השיגי היישוב היהודי - ציוני בארץ ישראל בשנים 1881- 1914
בין השנים 1881-1914, הגיעו ארצה שתי עליות ציוניות. בעלייה הראשונה 1881-1903 הגיעו ארצה כ- 25 אלף יהודים, ובעלייה השניה 1904-1914 הגיעו לארץ כ- 30 אלף יהודים נוספים. בתקופה זו היישוב בארץ התפתח בכמה תחומים.
בתחום ההתיישבות
בתקופת העלייה הראשונה, הוקמו מושבות חקלאיות על ידי עולים ציוניים שרצו לעבוד את האדמת הארץ ולהתפרנס מעבודתם. רוב המושבות החזיקו מעמד בזכות עזרתו של הברון רוטשילד. במקביל, ירושלים ויפו התפתחו ונבנו בהן שכונות חדשות.
בתקופת העלייה השניה, התפתחה התיישבות שיתופית. רבים מהעולים היו סוציאליסטים (האמינו בשיתוף ושוויון), הם הקימו צורות התיישבות כמו "הקבוצה"-בדגניה, "הקולקטיב"- בסג'רה ועוד. לעולים אלה אפשרו לחיות בשיתוף, לעבוד את האדמה ולחיות מבלי להיות תלויים באף אחד. במקביל, התפתחה ההתיישבות העירונית. ב- 1909, קמה העיר העברית הראשונה- תל-אביב, ועולי תימן הקימו שכונות משלהם ליד המושבות. בתחום הביטחון
ב- 1907, אנשים מהעלייה השניה, הקימו את ארגון "בר- גיורא". הם הגנו על יהודים בפרעות ברוסיה, והאמינו שגם בארץ היהודים צריכים להגן על עצמם ולא לסמוך על השמירה הערבית. ארגון "בר- גיורא" גדל, ולקח על עצמו את השמירה בכמה מושבות.
ב- 1909, ארגון "בר- גיורא" גדל והפך לארגון "השומר". אנשי "השומר", הגנו מפני כנופיות, במקביל לעבודת האדמה. בנוסף אנשי "השומר" גם השתלטו על אדמות מרחביה והקימו יישובים.
בתחום התרבות
אליעזר בן- יהודה, פעל בתקופת העלייה הראשונה, כדי להפוך את השפה העברית לשפה המדוברת בארץ. הוא הוציא עיתונים בעברית, חיבר מילון ועודד הקמה של מוסדות חינוך עבריים. בתקופת העלייה השניה, התפתחו מוסדות חינוך נוספים בעברית, והתעורר מאבק עם ארגון "עזרה" הגרמני, על שפת הלימוד בבי"ס הראלי בחיפה. המאבק על השפה ("ריב הלשונות"), התפשט בארץ ונמשך כמה שנים. בסופו של דבר נקבעה שפת הלימוד לעברית.
*לסיכום, בין השנים 1881-1914, הגיעו ארצה אנשי העלייה הראשונה והשניה. בתקופה זו התפתח היישוב היהודי בתחומי ההתיישבות, השמירה והתרבות.
|