוש ברוך הוא משתוקק ומצפה לכל בן ישראל שישוב אליו, גם בכל מיני נפילות וירידות, אפילו הוא ממש ירד כבר לשאול תחתיות... עם כל זה הקדוש ברוך הוא משתוקק ומצפה אליו... ואם יאמר לך היצר מה תרוויח בזה? כי מחר ממילא תשוב ותיפול אחור, אבל תדע אחי אהובי כי מעולם לא נאבד משום אדם שום מצווה"
ומובא בספר אמת וצדק (עמוד ת"ג) : "צריך שתדע אפילו אם אתה משוקע במדור הקליפות ואתה במדריגה התחתונה מאוד עד שנדמה לך שאי אפשר עוד להתקרב אליו יתברך מחמת שנתרחקת מאוד ממנו, אף על פי כן תדע שאפילו במקומך גם כן שם תוכל למצוא אלוקותו יתברך ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך ולשוב אליו בתשובה שלימה, כי לא רחוקה היא ממך אלא שבמקומך רבו הלבושים"
ועוד מובא שם (אמת וצדק עמוד ת"ב) : "כי כל אחד שנפל למקום שנפל נדמה לו שעליו אינם נאמרים דברים אלה... אבל באמת תדע ותאמין כי כל הדברים אלו נאמרים גם על הקטן שבקטנים והגרוע שבגרועים כי השם יתברך טוב לכל תמיד"
בנוסף לכך כתוב שעל ידי תשובה מאהבה אדם יכול להפוך את עוונותיו לזכויות, אתה קולט? אתה שהיצר מטעה אותך להתייאש מעצמך, אתה יכול להפוך הכל לזכויות טובות, התחל להתקרב, תלמד יותר יהדות, תורה, קרא בספרים במאמרים, ותתחזק ותעלה ותצליח, אלוקים אוהב אותך וחפץ בטובתך.
לכן אל תתייאש לעולם!
(להלן דברי חיזוק מועילים שכדאי להעתיק כמה קטעים שלהלן שחיזקו אותך ולהדפיס ולתלות)
כמו שכתוב בליקוטי הלכות מרבי נתן: הלכות שבת הלכה ז
הַיְנוּ כִּי לִפְעָמִים יָכוֹל הָאָדָם לִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם עַל - יְדֵי הָאֱמֶת דַּיְקָא, כִּי יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת קִלְקֵל הַרְבֵּה, וְגַם עַתָּה הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְעַל - כֵּן מֵסִיתוֹ הַבַּעַל - דָּבָר (יצר הרע) בְּהָאֱמֶת שֶׁלּוֹ לִדְחוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע כַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ בְּפֵרוּשׁ מִכַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ מֵעוֹלָמָם לְגַמְרֵי עַל - יְדֵי הָאֱמֶת הַזֶּה, אֲבָל כְּבָר גִּלּוּ לָנוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ כֵּן, וְזֶה בְּחִינַת בְּקִיאוּת הַנַּ"ל שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם הָרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהָעִקָּר הוּא לְקַיֵּם אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ, שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת סְמוּכִין לַה' יִתְבָּרַךְ וְאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם.

וּכְמוֹ שֶׁדִּבֵּר אַדְמוֹ"ר זַ"ל (רבי נחמן מברסלב) הַרְבֵּה בָּזֶה, שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִין לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִן הַחֵטְא, וַאֲפִלּוּ מִפְּגַם כָּל שֶׁהוּא, אֲבָל אַף - עַל - פִּי - כֵן אֲפִלּוּ אִם נִכְשַׁל כְּמוֹ שֶׁנִּכְשַׁל אֲפִלּוּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּעָמִים, אַף - עַל - פִּי - כֵן בְּכָל עֵת וָרֶגַע חַסְדֵּי ד' לֹא תָמוּ, וִיכוֹלִין בְּכָל עֵת לְקָרֵב עַצְמוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי גָּדוֹל ה' מְאֹד וְלִגְדֻּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר וְכוּ', וְיֵשׁ עִנְיַן שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וְכוּ' כַּמְּבֹאָר שִֹיחוֹת קְדוֹשׁוֹת אֵלּוּ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְיוֹתֵר מִזֶּה דִּבֵּר עִמָּנוּ פֶּה אֶל פֶּה. וְזֶה עִקַּר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בְּחִינַת חוֹתָם ב' שֶׁל בְּחִינַת וְנָפִֻיק, בְּחִינַת וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ שֶׁהוּא חוֹתָם עַל חוֹתָם שֶׁשּׁוֹמֵר הָאֱמֶת הָרִאשׁוֹן, בִּבְחִינַת הַשּׁוֹמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם, כִּי גַּם הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יִטְעֶה עַל - יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל, וְכֵן בְּכַמָּה בְּחִינוֹת כַּמְּבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ הַרְבֵּה בָּזֶה:

וְצָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לִבְלִי לְהָנִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ מְעַט מִקְצָת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל, אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וּזְכֹר דָּבָר זֶה הֵיטֵב, כִּי תִּצְטָרֵךְ לָזֶה מְאֹד, כְּשֶׁתַּתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי צָרִיךְ עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ, לֶאֱחֹז עַצְמוֹ, לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, אַף אִם מַפִּילִין אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל פַּעַם.
כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּיָּדוּעַ, אַף - עַל - פִּי - כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאַל יָנִיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבֹר בָּהֶם, קֹדֶם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְגַם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עָבְרוּ בְּכָל זֶה:

