|
האחד בספטמבר הגיע, ואיתו גם זמנה של לילי פוטר ללכת לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
היא ממש התרגשה. כבר לפני חמש שנים רצתה ללכת, שרק ג'יימס התחיל, והיא הרגישה פתאום חמימה מבפנים, כאילו אש בוערת בתוכה.
לא אש רעה, אלא אש טובה, המבשרת על שנה נהדרת.
"בטח תהיי בסלית'רין!" התגרה בה ג'יימס.
"די כבר! תפסיק, בבקשה!" ביקשה לילי.
"ג'יימס, כמה פעמים צריך להגיד לך שהיא לא רוצה שתתגרה בה! אתה כל פעם עושה את זה! היא בכלל לא שאפתנית, אין שום סיבה שהיא תהיה בסליתרין!" כעסה ג'יני, ופנתה אל לילי. "אל תשימי לב למה שהוא אומר לך, יקירה, הוא סתם מנסה להלחיץ אותך. אני בטוחה שלא תהיי בסליתרין."
"הי ילדים! תראו! הנה קינגס-קרוס!" קרא הארי.
"יש!" שמחה לילי. "יש! יש! יש!" כבר מזמן החליטה, שברגע שתפגוש את הוגו ומוניק, שהיו איתה באותה שנה, לא תיפרד מהם לכל אורך 7שנותיה בהוגוורטס.
הם ירדו מהאוטו, ופנו לעליה לרציף תשע ושלושה רבעים, שם קבעו להיפגש עם רון, הרמיוני, ג'ורג' ואנג'לינה.
"היי הוגו!" שמחה לילי לראות את בן דודה.
"היי!" ענה הוגו בשמחה.
"אני רואה שמוניק עוד לא הגיעה.."אמרה לילי .
"לא, את לא עיוורת, כמו בדרך-כלל.." צחקק הוגו.
"הוגו!" נזפה בו הרמיוני, שהקשיבה לשיחתם. "אל תקשיבי לו לילי, הוא סתם מנסה להלחיץ אותך, אבל גם הוא לחוץ מאוד.."
"אני יודעת, פעם הוא אמר לי שאני אילמת, וזה היה בדיוק אחרי שטף דיבור רציני שהיה לי..."
"טוב, ילדים, הגיע הזמן לעלות לרכבת!" אמרה הרמיוני לפתע.
"אבל איפה ג'ורג' ואנג'לינה?" שאלה לילי, מודאגת.
"נמצא אותם," הרגיע הארי.
"הא! הנה הם!" קרא רון כעבור חמש דקות של חיפוש.
"היי מוניק!" קראה לילי.
"היי לילי! מ'נשמע?" שאלה מוניק.
"בסדר! ואת?" שאלה לילי בחזרה.
"בסדר. אני שמחה שהגענו, בהתחלה אבא לא מצא חנייה, ופחדתי שאני אצטרך לרדת עם אמא לבד, ולהיפרד מאבא לפני הזמן.." אמרה מוניק, ונראתה כמי שבאמת חוותה דאגה.
"אממ.. זה באמת נשמע מדאיג," הסכימה לילי.
"תגידי, למה אל נראה שקט כל-כך?" שאלה מוניק.
"מה, לא ידעת? בגלל הבית שבו הוא שובץ, כמובן!" ענתה לילי בתדהמה.
"למה, באיזה בית הוא שובץ?" שאלה מוניק בדאגה. "אני מקווה שלא בסלית'רין!"
"לא, לא בסלית'רין," אמרה לילי. "ברייבנקלו.. הוא נורא רצה גריפינדור, והוא חושב שרייבנקלו זו חבורה של חלשים, למרות שאני חושבת שעדיף רייבנקלו מאשר סלית'רין או הפלפאף.. מה את אומרת?"
"נכון," הסכימה מוניק. "באמת עדיף רייבנקלו מאשר הבתים האלה... אני חשבתי שהפלפאף אמורים להיות חבורה של חלשים, לא?"
"כן, טוב, כך לפחות אומרים.." אמרה לילי.
"אוי! תראי מה השעה!" קראה מוניק בבהלה. "אנחנו צריכות לעלות לרכבת!"
"אהה! נכון! עשרה לאחת-עשרה!" קראה לילי. "ביי אמא!" היא קראה, מחבקת את אמה. "ביי אבא!"
מוניק נפרדה אף היא מהוריה, ושתיהן עלו לרכבת.
הן עלו לרכבת, ובתא השלישי הן ראו...
2 תגובות ואני ממשיכה!
| Add this cursor to your MySpace, Xanga or other webpage! |
| 
.JPG)
