תנועה והתפתחות הילד

מאת: לאה שמעוני

התפתחות הכישורים המוטוריים והתנועתיים מהווים את הבסיס להתפתחות כל שאר התחומים בגיל הרך. חוקרים בתחומי התפתחות הילד מייחסים חשיבות רבה לפעילותם התנועתית של ילדים כגורם משמעותי בהתפתחות המוח.

גמישות עצבית היא תכונה מהותית ומועילה של מערכת העצבים. גמישות זו מעניקה למערכת העצבים פוטנציאל עצום לשינוי ולצמיחה.

פעילות תנועתית המאורגנת בסביבות עשירות בגירויים מגוונים היא אחת מהגורמים החשובים בתהליך זה. הלמידה מתקיימת כשאנו באים במגע עם העולם. החשיבה והלמידה אינן מתרחשות במוח בלבד, לגוף חלק פעיל בכל התהליכים האינטלקטואלים מרגעי החיים הראשונים ועד לזקנה.

הלמידה בראשיתה היא סנסו-מוטורית ומתפתחת לביטויים מורכבים של חשיבה בהמשך. עיבוד האינפורמציה התחושתית במוח והתגובה המוטורית הוא היסוד ללמידה. חושי הגוף מזינים את המוח במידע סביבתי שבאמצעותו הוא יוצר הבנה על העולם. התנועות ככל שהן מורכבות יותר, מארגנות את הידע ומסייעות לתפקוד הכרתי טוב יותר (Hannaford 1995 בתוך רצון, 2004).

הלמידה מתחילה עוד ברחם האם. לעובר יש חיים פעילים ביותר. חוקרים זיהו לפחות 15 תבניות תנועתיות של העובר הכוללות מציצה, ליקוק, פיהוק, מתיחה, תנועות הדומות לצעידה, תנועת הרוטציה ועוד.

התפתחות המערכות השונות אצל העובר מתרחשת על פי הסדר הבא: המוח ומערכת העצבים המרכזית מתפתחים מראשית ההפריה. מערכת התנועה מגיל 7-8 שבועות, מערכת התחושה מגיל 8-10 שבועות, מערכת שיווי המשקל מגיל 11-12 שבועות, חוש הטעם – 14 שבועות, הריח –מגיל 11-15 שבועות, שמיעה מגיל 16-24 שבועות וראייה מגיל 26-28 שבועות. מערכות אלו מגיעות להבשלה לקראת הלידה ומערכת שיווי המשקל ממתינה לצורך להתמודד עם כוח הכובד, כי ברחם לעובר לא היה צורך בשיווי משקל ובהתמודדות עם כוח הכובד.

לתינוק יש יכולת לתפקד בתנועה, מלווה בדחף לנוע במרחב, להזדקף, לעמוד וללכת. התינוק לומד להכיר את גופו, מתוך שילוב בין היכולת המולדת שיש לו לכך ובפעילותו התנועתית: מגע ידיו בגופו, מפגש עם האנשים שסביבו ועם עולם החפצים והצעצועים מסוגים ומרקמים שונים.

היכולת להכיר את הגוף ואת המרחב מתחזקת על-ידי פעילות תנועתית. תינוק נע בכיוונים שונים למעלה-למטה, לפנים-לאחור, מתרחק-מתקרב, נע אל מקום גבוה, נמוך ולכל כיוון אפשרי. הוא משחק בחפצים שונים ומשתמש במגוון תנועתי רחב בעת פעולותיו. המשחק בצעצועים מעשיר את מגוון פעילותו. התינוק לומד לשחק, לפרק ולבנות, לזרוק ולתפוס, לתקשר עם הסביבה, לדבר ובמהלך השנים הוא מצייר, כותב, קורא ופותר בעיות פשוטות ומורכבות.

הרצון וההחלטה של התינוק לנוע, לשחק ולתקשר הם מניעים מרכזיים במהלך ההתפתחותי והסביבה שנענית לו – מחזקת את התהליך.