ועוד נאמר בליקוטי הלכות ראש חודש הלכה ה
הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק קוֹרֵא תִּגָּר וְצוֹעֵק וְקוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל אָיֹם וְנוֹרָא עַל מַה שֶּׁאָנוּ נוֹפְלִין בְּדַעְתֵּנוּ בְּכָל פַּעַם מִלָּשׁוּב מֵחֲמַת רִבּוּי מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים שֶׁהָיִינוּ שׁוֹנִים בְּאִוַּלְתֵּנוּ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר. וְכַאֲשֶׁר יָדוּעַ שֶׁרֹב הַמִּתְרַחֲקִים מֵה' יִתְבָּרַךְ הוּא מֵחֲמַת נְפִילוֹת כָּאֵלּוּ, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים שֶׁזֶּה כַּמָּה שֶׁחֲפֵצִים לָשׁוּב. וּבְכָל פַּעַם נוֹפְלִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי כָּל מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים לָצֵאת מִן הָרֶפֶשׁ וְהַטִּיט, מִתְגָּרֶה וּמִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם הַבַּעַל דָּבָר יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמֵחֲמַת זֶה נִתְרַשְּׁלוּ יְדֵיהֶם מִלָּשׁוּב עוֹד כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, אֶפֶס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם.
וְעַל זֶה קוֹרֵא הַפָּסוּק, 'עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין' - עַד מָתַי תִּסָּתְרִי מִמֶּנִּי שֶׁאַתְּ בּוֹשָׁה לָשׁוּב אֵלַי מִפְּנֵי דַּרְכֵּךְ. "הִנֵּה חֲדָשָׁה נִבְרֵאת בָּאָרֶץ", שֶׁהַנְּקֵבָה תַּחֲזֹר אַחַר הַזְּכָרִים וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁעוֹשִׂין מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, כַּמְבֹאָר לְעֵיל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סֻכּוֹת, בְּחִינַת וְהֶחֱזִיקוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁמִּכָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת בֵּין מִצְוֹת עֲשֵׂה בֵּין מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה עוֹשִׂין מֵהֶם תְּפִלּוֹת כַּנַּ"ל.

וְעַל - יְדֵי דֶּרֶךְ זֶה אֵין לְךָ לְהִתְבַּיֵּשׁ לָשׁוּב אֵלַי תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי רַחֲמַי לֹא כָּלִים. וּבְכָל פַּעַם תּוּכַל לָבוֹא בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְבַקְּשֵׁנִי שֶׁאֲקָרְבְךָ מֵעַתָּה. וּבְוַדַּאי יוֹעִילוּ דְּבָרֶיךָ סוֹף כָּל סוֹף, כִּי דֶּרֶךְ זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת גְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק שֶׁהִיא בְּחִינַת מַעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה, שֶׁדֶּרֶךְ יְשׁוּעָה זֹאת אֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי הוּא דֶּרֶךְ שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְיוֹסֵף וְדָוִד. וְכָל הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁעָסְקוּ בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת הַרְבֵּה לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ, אַךְ בִּתְחִלָּה לֹא הָיוּ יְכוֹלִים עֲדַיִן לִזְכּוֹת לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת לַעֲשׂוֹת מִתּוֹרָה תְּפִלָּה, מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה תּוֹרָה בָּעוֹלָם וְהֻכְרְחוּ לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה הַרְבֵּה כָּל הָאָבוֹת עַד מֹשֶׁה עַד שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה בְּרִבּוּי תְּפִלּוֹתָיו בְּחִינַת תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה, אֲבָל עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הָעֵת לַחֲזֹר וּלְהַכְנִיס הַתּוֹרָה לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה וְלִכְבֹּשׁ דֶּרֶךְ זֶה בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת.
וְעַל - כֵּן הֲוָה מַה דַּהֲוָה שֶׁקִּלְקְלוּ הָעֵרֶב רַב וְהֶחֱטִיאוּ גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל וְכוּ' עַד שֶׁבָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא מַשְׁלִים אֶת הַשִּׁבְעָה רוֹעִים. וְהוּא הָיָה שֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת מָשִׁיחַ וְהוּא הִתְחִיל לְעוֹרֵר זֶה הַדֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּהִלִּים וְכוּ' כַּנַּ"ל, אֲבָל עִקַּר הַגְּמָר יִהְיֶה בִּימֵי מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל. וְעַל - כֵּן עַל - יְדֵי דֶּרֶךְ זֶה לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא נָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְּפִלָּה. אַהֲבָה זֶה בְּחִינַת הַתּוֹרָה, בְּחִינַת תּוֹרַת חֶסֶד.

