שיר הערש – מהותו ותפקידו

שיר הערש הינו שיר שמטרתו היא בראש ובראשונה להפיג מתחים אצל הילד-הנמען ולהביאו למצב של שינה. שיר הערש הוא שיר פרידה מהיום, מהפעילות הסוערת, מהאהובים ומהיקרים (ברוך, 1989). הצלילים הרכים בשיר יוצרים "טקס" החוזר כל ערב ומרגיע את הגוף (רות, 1984). מעצם תכליתו המוצהרת, שיר הערש מושר תוך כדי ערסול, כרבול, נענוע, נשיאה, הליכה, ליטוף והיפרדות. לכן הוא פועל כ"טקס" מעבר הן עבור הילד והן עבור האם כיוון שגם היא נרגעת ונותנת ביטוי למצוקותיה וחרדותיה. "טקס" זה משלב מישוש, ריח, ובכך מאפשר "יציאה" קלה יותר מחיקה של האם. כמו כן, מתקיים בו מפגש בין שלושה מקצבים: הריתמיות של המוסיקה, קולה של האם וגופה הנותן מקצב פיזי (לחמן, 2004). בעקבות מאפייני השיר, רז (2005) מכנה את שיר הערש כ"שיר חיק" וטוענת כי החוקרים את שירי הערש חייבים לבדוק את הקשר בין המנגינה, המילים והמצב הרגשי השורר בין הדמות השרה לילד.

הגדרת שירי הערש כשירים של "רדת יום" מאפשרת פריסה רחבה של יצירות בז'אנר: שירי עדות, שירי מולדת, שירי משאלה וחלום, שירי אהבה, שירי עבודה ומאבק. רוב שירי הערש מושרים על ידי נשים: אם, סבתא, דודה או אחות. אך קיימים גם שירי ערש שהגבר הוא הדמות השרה כאשר האם נעלמה, חולה או נפטרה (רז,2005). שירי הערש מושרים במצבים קשים ולכן מעוררים אסוציאציות של עצב. הילד מתקשה יותר להירדם כאשר מצבי המשפחה רעועים, מצוקות החיים רבות, קשיים כלכליים, איומי מלחמה ודוגמותיהן. שיר הערש המושר נותן ביטוי הן למצוקות והן לתקוות, לכן סוברים כי מקורו של שיר הערש הוא מן הספרות העממית(ברוך, 1989).

מקור שיר הערש

שירי הערש נוצרו על ידי משוררים אנונימיים ונמסרו מדור לדור. ההיסטוריה של שיר הערש מתחילה משירי הערש השומריים מהמאה 21 לפני הספירה, דרך מזמורים של ימי הביניים, שירי השטות מהמאה ה15 , שירי "אלעאיידו" (שירי ערש יהודיים עיראקיים), ועד לשירי ילדים ומשחק בני זמננו (לחמן, 2004). אך למרות כל גלגוליו, שלא כמו בשירים אחרים שבהם משתנים נסיבות השירה ומבצעיו, שירי הערש הושרו בנסיבות קבועות: האם והילד שותפים, הזמן הוא תמיד לילה, והעתיד הלא ידוע מרחף מעליהם (לחמן, שם).

קיומם של שירי הערש מתחיל בגולה כאשר מצוקותיה של האם היו היסוד שרווח בהם. בשירי ערש מהגולה שולט מוטיב האב הנעדר, מובלטות המצוקות, השיוך לעם היהודי וההתגאות בכך, ומשאלת האם שבנה יהיה גדול בתורה. מאפיין מובהק של שירי ערש שנכתבו בגולה הוא שהשיר ספוג כאב ונטול אופטימיות או שהשיר יהיה ספוג כאב אך בסופו מובעת תקווה לשינוי והתחדשות. בנוסף, מבחינת תחביר בשירים אלו רווחת התופעות של צלילים מונוטוניים, מילים מלעליות ומשפטי חיווי ארוכים כהסוואה לתוכן הקשה (ברוך, 1989). לפי פיינגולד (1991) המודל של שירי הערש בגולה הוא "המודל האידיאי". במודל זה שיר הערש משמש כסיטואציה בה האם משוחחת עם הילד ומעבירה אליו את המורשת התרבותית ועיצוב זהותו. מודל זה רווח בעיקר בתקופות מאבק ותוכנו מחריף ככל שגדל הניגוד בין המסר האידיאי לבין הסיטואציה הרגשית-נאיבית. במודל זה שיר הערש לכאורה הוא שיר תמים, אך בזכות תוכנו מקבל מימד טראגי או פתטי והופך להיות אמצעי לביטוי מצוקות ותקוות.

