x
בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"
 
 
    ראשי
    מעלות וסגולות הציפייה לגאולה ולמשיח ואיך נדע לזהות את מלך המשיח
    התיקון הכללי
    אחרית הימים: היכן אנחנו נמצאים?
    מסרים מעולם האמת דניאל עולמו של אוטיסט
    סיפורים של חוזרים בתשובה
    לצעוק לריבונו של עולם
    עולם התשובה
    הסכנות בשימוש באינטרנת
    ספרי יהדות להורדה למחשב
    שכר לימוד תורה
    להיכן אנחנו הולכים?
    יהודי כנס לכאן
    י"ז בתמוז
    כיבוד הורים
    אין ייאוש בעולם כלל
    חסימת פרסומות + עצות להינצל מהסכנות שבאינטרנט + תוכנות
    קליפים ושירים באווירה יהודית
    רשימה קטנה של אתרי יהדות וקבלה מהאתר /olam-jew.com
    פורום
    חדש!!! הורדות ללא גזל
    רבי נחמן מאומן- ברסלב
    תפילין וכל מה שקשור בהם
    תפילין וכל מה שקשור בהם המשך
    הזוהר הקדוש
    הרב משה בן משה
    מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף
    ספר תשובה שלמה- דרכים לתשובה מאוזנת
    הדרכה קצרה לכל המיתחזקים למינהם
    הדרכה קצרה לכל המיתחזקים למינהם- המשך
    הדרכה קצרה לכל המיתחזקים למינהם- המשך
    אגרת רבי שמשון
    אגרת הרמב"ן
    גלאט גוגל
    שיר השירים
    5 רמות של הנאה
    שמירת הברית
    שמירת הברית- המשך
    מאמר על חשיבות שמירת הברית
    ערכו של חיוך
    דברים שצריך לדעת על הסילבסטר
    ספירת העומר
    תמונות של צדיקים
    כעס ושמחה
    סיפורים
    שנת שמיטה
    שנת שמיטה המשך
    רגע של מחשבה
    הניסיון האחרון
    קשה לשמור שבת מה עושים
    סרטים
    שמירת הלשון
    שיעור תורה עם הרב רפאל בית ספר טשרנחובסקי
    אתר עם הורדות של סרטים לסולולרי
    תן שם לדף
    תן שם לדף
    תן שם לדף
    תן שם לדף
בס"ד
 
5 רמות של הנאה-
 
החיים מלאים בהנאות. אבל רק חלק מהן מתנשא מעל לכל השאר.
הרב נח וינברג עושה סדר בדברים.
 
מאיזה דברים רוצה כל הורה שילדיו ייהנו? מאוכל טוב, מחופשות
מהנות, מכדורסל, ממוזיקה... נפלא!
 
אבל אם הם מגיעים לגיל 25, ועדיין מעדיפים לשחק כדורסל במקום 
לעבוד, אנחנו מתחילים לחשוב: "נו, לא הגיע הזמן להתחיל לחיות?"
 נחמד ליהנות ממשחק כדור מפעם לפעם, אבל החיים הם הרבה יותר
מ'כיף' סתמי. היינו רוצים שלילדים שלנו יהיה מקצוע משמעותי,
שהם יינשאו, שיהיו להם ילדים.
 
ומה אם הם מגיעים לגיל 35 ועדיין משחקים כדורסל בשכונה יומם וליל?
אז אנחנו כבר צועקים: "הצילו!"
 
על פי ההשקפה היהודית, ה' הוא אבא שלנו ואנחנו ילדיו.
ובדיוק כמו כל הורה, גם ה' רוצה שילדיו ייהנו מכל מה שיש לחיים להציע;
גם ה' רוצה שנהיה מאושרים.

הנאות העולם מחולקות לחמש רמות שונות - וכל אחת מהן מהווה 'מחלקה' בפני עצמה.

מטוס האושר

אפשר לדמות את רמות ההנאה השונות למקומות הישיבה במטוס.
הכי טוב לשבת במחלקה הראשונה. ומה האפשרות הכי טובה שבאה
אחריה? מחלקה שנייה. מובן שאף אחד לא רוצה לחשוב שהוא נוסע
ב'מחלקה שנייה', אז כדי לחסוך לנו את אי-הנעימות, קוראים לזה
'מחלקת עסקים' או משהו דומה.
אף אחד לא רוצה לחשוב שהוא נוסע ב'מחלקה שלישית', אז קוראים לזה 'מחלקת תיירים'

מחלקה שלישית? לזה קוראים 'מחלקת תיירים' או 'טיסת צ'רטר'.

מהי מחלקה רביעית? שם למטה, עם בעלי החיים והמזוודות.

מחלקה חמישית? נותנים חבל ואומרים - "תחזיקו חזק!"