וכן בליקוטי הלכות הלכות ערב הלכה ג
וְהַכְּלָל הוּא, שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וַאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן הוּא זוֹכֵר אֶת ה' יִתְבָּרַךְ וְיֵשׁ לוֹ רָצוֹן לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף - עַל - פִּי שֶׁזֶּה כַּמָּה אֲשֶׁר הוּא כּוֹסֵף לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וַעֲדַיִן לֹא זָכָה לִתְשׁוּבָה, אַדְּרַבָּא, פָּגַם יוֹתֵר וְהוֹסִיף חֵטְא עַל פֶּשַׁע, חַס וְשָׁלוֹם, אַף - עַל - פִּי - כֵן יְחַזֵּק עַצְמוֹ לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק לַה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּכָל עֵת, וְעַל - יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לָצֵאת מִשְּׁטוּתָיו, וְיִזְכֶּה בְּוַדַּאי לִתְשׁוּבָה בְּלִי סָפֵק וְדֶרֶךְ זֶה הוּא עֵצָה טוֹבָה וּנְכוֹנָה לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן. הֵן צַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד אוֹ אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת הַצָּרִיךְ לָצֵאת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא גָּבֹהַּ יוֹתֵר. וְהֵן אֲנָשִׁים הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה מְאֹד, וַאֲפִלּוּ הַמֻּנָּחִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הַמְלֻכְלָכִים בְּמַעֲשִׂים רָעִים מְאֹד, אַף - עַל - פִּי - כֵן עַל - יְדֵי בְּחִינַת רָצוֹן הַכֹּל יְכוֹלִים לַעֲלוֹת מִתַּכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת.
וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב עֹצֶם מַעֲלַת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה כְּפִי מַה שֶּׁהֵבַנּוּ מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כְּפִי מַה שֶּׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ, כִּי בִּכְתָב אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֲפִלּוּ קָצֶה אֲפִלּוּ חֵלֶק מֵאֶלֶף. וּכְבָר גִּלָּה כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת עַל זֶה אֲשֶׁר נִדְפְּסוּ כְּבָר , אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה הֵבַנּוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וּרְמִיזוֹתָיו הַנִּפְלָאִים בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה
פְּעָמִים. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם כְּפִי מַה שֶּׁהוּא לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ מְאֹד בָּזֶה לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק וְתַקִּיף וְדָבָר זֶה יָכוֹל בְּוַדַּאי כָּל אָדָם לְקַיֵּם אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים וְאִי אֶפְשָׁר לְקַלְקֵל וְלִסְתֹּר עֵצָה הַזֹּאת בְּשׁוּם אֹפֶן מִי שֶׁיִּרְצֶה לְקַיְּמָהּ, כִּי בִּשְׁלָמָא כָּל הַדְּבָרִים וְהָעֵצוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יָכוֹל הַבַּעַל - דָּבָר לְהִתְגַּבֵּר לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת הָאָדָם לַעֲשׂוֹתָם.
אֲבָל רָצוֹן לְבַד זֶה אִי אֶפְשָׁר לִסְתֹּר בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אַף - עַל - פִּי - כֵן אֲנִי רוֹצֶה לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק, כִּי מִי פֶּתִי וּמְשֻׁגָּע שֶׁלֹּא יִרְצֶה טוֹב הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי רַק שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הָרָצוֹן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל הַמַּאֲמִינִים בַּה' יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי חָזָק מְאֹד מְאֹד לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין יוֹדְעִין מַעֲלַת הָרָצוֹן שֶׁהָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד. עַל - כֵּן כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים רָצוּ בְּרָצוֹן חָזָק לַה' יִתְבָּרַךְ וְאַף - עַל - פִּי - כֵן עֲדַיִן לֹא זָכוּ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ וְגַם קְצָת פָּגְמוּ יוֹתֵר עַל - כֵּן הֵם מִתְיָאֲשִׁים בְּעַצְמָן
וְאַף - עַל - פִּי - כֵן עֲדַיִן לֹא זָכוּ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ וְגַם קְצָת פָּגְמוּ יוֹתֵר עַל - כֵּן הֵם מִתְיָאֲשִׁים בְּעַצְמָן וְשׁוֹכְחִים לִכְסֹף יוֹתֵר עַד שֶׁנִּתְעַלֵּם הָרָצוֹן אֶצְלָם. וּבֶאֱמֶת זֶה הַפְּגָם קָשֶׁה יוֹתֵר מִן הַכֹּל, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִים אַל יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן וְלֹא יִטֹּשׁ וְלֹא יַעֲזֹב אֶת הָרָצוֹן, אַדְּרַבָּא, יַרְגִּיל עַצְמוֹ לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַה' יִתְבָּרַךְ וְזֶה הָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד וְיָכוֹל לִזְכּוֹת עַל - יְדֵי זֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת וְלַעֲלוֹת לְכָל הַמַּעֲלוֹת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל:

הלכות פסח הלכה ט

וּכְשֶׁזֶּה הָרָחוֹק מְאֹד נִתְעוֹרֵר בְּעֹצֶם רִחוּקוֹ וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן וּבוֹכֶה וְצוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, זֶה בְּחִינַת קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ, בְּגִין כִּי אֵינֶנּוּ, (כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ), הַיְנוּ שֶׁקְּדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת רָחֵל, הִיא בּוֹכָה וּמְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, הַיְנוּ עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלָּהּ שֶׁאִבְּדָה עַל - יְדֵי תַּאֲווֹתֶיהָ הָרָעוֹת, כִּי הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים נִקְרָאִים בָּנִים, כִּי עִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים. וְהִיא בּוֹכָה בִּמְרִירוּת גָּדוֹל מְאֹד בִּבְחִינַת נְהִי בְּכִי תַּמְרוּרִים עַד אֲשֶׁר קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, כְּתַרְגּוּמוֹ, קָל בְּרוּם שְׁמַיָּא אִשְׁתְּמַע וְכוּ'.
וּמִגֹּדֶל כְּאֵבָהּ שֶׁהִיא רוֹאָה שֶׁזֶּה זְמַן רַב אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתָהּ וְהִיא צוֹעֶקֶת וּבוֹכָה זֶה זְמַן זְמַנִּים טוּבָא וַעֲדַיִן הִיא רְחוֹקָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ. וְעַל - כֵּן "מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, בְּגִין כִּי אֵינֶנּוּ, הַיְנוּ שֶׁאוֹמֶרֶת בְּלִבָּהּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְנַחֲמֵנוּ וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אֵינֶנּוּ?! כִּי אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמִּי עֲדַיִן, כִּי אֲנִי רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד.
אֲבָל אַף - עַל - פִּי - כֵן, אַף - עַל - פִּי שֶׁהִיא רְחוֹקָה כָּל כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֶּקֶת עַצְמָהּ עֲדַיִן לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲזַי נִתְעוֹרְרִין רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵאִיר עָלֶיהָ הֶאָרָה וְהִתְחַזְּקוּת מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת, כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ וְכוּ'. וְכָל זֶה עַל - יְדֵי הַצַּדִּיק הַדּוֹר הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִשָּשׂכָר שֶׁמֵּאִיר בְּכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ וּמוֹדִיעַ לָהּ כִּי עֲדַיִן יֵשׁ שָׂכָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, כִּי אֵין שׁוּם דִּבּוּר וְלֹא שׁוּם צְעָקָה נֶאֱבֶדֶת אֲפִלּוּ צְעָקָה מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת אֵינָה נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם, (כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים):

