, פרק ד'

"אקספלריאמוס!" קרא הילד, ולילי הועפה אחורה...

לילי הועפה אחורה וראשה פגע בתחתיתו של אדן החלון כאשר נפלה על הטוסיק מתחתיו.

"מי אתם?" קראה בכעס והתרוממה על רגליה.

"מי אנחנו?" חזר אחריה הילד. "סליחה? שאנחנו, תאומיו של דראקו מאלפוי ופנסי פרקינסון נגלה לכם - אופס.."

"חחחה! חחח חחח חח!" צחקו לילי ומוניק. "איך לא ניחשנו שאתם בניו המופרעים של 'דראקו מאלפוי', האויב של אבינו,

חחחחה!"
"הממ.." אמרה הילדה בעלת השיער השחור המתולתל, "אני לא רואה שהתייחסתם אליי. מה איתי? אני בת של מי? תנחשו, נראה אתכן, פחדניות!" אמרה בקול מלגלג.

"את הבת הגדולה של מאלפוי, נכון? בגלל שהם תאומים הם דומים כל-כך, אבל גם את טיפ-טיפה דומה להם." אמרה מוניק בחוכמה.

"כי ככה זה נראה! ועכשיו, תגידו לנו את שמותיכם, או שנגיד לנהג שאתם מציקים לנו!" התערבה לילי.

"או קיי!" אמרה הילדה האמצעית בכעס. "לי קוראים סקיה, לו סקורפיו, ולה קוראים בלין. טוב לכן עכשיו? אנחנו יכולים ללכת?"

"כן, טוב לנו. אתם יכולים ללכת. להתראות!" אמרה מוניק.

"חחחחחחחחה!!!!!!!!!!" פלטו לילי ומוניק. "איזה צחוק! הילדים של דארקו מאלפוי! כאילו שאיכפת לנו! איזה פחדנים הם! מפחדים מעונש קטן של הנהג!

"ואיך שהוא פלט בטעות שהם הילדים שלו, חחחחההה!"

לילי ומוניק צחקו וצחקו, עד שהיו להם דמעות בעינים. "טוב, טוב, די!" ניגבה לילי את דמעותיה בחיוך, וקטעה גם את דמעות הצחוק של בת-דודתה.

"אני יודעת שזה מצחיק, אבל צריך לחשוב איך לנקום בהם...."

"כן, כן, ברור..." ציחקקה מוניק. "יאללה. אז מה נעשה?

"אני לא יודעת. בואי נחשוב רגע." ענתה לילי, ונראתה שקועה במחשבות.

כעבור עשר דקות, אמרה לילי: "יש לי רעיון!"

מי רוצה לדעת את רעיון הנקמה של לילי? מי שרוצה, נא להגיב!