כולם היו רוצים לטוס במחלקה הראשונה. אבל יש אנשים שאף פעם לא
מצליחים למצוא את הדרך לשם. הם נוסעים את כל חייהם במחלקה
החמישית, בקושי מחזיקים מעמד. והכי עצוב, שלפעמים נהיה להם
קשה מידי והם עוזבים את החבל...

מדד האושר

כל אחת מחמש המחלקות האלה ייחודית כל כך, שבלתי אפשרי להחליף 10
 יחידות מהמחלקה החמישית, בעד אפילו יחידה אחת של המחלקה
הרביעית. האם אדם שגווע ברעב יהיה מוכן להחליף ארוחה טובה בעד
טיסה בשמי הארץ? האם היינו מחליפים את אהבת חיינו בעד בית על
החוף בריוויירה הצרפתית?

לא ניתן להשוות הנאה אחת לאחרת. אז איך נוכל לקבוע מדד לכל הנאה שהיא?

ננסה להשוות את ההנאה לכוחות-סוס. ההנאה נותנת לנו כוח או
במילים אחרות 'אושר'. אם טוב לנו בחיים, אנחנו מוכנים לגשת ולטפל
במשימות הקשות ביותר מתוך התלהבות וביטחון עצמי. אנחנו יכולים
להסתדר עם המון קשיים, משום שההנאות הטעינו אותנו ברמת אנרגיה
גבוהה - רמת אושר גבוהה - שדוחפת אותנו קדימה בשמחה.
 
בניסיון לאמוד את ערכה של הנאה נתונה, שאלו את עצמכם: כשאני
אוכל/ת גלידה, כמה הנאה, כמה כוח, אני מקבל/ת מזה? אם אני
מקשיב/ה למוזיקה, כמה אנרגיה זה נותן לי? אם אני אוהב/ת מישהו,
עד כמה זה ממריץ אותי? האם זה יותר או פחות מלאכול גביע גלידה?
זו הדרך הרציונאלית לאמוד את רמת ההנאה.

הנאות מדומות

לפעמים אנשים מאמינים שהם נהנים באמת - אבל למעשה הם טועים.
לדוגמא, מין זו הנאה אמיתית, אבל פורנוגרפיה היא סתם חיקוי עלוב.
היא מגרה את התאווה, ובסוף הבנאדם מוצא את עצמו מדופרס ומדוכדך
במקום מחוזק. אולי בהתחלה נראה כאילו זה מרגש, אבל 'התרגשות'
ו'אנרגיה' אינן מילים נרדפות ואין להחליף ביניהן.
 
את האושר המזויף שמשווק בכמויות הגדולות ביותר
בעולם המערבי ניתן לכנות 'פסיביות מנַוֵונֶת'.
 
אם נשאל אנשים "מה ההיפך מסֵבֶל?" רובם ישיבו מייד "כייף!
ההיפך מלסבול זה ליהנות". אבל זה לא מדויק. מי שאינו סובל לא בהכרח נהנה.
ובמילים אחרות - היעדר סבל אינו גורם ישירות לאושר!
 
סבל הוא לא ההיפך של הנאה. להיפך, הוא המחיר שלה.
המילים סֵבֶל וסַבָּל נובעות מאותו שורש שמשמעותו
לסחוב. בעוד שהסַבָּל נושא על עצמו משאות
גשמיים, הסובל מטה שכם לשאת על גבו את
צער וכאב מאמץ החיים.
 
'הנאה' אינה ההיפך של 'סֵבֶל', אלא ההיפך של 'מנוחה ורפיון'. אנשים רבים
חושבים שהאושר העילאי הוא חופשה בהוואי - לשכב על מיטת מים, רוח 
קרירה מרפרפת מבעד לחלון, כוס גבוהה של משקה, כל שריר בגוף רפוי.
אבל בתנאי שאתם לא מרשים לעצמכם להירדם - משום שככה תפסידו את כל הכיף!
 
הדרך היחידה להימנע מסבל החיים היא... להפסיק לחיות. אמנם,
התרפות ושינה נטולות כל סבל, אך האם בשביל זה אנחנו פה?
 
במציאות, סבל הוא תוצאה של מאמץ, והוא מחירה של ההנאה.
אם אנחנו רוצים לסיים אוניברסיטה כדי לקבל משרה טובה,
אנחנו צריכים להתאמץ וללמוד. אם אנחנו רוצים לזכות במדליית
זהב אולימפית, אנחנו צריכים להתנסות בכאב של התכווצות
שרירים. אין סיכוי שנגיע לזה על החוף בהוואי.

להשוות בין מנוחה רפויה להנאה, זו רמאות. הנאה אמיתית באה רק כתוצאה ממאמץ על כל הסבל שכרוך בו.

מחיר האושר

כדי להצליח במרדף אחר האושר, אנחנו צריכים להתמקד בהנאה ולא בכאב המאמץ.