הלכות תרומות ומעשרות הלכה ג
וְעַל זֶה כְּבָר הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאֹד שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה. כִּי מֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת צַדִּיק הַרְבֵּה כַּנַּ"ל. עַל - כֵּן הוּא רָשָׁע הַרְבֵּה חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ כְּמוֹ שֶׁבּוֹעֵר בְּלִבּוֹ כַּנַּ"ל. וּלְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וְלַהֲפֹךְ פָּנָיו מֵהָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי וְכוּ' וְכוּ' וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר, אֲבָל אַף - עַל - פִּי - כֵן וְכִי מָאן דְּלָא יָכוֹל לְמֶעֱבָד כֹּלָּא מִצְוָה פַּלְגָּא מִצְוָה נָמֵי לָא לֶעֱבָד.
וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְוִיחַ כָּל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לְהַרְוִיחַ בְּזֶה הָעוֹלָם אִם כֵּן לֹא יַרְוִיחַ כְּלָל וְגַם יַפְסִיד חַס וְשָׁלוֹם מַה שֶּׁיַּפְסִיד רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה בְּעָלְמָא בְּוַדַּאי לֹא יֹאבַד לֶעָתִיד שׁוּם דָּבָר אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ פְּרוּטָה אַחַת לִצְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְלֹא דַּי שֶׁזֶּה לֹא יֹאבַד בְּוַדַּאי בְּשׁוּם אֹפֶן אֲפִלּוּ יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה אֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּמָּה פְּעָמִים אַף - עַל - פִּי - כֵן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה. וְכָל מַה שֶּׁפָּעַל וְעָשָׂה בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן לֹא יֹאבַד דָּבָר לֶעָתִיד, כִּי אַף - עַל - פִּי שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים שֶׁמִּי שֶׁהוּא רָשָׁע הוּא מוֹסִיף כֹּחַ בַּקְּלִפָּה חַס וְשָׁלוֹם עַל - יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים כְּבָר יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה תֵּרוּצִים. כִּי אִם הָיָה כֵּן בִּפְשִׁיטוּת כְּבָר אָבְדָה הַתִּקְוָה שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּשׁוּב בְּפַעַם אֶחָד לַה' יִתְבָּרַךְ. וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן יַתְחִיל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה כִּי הֲלֹא בַּהַתְחָלָה עֲדַיִן אֵינוֹ צַדִּיק וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן יִזְכֶּה לָשׁוּב וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה.
וְגַם אִם הָיָה חַס וְשָׁלוֹם כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא שָׁם בִּפְשִׁיטוּת אִם כֵּן הָיוּ צְרִיכִים כָּל הָרְשָׁעִים לְהָמִיר דָּתָם לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. וְאִם כֵּן חַס וְשָׁלוֹם יִהְיֶה הַמּוּמָר חָשׁוּב יוֹתֵר מִן הָרָשָׁע שֶׁהוּא עֲדַיִן בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל וּבְוַדַּאי לֹא כֵן הַדָּבָר, כִּי, אַדְּרַבָּא, אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן וְאֵינוֹ פּוֹרֵק עֹל לְגַמְרֵי וְעוֹשֶׂה לִפְעָמִים אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּוַדַּאי הוּא יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה שֶׁלֹּא לָצֵאת חוּץ מִן הָעִנְיָן.

וְהַכְּלָל, כִּי כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד אֶת עוֹלָמוֹ לְגַמְרֵי וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ אַף - עַל - פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָשׁוּב כָּרָאוּי לוֹ, אַף - עַל - פִּי - כֵן כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה נֶאֱבַד דָּבָר אֲפִלּוּ אִם לֹא יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת עַל כָּל פָּנִים הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה לֹא יִהְיֶה נֶאֱבַד כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁעַל - פִּי הָרֹב כְּשֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ מְעַט מְעַט בְּתוֹךְ דַּרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לַה' יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים.

וּכְשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מֻנָּח בְּחֹשֶׁךְ זֶה זְמַן רַב וְהוּא רוֹצֶה בְּכָל פַּעַם לַחְתֹּר לִמְצֹא עֵצָה לָצֵאת מִן הַחֹשֶׁךְ לְאוֹר וַתְּהִי תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה, וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּלְכַּד בּוֹ עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין לוֹ עֵצָה אֵיךְ לָצֵאת מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לָצֵאת וַעֲצָתוֹ חֲלוּקָה מְאֹד, אֲזַי זֶהוּ בְּעַצְמוֹ תַּקָּנָתוֹ שֶׁיִּצְעַק עַל זֶה בְּעַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנָּפַל כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָעֵצָה שְׁלֵמָה אֵיךְ לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וּבְוַדַּאי גַּם בִּמְקוֹמוֹ נִמְצָאִין עֵצוֹת אֵיךְ לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, מֵרַע לְטוֹב, רַק שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ נֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ הָעֵצוֹת בִּבְחִינַת (אִיּוֹב לח) מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְּמִלִּין וְכוּ'.
וְעַל - כֵּן תַּקָּנָתוֹ שֶׁיֵּדַע עַל כָּל פָּנִים הָאֱמֶת שֶׁנָּפַל כָּל כָּךְ וְנִתְרַחֵק כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם עֵצָה, וְיִצְעַק עַל זֶה בְּעַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָעֵצָה וְהַדֶּרֶךְ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, צָעַק עַל זֶה הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים יג), "עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי וְכוּ'":

