|
את בנה,
יחידה, אשר אהבה שחיכתה לו שנים איך איך איך איך לא זעקו לה כל החושים? מחממת מרק בקדרה מנסה לפזר עננה מחפשת תבלין אמונה שישתיק את הדאגה אברהם קשר
את בנו
בלי ריגושים
על המזבח ועל העצים
יצחק לא התווכח לא תמיד רוצים להתפכח. אברהם הרים
את המאכלת....
האם השתמש באלוהים לשנות מנהגים שגויים של אנשים? מחממת מרק בקדרה מנסה לפזר עננה מחפשת תבלין אמונה שישתיק את הדאגה אצלי הפחדים מעורבלים בורידים
כבר אלפיים שנה נעים בין גלגולים לא רוצה להבין לא רוצה להפנים כל מבט מפוקח חונק זעקה כמהה לניצוץ אמונה שישקיט את הסערה
מחממת מרק בקדרה
מנסה לפזר עננה מחפשת תבלין אמונה שישתיק את הדאגה ==================== תשע שעות בגיל תשע
מהבוקר חן שיגע אותי ואת אמא, הלך הלוך ושוב עם פרצוף סובל,
פעם הראשונה שהיה צריך לצום . אמא ניסתה לעזור לו ,קניתי לך שוקולד והחבאתי אני אתן לך בסוף הצום. קשה לי לאבחן מה היה חזק יותר הקנאה או הכמיהה לשוקולד אבל העובדה היא כשאמא הלכה לנוח ,
עליתי על הכסא במטבח ואחר כך על השיש. קצת פחדתי. השיש היה צר ולא מרגישים עליו יציבים. מצאתי את השוקולד במדף העליון והורדתי אותו למטה. את השוקולד שמתי במקרר ומידי פעם גנבתי קוביה. חן עקב אחריי כל הזמן בעיניים כלות.
בשעה שתיים חן נשבר ולקח קוביה.
כנראה לאלוהים זה הפריע כי באותו רגע נשמעה האזעקה.
לרגע קפאנו .דקותיים אחר כך ירדנו למקלט. אמא הפסיקה לצום . שנשמעה ההרגעה המבוגרים התחילו לסדר את המקלט ואנחנו התרוצצנו בין כל האוצרות שהתגלו.
יעל הפריעה לשמחה היא התחילה לבכות
שראתה את אבא שלה הולך לצבא.
הסברתי לה שאנחנו תמיד מנצחים ואין לה מה לדאוג, זה לא עזר.
בערב אבא עלה על מדים.
לפני שהלך שמתי לו שוקולד בכיסים.
==========================
מעיק גוף דביק את בנה,
יחידה,
אשר אהבה
שחיכתה לו שנים איך איך איך לא זעקו לה כל החושים?
אברהם קשר את בנו בלי ריגושים על המזבח ועל העצים יצחק לא התווכח לא תמיד רוצים להתפכח. אברהם הרים את המאכלת.... מה עבר לו בראש שרה הייתה משתוללת כשהדרמה נגמרה השתררה שם דממה. אברהם לא הביט ביצחק בפניו. הלכו להם יחדיו. הגשם ירד שרה ברוחה ריחפה בסביבה.
שרה לא מוצאת מנוחה
מחפשת נוסחה
הלב מתקתק היא לא מצליחה אותו לנתק משחזרת את הלידה מחממת מרק בקדרה מנסה לפזר את העננה מחפשת תבלין אמונה שישתיק את הדאגה. ------------- | ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