דמיינו קבוצת כדורסל מתרוצצת על המגרש. השחקנים סוחטים
את עצמם עד לקצה גבול היכולת. האם הם שמים לב לסבל שהם
מרגישים, למאמץ המתיש? - בקושי. הנאת המשחק גוברת על ההרגשה האחרת.

ומה אם הייתם מבקשים מהם לעשות את הניסוי הבא:

"שחקו כדורסל כרגיל - רוצו, קפצו, קלעו והגנו. אבל הפעם בלי כדור!"

כמה זמן לדעתכם הם יוכלו להמשיך לשחק? אולי חמש דקות!
בלי כדור, אין שום דבר שיסיח את דעתם מהקושי. עכשיו,
כל צעד כואב להם ומצער אותם.

תחזירו להם את הכדור, והם ישחקו שעתיים נוספות!

בחיים, תזכרו כל הזמן את הכדור. התמקדו במטרה -
והפכו כל סבל להנאה.

ללמוד ליהנות מהחיים

בחיים, אנו מניחים שהאושר אמור להגיע באופן אוטומטי.
אבל זה לא פשוט. בדיוק כפי שאנחנו לא יכולים להתנסות
במלוא עוצמתה של הנאה מוזיקלית אם לא נעבור קודם
קורס במוסיקה, כך אנחנו צריכים גם ללמוד קודם כל מה
שאפשר על הנאה ואושר.
 
זה כמו טעימת יין. יין הוא יותר מנוזל שמרטיב את הפה
וממסטל אותך. אם אנחנו רוצים להיות טועמי יין, אנחנו
צריכים לבחון קודם את הפקק. אחר כך נבחן את צבע היין,
ואז נסובב אותו אט אט על שולי הגביע. ואז נריח אותו.
ורק אז נטעם את היין עצמו. לא בלגימה פראית אלא בלגימה עדינה -
נגלגל אותו בפה, נניח למרקם ולטעם לגרות כל עצב חישה
ולחלחל אל כל אזורי הטעם השונים שבפה.
 
העולם שלנו עשיר באוצרות ודברים טובים. מראות וריחות.
מערכות יחסים ואנרגיות. פוטנציאל והישגים. אם אנחנו
נזהרים לא להפריז בשתיית יין מובחר, האם אנחנו לא צריכים
להתייחס בכבוד דומה גם לחיים עצמם?

לסיכום. נזכור את שלושת הקריטריונים שחלים על כל מחלקות ההנאה:

  • אין שער חליפין בין סוגי ההנאה השונים.

  • היזהרו מהנאות מזויפות.

  • תווית המחיר המוצמדת לכל הנאה היא מאמץ.

 הנאות מהמחלקה החמישית



הנאות מהמחלקה החמישית הן הבסיסיות ביותר ואלה
שהכי קל להשיג. מדובר בהנאות חומריות וגשמיות. אוכל טוב,
בגדים נאים, בתים נוחים, מוזיקה נעימה, נוף מדהים. המחלקה
הזאת כוללת כולל כל דבר שחמשת החושים מעורבים בו.
 
ה' ברא את העולם החומרי כדי שניהנה ממנו. התלמוד אומר שמי
שהיה יכול לטעום פרי חדש ולא עשה זאת, יצטרך למסור על כך
דין וחשבון בעולם הבא. מה מיוחד כל כך בפירות? ה' היה יכול
לברוא דייסה סתמית עם כל הויטמינים והמינראלים הנחוצים לקיומנו.
אבל פירות הם הלפתן שה' הכין במיוחד בשבילנו. זהו ביטוי של אהבה.
אתם יכולים לדמיין לעצמכם שאתם מכינים סעודה מעולה עבור מישהו
שאתם אוהבים, ואז הוא מסרב לטעום אותה?!
 
המפתח הוא מודעות. כך התיאבון והתאווה לא משתלטים עלינו.
עם זאת, קיים שוני בין טעימת פירות לבין
זלילת פירות. זוהי הנאה מדומה מהמחלקה
החמישית - יותר מידי ממשהו טוב. וכשאנחנו
'בולעים' הנאה מהמחלקה החמישית מבלי
להתענג עליה, אז אנחנו עלולים למצוא את
עצמנו בסוף חסרי יכולת ליהנות ממנה. יין הוא דבר נפלא, במידה; בליעה
גרגרנית של בקבוק שלם תגרום לנו להקיא. אם נמלא את עצמנו באוכל עד
שיצא לנו מהאף, נצא מהחוויה מוחלשים ולא מחוזקים.
 
המפתח הוא מודעות. כשאנחנו מודעים, אנחנו לא מאבדים שליטה ולא
מאפשרים לתאווה או לתיאבון להשתלט עלינו.
 