הלכות גבית יתומים הלכה ג
וּכְשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מֻנָּח בְּחֹשֶׁךְ זֶה זְמַן רַב וְהוּא רוֹצֶה בְּכָל פַּעַם לַחְתֹּר לִמְצֹא עֵצָה לָצֵאת מִן הַחֹשֶׁךְ לְאוֹר וַתְּהִי תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה, וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּלְכַּד בּוֹ עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין לוֹ עֵצָה אֵיךְ לָצֵאת מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לָצֵאת וַעֲצָתוֹ חֲלוּקָה מְאֹד, אֲזַי זֶהוּ בְּעַצְמוֹ תַּקָּנָתוֹ שֶׁיִּצְעַק עַל זֶה בְּעַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנָּפַל כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָעֵצָה שְׁלֵמָה אֵיךְ לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וּבְוַדַּאי גַּם בִּמְקוֹמוֹ נִמְצָאִין עֵצוֹת אֵיךְ לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, מֵרַע לְטוֹב, רַק שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ נֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ הָעֵצוֹת בִּבְחִינַת (אִיּוֹב לח) מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְּמִלִּין וְכוּ'. וְעַל - כֵּן תַּקָּנָתוֹ שֶׁיֵּדַע עַל כָּל פָּנִים הָאֱמֶת שֶׁנָּפַל כָּל כָּךְ וְנִתְרַחֵק כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם עֵצָה, וְיִצְעַק עַל זֶה בְּעַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָעֵצָה וְהַדֶּרֶךְ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, צָעַק עַל זֶה הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים יג), "עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי וְכוּ'":
וְהַכְּלָל, שֶׁכְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁנּוֹפֵל, אֲפִלּוּ אִם נוֹפֵל לִדְבָרִים מְגֻנִּים מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים וּמְהַרְהֵר אַחַר ה' יִתְבָּרַךְ וְכוּ' אַף - עַל - פִּי - כֵן אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, אַף - עַל - פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁבִּמְקוֹמוֹ אֵין נִמְצָא שָׁם ה' יִתְבָּרַךְ כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל לִמְקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן, אַף - עַל - פִּי - כֵן יֶחֱזַק וְיִתְאַמֵּץ וְיִתְגַּבֵּר מְאֹד לִדְרֹשׁ וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ. וּכְשֶׁשּׁוֹאֵל וְדוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ אַחַר כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ. וּמִצְטַעֵר וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְצוֹעֵק לַה' יִתְבָּרַךְ וְנִכְסָף לַחֲזֹר אֵלָיו, אַף - עַל - פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם דֶּרֶךְ וְנָתִיב וְעֵצָה וְתַחְבּוּלָה אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת וְלַחֲזֹר מִמְּקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ הָרְחוֹקִים מֵה' יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ, אַף - עַל - פִּי - כֵן עַל - יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, עַל - יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי אַיֵּה הוּא בְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין כָּל הַמַּאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית - מַאֲמָר סָתוּם. וּמִגֹּדֶל הַסְתָּרָתוֹ וְהֶעְלֵמוֹ שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם הַגָּבֹהַּ מִכֻּלָּם. עַל - כֵּן מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ דַּיְקָא חִיּוּת וְקִיּוּם כָּל הַמְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וְכָל הַדְּבָרִים רָעִים וְכוּ'.
וְעַל - כֵּן כְּשֶׁנּוֹפְלִין, חַס וְשָׁלוֹם, לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ וּמְבַקְּשִׁין וּמְחַפְּשִׂין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. עַל - יְדֵי זֶה הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי זוֹכֶה לַעֲלוֹת אֶל שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל - כֵּן בְּכָל חֵלֶק וְחֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת מְלֻבָּשׁ בּוֹ חֶלְקֵי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כֻּלָּם נִמְשְׁכוּ רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל - יְדֵי הַבְּרִיאָה וְיֵשׁ גְּבוּל לְכָל כָּבוֹד וְכָבוֹד שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁלֹּא יִתְפַּשֵּׁט לִמְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים שֶׁהֵם מְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים בִּבְחִינַת וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן. וְאַף - עַל - פִּי שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, אַף - עַל - פִּי - כֵן יֵשׁ גְּבוּל לְהַכָּבוֹד שֶׁלֹּא יִתְפַּשֵּׁט לִמְקוֹמוֹת הַנַּ"ל, אֲבָל בֶּאֱמֶת אַף - עַל - פִּי - כֵן בְּוַדַּאי גַּם מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וּבָתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה גַּם הֵם צְרִיכִין לְקַבֵּל חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אַךְ הֵם מְקַבְּלִים מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, בְּחִינַת אַיֵּה וְכוּ'.
עַל - כֵּן מִי שֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁשּׁוֹאֵל וּמְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, עַל - יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַעֲלוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי זוֹכֶה לִבְחִינַת אַיֵּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית - מַאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמַּאֲמָרוֹת שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת וְאַיֵּה הַשֶּה לְעֹלָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה

הלכות שלוחין הלכה ג
וְהַכְּלָל, שֶׁעִקָּר הוּא הָאֱמֶת, כִּי בְּוַדַּאי אִם יִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי יַחְתֹּר לַה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיָּשׁוּב בֶּאֱמֶת, כִּי אַף - עַל - פִּי - כֵן מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ, כִּי סוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה מֻכְרָח לְהִתְתַּקֵּן עַל - יְדֵי עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים אֲלָפִים שָׁנִים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, הֲלֹא טוֹב לוֹ שֶׁיָּשׁוּב מִיָּד, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים. כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיֵּאוּשִׁים שֶׁל הָעוֹלָם הוּא רַק מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֱמֶת שֶׁמַּטְעֶה אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לָשׁוּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ", שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ עֲדַיִן לָשׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַשֶּׁקֶר, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ עֲלִילָה לִפְטֹר עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י עַל פָּסוּק, "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים", מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה אֵיךְ לִפְרֹשׁ מִן הַמָּקוֹם, כִּי כָּל אָדָם בְּטִבְעוֹ יֵשׁ לוֹ רַע הַמּוֹנְעוֹ מֵעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ וְצָרִיךְ לִסְבֹּל צַעַר וִיגִיעוֹת לְשַׁבֵּר זֶה הָרַע. וְעַל - כֵּן הוּא מְבַקֵּשׁ בְּכָל פַּעַם לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת הָרַע שֶׁבְּטִבְעוֹ, אֲבָל אַף - עַל - פִּי - כֵן אוֹי לוֹ מִיִּצְרוֹ אוֹי לוֹ מִיּוֹצְרוֹ, כִּי אֵימַת הַדִּין עָלָיו 'מַה יַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה' וְכוּ'. וְעַל - כֵּן אֵין לוֹ שׁוּם הִתְנַצְּלוּת לִפְרֹשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ רַק עַל - יְדֵי שֶׁרוֹאֶה שֶׁמַּתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּשׁוּם נִסָּיוֹן קַל אֲזַי מוֹצֵא לְעַצְמוֹ תֵּרוּץ לוֹמַר מָה אֶעֱשֶׂה, בֶּאֱמֶת הָיִיתִי רוֹצֶה לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה כִּי יִצְרִי מִתְגַּבֵּר עָלַי בְּכָל פַּעַם וּמָה אוֹעִיל וּמָה אוֹחִיל עוֹד כִּי כְּבָר נִתְפַּסְתִּי בְּגָלוּת גָּדוֹל עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָשׁוּב עוֹד, חַס וְשָׁלוֹם:

הלכות שבת הלכה ז

כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מְיַאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְכוּ' וְעוֹסֵק עֲדַיִן בְּמִלְחָמָה זֹאת שֶׁעִקָּר הַכְּלֵי זַיִּן הוּא תְּפִלָּה וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן ב), הוּא נִקְרָא נוֹצֵחַ אֶת הַמִּלְחָמָה, כִּי בֶּאֱמֶת לַה' הַמִּלְחָמָה, כִּי אִי - אֶפְשָׁר לְהָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְנַצְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִלְּמָלֵא הַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ - הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר וְכַנַּ"ל. רַק שֶׁהָאָדָם חַיָּב לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וּלְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לִבְלִי לִהְיוֹת נָסוֹג אָחוֹר מִמִּלְחָמָה הַזֹּאת וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן וְכוּ'.
וְעַתָּה מוּבָן דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, מַאן נָצַח מַאן דְּאָחִיד מָאנָא קְרָבָא בִּידוֹהִי, כִּי בְּוַדַּאי בְּמִלְחָמָה זֹאת שֶׁהָיָה לָנוּ בְּרֹאשׁ - הַשָּׁנָה וְיוֹם - כִּפּוּר שֶׁהוּא לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, בְּוַדַּאי אֵין רוֹאִין בַּחוּשׁ עֲדַיִן מַאן נָצַח, בִּפְרַט בַּאֲרִיכוּת הַגָּלוּת הַזֶּה, שֶׁעֲדַיִן הַבֵּית - הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְכָל אֶחָד עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַךְ בִּכְלַל יִשְֹרָאֵל בְּוַדַּאי כְּבָר נִצְחוּ הַמִּלְחָמָה, מֵאַחַר שֶׁאוֹחֲזִין הַמָּאנֵי קְרָבָא בִּידוֹהִי, שֶׁהֵם הַלּוּלָב וּמִינָיו. כִּי מֵאַחַר שֶׁיִּשְֹרָאֵל עוֹסְקִין עֲדַיִן בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת וְאוֹחֲזִין מָאנָא קְרָבָא בִּידֵיהוֹן, שֶׁהֵם הַד' מִינִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בָּהֶם וְגוֹמְרִין עֲלֵיהֶם אֶת הַהַלֵּל, בְּוַדַּאי כְּבָר נִצְּחוּ הַמִּלְחָמָה.

ליקוטי מוהרן תניינא מט

וְהוּא מַעְלָה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן יֵצֶר הָרָע לְהָאָדָם, כִּי אָז יָכוֹל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עִם הַיֵּצֶר הָרָע דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לִקַּח כָּל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַחֲמִימוּת וּלְהַכְנִיסוֹ בְּתוֹךְ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב וְכַיּוֹצֵא. וְאִם אֵין יֵצֶר הָרָע לְהָאָדָם, אֵין עֲבוֹדָתוֹ שְׁלֵמָה כְּלָל. וְהָעִקָּר לַעֲצֹר וּלְעַכֵּב הַחֲמִימוּת בְּעֵת הַתַּאֲווֹת, וּלְהַנִּיחוֹ בְּעֵת הַתְּפִלָּה וְהָעֲבוֹדָה, שָׁם יַנִּיחַ חֲמִימוּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ לְתוֹךְ הָעֲבוֹדָה כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ כָּשֵׁר, נִזְדַּמֵן לוֹ לִפְעָמִים, שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת, וְזֶה בָּא גַּם - כֵּן מֵחֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֵּשׁ לוֹ, רַק שֶׁהוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל עַל זֶה שָׂכָר. אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְנַהֵג בְּכַשְׁרוּת, הוּא מַעְלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן יֵצֶר הָרָע כַּנַּ"ל:

משיבת נפש אות ח'
השם יתברך ותורתו הוא אין סוף ואין תכלית וכמו שאין עליה בעולם לפי גדולתו יתברך כי גבוה מעל גבוה וכו', כמו כן אין ירידה בעולם, כי בכל הירידות, חס ושלום, יש ירידה גרועה ביותר ומאחר שיש ירידה גרוע מזו, חס ושלום, צריך להתחזק לבלי לפל יותר, חס ושלום. ועקר ההתחזקות הוא בכח הצדיקים הגדולים, שלא עמדו לעולם על מדרגה אחת ועלו בכל פעם יותר ואפלו כשהגיעו למדרגה גבוה שבמדרגות אפלו למדרגה עליונה ונוראה מאד אף על פי כן לא הסתפקו את עצמן בזה ואומרים, הלא השם יתברך אין סוף ומי יודע מה שיכולים בזה העולם להשיג עוד. על כן הם מתחילים בכל פעם מחדש עד שבאמת באים בכל פעם למדרגה גבוהה יתרה מאד וכן לעולם:

