|
השנה שנת אלף תשע מאות שמונים וארבע היא שוכבת במיטה הזוגית, השעה שמונה בערב זאת השעה שהיא תמיד הולכת לישון, מביטה למעלה מחכה בסבלנות לאלוהים שיקשיב. היא מחכה שיסיים את עיסוקיו ושיתפנה אליה. ואז בדיוק ברגע המתאים היא משתפת אותו בהתרגשות.
"היום חיה הצילה ידיד שלה מהתאבדות היא הצילה חיים." "יואל ידיד שלה התקשר אליה שיכור ומלמל שהוא רוצה להתאבד.
היא הלכה אליו הביתה דפקה בדלת כשהוא לא ענה נכנסה דרך החלון מצאה אותו והצילה אותו. קראה למגן דוד אדום והם לקחו אותו לטיפול."
שקט.
היא מתאכזבת מהתגובה של אלוהים. "זאת הבת שלך, לא את".
"טוב, אבל בכל זאת אני הבאתי אותה לעולם , אני לא יכולה לקבל חצי נקודה?"
"את יכולה" הוא עונה לה בקרירות.
העיניים שלה יבשות ,הלב שלה כבר מזמן יבש, רק המוח שלה ממשיך לכעוס על עצמה. היא חוזרת במנהרת הזמן לשנת אלף תשע מאות ששים ושבע. התקופה מלחמת ששת הימים . המלחמה פרצה אחרי תקופת המתנה מורטת עצבים. המקום ירושלים עיר הקודש. הפחדים ממלחמת העצמאות מהפגז שנכנס לקיר הבית זרמו לה בורידים. במלחמת העצמאות אימא נשכבה אליהם שלא יפגעו מהפגז. אחרי מלחמתהעצמאות אימא שלה לא הסכימה בשום פנים ואופן להישאר בירושלים והם עזבו לגבעתיים. גבעתיים לא הטיבה אתם. אלו היו שנים של מחסור כי אביה היה עצמאי. רק אחרי שהתחתנה עם אשר הירושלמי ששה דורות בירושלים חזרה לעיר. כעת גם המלחמה חזרה לעיר. אשר בעלה ושמואל אחיה גויסו. לא סתם קראו לשמואל שמואל הוא הגיע אחרי שלוש בנות בן יחיד .עכשיו במלחמה היא צריכה לטפל בשני הילדים בבטן שטופחת אבל הכי קשה זה לטפל באימא. היא משגעת אותה עם שאלות חוזרות אין סופיות . "למה את בהריון? מספיק לך שני ילדים." יש לך כבר בן ובת. מה יקרה אם תהיה לך עוד בת?
"מה יהיה עם שמואל?" "שרק לא יקרה לו משהו אני ימות"
היא מסוגלת לדבר על שמואל שעות שלמות. שמואל, שמואל, שמואל ,שמואל "מה יקרה לו ?מה יקרה לו ?" "אם הוא ימות היא תמות וכו.."
"אימא די" ניסתה להשתיק אותה אני גם דואגת לאשר.
"אשר לא חשוב, רק שמואל חשוב:" ענתה לה בטיפשות.
היא רצתה להרוג אותה באותו רגע, במקום זה היא סתם שתקה. היא סגרה לעצמה את הלב . האימא הזו לא ענינה אותה יותר.
למחרת אימא לא באה בשעה הרגילה והיא במקום לדאוג חגגה. פשוט שמחה, שיש לה רגע שקט מהאימא הזו.
האמת ששקט בבית לא היה ,הילדים הסתובבו לה בין הרגלים ופזית ונירית
אחיותיה פטפטו עצמם לדעת והיא הייתה כל כך עייפה תקשרה רק עם התינוקת בבטן.
כל כמה דקות היא ביקשה מפזית ונירית לגשת לאימא. לראות מה קרה, למה היא לא באה. היא לא ממש רצתה שילכו היא אמרה להם את זה רק בשביל הפרוטוקול. הלב עדיין כעס.
אחיותיה המפונקות לא מיהרו לזוז.(טלפון לא היה אז בנמצא).
אחרי שעתיים שצברה את הכוחות הנדרשים ביקשה מהן שוב ללכת.
הן מצאו את אימא חסרת הכרה אחרי שבלעה קופסא שלמה של כדורים.
בבית חולים קבע הרופא שאם היו מגיעים קודם היה אפשר להציל את חייה.
מגרונה יוצאת אנחה .
."בכל זאת היה היום תיקון קטן, בכל זאת העולם משתפר. התינוקת ההיא שהיתה לי בבטן היא זאת שהצילה היום בן אדם" היא מנסה לרצות את אלוהים.
אלוהים קצת מתרצה "בסדר עשית עבודה טובה עם הבת שלך אבל את עדין לא בסדר,
לא הצלת את אימא שלך". היא שותקת . בעיניים שלה, אין אפילו דמעה אחת הכאב גדול מדי.
מחר עוד יום, בסוף אולי אם היא תסבול מספיק הוא יסלח לה.
השנה שנת אלף תשע מאות שמונים וארבע הוא שוכב במיטה בבית הסוהר.מעניין שהמזרון דוקא נוח לו. הוא פונה לאלוהים בלי לבזבז דקה. תשמע אלוהים, מעכשיו אני אשמור שבת שנה שלמה. לא הייתה לי ברירה להרוג אותו.
זה היה או אני או הוא. היינו במועדון "הבאלה" שם בראשל"צ. רקדנו, שתינו, עשינו חיים .
המניאק הזה עבר לידנו פנה לירין החברה שלי ואמר לה אפשר להציע לך כוסית? לא יכולתי לשתוק מה הוא חשב לעצמו?
אני שם והוא יתחיל עם חברה שלי? אמרתי לו שנצא החוצה ושנינו שלפנו סכינים.
אם לא הייתי דוקר אותו הוא היה דוקר אותי. איזו ברירה הייתה לי?
תראה, אתה תדאג לי שעו"ד שלי יוציא אותי מזה ואני אתרום שבע מאות שח לספר תורה בבית כנסת.
אני אלבש כיפה ואלך לבית כנסת כל חג .
הוא מקשיב, אלוהים מסכים.
אוקי סגרנו עסק. הוא חותם את העסקה והולך לישון רגוע.
המלאך גבריאל יושב ליד אלוהים ומסתכל בו בתדהמה.
"מה אתה רוצה?" אלוהים קופץ, היית כאן לידי כל הזמן, אני לא אמרתי כלום!!.
| ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