זה לא אומר שאנחנו צריכים לעבור לחיי נזירות ופרישות. ה' נתן לנו את
ההנאות הגשמיות, והן נועדו כדי שניהנה מהן. מין נחשב לאחד המעשים 
הקדושים ביותר שאנחנו יכולים לבצע. למעשה, טקס הנישואין היהודי
נקרא "קידושין" - מלשון קדושה. לכן בשבת, היום הקדוש בשבוע,
התלמוד מורה לזוגות נשואים להתייחד.
 
תיהנו מכל הצדדים הגשמיים של העולם הזה. זוהי המחלקה
החמישית של האושר שה', אבינו, ברא למען ילדיו - כדי שניהנה.

הנאות מהמחלקה הרביעית



כפי שאמרנו קודם, אין שער חליפין להנאות. שום כמות של
הנאות מהמחלקה החמישית לא תוכל לקנות לנו אפילו
שמץ של הנאה מהמחלקה הרביעית.

מה שווה יותר מכל הכסף בעולם?

אהבה.

והנה הוכחה:

תארו לעצמכם את מר שוורץ, יועץ השקעות בחברה פיננסית בבורסה.
הוא מבלה את רוב ימיו בניסיון להגיע למטרת החיים שלו -
להרויח 10 מיליון דולר. יש לו אישה ושלושה ילדים.

יום אחד, פילנתרופ עשיר בשם כהן, מחליט להציע
לשוורץ הצעה נדיבה במיוחד. כהן אומר, "אתה מבזבז
את כל החיים שלך בניסיון להרוויח 10 מיליון דולר. אז
אני אתן לך את קיצור הדרך הגדול ביותר לקריירה הפיננסית שלך.
קח 10 מיליון דולר, כאן ועכשיו, ובעד זה תעביר אלי לאימוץ את
אחד הילדים שלך. הילד שלך יקבל את הטוב ביותר מהכל.
התנאי היחיד הוא שאתה תצטרך לנתק כל קשר - לא תוכל
לראות אותו או לשמוע ממנו שוב."
 
מה אומר שוורץ? חלומו הכלכלי בהישג יד! אבל לתת ילד?
בלתי אפשרי. "עסק שמסק. תסתלק מייד מהמשרד שלי!"

10 מליון דולר. מנה מסחררת של הנאה מהמחלקה החמישית לא
תגרום לו למכור את הילד. לא שווה להמיר אהבה תמורת כל סכום של כסף.
 
אבל כמה זמן מבלה מר שוורץ עם הילדים שלו? אם הם יקרי ערך,
למה הוא פוסח על האושר הזה של אהבת ילדיו?

לאחר הפגישה עם כהן, מתעורר בשוורץ הבזק של הארה: אני צריך לבלות יותר
זמן עם האוצרות שלי!" הוא מצלצל למזכירה שלו
ומודיע שהוא יוצא לחופשה בת שבועיים,כדי להיות עם הילדים שלו.

שוורץ ממהר הביתה. לאחר שהוא נאבק במשך שעה לפתוח
את העגלה, הוא מצליח סוף-סוף להגיע לפארק. הוא מבלה
נהדר עם הילדים, וגם הם נהנים מאוד. אבל אז מגיע הזמן
לארוחת ערב ולסיפור לילה טוב. לאחר מאבקי אוכל אינסופיים,
שיטפונות באמבטיה וקריאה ארוכה של המפוזר מכפר אז"ר,
שוורץ קורס על הספה, פונה אל אשתו ואומר, "אולי הייתי קצת
פזיז שלקחתי את החופשה הזאת לשבועיים..."

ללמוד לאהוב

שוורץ יודע שהילדים שלו שווים יותר מ-10 מיליון דולר.
אבל הוא לא יודע איך ליהנות מהם.

הצעד הראשון להנאה מאהבה, הוא לדעת מה הגדרתה של "אהבה".

התלמוד מגדיר אהבה בתור הנאה רגשית שאנו חשים כשאנחנו
מתמקדים במעלותיו של הזולת. אם אנחנו עושים את זה, אז אפילו
אם הילדים זורקים אחד על השני קציצות שנמרחות בכל פינה במטבח,
אנחנו עדיין יכולים לאהוב אותם (ויחד עם זה לחנך אותם).
 
אם לא תהיה לנו הבנה ברורה מהי אהבה, כל מה שנצליח להתמקד בו
הוא המאמץ והצער הכרוכים בגידול הילדים, ומהר מאוד נגיע למסקנה שזה קשה מידי.

מהו גורם האושר הגדול ביותר בחייהם של הורים? הילדים שלהם.

מהו גורם הצער הגדול ביותר בחייהם של הורים? הילדים שלהם.

אין זה מקרי שהאושר הגדול ביותר שלנו, הוא גם מקור הצער הגדול ביותר.
משום שככל שההנאה רבה יותר, ככה נדרש להשקיע בה מאמץ רב יותר.
 