על כן בכח צדיקים אלו יש תקוה לכל הנופלים ואין שום יאוש בעולם כלל. כי אף על פי שנדמה לו שמירידה כזאת אי אפשר לעלות, חס ושלום. אף על פי כן מי יודע גדולת חסדי ה', כי יש חסד כזה אצלו יתברך שגם משם יכולין לעלות וכל צעקה וצעקה שצועק אפלו בשאול תחתיות אינו נאבד לעולם יהיה איך שיהיה אחר כך. כי הצדיקים הנ"ל משיגים, שכמו שאין עליה לעולם כמו כן אין ירידה לעולם, שלא יוכלו לעלות משם ובאמת הכל אחד, כי כל מה שהצדיק עולה למדרגה גבוה יותר ומשיג יותר גדולת השם, הוא משיג יותר חסדי השם שזהו עקר גדולת השם יתברך, כי מדת החסד נקראת גדולה כידוע. ועל כן אלו הצדיקים שזוכים להשיג בכל פעם גדולת השם יתברך ביותר, הינו גדל חסדיו על ידי זה זוכין להשיג, כי אין שום ירידה ונפילה בעולם ואין שום יאוש בעולם כי משיגין בכל פעם חסדים כאלו שהם עקר גדולת הבורא עד שעל ידי זה הכל יכולין לעלות:

ועל כן באמת אפלו הקטנים במעלה מאד ואפלו אם נפלו לרשעות גמור, חס ושלום, אף על פי כן כל זמן שהנשמה בקרבם כל זמן שיכולים לזוז עוד באיבר אחד, צריכין להאריך אפם ורוחם ולצפות לישועה תמיד ולהתגבר להתחיל בכל פעם מחדש בכל מה שיכולין יהיה איך שיהיה, כי אין שום תנועה דקדושה ולא שום אנחה וצעקה וכסופין דקדושה וכו' נאבד כלל לעולם, "
"כי לא יזנח לעולם ה'" כי רבים רחמיו וחסדיו עד אין סוף ואין תכלית, כנזכר לעיל. (שם ט'):

כנ"ל אות יד
ועקר העצה לקיום התורה הוא להתחיל בכל פעם מחדש כנ"ל, ואפילו אם אין יכולין לעשות כלום מגדל התגרות והתגברות הגלות בגוף ונפש וממון, אף על פי כן יתחיל בכל פעם להכין ולהזמין את עצמו מחדש לעבודתו יתברך שזה בחינת "אהיה" דא אנא זמין למהוי. ולפעמים צריכין להתחיל ביום אחד כמה וכמה התחלות חדשות מכל שכן בכל שבוע וכו'. עד שאחר כך מצטרפין כל ההתחלות הנ"ל ובאין לעזרתו כי לית רעותא טבא דיתאביד. ועל ידי זה זוכה אחר כך להתחיל ולגמר עבודתו בשלמות כראוי.

כנ"ל אות מ
מלחמת עמלק שהוא מלחמת היצר היא מלחמה ארוכה מאד, ועקר הכנעתו הוא על ידי התחזקות, שבכל מה שעובר על האדם כל ימי חייו יהיה חזק מאד לבלי להניח להפיל את עצמו בשום אפן, בבחינת: "ואציעה שאול הנך". וגם משם יקרא ויצעק אל ה' בכלות הנפש בבחינת: "מבטן שאול שועתי" וכו'. וזה עקר דרך התשובה שאנו עוסקים להמשיך בימים הנוראים הקדושים ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפורים וזה עקר נצחון המלחמה שאנו עוסקים בימים הללו.

כי כל זמן שהאדם אינו מיאש את עצמו ומחזק את עצמו להתחיל בכל פעם מחדש איך שהוא, הוא נקרא נוצח את המלחמה, כי באמת לשם המלחמה, כי אי אפשר להאדם בעצמו לנצחו כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה:
'אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו' וכו', כמו שכתוב: "מלחמה לה' בעמלק" וכו', רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת ולבלי ליאש את עצמו בשום אפן. וזה מרומז בדברי הזהר הקדוש שאמר: 'מאן נצח מאן דאחיד מאני קרבא בידוהי', כי ודאי במלחמה הזאת אין רואין עדין בחוש מאן נצח, כי עדין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר ועל כל אחד עובר מה שעובר, אף על פי כן כל זמן שאוחזין עדין הכלי זין בידינו ועקר הכלי זין שלנו הוא תפלה, כמבאר במקום אחר, וכל זמן שאין אנו מיאשין עצמנו ממלחמה הזאת, חס ושלום, ואוחזין עדין הכלי מלחמה בודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשם יתברך הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עקר הנצחון כנ"ל. (שם אות נ"ד):

כנל אות ס
כל הבלבולים של כל אדם שמתאוה לכל התאוות ואף על פי כן רוצה לידע ולהבין הכל בשכלו המגושם, ובכל פעם קשה לו כמה קושיות על השם יתברך ועל הצדיקים וכו'. ואפלו אם קשה לו קושיות על עצמו גם זה אינו טוב, כי גם זה מעשי בעל דבר שמחליש דעתו על ידי הקושיות שקשה לו על עצמו, "איך אתה רוצה להתפלל בכונה והתלהבות, והלא בשעה הקודמת עשית כך וכך" וכו' וכיוצא בזה בלבולים הרבה בלי שעור. וכל זה נמשך מזוהמת הנחש שמבלבל דעת האדם שרוצה להבין הכל. כי באמת אין אנו יודעים כלל, ואפלו שלמה המלך, עליו השלום, אמר: "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי", וכן בתהלים אמר: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך". מכל שכן אלף אלפים ורבי רבבות קל וחמר אנשים פשוטים בפרט בדורות הללו. והכלל שאין האדם יודע כלל, רק צריך להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת השם וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, ואז טוב לך לעולם וסוף כל סוף תגיע לתכלית הטוב והנצחי בזה ובבא. (הלכות בשר בחלב, הלכה ד' אות י"ב):

כנל אות סא
רק יתחזק את עצמו באמונה הקדושה שקבלנו מאבותינו ורבותינו הקדושים, ואל יבלבל אותו שום דבר שבעולם, כי אין אנו יודעים כלל רק כפי שהורו אותנו רבותינו, זכרונם לברכה. כי הם אמרו והם אמרו, הם אמרו שצריכין לשבר בתכלית השלמות כל התאוות שבעולם ואפלו מאיזה תנועה בעלמא, שאינה כרצון הבורא יתברך צריכין לברח ולהתרחק ממנה בתכלית הרחוק, כי הוא פוגם מאד בנפש הישראלי ובכל העולמות התלויים בו. והם אמרו שאפלו אם עבר האדם מה שעבר אפלו אם עבר האדם על כל התורה כולה אלפים פעמים, רחמנא לצלן, אף על פי כן אין שום יאוש לעולם כלל וצריך להתחיל בכל פעם מחדש להתחזק בעבודת השם.

