, פרק ז'

היא חיפשה את המיטה שלידה היו מונחים כל הדברים שלה, נשכבה עליה, ופרצה בבכי. (זה בלי מתח, סורי).

למחרת בבוקר לילי התעוררה בחמש בבוקר, הסתכלה סביבה, וראתה, כפי שציפתה, עוד ארבע מיטות חוץ ממיטתה, ועל

שתיים מהן שרועות שתי בנות, שנראו מודאגות במיוחד. לילי חשבה שגם הן, כמותה, לא מכירות אף אחד חוץ מעצמן,

מיטתה חרקה באופן מדאיג שהתיישבה בה, ולילי הבינה שאם לא תיזהר, תעיר את הילדות. היא ניסתה לקום יותר לאט,

אך המיטה חרקה עוד יותר כאשר ירדה מהמיטה. הילדה אם השיער השחור, זאת שנראתה ללילי יותר נחמדה,

כבר התעוררה. "האם חריקות מיטתי העירו אותך?" לחשה לילי, כמעט ללא קול.

"אני לא חושבת." ענתה הילדה, ונראתה מפוחדת עוד יותר מאשר תוך כדי שינה. "חלמתי חלום בלהות.

"אגב, קוראים לי אנג'ל טליספדור."

"נעים לי מאוד להכיר אותך, לי קוראים לילי פוטר. ואם את מפחדת מהצלקת שעל מצחי, על תדאגי, היא מצויירת. חשבתי שזה רעיון טוב לפחיד כך את הסלית'רינים." אמרה לילי.

"את נשמעת לי מאוד נחמדה, וגם מאוד חכמה..." אמרה אנג'ל. "את מכירה עוד מישהו חוץ ממני?"

"רק מישהי מרייבנקלו, והיא בת-דודתי. לא ידעתי שהיא חכמה כל-כך. אה, וכמובן, את אחי, אבל הם בנים.." אמרה לילי.

"ועוד כמה בני-דודים." הוסיפה לאחר מחשבה לאחור.

"אחייך בגריפינדור?" שאלה אנג'ל.
"כן." ענתה לילי. "אני רוצה לרדת לאכול, את רוצה לבוא?"

כך לילי הכירה את אנג'ל, שהתבררה שמאוד חמודה, חכמה, מקסימה וטובת לב.

היא לא הייתה מסוגלת לפגוע בזבוב כשהיה לה מצב רוח, אבל שהיה לה מצב רוח רע....

היא הייתה יכולה להרוג מישהו. מובן שהיא מעולם לא עשתה זאת, אך היא הייתה רוח קרבית לגבי הסלית'רינים.

בהפסקת הצהריים, לילי שמה לב שהילדה אם השיער החום, זאת שנראתה בעיניה פחות נחמדה מאנג'ל,

לבדה. היא ידעה בדיוק איך הילדה מרגישה, ושאלה את אנג'ל אם ברצונה להתידד עמה.

הן ניגשו על הילדה, ולילי אמרה: "היי, שמי לילי פוטר, ושמה של חברתי הוא אנג'ל טליספדור. איך קוראים לך?"

לילי שמה לב כי דבריה היו תקיפים מדי, אך לא ידעה איך לשנותם, ולכן שתקה, מצפה לתגובת הילדה שעמדה לפניה.