לכן, אם אנחנו רוצים להצליח בחיים ולהיות מאושרים, העיקרון אינו להימנע
לחלוטין מצער או סבל - זה דבר בלתי אפשרי. אלא, להתמקד בהנאה
ובאושר שאנחנו מקבלים תמורת כל המאמצים שלנו.

אהבה או תאווה?

'אהבה מזויפת' היא ההנחה שאהבה אינה דורשת השקעה - זה משהו
שפשוט קורה ופתאום מתאהבים / אהבה היא מהלך חסר הגיון או סיבה
של הגורל / אי אפשר לעבוד על האהבה / או שזה קורה לך או שלא - לכן
בדיוק באותה קלות כמו ש"נופלים ברשת האהבה" אפשר גם "ליפול מרשת האהבה".

ברוך ושירה נמצאים לבד בפארק, פוסעים יחד תחת ירח מלא.
קופידון מעופף מעליהם ויורה בהם חץ. אברא-קדברה - ברוך ושירה ממש מאוהבים!

הם מתחתנים. מביאים ילדים לעולם, קונים בית, משלמים
משכנתא גבוהה. ברוך עובד קשה לשלם את החובות,
ונשאר שעות נוספות במשרד. באחד הלילות בהם הוא
עובד עד מאוחר עם המזכירה שלו, קופידון מתגנב ויורה
חץ נוסף. בוינג! עכשיו ברוך מאוהב באיילה.
 
ברוך חוזר הביתה אל שירה ומודיע: "התאהבתי במזכירה.
מה אני יכול לעשות מותק, זה פשוט קרה מעצמו!"

היי שלום שירה, ברוכה הבאה איילה.

הבעיה? ברוך לא שקע בבחינת אישיותה של איילה או שירה,
ואז התאהב לאחר שהגיע להבנה עמוקה מי היא. אהבתו של ברוך א
ינה מבוססת על התחייבות ומאמץ לגלות את המעלות בזוגתו. התנ"ך
אומר שאדם "ידע" את חוה. אהבה מבוססת על ידע. וככל שהידע
אינטימי יותר, ככה אנחנו יכולים לאהוב יותר.
 
אבל העולם המערבי מאמין שאהבה אינה משהו שאנחנו בוחרים,
אנחנו בסך הכל "קרבנות" של האהבה. אז אם אנחנו רוצים להישאר
נשואים, כל שאנחנו יכולים לעשות הוא לקוות מאוד שקופידון לא יפגע
בנו שוב! מפתיע מישהו שכל כך הרבה זוגות מתגרשים?
 
אהבה עיוורת אינה אהבה, זוהי תאווה, משיכה פיזית,
זיוף. האהבה האמיתית נצחית.
 
אנחנו רואים זאת במערכות יחסים בין הורים לילדיהם. אין הורה
שקם בוקר אחד ומחליט: "החלטתי שאני אוהב יותר את הילדים
של השכנים. הם לא משתעלים בלילה, והם מקבלים ציונים גבוהים
יותר בחשבון. ילדים צאו בבקשה מהבית. השכנים עוברים לכאן."
 
מטורף, נכון? אנחנו לא מפסיקים לאהוב פתאום את הילדים שלנו,
משום שיש לנו מחויבות לאהוב אותם.
 
איך אפשר לדעת אם אנחנו אוהבים או מתאווים? אם אתם
שומעים את עצמכם אומרים, "הוא מושלם", או "היא מושלמת!"
אז תיזהרו! זאת לא המציאות. זה בהחלט סימן לאהבה עיוורת.

אהבה אמיתית דורשת השקעה. ואנחנו מוכרחים לרצות להשקיע.

הנאות מהמחלקה השלישית



מה בעולם יכול לגרום לאנשים לוותר על מה שהם הכי אוהבים?

מטרה. השאיפה להותיר חותם חיובי בעולם. ההשתוקקות
למשמעות רבה יותר בחיים. הצורך לעשות את הנכון והראוי.

תארו לעצמכם שמחבלים חוטפים מטוס והם פונים אל אחד
מבני הערובה: "תהרוג את כל יתר הנוסעים, או שנהרוג אותך ואת הילדים שלך."

הוא היה עושה את זה? אתם הייתם עושים את זה?
אנחנו לא מסוגלים להרוג אנשים חפים מפשע, אפילו
אם משמעות הדברים היא להציל את המשפחה שלנו. היינו מעדיפים למות!

ביהדות אנחנו אומרים: אם אינך יודע על מה אתה מוכן למסור את נפשך,
אז עדיין לא התחלת לחיות. אחרת, אנחנו בסך הכל משתתפים בהצגה.
אם אין משמעות בחיינו, אז כל ההנאות הגשמיות, החופשות המקסימות
ואפילו בן הזוג הנפלא והילדים המקסימים, יכולים לגרום לנו להרגיש שמשהו חסר.

