|
תזכורת מהפרק הקודם:
היא בעצמה אכלה חצי, ואחרי-כן נרדמה.
כשהתעוררה, שמה לב שמוניק אם שרביט ביד, דרוכה. היא הניחה שמוניק היא זו שמירפקה אותה.
"מוניק, מדוע את מעירה אותי?" שאלה.
"כרגע אמרו שיש טיפוסים מפוקפקים ברכבת." ענתה מוניק.
"אממ...." אמרה לילי. "אבל את בכלל לא יודעת לעשות קסמים, אז למה השרביט?"
"בגלל שכשמחזיקים שרביט, מהווים איום רב יותר." אמרה מוניק, והוסיפה מיד: "מוזר שאת לא יודעת את זה."
"מוניק!" נזפה בה לילי. "לא יפה מצידך! וזדווקא כן ידעתי את זה, אבל חשבתי שזה יעבוד על מישהו..."
לפני שמוניק הספיקה להגיב, נשמעה דפיקה בדלת. "נפתח!" אמרה לילי, וקמה לפתוח.
בפתח עמדה ילדה, שמצידיה ניצבו, כמו שומרי ראש, ילד וילדה.
הילדה האמצעית הייתה רזה, בעלת שיער ארוך עד למותניים, בצבע לבנבן צהבהב בוהק.
הילדה, שנראתה מוזרה ליד שני שילדים הדומים כל-כך, הייתה בעלת שיער שחור מתולתל, בהוק קלות.
הילד נראה בדיוק כמו בילדה, רק אם פנים של בן.
הילדה האמצעית, שנראתה הכי אמיצה, צעדה קדימה ואמרה בקול בוטח:
"אם כך זה נכון, מה שאמרו קודם. הבת של הילד שנשאר בחיים חיה וקיימת, והיא נמצאת ברכבת הזאת!"
"נכון, אני חיה וקיימת, ואני נמצאת ברכבת הזאת!" אמרה לילי, מעוצבנת משום-מה. "מה אתם רוצים? אתם לא נראים כמי שרוצים להתיידד איתנו..."
"רק רצינו לוודא אם דיברו אמת, זה הכל!" אמר הילד בכעס. "חוץ מזה, רצינו לראות איך היא נראית, הלילי פוטר הזאת! צריך לדעת איך היא נראית אם היא הולכת להיות אויבת שלנו בכל זמננו בפנימיה! בואו בנות, נלך."
"יופי לכם, באמת!" לא התאפקה מוניק. "למה שלא תדעו איך לילי פוטר נראית! 'רצינו לראות איך היא נראית, הלילי פוטר הזאת! צריך לדעת איך היא נראית אם היא הולכת להיות אויבת שלנו בכל זמנו בפנימיה!' אוי, אתם כאלה ילדותיים, בכלל לא נחמדים! מגעילים!"
"אקספלריאמוס!" קרא הילד, ולילי הועפה אחורה...
| 
.JPG)