הגישה ההתפתחותית הדינמית מהווה כיום בסיס להבנות ולגישות חינוכיות וטיפוליות בילדים. זו גישה אקולוגית ביסודה ומתייחסת לשילוב התפתחותי בין-מערכתי וליחסי הגומלין בין הילד ותכונותיו האישיות לבין הסביבה ותכונותיה (Thelen& Smith 1998).

הגישה ההיררכית שהיתה מקובלת בעבר הלא רחוק הניחה שמערכות הגוף מתפתחות ברצף, על-פי סדר היררכי ליניארי שבו מערכת העצבים היא המערכת המובילה והמפקחת והיא זו שמניעה את התהליך ההתפתחותי. קיים רצף התפתחותי קבוע (של שלבים) שהוא ייחודי ואישי.

הגישה המערכתית, לעומת הגישה ההיררכית, טוענת לקיום שילוב התפתחותי כוללני בין-מערכתי בגוף, בו המוח ומערכת העצבים הם חלק מתוך המכלול, וכל מערכת תורמת לתהליך את הייחודיות שבה. הרצון של הילד לפעול ולתפקד – זהו המניע העיקרי להפעלת המערכות.

כאשר התינוק מרים את ראשו במטרה לתקשר עם אנשים ולראות את הסביבה, הוא מארגן את תנועתו וחושיו באופן שיאפשר לו להשיג את מטרותיו, וכשהוא רואה צעצוע ורוצה לשחק בו, כל מערכות הגוף מתארגנות כדי להגיע אליו ולשחק.

מהלך ההתפתחות כולל זמני מעבר בהם מתרחשת התארגנות פנימית חדשה, לקראת המעבר למיומנות חדשה, כמו לקראת המעבר לזחילה, ישיבה, עמידה או הליכה.

לסיכום: המודל הדינמי הרב-מערכתי תרם להבנה התפתחותית רחבה ותרם למספר חידושים כמו: אין מערכת אחת המכתיבה את התהליך, תינוק פועל על-פי מטרות תפקודיות שהחליט עליהן, מתנסה, לומד ומתאים את תנועותיו אל מטרת הפעולה. השליטה בתנועה היא רב-כיוונית, יחסי הגומלין בין הילד, מטרת פעולתו והסביבה משפיעים על תהליך התפתחות התנועה.

העקרונות ההתפתחותיים בתנועה

* ההתפתחות המוטורית מתייחסת לתהליך המתרחש לכל אורך החיים ובתהליך זה חלים שינויים המתרחשים כתוצאה מבשילת מערכות, מגדילה פיזית ומניסיון.

* ההתפתחות המוטורית מדורגת וקיים בה רצף של שלבים הנקראים אבני דרך התפתחותיים. לאדם יש תכונה מולדת לתפקד בהליכה זקופה, אליה הוא שואף מראשית התפתחותו. הדרך בין השכיבה הראשונית אל השליטה בגוף זקוף רצופה פעולות בסיסיות הנקראות אבני דרך מוטוריים: הרמת ראש, גלגול, זחילה והליכת שש (ידיים וברכיים), ישיבה, עמידה והליכה, ריצה קפיצה וזריקה.

* ההתפתחות אינה תהליך קווי, אלא מתרחשת בשלבים חופפים. כל שלב חדש מכיל מרכיבים של השלבים הקודמים לו.

* רצף ההתפתחות הוא די אחיד אצל כל הילדים, אך קצב ההתפתחות יכול להיות שונה מילד לילד.

* התפתחות השליטה התנועתית מתחילה מהשליטה העצמית אל השליטה בסביבה משתנה. מהתפתחות השליטה בתנועות בסיסיות של הגוף להתפתחות יכולות מורכבות יותר במרחב.

* ההתפתחות המוטורית היא תהליך מתמשך של השתנות. ההתנהגות המוטורית במעגל החיים מושפעת ממימוש הפוטנציאל הגנטי ותנאי סביבת החיים.

