דרכי העלייה

דו"ח סימפסון, שיצא ב- 1930 בעקבות פרעות תרפט', עצר את זרם העולים שהגיע לארץ מ- 1929. זו הייתה הפעם ראשונה שהבריטים הגבילו את העלייה מסיבות פוליטיות ולא כלכליות. ספרו הלבן של פאספילד שהתפרסם, גרם לכעס רב ביישוב היהודי. מקדונלד, רה"מ של בריטניה, שלח איגרת לויצמן, שאשרה את המשך העלייה היהודית. ב- 1931, נתנו הבריטים חנינה לכל העולים הלא- יהודים.

בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה והתגברות האנטישמיות, היה צורך להעלות יהודים רבים ככל האפשר. עלייה זו התבצעה בכמה מסגרות חוץ מהדרך הרגילה של עלייה עם סרטיפיקטים (אישורי עלייה).

הסכם ההעברה 1933 (טרנספר) -

הסכם ההעברה נחתם בין השלטונות הנאצים ובין הסוכנות היהודית. ההסכם נחתם לאחר שבגרמניה חוקקו חוקים אשר לא אפשרו ליהודים להוציא את רכושם מגרמניה ובעקבות החרם הכלכלי על גרמניה שהכניס אותה לבעיית ייצוא. ההסכם אפשר ליהודים לעלות ארצה עם סכום כסף קטן ובעד רכושם שנשאר בגרמניה יעבירו הגרמנים סחורות ארצה. גרמניה שרצתה לעודד יציאת יהודים מארצה, הרוויחה גם מעזיבת היהודים וגם מכך שאת הסחורות שלה המירה ברכושם של היהודים העוזבים. גם עבור היהודים היו מספר יתרונות להסכם.

יתרונות ההסכם -

א. רכוש רב של יהודים שעלו ארצה "ניצל" מידי הנאצים בכך שלפחות בעבור חלק משוויו קבלו היהודים סחורות.

ב. הכמויות הגדולות של הסחורות שהגיעו מגרמניה ארצה, עזרו להתפתחות כלכלית בארץ ועודדו עלייה נוספת.

ג. הבריטים אפשרו עלייה של יהודים עשירים ללא אישורי עלייה ואת ה"סרטיפיקטים" ניתן היה לנצל עבור יהודים אחרים ובכך להעלות את מספר העולים.

*ביישוב בארץ הייתה ביקורת קשה על ההסכם, מכיוון שהוא נחתם עם גרמניה הנאצית (יש כאלה שאמרו כי חיים ארלוזרוב, שהיה גם ראש הסוכנות, קשור להסכם זה).

מוסד עליית הנוער -

את המוסד לעליית הנוער הקימו בשנת 1934הנרייטה סאלד ורחה פרייאר. יהודים רבים לא רצו לעלות ארצה אך עודדו את ילדיהם לעזוב את גרמניה ולהינצל מהאנטישמיות. מטרת המוסד הייתה לדאוג לעלייה מאורגנת של צעירים מגרמניה הנאצית, להכשירם למגורים בקיבוצים, מושבים, ולעבודה חקלאית. בשנות השלושים עלו ארצה כ- 5,000 בני נוער, רוב הנערים הגיעו מגרמניה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה ופולין. הצעירים נקלטו בקיבוצים ובמושבים אך הקליטה הייתה קשה. העולים לא היו רגילים לעבודה פיזית ובנוסף לכך היו להם קשיי קליטה חברתיים מכיוון שלא היו צעירים נוספים בגילם.

העלייה הבלתי לגאלית -

בעלייה החמישית הגיעו ארצה הרבה עולים לא חוקיים, אשר העפילו ארצה בניגוד להוראות הבריטים.

דרכי העלייה הבלתי לגאליות -

א. דרך היבשה - עולים עברו את הגבול מהמדינות השכנות, סוריה, לבנון, ירדן ומצרים אל ארץ ישראל.

ב. עלייה ללא אשרה מתאימה - עולים רבים נכנסו ארצה עם אשרות תיור, אשרות סטודנט או ספורטאי ונשארו בארץ בצורה לא חוקית.

ג. נישואים "פיקטביים" - עולים נישאו לאזרחי הארץ ע"מ לקבל אשרת עלייה וכשהגיעו ארצה התגרשו ונשארו בארץ.

ד. העפלה - בתקופה זו החלה העפלה ע"י אוניות שהגיעו ארצה ללא אישור. הראשונה ביניהן הייתה "ולוס" בשנת 1934, כשהגיעה "ולוס" בפעם השניה נתפסה והעפלה הופסקה לכמה שנים.

הבעיות בעלייה הבלתי לגלית -

א. התנגדותה של הסוכנות היהודית - הסוכנות היהודית התנגדה לעלייה הבלתי "לגלית" מכיוון שפחדה שתיצור סכסוך עם הבריטים ושתפגע בעלייה החוקית.

ב. קניית האוניות - במגבלות הכלכלית קנו המעפילים אוניות שרובן היה במצב גרוע וסיכן את חיי המעפילים.

ג. הקושי בהורדת המעפילים לחוף - בגלל השמירה הבריטית היה קשה להוריד את המעפילים בבטחה לחוף.

ד. חוסר ארגון - העלייה התבצעה ללא ארגון או תמיכה של אף גוף גדול.

*ב- 1938, כשהנאצים השתלטו על אוסטריה וספחו אותה לגרמניה, מצב היהודים

החמיר- התחילה יציאה המונית של אלפי יהודים מארצות אלה. אוניות רבות הפליגו באוקיינוסים במטה לברוח וגופים שונים ניסו לעזור ליהודים לצאת מגרמניה.

מאבק הבריטים בהעפלה -

בשנת 1939 התחילו הבריטים להיאבק נגד ההעפלה היהודית. הבריטים ניסו להילחם בהעפלה בכמה דרכים:

א. השלטונות הבריטיים פנו לממשלות אירופה בבקשה שלא לאפשר ליהודים לצאת ממדינתם.

ב. סוכנים בריטים ישבו בנמלים בים התיכון ועקבו אחרי אוניות העפלה.

ג. הבריטים החמירו את הענשה למי שעזר למעפילים.

ד. ניתנה סמכות לבריטים בארץ להחרים את אוניות העפלה

ה. המעפילים נשפטו, נענשו ואף גורשו מהארץ.

*עד פרוץ מלחמת העולם השניה, הגיעו ארצה יותר מעשרת אלפים מעפילים.