ארץ ישראל

תקציר היסטורי, מהלך קיומנו כאן והסכסוך הערבי-ישראלי

מאת: חיים קליין

יeדֶאָd או פלסטינה - היסטוריה

לפני אלפיים שנה,במפות הקדומות, מופיעה ישראל כחבל ארץ בשם יהeדֶאָה או יeדֶאָה, אך בשל מרידות היהודים בשָלִיטִים ובאימפריה הרומית, החליטו הרומאים למחוק את השם יודאה מהמפה והעדיפו את השם פלסטינה וכך הפכה יְהeדֶאֳה לפלסטינה!

בארץ ישראל שתי גדות של לירדן - ופלסטינה.

לאחר אלף שמונה מאות שנה, בשנת 1923, השליטה על אזור זה עברה לידי אימפריה חדשה - האימפריה האנגלית-בריטית. צ'רצ'יל, קצין צעיר של האימפריה הבריטית, העניק מתנה לידיד בדואי בדרום סעודיה בשם עבדללה ונתן לו חלק מפלסטינה אשר מעבר לירדן והכתיר את ידידו הבדואי למלך. עבדללה זה, קרא לשטח החדש שלו "ירדן" והיא ממלכת ירדן של היום! ארץ ישראל נשארה רק מהירדן ומערבה. לא הייתה שום זיקה או שייכות לבדואי זה ולחלק המזרחי ההוא של ארץ ישראל.

החלטת האומות המאוחדות מ-1947: חלוקת חלק המערבי מהירדן של ארץ ישראל

בשנת 1947 החליט ארגון האו"מ (האומות המאוחדות) לחלק חבל ארץ זה שממערבה של הירדן לשתי מדינות - יהודית וערבית. שם העַם הפלסטינאי לא מוזכר בהחלטה זו אלא החלוקה בלבד בין יהודים וערבים.

השם "פלסטינה" לא הוזכר בהחלטת האו"ם, אלא נאמר "מדינה לערבים הנמצאים במקום" משום שהערבים תושבי המקום, אשר באו מן המדינות הערביות שמסביב לחבל ארץ זה לאחר שהיהודים פיתחו אותה, ייבשו את הביצות וגירשו את המלריה ואז ערבים מהמדינות השכנות מצאו בה עבודה והתיישבו בה.

איך הגענו עד הלום?

היסטוריה של תקוות: חיפוש פשרות על חלוקת ארץ ישראל.

מלחמת עולם השנייה הגיע לסיומה. האסון של עם ישראל בכל התפוצות היה כבד. נשארו שרידים יחידים ממשפחות שלמות וגדולות שעברו סבל, רעב ועבודות כפִיָיה והם חולים ומותשים. חיילים לוחמים, אשר שחררו את שארית הפליטה, עמלו קשה כדי להחזיר לשרידים אלה רוח-חיים, כוח ובריאות כדי לשרוד.

הערבים לא הסכימו לפשרה של חלוקת ארץ ישראל מערבית מהירדן לשתי מדינות ואילו היהודים קיבלו את החלוקה והקימו את מדינת ישראל, היא יְהeדֵאֳה הקדומה שהרומאים מחקו אותה מהמפה. אך הרומאים לא הצליחו למחוק את נחישותו של עם היהודי מלהתקיים! עם ישראל חי וקיים וחזר למכורתו העתיקה!

לא כך הפלישתים. רוב השבטים הקדומים מלפני אלפיים שנה הוכחדו או התמזגו בעמים ששלטו באזור ופסקו להיות שבט או עם. רק השם נשמר על אדמת חבל ארץ זו.

בהתאם לחלוקה עליה הוחלט באומות המאוחדות בנובמבר שנת 1947, ב-15 במאי 1948 קמה מדינה יהודית - היא מדינת ישראל! היהודים קיבלו והסכימו להחלטת האו"ם והצהירו על הקמת מדינת ישראל, היא המדינה של כל היהודים, אליה יחזרו היהודים מהתפוצות למקום ממנו גורשו לפני אלפיים שנה.

הערבים לא הסכימו להחלטת האו"ם ותקפו את היהודים ואת המדינה החדשה מתוך השטחים של כל המדינות הערביות הגובלות מסביבה.

הופעל טרור פנימי על התחבורה, מצור על ירושלים, עכו ונהריה וכל הערים המעורבות בהן גרו יהודים וערבים.

הודות לגבורתם של החלוצים בארץ ונחישותם של צעירי שארית הפליטה מהאסון באירופה, אשר עמדו והגנו על המדינה בהיווסדה והחלו מיד לבצר ולבנות מדינה עצמאית לעם היהודי, כשלו הערבים תחת ארגון גג "הליגה הערבית" מליישם את זממם ולגרש את היהודים.

הסכם הפסקת האש

הסכם הפסקת האש ציין את סיום מלחמת העצמאות שלנו וקבע את גבולות הגבול הירוק הוא הקו הירוק. (הערה: מפת גבולות שביתת הנשק משנת 1949 מסומנת בצבע ירוק. הסיבה היא שישראל עיבדה את כל האדמות והפכה אותן עד הגבול לשטח ירוק).

