|
FOR THAT FLY יש לי חלום
להזיז הרים
יש לי חלום
לצעוד בכל השבילים
יש לי חלום
עולם בלי כאבים
יש לי חלום
ואבנים קטנות
מתדבקות על הזכוכית
משאירות סימנים
תתעוררי תתעוררי
אין חיים אחרים
זה מה שיש
תתמודדי תתמודדי
כוס קפה זה התחיל ברחש כזה קטן כאילו האדמה רועדת. שלג התחילה לנבוח ורצה לחלון. אני הוספתי סוכר לקפה. עקבתי אחריה במבט.. דרך החלון ראיתי את העץ מסתובב סביב עצמו כמו סביבון. בהתחלה לאט, אבל עם הזמן הגביר מהירות, עד שניגשתי לראות.. ראיתי אותו כבר בשלב שהוא מוציא שורש אחד מהאדמה ומניח אותו קדימה כאילו אוטוטו הוא מתחיל ללכת. באותו זמן חלף על הכביש עץ בהליכה כזו שמרעידה את כל הרחוב. לא צעקתי.. פשוט בהיתי... רק הכלבים בשכונה נבחו..מהפה זרם לי רק מלמול "מה קורה פה ?" השחרור שגר בעץ עם אשתו כבר כמה שנים נעמד על המעקה וענה "נמאס להם" בעברית טובה בלי שום מבטא. מוזר שזה מה שהטריד אותי באותו רגע. אני זוכרת את ההמולה שהם עשו כשהקן שלהם נפל לדשא. קן אליפסי עגול וגדול , קשה להאמין שהם בנו אותו. "האוויר מזוהם, כל הזמן יותר חם הם מחפשים מקום אחר.." השחרור מנער אותי מהמחשבות. אבל לאן הם ילכו? "אין לי מושג, הם לא מדברים טוב.. קשה להבין אותם.. אין להם מנהיג הם רק יודעים שמשהו חייב להשתנות. יש כמה עצים מפחידים , הגדולים בעיקר, לא הייתי רוצה לעמוד להם בדרך הם בשוונג.. לא רואים בעיניים..."
יש לך עברית טובה....הפרעתי לו.בהיתי בו בזמן שדיבר. ניסיתי להבין אם אפשר לקרא לו את השפתיים. "כל הזמן לומדים.. יש לי גישה לשפות.." בנתיים עוד עצים התחילו לעבור ברחוב, כולם צועדים אחד אחרי השני הדשא רדף אחריהם והפרחים הלכו בזהירות בינהם העציצים מהגג ירדו במדרגות וסימנו לי לפתוח להם את הדלת. פתחתי , אני לא מכריחה אף אחד להישאר אצלי בבית. בכל זאת זה היה קצת מעליב. חזרתי לשתות את הקפה. גם שלג נרגעה והתישבה לידי... השחרור אמר "עולם מוזר" זה מה שיש לך לעשות? שלג נבחה "האו" והסתכלה לי בעיניים. לרגע רציתי לומר לשחרור " היא הוציאה לי את המילים מהפה.." אבל התאפקתי.
לגמתי לגם... עוד לגימה...ועוד אחת... הוצאתי את הסקסופון והתחלתי לנגן
העצים והפרחים ברחוב התחילו לרקוד אבל מה שהכי הפתיע אותי , שהבית שלי התחיל לשיר.
====================
בראשית ברא אלוהים את הכעס
קין אוטומטית הגיב באלימות
משה נלחם בכעס כל חייו
הרג,
הרביץ,
הציג אותות ומופתים,
צעק והתלונן לאלוהים,
שבר את לוחות הברית,
היכה בסלע ואפילו הוציא מים
דוד זרם עם יצריו הרג גנב וחמד אשת רעו
קיבל את עונשו והמשיך בדרכו
ואני נעה ונדה כמו קין
זועפת וכועסת
הולכת הלוך ושוב מכה בסלע אבל לי לא יוצא מים
ולא מצליחה לזרום עם היצרים.
הכעס מלווה אותי מלמעלה
נאמן כמו הענן במדבר
הוא פשוט תמיד שם.
========== רק על עצמי לדבר ידעתי לדבר ולדבר ואת הראש לחורר אחרי שאני מוציאה לכולם את המיץ אני יושבת מול הים קדה קידה לאלוהים ושואלת "נכון אין כמוני בכל היקום?" אלוהים מחייך ואומר אבל ביננו כל יצור הוא יחודי יש כאן מילארדים ולא תמיד יש לי פנאי את צריכה ללמוד להסתדר לבד. אוי באמת אבל אין כוחות אני רוצה שהכל ילך על מי מנוחות. תן לי מטה פיות עם שלוש משאלות אתה מאוד עסוק ולי יש כמה רעיונות תעשי טובה תפסיקי כבר לבכות אם יש לך תלונות תתחילי לעשות תסתכלי שם באופק ציפורים נודדות נכון הן מגניבות? שיהיו לך חיים מעולים אני חייב לחזור לעננים. בהצלחה בכל מה שתעשי. אני נשארת מתוסכלת זה לא בסדר אלוהים לא אחראי אני לא הייתי משאירה אותי לבדי. אני קדה קידה אחרונה אין ספק שהים הוא יופי של יצירה והולכת לדרכי מנסה לכתוב שיר משלי.
-------------- שתקתי התיאשתי נטולת אמונה בשינוי התמונה התמונה מעוותת לא מסתדרת כל החושים צועקים ללכת ללכת לא מסוגלת הרגלים נעוצות ברצפה הראש באדמה הזמן חג מסביב הכדור ממשיך להסתובב גם אם לא אזוז הכל כאן עוד ישתנה זה מחזור החיים אני אצפה ואתפלא כמה מדהים
אפס אחד לאלוהים
אני כאן , תסתכל טיפה לימין
אני נעה ונדה
כבר שנים מכה בסלע אך מים לא יוצאים הכעס מלווה אותי מלמעלה נאמן כמו הענן במדבר הוא פשוט תמיד שם.
אני רואה בך
המבוגר האחראי
אני ממש מתחננת שלכמה שנים
הראש יהיה נקי ואורירי עם נוף לים וחיוך אמיתי
אתה מרים גבה
אני משחררת אנחה קח את הזמן תחזיר לי תשובה. רק תזכור השעון מתקתק
תחשוב חיובי תהיה בעדי.
=================
================ בלילה בלילה והיה מרגוע לליבי
שאני כאן על פני האדמה
מים שאו אותי מים שאו אותי אין לי כוחות אני יכולה רק לצוף הביאו אותי לחוף מבטחים. משם אני יעלה בסולם אתערסל בענן לבן את הלב אניח
בקופסה של אתרוג שלא ישבר ויצבור כוחות
אני אקשיב לשירים נפלאים ואמתין בשקט עם המון סבלנות.
כשהמבול יסתיים והיונה שוב תבנה קן אני יעוף כמו נוצה
לאן שאני רוצה. | ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