לשאוף להיות אדם טוב

דרוש מאמץ רב כדי להפוך לאדם טוב באמת. אבל רוב האנשים
אף פעם לא מגיעים אל המטרה הזאת. הם מסתפקים בלהיות
"לא רעים" - כלומר, הם לא רוצחים, גונבים או נואפים. אבל 'להיות טוב'
זה הרבה יותר מאשר סתם 'לא להיות רע'.
 
אז למה אנחנו לא מתאמצים? בגלל שהאחריות שקשורה בזה,
נראית בעינינו כמו עול במקום שתראה בעינינו כמו הנאה.

הצטרפת לשיט לאורך הירקון. הסירה מתקדמת אט אט,
ואתה יושב רגוע ומתבונן בצמחיה הצפופה על הגדה.
לפתע אחד האנשים נופל מהסירה. הוא לא יודע לשחות...
הוא מתחיל לטבוע. אתה קופץ אל תוך הירקון - הירוק,
המזוהם והמטונף - אבל לא אכפת לך, אתה מנסה להציל
חיים. אתה תופש אותו, הוא נאבק... אתה צולל בתוך
מי המדמנה... סוף סוף הוא מפסיק להשתולל, אבל
עכשיו הוא כבד כמו עופרת... אתה נושא אותו בכל
כוחותיך... אתה מתנשם ומתנשף, המים מסריחים.

לבסוף, לאחר מה שנראה בעיניך כנצח, אתה מצליח
לסחוב אותו אל החוף. האנשים כבר מחכים לך שם
כדי להושיט יד. אמבולנס מגיע ואוסף את הטובע לבית
החולים. הוא משתעל, ויורק מים מלוכלכים, אבל הוא חי -
הוא יהיה בסדר. אתה חוזר הביתה ומתקלח עשרים פעם
כדי להיפטר מריח. ואז אתה מבטיח לעצמך:
"למקום הזה אני לא חוזר בחיים!"
 
30 שנה ו-100 חופשות לאחר מכן - מהי החוויה שאותה אתה
זוכר בצורה הטובה ביותר? איזה מקרה תעלה בזיכרונך
בהנאה מרובה ביותר? על איזו חוויה תספר הכי הרבה פעמים?
אותה פעם שבה קפצת מהסירה והצלת חיים של אדם!

כמה נעים להיזכר בנוסטלגיה במעשה טוב שלנו. אבל למה לא
לחפש באופן פעיל אחר הזדמנות לעשות טוב? ואפילו יותר מזה -
להתמקד באני הטוב שלנו כאשר אנחנו עושים את זה! האם זאת
לא תהייה הנאה ברמה גבוהה?

להיראות טוב מול להיות טוב

לפעמים אנשים עושים 'מעשי גבורה' מטופשים באמת. ילדים משחקים
"רולטת כביש" או "מי מעז ל..." ונהרגים. הם מתבלבלים ומאמינים
שהם עושים מעשים הרואיים. זה אחד הזיופים של הנאה מהמחלקה השלישית.
 
לחברה המערבית יש סוג נוסף של חיקוי מזויף להנאה מהמחלקה השלישית:
הצלחה כלכלית. אתה יכול להיות בעל טוב, חבר טוב,
אדם מכובד, איש רוח ואינטלקטואל - אבל אם לא הצלחת לעשות הרבה כסף, אתה כישלון.

לפני מספר שנים, בארה"ב, מכונית כסף של ברינקס איבדה כמה
שקים של כסף. הדלת האחורית נפתחה ומיליוני דולרים נפלו
לרחוב, כשהכסף חג ומתעופף לו ברוח. כל אחד תפש ככל
יכולתו. אבל אדם אחד נכנס אחר כך לבנק והחזיר 50,000$.

עיתונאי אחד ראיין את אבא שלו, שאמר:
"הבן שלי פראייר!". הם ראיינו גם אחד מחבריו לעבודה שאמר,
"הטמבל קיבל מתנה משמיים, והחזיר אותה."

הזיוף של "להיות טוב" הוא "להיראות טוב".
טוב לב אמיתי בא מתוך עשיית הדברים הנכונים.

מה גרם לאלפרד נובל, איש העסקים השבדי העשיר, לייסד את פרס נובל?

נובל המציא את הדינמיט והיה אחד מהיצרנים הגדולים 
ביותר בעולם של חומרי נפץ. כשאחיו נפטר, העיתון המקומי
טעה ודיווח על מותו של אלפרד, במקום של אחיו. כשאלפרד
נובל קרא את המאמר וראה שחייו מסתכמים בכל כך הרבה
הרס והרג, הוא התכווץ. "אלה החיים שלי?" הוא חשב,
"אני מוכרח לעשות משהו טוב." ואז הוא החליט לייסד את
פרס נובל לאנשים שתורמים לעולם במעשיהם החיוביים.

