הזרמים בציונות

הציונית המדינית

ראה שיעור - הרצל

הציונות המעשית

מנהיגים בולטים: פינסקר והרב מוהליבר (חיבת ציון).

קמה בתגובה לפרעות 1881-1883 ברוסיה. חבריה התנגדו למדיניות של הרצל ואמרו שהעלייה ארצה והתיישבות הם בראש סדר העדיפויות, צריך לקבוע עובדות בשטח.

פינסקר (רופא יהודי משכיל מתבולל מרוסיה) כתב ספר בשם אוטואמנסיפציה- "שחרור עצמי" וטען שהאמנסיפציה לא באמת תעזור ליהודים להשתלב ולא תעלים את האנטישמיות. רק עליה למדינה יהודית שתקום היא הפיתרון. לציונים המעשיים היו הישגים חשובים עד 1914 בקניית קרקעות בארץ ובהתיישבות

הציונות הרוחנית

מנהיגים בולטים: אחד העם" (שמו הספרותי של אשר גינצבורג)

אחד העם פרסם בשנת 1880 מאמר בו מתח ביקורת על ההתיישבות בא"י וטען כי תחילה יש להשקיע בטיפוח תרבות יהודית ועברית.בנוסף הוא דחה את תפיסתו של הרצל ש"צרת היהודים היא צרה פיזית שפיתרונה היא הקמת מדינה. הוא טען שהבעיה היא חוסר תודעה לאומית ושהפתרון הוא הקמת מרכז לאומי רוחני בא"י. המרכז יהיה דוגמא לכל יהדי התפוצות וילכד את כל חלקי העם לאומה אחת ורק לאחר מכן שכולם יהיו מלוכדים תחל העלייה וההתיישבות.

הציונות הסינתטית

מנהיגים בולטים: חיים וייצמן.

הגישה דוגלת בהשגת צ'ארטר בתמיכת מעצמות העולם.הגישה משלבת בין הציונות המדינית לבין הציונות המעשית.הגישה ביקשה להדגיש את היסודות הלאומים של הציונות , לשמור על הדמוקרטיה בקונגרס הציוני ובמוסדות הציוניים ולעסוק יותר בפעילות תרבותית.

הציונות הדתית לאומית

מנהיגים בולטים : הרב ריינס

הרב ריינס הקים מרכז מיוחד תחת השם "מרכז רוחני – מזרחי". תוך זמן קצר המרכז הפך למוקד המחנה הציוני הדתי. הרב ריינס היה מראשוני הרבנים שתמכו ברעיון הציוני וראו בו כלי להתחלת הגאולה ע"י שיבת העם היהודי לא"י.הציונות הדתית הלאומית טיפחה שיתוף פעולה בין דתיים וחילונים בתנועה הציונית. היא שאפה לבנות את הישוב היהודי בא"י על בסיס התורה וההלכה.

הציונות הסוציאליסטית

מנהיגים בולטים: נחמן סירקין ודוב בורוכוב.

לזרם היה תפקיד משמעותי בבניין א"י.הם הבינו שהאנטישמיות לא תעלם ותמכו בהעברת המאבק של מעמד הפועלים היהודי למדינה יהודית שתקום בא"י שם יוכל להתנהל המאבק בין המעמדות.יש להקים בא"י חברה שיתופית שלא תנצל את היחיד והיא תהייה מבוססת על עזרה הדדית ועל בעלות העובדים על הייצור.