מנדלייב ניבא את קיום הגליום ב-1871 . הוא אמר שגליום יהיה דומה לאלומיניום, לכן כינה את המתכת שעדיין לא נתגלתה אקה- אלומיניום, ובציע את הסימן הכימי Ea . הוא ניבא כי ל- Ea יהיה משקל אטומי 68 (לגליום משקל אטומי 69.7 ), שהנוסחה לתחמוצת יהיה Ea₂O₃ (תחמוצת הגליום = Ga₂O₃ ), שהצפיפות יהיה 5.9 (צפיפות הגליום = 5.9 ), ושהיסוד יתגלה בשיטה בספקטרוסקופית (וכך אכן התגלה). היו עוד תכונות שמנדלייב ניבא אותם שאושרו כאשר הגליום התגלה ב-1875 .

בעזרת הרמזים של מנדלייב, ובעיקר בעזרת מיומנותו עם הספקטרוסקוף, הכימאי הצרפתי Paul Emile de Boisbadran (1836-1912 ), החל בחיפושים אחר היסודות החסרים בין אלומיניום ואינדיום. הוא ידע שהור בכיוון הנכון כאשר זיהה קווי ספקטרום חדשים בדוגמאות של מינרל האבץ, sephalerite .

מינרל זה מורכב בעיקר מאבץ גופרתי . כפי שבויסבדרן חשד, וכפי שאנו יודעים היום על בטוח, מינרל זה מכיל לעתים קרובות מגוון גדול של מזהמים מתכתיים, וביניהם גליום. מספר חודשים מאוחר יותר, הוא הפריד וטיהר את היסוד גליום באמצעות אלקטרוליזה של תערובת בסיס הגליום ובסיס האשלגן.

למינרל ספאלריט, קראו פעם עופרת חסרת שימוש. כבר לא חושבים כך. עדיין מפרידים ממנו את הגליום שהוא בעל תכונות מיוחדות. ראשית כל, הוא נמצא במצב צבירה של נוזל בתווך גדול מאד של טמפרטורות, יותר מכל יסוד אחר. תכונה זו מנוצלת לבניית מדי-טמפרטורה המשמשים למדידת טמפרטורות גבוהות.

שנית, כמו המים, הגליום מתפשט בקיפאון. תרכובות מסוימות של הגליום הם חצי-מוליכים מצוינים ומשמשים לבניית טרנזיסטורים, ולייזרים.

קניית כל סוגי המתכות

בניית אתרים בחינם