|
בחולון בגן של הרצל נוסדה מדינת הכלבים. הם נפגשים ומשחקים משוחררים ומאושרים. שלג משתובבת בגן כאילו אין לה ארץ אחרת. משנוררת אוכל מהבעלים ומשחקת עם הכלבים. בעלי הכלבים
דנים במלא המרץ
במצב האומה אם הייתי מקשיבה הייתי ממש חכמה.
איש צועד לאחור ושני ילדיו מדלגגים וצוחקים הם גם מנסים אבל לא מתאפקים ומתהפכים. "אל תדאגי" אמא אומרת. "גם בתקופות קשות יש כוכבים שנוצצים מרחוק". הכלבים התאומים,
עם אותה הפלומה בגב רבים על הכדור. הכלב הלבן נובח שם ליד. על הספסל יושבת
הכלבה המפונקת, זאת עם הסרט, את הבעלים שלה היא לא עוזבת. שלג נגשת לאשה עם הכלב הגדול.
מביטה בה בעיינים בוהות
האישה מביטה לצדדים,
אחרי נביחה שלג מקבלת עוגיה.
אני קוראת לשלג, צריך לזוז.
הדבר היחיד שעולה לי בראש
שאת השיר לא יקרא פקח חרוץ. "אל תדאגי" אימא אומרת. "גם בתקופות קשות
יש כוכבים שנוצצים מרחוק" אימא מתפוגגת ונעלמת. | ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