* ההתפתחות המוטורית קשורה ישירות להתפתחות מערכת העצבים ותלויה בבשלות מערכת העצבים המרכזית, באופן שיאפשר תגובות מוטוריות מורכבות יותר, מתואמות ואיכותיות יותר.

* גרייה הבאה ממערכות פנימיות (כאב, רעב, לחץ וכו') וגרייה הבאה מבחוץ (קור, חום, קולות, רעשים, מגע וכו') מעוררת את הילד להגיב ולפעול. גירוי ותגובה הם כעין מעגל בלתי פוסק הגורם ללמידה והסתגלות.

מטרות החינוך לתנועה בגיל הרך

חשיבה ותיפקוד על פי פרופ' פוירשטיין היא היכולת לבחור, לקבל החלטות באופן שקול ולארגן את הנתונים באופן שקול. היום בעידן המודרני, יותר מבעבר, האדם צריך להיות מצוייד בכלים הדרושים עבורו לבחור ולהחליט החלטות, לא מתוך דחפים ומניעים רגשיים שאינם פועלים תמיד לטובתו. מכאן, שפיתוח החשיבה ופיתוח האוריינטציה מהווים יעד חינוכי חשוב ביותר. 

קצב השינויים המהיר מציב היום בפני האדם דרישה אינטנסיבית א. להסתגל ב. ללמוד צורות חדשות של תפקוד כדי שיוכל להיענות לצרכים חדשים אשר נוצרים בסביבתו. ג. ללמוד לבחור אופציות חדשות.  מכאן שמטרות חינוך התנועה לגיל הרך היא לאפשר לילד:

ללמוד להתארגן בסביבה משתנה, ללמוד לזהות ולהגדיר בעיות, ללמוד לבחור לפתח אוריינטציה, ללמוד לפתור בעיות, ללמוד לזהות את עצמו, ללמוד להשתמש באופציות שונות, ללמוד לאסוף נתונים ועוד.

עקרונות מנחים לפעילות בתנועה בגיל הרך

א. לפגוש את הילד ולהיות אתו במקום בו הוא נמצא מוטורית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית.

ב. להיות פנוי לילד – לצפות בתנועתו ולזהות את המסרים המועברים באמצעות תנועתו ודיבורו.

ג. ליצור דיאלוג עם הילד – לפעול עם הילד כשותף לשמוע ולהשמיע.

ד. לגלות ולזהות את המזג (הטמפרמנט) של הילד – להגיב לטמפרמנטים השונים – לעורר,  להרגיע, לחזק ולדרבן.

ה. ללמוד להכיר את הקודים המיוחדים המאפיינים כל אחד ואחת מהילדים.

ו. להתאים את הפעילות לצרכים ההתפתחותיים של הילדים. ללמוד ליצור תקשורת בלתי מילולית, ללמוד להשתמש במגע שיש בו מסר ואמירה.

ז. לתת לפעוטות הרגשה שאנחנו נמצאים איתם בהקשבה, התבוננות, שיקוף ותגובה תנועתית.

ח. ללוות במלל את הפעילות התנועתית. ההגדרות המילוליות תומכות ביצירת עולם המושגים.

ט. להבחין באיכות התנועה של הילדים – בקצב התנועה, רצף התנועה וויסות הכוח ולהגיב בהתאם.

י. להכיר בעובדה כי למרות שהילד קטן ורך בשנים הוא אישיות מורכבת, שיש לתת לה את הכבוד וההתייחסות הראויה.

שלבים בהתפתחות מיומנויות התנועה

שלבי התפתחות מיומנויות התנועה ניתנים לחלוקה כללית על-פי גיל ותפקוד אופיניים.

* מלידה עד 3 חודשים – התינוק פעיל בעיקר כשהוא שוכב על הגב. עוקב אחר-צעצוע או דמות שזזה קרוב מול פניו, מפנה ראשו וגופו למשמע קולות מוכרים, מביא את ידיו ורגליו לפנים, אל מול הגוף. כשהוא שכוב על בטנו הוא מניח את ראשו על הצד ומפנה אותו מדי פעם אל הצד השני. מרים את ראשו, נשען על האמות ומתבונן. בשכיבה על הצד הוא מניע את חלק גופו החופשי.

