סיום מלחמת העולם הראשונה והסדרי השלום

אחרי 4 שנים של מלחמה החלו הצבאות של מדינות המרכז להתמוטט.

בולגריה, האימפריה העותומאנית, הקיסרות האוסטרו-הונגרית ולבסוף גרמניה, נכנעו וביקשו שביתת נשק. אוסטרו-הונגריה התמוטטה, האימפריה העותומאנית איבדה את רובה שטחיה ומלך הונגריה תכנן להימלט מארצו עוד לפני סיום המלחמה.

הכניעה של מדינות המרכז זורזה על ידי הנאום של הנשיא האמריקאי שכלל שינוי בפוליטיקה הבינלאומית – אין יותר הסכמים סודיים, סוף למרוץ החימוש ולשליטה על עמים אחרים. וילסון קרא ליצירת עולם שבו לא משנה הכח שיש למדינה הזכויות בין המדינות שוות. וילסון הציע את הרעיון של הקמת ארגון בינלאומי של כל המדינות שישמור על השלום – "חבר הלאומים".

עקרונות התכנית של וילסון:

1. הסכמים גלויים – חתימה על הסכמי שלום גלויים בניגוד לבריתות החשאיות שהיו נהוגות.
2. חופש שיט בכל מצב, לכל מדינה, בכל מקום.
3. סחר שוויוני ללא מחיצות כלכליות.
4. צמצום קצב החימוש – הכוונה שכל מדינה תחזיק נשק להגנה עצמית ולא למטרה התקפית. לכן גם צריך להקים את "חבר הלאומים" כדי שיפקח על כך.
5. תביעות קולוניאליות – כל הדרישות בנושא זה יטופלו באופן צודק תוך שמירה על האינטרסים של המדינות הקשורות בדבר.
6. פינוי השטחים שנכבשו במלחמה, בעיקר בידי רוסיה באיזור המדינות הבלטיות.
7. פינוי שטחי בלגיה מצבאות גרמניה, שיקומה ושמירה על עצמאותה.
8. פינוי שטחי צרפת שנכבשו על ידי גרמניה ובנוסף החזרת אזור אלזס-לורן שנכבשו ב-1871.
9. תיקון גבולות איטליה.
10. אוטונומיה לעמי אוסטרו-הונגריה, הזדמנות לכל עם לחיות בלי תלות.
11. פינוי רומניה, סרביה ומונטנגרו מתושביהם הגרמנים ובנוסף סרביה תקבל מעבר חופשי לים השחור.
12. שימור עצמאות של העמים שחיים תחת התורכים.
13. שיקום עצמאותה של פולין ולתת לה גישה לים.
14. הקמת "חבר הלאומים" כדי להבטיח את ריבונות המדינות.

א. גישור סכסוכים.

ב. שמירה על הסכמים.

ג. נקיטת צעדים נגד מדינות שיפרו את השלום.

ד. פיקוח על היציבות של המדינות החברות.

ה. קיום תיאומים בטחונים.

ו. פירוק נשק ממדינות חשודות.

ז. קביעת חוזים והסכמים בין מדינות (בעיקר בענייני גבולות).

ועידת השלום בפריז (חוזה ורסאי)

בינואר 1918 נפתחה ועידת השלום בפריז.

בדיונים השתתפו רק נציגי המדינות המנצחות ולא כללו את נציגי המדינות החדשות ולא את נציגי המדינות המפסידות. המשלחות שהשפיעו הכי הרבה על הועידה היו: ארצות הברית, בריטניה, צרפת ואיטליה. אבל למעשה ההחלטות התקבלו בעיקר ע"י ארצות הברית, צרפת ובריטניה. המשלחת הגרמנית לא השתתפה בדיונים והייתה חייבת לחתום על ההסכם.

עמדה זו התבססה על שלושה עקרונות – נקם, פחד ופיצוי.

הצרפתים נפגעו קשה במלחמה, גם מבחינת שטחים וגם מבחינה כלכלית. בנוסף לכך, מספר ההרוגים שלהם היה הגדול ביותר ביחס לגודל האוכלוסייה. הצרפתים רצו לנקום בגרמנים על הנזקים הללו וגם על ההפסד שספגו מהם ב-1871. למרות שגרמניה הפכה למדינה מובסת, צרפת פחדה ממנה.

הבריטים רצו ליצור איזון באירופה. הם לא רצו להחליש את גרמניה כי פחדו שזה יביא להתחזקות של צרפת ולהפיכתה לכח המרכזי ביבשת. חשש נוסף היה לבריטים מברה"מ, הם האמינו שגרמניה חלשה לא תחזיק מעמד מול הקומוניזם.

עמדה זו לא רצתה להשפיל את גרמניה אלא להוביל אותה בדרך של שמירה על זכויות העמים ופירוק החימוש ברוח "14 הנקודות של וילסון".

הסכם זה היה החשוב ביותר כי הוא נחתם עם גרמניה שהייתה המדינה החזקה והעיקרית מבין מדינות המרכז. ההסכם הושפע בעיקר מן העמדה הצרפתית והפך את גרמניה ממעצמה למדינה חלשה ומוכה, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה מורלית.

סעיפי ההסכם:

1. הוחלט להחזיר לצרפת את אזור אלזס-לוריין שנלקח ממנה במלחמה הקודמת נגד גרמניה.
2. השטח בין גבול צרפת-גרמניה לבין נהר הריין יהיה תחת פיקוח מדינות ההסכמה (המדינות המנצחות).
3. חבל הסאר (איזור עשיר בפחם בגרמניה) ו\יועבר לפיקוח חבר הלאומים למשך 15 שנים וצרפת תוכל להשתמש באוצרות הטבע שלו.
4. גרמניה איבדה שטח רב לטובת הקמתה של פולין.
5. הצבא הגרמני לא יעלה על 100 אלף חיילים.
6. אסור לגרמניה לייצר נשק כבד (טנקים, מטוסים וכד').
7. גיוס החובה בגרמניה בוטל וצומצם הצי הימי.
8. גרמניה חייבת לשלם פיצויים – חמישה מיליארד מארק בתוך שנתיים (מקדמה), מאוחר יותר יקבע הסכום הסופי.
9. נאסר על גרמניה להתאחד עם אוסטריה.

1. אף אחד לא היה מרוצה מן ההסכם והוא בכלל גרם להעמקת המתח באזור.
2. החוזה הרס את המבנה הכלכלי של אירופה.
3. חוסר יציבות כי גרמניה יצאה מהמשחק הפוליטי.
4. העם הגרמני שנא את ההסכם וראה בו השפלה גדולה ופגיעה בכבוד הגרמני.