אופן וכללי אמירת פרק שירה

 

 

 ניתן לאומרו גם ביום וגם בלילה, אולם מעלה יתרה יש באמירה בעת עלות השחר .

 

 ניתן לומר את כולו או מקצתו כפי שחילקוהו לימי השבוע   אולם מומלץ לומר את כולו  מידי יום .

 

 יש לומר גם את המימרות המובאות בתחילה ובסוף  ולאחר מכן , יש לומר את  'יהי רצון'  המצורף .

 

 בזמן אמירתו , אין לעסוק בשום עניין אחר, אלה יש לקוראו ברצף אחד  וללא הפסק .

 

 יש לומר בקול  גם את שם הנִברא שנכתב לפני כל פסוק . ימים מיוחדים שבהם יש מעלה יתרה לאמירה : ימי בריאת    העולם מיום כ"ה אלול ועד אחר ראש השנה  וכמו כן  בימי שבת . לעומת זאת , בתשעה באב  אין לומר אותו כלל .

 

 בעת מצוקה חריגה בחומרתה המצריכה פתרון מיידי ודחוף – יש לומר את פרק שירה ארבעים פעם רצוף ובאותו היום ( עשוי להמשך כ-9 שעות ) . סגולה ידועה היא לומר את פרק שירה במשך 40 יום בעת שנזקקים למשהו מיוחד . יש המסיימים את האמירה האחרונה ביום ה- 40 בכותל , שם מבקשים את הבקשה המיוחדת ואף נודרים לומר את 'נשמת כל חי' , אם תתגשם הבקשה .

 

 האמירה תהיה  לאט  ובנחת  להשמיע לאוזנים בקול את מה שאומר ומן הראוי הוא , להבין את השירה ואת שייכותה לנברא שאומרה , כי לא די באמירתה לחוד , אלא יש לעסוק בה בעיון ולהבין לפחות את פשט המילים של כל שירה ושירה ומה כוונתה  וכפי שכתב הרב יוסף אלבו זיע"א בספרו: "ספר העיקרים"  וזה לשונו :

 "ועל הכוונה הזאת נתייסד פרק שירה, שאמרו רבותינו ז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואין הכוונה על ההגה והצפצוף בפה אלא על מחשבת הלב, כמו : אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי (קהלת ב' א'), והמחשבה היא שיסתכל כי מכל אחד מן הנבראים הנראים לעין יש ליקח ראיה על איזו מידה טובה או מוסר השכל או דבר חכמת בינה " .