סיפור הכרום מתחיל עם חקר עופרת אדומה מעניינת שנמצאה בסיביר. מהר מאד זיהו את החומר כמינרל בשם קרוקואיט. אבל, הסיפור לא מסתיים כאן, משום שאף אחד עדיין לא ביצע ניתוח מעמיק ומקיף של המינרל הזה.

בדיקה יסודית ורצינית של העופרת האדומה הסיבירית הראתה שהיא אכן מכילה כמויות משמעותיות של עופרת. אבל, היה שם גם עוד משהו, דבר שהכימאי האנליטי יוהאן גוטליב להמן (1719-1767 ) תיאר כ"עופרת שהפכה למינרל עם חלקיקי ברזל וסלניום".

זה היה Louis Nicholas Vauquelin (1763-1829 ) שזיהה לראשונה את תחמוצת הכרום ואחר כך בודד את המתכת הטהורה. כל זה התרחש בשנים 1797-1798 . הוא התחיל עם קרוקואיט, עופרת אדומה סיבירית. הוא הפריד את החומר בעזרת חומצה כלורית, שהשאירה משקע של תחמוצת הכרום. מטרתו הייתה להוכיח את קיומו של יסוד חדש על ידי יצירת תחמוצותיו ומלחיו.

ווקלין היה בטוח כי אף אחד לא יוכל להפריד את המתכת הטהורה מפאת חוסר הידע ושיטות העבודה שהיו מקובלות באותו זמן. אבל, יום אחד, כאשר חימם את תחמוצת הכרום בתנור פחם, הוא שמח למצוא סיכות עדינות של מתכת אפורה שהוא קבע כי הן היסוד כרום.

תרכובות הכרום צבעוניות (מקור השם של היסוד), רובם ירוקים, אבל קיימים גם תרכובות כרום באדום וכחול. אשלגן-די-כרומאט הוא אדום, ומסיס במים, ויחד עם ג'לטין יוצר משטח רגיש לאור שימושי בתהליכי צילום. עופרת-כרומאט הוא צהוב, ומשמש כפיגמנט צהוב המוכר בשם צהוב-כרום. יותר מחצי הכרום המנוצל על ידי התעשייה משמש ליצירת סגסוגות עם ברזל, ניקל וקובלט. הוספת כרום מעניקה לתוצרת חוזק, קשיות, והתנגדות

לשיתוך (קורוזיה). משום שהכרום מעניק גם ברק, משתמשים בו לחלקים מבריקים של מכוניות כמו הפגושים.

קניית כל סוגי המתכות

בניית אתרים בחינם