 * מגיל 3 חודשים עד חצי שנה – התינוק שוהה על הבטן ומשחק, מתגלגל מצד לצד, מושיט ידיים אל צעצוע תלוי או הנמצא לפניו, מתחיל להתנסות בישיבה.

* מגיל חצי שנה ל- 9-10 חודשים – התינוק יושב ביציבות, מוחא כפיים, זוחל, מטפס ונעמד, משחק ב"קוקו", מתאמץ להגיע אל צעצועים הנמצאים רחוק ממנו.

* בין גיל 10 חודשים לשנה – התינוק מרבה ללכת על ברכיו וידיו – הליכת שש ומתחיל לפסוע פסיעות ראשונות בתמיכה סביב רהיטי הבית ובדחיפות כיסאות וכל מה שזז.

* ביו גיל 11 חודשים לשנה וחצי – ראשית ההליכה העצמאית של התינוקות. בגיל שנתיים הפעוט הולך ביציבות, מנסה לרוץ ומשחק ב"לקפוץ", מחזיק ספל בשתי ידיו ושותה, מחזיק כפית ומנסה להאכיל את עצמו, מנפנף ידו לשלום.

* בין גיל שנתיים לשלוש – הפעוט יציב בהליכתו, רץ בחופשיות, מטפס ומנסה לקפוץ, מודע לסכנות, משחק על מתקני חצר, רוכב על תלת-אופן.

* בין גיל שלוש לארבע שנים – הילד פעיל ושולט בתנועותיו, מטפס וגולש במתקני החצר, עומד מספר שניות על הרגל המועדפת ומנתר עליה פעם, פעמיים. קופץ בשתי רגליים יחד, הולך קדימה, אחרוה ולצדדים, זורק ותופס ובועט בכדור.

לסיכום: רצף המיומנויות המוטוריות הבסיסיות מתפתח על-פי סדר אופייני: הרמת הראש, גלגול, זחילה, ישיבה, עמידת שש והליכת שש, עמידה, הליכה, טיפוס, ריצה וקפיצה.

התפתחות מוגדרת כתקינה על-פי טווח נורמה רחב של תפקודים על-פי גיל, ארגון תנועתי והתפתחות כישורים חברתיים, משחק ותפקודי למידה.

באמצעות הפעילות התנועתית המאורגנת והמתווכת - הילדים:

א. חוקרים ומגלים את הסביבה המזומנת להם בקצב אישי.

ב. משכללים את תנועתם מתוך התנסות בסביבה מוכרת ומשתנה.

ג. רוכשים ביטחון בסביבה המוכרת והקבועה ומתוך כך לומדים להתמודד עם מצבים חדשים ובלתי מוכרים.

ד. לומדים להתנהג באופן עצמאי, לבחור מתוך אופציות וליזום פעילויות.

ה. לומדים להכיר את עצמם, את היכולות הגופניות בהתייחס לסביבה הקבועה והמשתנה ומכאן רוכשים ביטחון לפעול מתוך חופש בחירה במסגרת נתונה.

ו. לומדים להשתחרר מתלות במבוגר ועם זאת לבקש עזרה במידת הצורך.

ז. רוכשים שפה ומושגים מתוך האינטראקציה עם הסביבה הפיזית והאנושית.

ח. לומדים להשתלב בקבוצות ילדים בני גילם תוך יצירת מערכת קשרים הדדית.

ביבליוגרפיה:

רצון, מ. (2004), התפתחות הילד בגיל הרך  - לנוע, לחוש וללמוד בסביבה פעילה. הוצאת ברקאי.

דיל, ד. (1999), על ילדים חושים ותנועה. הוצאת תל.

האן מרקוביץ, ג. (1993), ילד מה הוא צריך. הוצאת אחיאסף בע"מ. ת"א.

Smith, L.& Thelen, E. (1993) Adynamic  systems approach to development: Applications. Cambridge: MIT Press.