כי השם יתברך מקבל תענוג ושעשועים מהגרוע שבגרועים, אדרבא, זהו עקר גדולתו יתברך כשהרחוקים מאד מתקרבים אליו ומודים בו יתברך ומתחזקים באמונה ומודים ומשבחים אותו יתברך, על חסדך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך שבכל עת וכו'. ועקר בריאת שמים וארץ היה רק בשביל זה שיתחיל האדם בכל פעם מראשית כאלו נולד היום וכאלו היום הוא ראשית התחלתו שזה בחינת: "בראשית ברא אלקים" וכו', "בראשית" דיקא בשביל בחינת ראשית הנ"ל. וכן עד עתה השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. והכל רק בשביל זה בשביל ההתחדשות הנ"ל, שכל אחד ואחד כפי מדרגתו יתחיל בכל יום מחדש לכנס בעבודתו יתברך כנ"ל. וזה בחינת ענין מצות בכורים וודוי בכורים כמבאר בפנים. (שם אות י"א):

כנל אות ע

כי באמת ענין התשובה הוא דבר נפלא והוא למעלה מהדעת, למעלה מהתורה הקדושה, כביכול וכמבאר בפנים, ועל כן כח התשובה אינו נפסק לעולם בשום אפן, ואפלו מי שמתחיל לשוב ונופל, חס ושלום, מזה, ואפלו אם התחיל כמה פעמים ובכל פעם נפל אחר כך למה שנפל כנ"ל, אף על פי כן הוא צריך להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש, כי כח התשובה אינו נפסק לעולם כי שם החסד עד אין סוף:

עצות ישרות ערך התחזקות אות ב
כמו שהאדם צריך לעמד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהתר או באסור, חס ושלום, כמו כן צריך להתחזק לעמד בניסיון אם כבר נכשל, חס ושלום, ועבר עליו מה שעבר לבל יפל על ידי זה לגמרי, חס ושלום. כי מה שנמצאים הרבה בני אדם, שנופלים בדעתם ואומרים, שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד, זהו רק מחמת תאותם ויצרם הרע, שמבקשים תואנה ועלילה לפרש מאחרי המקום, חס ושלום, כדי שיוכלו לילך אחרי תאוותם הרעות, חס ושלום, כי התואנות והעלילות, שהבעל דבר מוצא לכל אדם, רבו מספר, ולכל אחד מוצא עלילות מיוחדות, רובם על ידי חסרון פרנסה ומניעות המונעים וכו', אך אף על פי כן כל אחד מישראל נפשו מרה לו מאד על זה, כי יודע, שיצטרך לתן דין וחשבון, ועל כן מתגבר בו הטוב בכל פעם ומתעורר לשוב להשם יתברך, אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור כל כך כמו על ידי התחבולה הנ"ל של הבעל דבר, שמפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו כאלו אפס תקווה, חס ושלום, כי רואה בעיניו, שכבר חתר כמה פעמים לשוב להשם יתברך ונפל אחר כך, כל אחד כפי מה שנפל, וכן היה כמה פעמים בלי מספר, ועל כן הוא פטור כבר בעיני עצמו מלחתר עוד חתירות לשוב להשם יתברך, אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות של נפילות כאלו הם רק מעשה בעל דבר, שמוצא לו עלילה לפרש מאחרי המקום כנ"ל, כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל, וכל אדם צריך שיעבר עליו הרבה קדם שזוכה לכנס אל הקדושה, ומי לנו גדול מאדם הראשון, שפרש מאשתו ושב בתשובה שלמה מאה ושלשים שנה, ודיקא בכל אלו המאה ושלשים שנה באו רוחות וחממו אותו וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ובודאי נחלשה דעתו מאד מזה בכל פעם, ובודאי ארב עליו הבעל דבר ורצה להפילו בדעתו לגמרי בכל פעם, אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת, ולא הניח דרכי תשובתו שעסק בהם, עד שזכה בסוף המאה ושלשים שנה להוליד את שת, שממנו הושתת העולם, ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח. ואדם הראשון בעצמו היה גום כן כל ימיו צדיק וחסיד ונפטר בשם טוב, ואף על פי
ואף על פי שעדין צריכין לתקן הפגם שלו בכל דור ודור, אוף על פי כן אם לא היה מתגבר ומתחזק בעצמו לתקן מה שתקן, בודאי היה קשה מאד התקון ביותר גם לצדיקים הבאים אחריו, וכמו כן הוא ממש בכל אדם גם עכשו, כי זהו עקר הנסיון שלו, שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם, רחמנא לצלן, בכל אשר עליו, וירגיל את עצמו בכל יום להתחיל מחדש, וידמה בדעתו כאלו נולד היום וכו', ואז מה שיזכה לתקן בעצמו על ידי תשובתו השלמה, בודאי מה טוב, ומה שלא יזכה לגמר התקון, יהיה בטוח בכח וזכות הצדיקים הקדושים, שיש להם כח להפך הכל לטובה, ובלבד שלא יתיאש את עצמו מלצפות ולקוות להשם בקווי אחר קווי ולהרבות בצעקה ובקשה ותחנונים לפניו יתברך, כי עם השם החסד והרבה עמו פדות וכו'. (הלכות פסח, הלכה ט', אות כא):


ניתן להשיג את כל הכתוב כאן בתשובה זו בתור חוברת להפצה ניתן לעיין כאן:

אין ייאוש בעולם כלל - דברי חיזוק  לקריאה