הנאות מהמחלקה השנייה



הכי קל להגדיר את ההנאות מהמחלקה השנייה, דווקא על
ידי הזיוף שלהן. לאיזו מטרה אנשים מוכנים להקריב את
חייהם של חפים מפשע? כדי להשיג כוח.
 
סטאלין, אידי אמין, היטלר - רשימה ארוכה של עריצים ששמחו
להרוג מיליונים כדי לרכוש עוצמה. כדי ליצור מדינה קומוניסטית.
כדי ליצור עולם שנשלט על ידי הגזע הארי. אבל סוג זה של
כוח אינו אמיתי. הכוח הזה רק הורס.
 
הנאה מהמחלקה השנייה היא כוח היצירה. לדוגמא, האומן
שולט בעיניו, ידיו והצבע, כדי לתרגם את רעיונותיו למציאות.
הוא לוקח רעיון אינרטי והופך אותו למשהו פורה, שימושי, יפה.
 
אבל לפעמים אנשים טועים ומחפשים אחר שליטה כפויה.
הדיקטאטור מעצב את המציאות בצורה מניפולטיבית, אבל
במהלך ה'יצירתי' הזה הורס ומחריב חיי אדם וציבור.
זו רק אשליה של יצירה.
 
הדרך לדעת אם אנחנו יוצרים או שולטים היא על פי מבחן התוצאה:
יצירתיות גורמת הנאה לאחרים. שליטה מובילה להרס.
 
מה הייתם מעדיפים להיות: שכיר או בוס? למרות שחברות אינן
יכולות לתפקד בלי פועלים, יש סיפוק רב יותר בלהיות בוס. במקום
להיות סתם אחד שממלא הוראות, אנחנו יכולים ליהנות מהאפשרות ליצור,
להנחות, לתכנן, לשכנע. אנחנו נוגעים במקור של כוח היצירה - חוכמה והבנה.
 
בדומה, אחת הצורות הנהדרות של הנאה מהסוג השני היא הקמת משפחה:
ללדת ילדים, להחדיר בהם ערכים, לעצב מהם אנשים בריאים, מועילים ואכפתיים.
 
מדוע יצירה גורמת לנו כזו הנאה? משום שהיא משיקה למהות האלוקית.
ביטוייה האולטימטיבי של היצירתיות הוא הבריאה האלוקית של העולם.
הוא ברא משהו מכלום מוחלט. רק ישות אינסופית יכולה לעשות זאת.
ביטוי היצירתיות האישית שלנו הוא טעימה עדינה מאותה עוצמה.

הנאה מהמחלקה הראשונה



תארו לעצמכם מישהו שהשיג מיומנות בארבע דרגות
ההנאה הקודמות. הוא נהנה מעושר רב ומנחת. יש לו
משפחה חמה ואוהבת, משמעות בחיים, כוח שמשמש
ליצור טוב בעולם. ובכל זאת עדיין חסר לו משהו...

מפגש עם האלוקים.

אף אדם אינו מרוצה לגמרי אלא אם הוא קשור למימד הטרנסנדנטאלי.
אחרי הכל, מה שכל אחד מאיתנו שואף אליו הוא להתעלות מעבר
לעולם המוגבל הזה ולהתחבר אל האינסוף. להתאחד עם האלוקים.
 
מה אם הייתי אומר לכם, "יש לי חדר שבו אתם יכולים לשבת ולשוחח
עם אלוקים בכבודו ובעצמו במשך שעה." לא הייתם קופצים על
המציאה? זאת לא הייתה  החוויה האולטימטיבית בחייכם?

זה היה יכול להיות נפלא.

לכולנו היו רגעים בהם נשימתנו נעתקה מרוב התפעמות
מהוד החיים - לידת תינוק, שמיים זרועי כוכבים, סופת ברקים...
 
התפעמות או יראה, שתיהן תוצאה של מיזוג האני הקטן וחסר
המשמעות יחסית, במשהו הרבה יותר עצום ועוצמתי. שבירה
של המגבלות האישיות והתחברות והתאחדות עם ה'.
 
אי אפשר להשוות הנאה מהמחלקה הראשונה לשום התנסות
אחרת. אין דבר סופי, אין דבר שקשור לעולם הזה, שאפשר
להשוות לאלוקים האינסופי.

גישה של הכרת הטוב

כדי לזכות בהנאה הגדולה ביותר, אנחנו צריכים
לשלם את המחיר הגבוה ביותר - הכרת תודה.
 
