|
זמן קשה להיות יהודי ישראלי התותחים רועמים החיצים עפים באויר מתחשק למצא מנהרה להסתתר באדמה לעצום עיניים ולחלום על אלוהים שנותן רק לי לנהל את העיניניים בעולם שלי יהיו רק אנשים לא אלימים אני אדאג שהם יהיו מאושרים אמא לוחשת לי לא לדאוג אני פותחת עין למציאות ושוב מתחשק לי ללכת לאיבוד.
אבא לוחש לי באוזן זאת מדינה חדשה תראי מה הספיקו לעשות בפחות ממאה שנה אמא מזכירה איך נולדה בפרעות תרפט איך במצור בירושלים חשה רעב במלחמת העצמאות נכנס לבית פגז מרוב מלחמות מבצעים ואירועים כבר כהו לי מזמן כל החושים. סבא מתעקש להזכיר שבקרתי השנה בברלין והם שחטו אותנו לפני פחות ממאה שנים.
כן אבל הפעם זו מלחמה חדשה זה מרגיש לי יותר מדי קרוב מתקרבת מלחמת אחרית הימים עמים חדורי שנאה ואין מקום להבנה סבתא לוחשת לי בסוד גם אני פעם איבדתי תקוה וזאת היתה ממש טעות גדולה לעולם יש עוצמה ופלאיות וצריך בחיים הרבה סבלנות
אני פוקחת עין מחדש המציאות קשה אבל ההסטוריה מראה שתמיד יש תקוה אני בוחנת את החיצים והרוע שמשתולל מסביב נועצת רגליים באדמה חוזרת לשגרה ואולי עוד פחות ממאה שנה יבוא שלום למדינה. | ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
