|
תזכורת מהפרק הקודם:
"הוו!" צעקה לילי פתאום, והתעלפה.
"הצייייילו!!!" קראו אנג'ל ואלין בבת-אחת.
"מה קורה פה? מה קורה פה?" מיהרה לקראתן פרופסור מקגונגל.
"מה - מה- איך זה קרה?" אם שאלה, המומה.
"היא פשוט אמרה פתאום: הוו! והתעלפה!" אמרה אנג'ל נסערת.
"זה בדיוק מה שקרה, פרופסור מקגונגל!" אישרה אלין, נסערת גם היא.
"טוב, אני אקרא לפרופסור סלגהורן הצעיר, בנו של הוראס סלגהורן המפורסם, שיקח אותה למרפאה."
והיא מיהרה לקראת שולחן המורים, קראה למישהו שישב ליד המנהל, וזה ירד לקראתה.
היא הסבירה לו בקצרה מה קרה, והוא החוויר מעט. אחר התעשת, והלך לכיוון שולחן גריפינדור, ופנה לכיוונן.
הוא לקח את לילי בזרועותיו בלי לומר מילה, התסכל על פניה, והלך בלי להביט לשום כיוון אחר מלבד פניה של לילי. "אויש!" גנחה אלין.
"כן, באמת אויש!" הסכימה עמה אנג'ל.
כעבור עשר דקות שב פרופסור סלגהורן הצעיר, ("הוא נראה כאילו הוא לא יותר גדול מגיל תשע-עשרה-עשרים, לא?" לחשה אנג'ל.)
והוא נראה חמור סבר. "מה, מה קרה?" שאלה אלין, ונראתה נסערת מאוד.
"מצבה של חברתכן לא יוטב אלא רק שעוד כמה שבועות, ופרופסור מקגונגל תשלח מכתב להורייה. אסור לבקרה. כל יודעי
התעלפותה נסערים מאוד, בייחוד האחות טומסטלי." פסק.
"אסור לבקרה?!" נדמה אנג'ל. "מדוע?!! אנו דואגות לה מאוד! היא חברתנו היחידה!"
"תשמחו שאתן יחד, בינתיים! אם תבקרו אותה ללא הכשפים הדרושים, שאין להטילם על אנשים מתחת לגיל שבע-עשרה,
99% מהסיכויים שתידבקו. תחשבו מה יקרה אם את," הוא הצביע על אנג'ל, "תידבקי, ואת," כעת הוא הצביע על אלין, "תישארי לבד.
"לא הייתן רוצות להגיע למצב כזה, נכון?"
"נכון!" אישרו הבנות, כשהן מפוחדות.
"אוו" אמר, ונראה שליבו התרכך, "אל תפחדו, אנו המורים שומרים עליכם, בתלמידים, מכל משמר."
"איי - איזה יופי..." מילמלה אנג'ל.
"אנחנו חוזרות למועדון..." מילמלה אלין.
"בסדר.." חייך הפרופסור סלגהורן (הצעיר) בחביבות.
כשהן הגיעו לחדר המועדון התנפלו עליהן אלבוס וג'יימס....
| 
.JPG)