עלינו לוותר על האשליה שרק אנחנו לבדנו אחראים על הישגינו.
על מנת להתחבר לאלוקים, אנחנו צריכים
ללמוד להעריך את כל הטוב שה' עשה
למעננו. זאת אומרת, לוותר על האשליה
שרק אנחנו לבדנו אחראים על הישגינו.
הכל מתנה מה'. בדיוק כפי שכל משיכת מכחול
של פיקאסו נושאת את חותמו, כל דבר בעולם
הזה נושא את חותם האלוקים. ואנחנו צריכים ללמוד להעריך את זה.
 
אם אנחנו מתאמצים להעריך את המתנות שה' הרעיף עלינו, אז
מתפתחת בנו מודעות ברורה כל-כך לנוכחות האלוקים, שכל דבר
שאנחנו עושים מלווה באהבתו ובמעורבותו הצמודה. אנחנו נעשים
מלאים וגדושים מעל ומעבר לכל הנאה אפשרית אחרת.
 
למעשה, זו המטרה העילאית שלמענה נברא האדם. הונחנו על הארץ,
כדי להתגבר על האשליות ולהשתמש בבחירה החופשית שלנו, כדי
לבנות קשר עם אלוקים. הוא היה יכול לברוא רובוטים, אבל לא זה מה
שה' רוצה. הוא רוצה קשר אמיתי - ומשמעותו של קשר כזה היא
שאנחנו צריכים לבחור בו.
 
מדוע הכרת תודה היא מודעות שכל כך קשה להשיג? משום
שהאגו האנושי חותר תמיד להכרה ולעצמאות. הרעיון שאנחנו
חייבים משהו למישהו אחר דוחה אותנו. הרבה יותר נוח לנו
להאמין שעשינו את זה לבד!!
 
חיקוי נוסף לאושר מהמחלקה הראשונה הוא מחשבה שמישהו או
משהו אחר מספקים לנו את צרכינו. אם אנחנו מאמינים שהקריירה שלנו
או האהוב/ה שלנו הם אלה שבסופו של דבר יוכלו למלא את צרכינו, אז
אנחנו טועים. משום שכל הדברים האלה יכולים להיעלם. רק לה' יש כוח
מוחלט ואינסופי ורק ה' הוא נצחי!

אל הכוכבים

דמיינו שיגור של ספינת חלל אל הירח. בשלב הטיסה החמישי החללית
ממריאה. בשלב הרביעי הטיל חותך את האוויר במהירות עצומה. בשלב
השלישי החללית נכנסת להילוך לווייני. השלב השני מכוון את החללית
לכיוון מוגדר. ולבסוף, השלב הראשון מנחית אותה על הירח.
 
כך גם עם חמש מחלקות ההנאה. השלב החמישי, נותן לנו אנרגיה
להמריא. אבל אם אנחנו לא מגיעים לשלב הרביעי - נישואין, ילדים,
אהבה - פלופ. מה שבאמת מכניס אותנו למסלול לווייני הוא הערכה
עצמית, משמעות, ועשיית טוב בעולם הזה. וכשאנחנו כבר בחלל,
אנחנו עדיין זקוקים לאנרגיה של השלב השני - כוח שידחוף ויכוון
אותנו לעבר היעד. ולבסוף, השלב הראשון הוא לחיות עם האלוקים.
 
ביהדות, השבת מייצגת את ההזדמנות ליהנות מכל מחלקות
ההנאה ביום אחד. קודם כל מונח לפנינו שולחן ערוך במפה צחורה
ויפה, כלי חרסינה משובחים וסכו"ם מכובד, פרחים, נרות המרצדים
בבהירות על פמוטות נאים, מאכלי-מעדנים ויין. זו הנאה מהמחלקה
החמישית - זו ההמראה. ואז, אנחנו מברכים את הילדים שלנו
מחבקים אותם ומנשקים אותם. כולנו יושבים יחד סביב השולחן,
החמימות המשפחתית קורנת. יש לנו אהבה - הנאה מהמחלקה
הרביעית, ואנחנו טסים במהירות של קילומטר לשנייה. אם אנחנו
שרים כמה שירים רוחניים ואומרים דברי תורה, אז אנחנו מבינים
את משמעותו ועומקו של היום, ואנחנו טסים בחלל עם הנאה
מהמחלקה השלישית. אם אנחנו יודעים מהן מטרות חיינו,
זהו כוחה של ההנאה מהמחלקה השנייה.
ואז אנחנו מגיעים אל מטרת היום - התחברות לה'.
דעו לשם מה אתם חיים. הקב"ה ברא אותנו כדי ליהנות.
 
צריכים לעבוד קשה כדי להיות אלוף-ריצה, וצריכים לעבוד
 אפילו קשה יותר כדי להיות אלוף-אדם. אבל לא נולדנו כדי לנוח.
נולדנו כדי ליהנות. אז הגיע הזמן להחליט - לטוס במחלקה הראשונה
  אין זכיות יוצרים הכל לזיכוי הרבים