התקופה השנייה המאפיינת את שירי הערש היא תקופת ההקמה והיישוב בארץ ישראל. שירים אלו מאופיינים באופטימיות רבה ולרוב הפנייה היא לבת ולא לבן. האב, שהיה דמות נעדרת, עדיין נעדר אך נמצא בקרבת מקום כגון: בשדה, בכרם, בשמירה. גם כאן האם מאחלת לעתיד בנה אך בניגוד לזהות היהודית, כאן רווחת הזהות הקולקטיבית של שמירה, בנייה והקמת המדינה. גם שירים אלו עסקו במצוקות ההתיישבות, המלחמה, המחבוא במקלטים אך בניגוד לשירי הגולה, שרר בהם סוף אופטימי ותקווה לעתיד טוב יותר (ברוך, 1989). המודל בשירי ערש הללו נקרא "המודל הסנטימנטאלי". הוא מקושר אל הרגש ורווח בעיקר בשירה העברית החדשה (פיינגולד, 1991). זהו המודל של שיר הערש המסורתי בו האם או האב שרים לילד על מנת להרגיעו. במודל זה רווחת דמות השומר והציפייה לשובו של האב מהכרם והשדה (פיינגולד, שם).

הגלגול האחרון הוא שירי הערש העכשוויים. לאחר קום המדינה חלו שינויים רבים בשירה העברית וכך גם בשיר הערש. בניגוד למקובל בשירי הערש, שירי הערש העכשוויים הפכו לליריים: הילד שר לעצמו, מבטא את מצוקותיו ומשאלותיו ללא התייחסות להיבט הפולקלוריסטי-אקטואלי ופונה לאלוהים. השיר הפך להיות על מקום ועל זמן המתאים לכל ילד ללא קשר לזהותו, דתו ולאומו. כמו כן נוספה תופעה חדשה והיא שילוב היסוד הקומי בשירי הערש. בניגוד לשירי הגולה והיישוב הילד הולך לישון ברצון ולא כמפלט מהמציאות הקשה (ברוך, 1989). חלק משירי הערש מהתקופה החדשה פיינגולד (1991) מקטלג תחת השם "המודל האירוני". בשירים אלו התוכן והמהות של השיר כשיר ערש מצויים בכותרת בלבד. "המודל האירוני" נכתב כשיר ערש מסורתי אך מציג פרודיה על הז'אנר המובהק של שיר הערש כנותן ביטוי אקטואלי - פולקלוריסטי.

מאפייני שיר הערש (ברוך, 1989):

א. השיר בנוי במתכונת פנייה כדוגמת: " ישן בני ישן", "נומה נומה בן". לרוב, הנמען מופיע בשיר אך לעיתים הוא גם אוניברסאלי. בנוסף, בשירי הערש העכשוויים הדוברת אינה בהכרח האם, אלא, הילד מרדים את עצמו כדוגמת הכבש השישה עשר.

ב. השיר הינו בעל מוטיבים קבועים הכוללים שני יסודות. הראשון, יסוד ההרגעה ובתוכו נכללים המוטיבים של השומר (ירח, מלאך), האם מנענעת את העריסה והאב השומר מרחוק. היסוד השני מתאר את המצוקות שבלטו בתקופות הגולה והשואה. באותן תקופות שיר הערש היה בבחינת הרגעה לאם יותר מאשר להירדמות הילד כיוון שלא הבין את תוכנו ונרגע מהמנגינה הרכה.

ג. בשיר קיימות שתי מערכות זמנים, האחת עתידית על זמנית והשנייה קונקרטית ועכשווית. בעקבות כך, שיר הערש מכיל מצד אחד יסוד פולקלוריסטי-אקטואלי ומצד שני יסוד לירי-רגשי.

רז (2005) מוסיפה שבשירי ערש של העדות שולט דימוי הציפור הנודדת. זהו מוטיב שולט כיוון ששירי העדות עוסקים בתקווה להקמת מדינה והתחלה חדשה. ציפור מקימה קינים בכל מקום. ציפור בקן היא סמל לחיי משפחה חמים ואוהבים, היא מבשרת ידיעות.

היבטים בשיר הערש.

א. היבט חינוכי

שירת הערש הוא אחד האמצעים המובהקים להקניית אידאולוגיות ותהליכי סוציאליזציה באופן מובלע. מצד אחד מצוי המבוגר המייצג עולם ערכים ומסרים, ומנגד, מצוי הילד הנתון להשפעת המבוגר. השפעת המבוגר גדולה יותר, כיוון שהמסר המילולי משולב בדרכי ביטוי לא מילוליות: לחן, עירסול, קירבה (נוב, תשנ"ה). בהתאם לתקופה בה נכתבו, שירי הערש שימשו גם כתיעוד, אך על כך נדון בהיבט ההיסטורי של השיר. שירי הערש מהשואה מחולקים לשניים: שירי צוואה ועדות בהם יש האשמה מפורשת, ושירי גבורה שעסקו בצורך להנחיל את המסר ולמרות ייסורי הקיום אסור לערער באמונה ובגאולה (נוב, שם).

