התרבויות העתיקות ביותר, בבל ומצרים, ידעו כי מינרלים המכילים כמויות גדולות של קובלט מעניקות צבע כחול כהה לזכוכית. באמצע המאה ה-16 כימאים ומינרלוגים כינו את המינרל שהעניקה צבע כחול לזכוכית, זאפר. כורים גרמנים, שהיו צריכים להוציאו מן האדמה כינו אותו קובולד, על שם השדון המיטולוגי שגרם לבעיות היום-יום במקצוע הכרייה. במשך הזמן, הכינוי השתנה, ובמאה ה-18 כבר כינו את המינרל קובלט, ולא זאפר.

בסביבות 1730 , ג'ורג' ברנט השוודי (1694-1768 ) היה בעיצומו של הכנת עדות לכך שקובלט הוא יסוד. עדות זו הייתה נחוצה משום שבדרך כלל מצאו את הקובלט ביחד עם ביסמוט, ולכן ייחסו את הצבע הכחול של הקובלט לביסמוט.

יש וויכוח לגבי התאריך המדויק שבו ברנט הצהיר על קובלט כיסוד. חשבו כי המאמר שעיקרי שלו בנושא יצא לאור ב-1735, אבל מחקר היסטורי עכשווי מוכיח כי 1739 יותר נכון. בעצם, אין כל חשיבות להפרש ארבע השנים הללו, משום שאף מדען אחר לא עבד בנושא ולא תבע את זכות הגילוי לפניו.

מבין כל האיזוטופים של קובלט, קובלט 60 הוא החשוב ביותר. חצי החיים שלו הם 5.7 שנים, והוא יוצר קרינת גמא חזקה מאד. קובלט 60 משמש את התעשייה ובכימותרפיה

קניית כל סוגי המתכות

בניית אתרים בחינם