נוב (שם) מונה מוטיבים המאפיינים את שירת הערש בשואה: מוטיב האב הנעדר כמקבל משמעות אקטואלית ומתאפיין באי וודאות לגבי הימצאות האב, מוטיב צימוקים ושקדים והגדי נשללים ובמקומם מופיע מוטיב הרעב. מוטיב נוסף קשור בפנייה לילד – השירה הפכה להיות ביטוי געגועים ופחד לשלום הילד. לעיתים אף השיר נכתב לילד שאינו – נהרג או עדיין לא נולד. תופעה נוספת המדגישה את ההיבט החינוכי בשירת הערש בשואה, היא בהשוואתם לשירים שאינם שירי ערש המדברים על בקשת נקמה. שירי הערש אינם מדברים על מפלת הצורר הנאצי ונקמה בו, אלא מתייחסים לעתיד, לגאולה, לחופש. בנוסף, הם אינם עוסקים בהתרסה נגד אלוהים אלא אמונה בגאולתו (נוב, שם).

ב. היבט היסטורי

בתקופת השואה מטרתו של שיר הערש, מעבר לביטוי המצוקות, הייתה לשמש עדות לדורות הבאים על חשיפת אי הצדק והעוול. הוא נתפס כבעל מילוי תפקיד חברתי חשוב, מתוך אמונה כי האויב יובס, היהודים ינצחו ואותם כתבים ישמשו ככתב האשמה נגד המרצחים. בהשוואה לתיעודים היסטוריים אחרים, הטקסטים הספרותיים שנוצרו הם מקור מיוחד במינו להכרה היסטורית – תרבותית כיוון שהם בעת ובעונה אחת תיעוד לאירוע ההיסטורי ומתארים את האירוע עצמו בליווי היטב אישי (שטיינוך, שנה). יחד עם זאת, לא קיים קורפוס אשר בודק היבט זה ועל כן קיימות בעיות בבדיקת יסוד ספרותי זה. חלק מהבעיות הן: לא נבדק חשיבות הזיקה בין הטקסט הספרותי להקשר היסטורי-תרבותי בו נכתב. אין ציון לגבי התפתחות תהליך היצירה במקביל ל"התפתחות" תהליך המוות ועוד. חשוב לציין כי בניגוד לתקופות אחרות בהן נכתב השיר (ראה מקור שיר הערש) בתקופת השואה לא נוצרו מאפייני כתיבה כיוון שכל מחבר כתב בהתאם לדרכי חינוכו, השקפת עולמו ותפיסת תפקידו כסופר ומתעד היסטורי (שטיינוך, שם).

ג. היבט פסיכואנליטי

שיר הערש לא נכתב רק לצורכי הירדמותו של הילד אלא יש בו מתוך רחשי הלב של המבוגר (בר-גיורא, תשנ"ה). פרויד (אצל בר-גיורא, שם) מדבר על תופעת הנרציסיזם וטוען שלמרות שההורה כבר נטש את תקופת הנרציסיזם הילד מחזיר אותו אליה. הנרציסיזם עוזר להורה לפאר ולרומם את הילד ולכן הוא פחות מרגיש בעייפות, בדחייה ובאכזבה. המסקנה העיקרית שמציג בר גיורא (שם) היא ששיר הערש מבטא את מצוקת ההורה ומשחרר אותו באופן בלתי מודע. השיר מסייע לו לפתור את הקונפליקט שבין עייפות, קוצר רוח, כעס ושנאה, לבין הבהלה מאותן רגשות והרצון להיות טוב.

יחד עם זאת ששיר הערש מכוון להרגיע ולהנעים את המעבר לשינה, המילים והרעיונות בו אינם עושים זאת: הוא אינו מכוון אך ורק לצורכי הילד אלא קיימים בו לא מעט מרחשי לב ההורה, ניתן למצוא בו מילים ותכנים בעלי אופי קשה ותוקפני והמנגינה שלו "מפצה" על המילים הקשות - "מילות השיר יש והן שטות כנגד השינה, הן מעלות ריגושים והמנגינה – מרדימה"(לורקה). למרות שמילותיו אינו נעימות, סוד ההירדמות של שיר הערש נעוץ בכך שהינו מיועד לתינוק השוכב בידי אימו – מקום רגוע ומוכר, הוא מושמע בקולה של דמות מיטיבה ובמיטב המוסיקה.