הסכם "רודוס" להפסקת האש, נחתם בשנת 1949 בין מצרים, סוריה, לבנון וירדן לבין ישראל .

הסכם זה לא כובד והלחימה בגבולות ישראל נמשכה וכן נמשכו תקיפות פאדאיונים מעבר לגבול. הערבים לא הסכימו להיכנס למשא ומתן לשלום ולהכרה במדינת ישראל כמדינה שכנה.

ירדן, אשר כבשה חלק מהשטחים בצד המערבי של הירדן עד ירושלים (כולל ירושלים העתיקה), לא יסדה מדינה פלסטינאית, אלא רק סיפחה לממלכתה חלקים אלו. וגם מצרים, שרצועת עזה (החלק הדרומי של ישראל בימי הסכם הפסקת האש עד 1967), הייתה תחת שלטונה, לא יסדה מדינה פלשתינאית.

כלומר: מדינת מצרים וממלכת ירדן לא יסדו בשטח שכבשו את מדינת פלסטין מכיוון שלא היה קיים עם כזה בשם העם הפלסטינאי!

מלחמת ששת הימים 1967

שלוש המדינות השכנות, איתן היה לישראל הסכם שביתת נשק רעוע לא ישבו בשקט אלא פעלו והתכוננו למלחמה הבאה. מצרים וסוריה קיבלו נשק ותחמושת (כולל טנקים ומטוסים חדשים) במחיר זול מברית המועצות של רוסיה וירדן הצטיידה בנשק חדיש מארצות הברית.

השליט של מצרים, נאצר, ארגן איחוד צבאות של מדינות ערב שכללו את סוריה וירדן ובראשם המפקד העליון, המטכ"ל המצרי. כמויות הנשק ואימון הצבאות על ידי קצינים רוסיים, נסך בהם ביטחון שהפעם יצליחו לגבור עלינו ו"לזרוק אותנו לים". ישראל פנתה למדינות העולם, כולל למדינות שנחשבו ידידותיות לה, וביקשה את התערבותן, אך המצרים קירבו את צבאם עם הטנקים ממדבר סיני, שהיה אסור למעבר לפי הסכם שביתת הנשק ובקול תרועה בישרו לעם הערבי שמטרתם להשמיד את ישראל. הסורים הצטרפו והפגיזו מרמת הגולן את הקיבוצים למרגלות הרמה.

ביום השלישי למלחמת ששת הימים, לפני  בעוד הירדנים מפגיזים את ירושלים ולפני חדירת כוחות צה"ל לכבישת ירושלים המזרחית, הציע ראש ממשלת ישראל לוי אשכול למלך עבדללה, הפסקת אש. עבדללה סירב. אם עבדללה היה מפסיק את הלוחמה לא היינו כובשים את יהודה ושומרון!

חברי האיחוד הערבי היו כל כך בטוחים שיביאו קץ למדינת ישראל, אך הם התקיפו ואנחנו, שהתגוננו, עברנו מהר להתקפה ויכולנו להם!

את החזית המסוכנת והקשה ביותר מול המצרים הכרענו בשלושה ימים. השמדנו את הטנקים והגענו עד לתעלת סואץ. המבצע כולו לקח שישה ימים, כדי להוכיח לשכנים הערבים שארץ ישראל, היא ארץ מורשתנו ולא יכריעו אותה יותר עמים אחרים!

למרות ניצחוננו המוחלט במלחמת ששת הימים בכל החזיתות, יצאנו בקריאה לשלום ונעננו בשלילה. האווירה כולה לאחר הניצחון - העיתונים, דברי שרי הממשלה, הדיבורים בתוך העם - כולם קראו: "אנו מוכנים להחזיר את כל מה שנכבש תמורת שלום". קראנו לדיון על הכרה בנו כמדינה ועל הפסקת האיומים למלחמות נוספות. לאחר שנים גם התגלה, כי התקבלה החלטה סודית של ממשלת ישראל על נסיגה מכל השטחים שנכבשו עד עתה תמורת שלום!

אך מהצד השני, מן המדינות הערביות, באה רק תשובה שלילית – לא!

שלושה הלאוים של ועידת חרטום

למרות המפלה של צבאות ערב במלחמת ששת הימים, עמי ערב וארגון הליגה הערבית לא הגיעו להכרה שארץ ישראל והיהודים, שחידשו את ממלכתם ועצמאותם, זכאים מכוח היסטורי למדינה שלהם. אך עתה, אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, הוכחנו שגם מכוח צבאי אנו זכאים לשטח היסטורי זה ולא ניתן לגרשינו שנית.

הערבים החליטו על שלושה לאוים בוועידת "חרטום" שהתכנסה:

1.     לא לניהול משא ומתן

2.     לא להכרת ישראל כמדינה

3.     לא לשלום עם ישראל

מלחמת יום כיפור 1973 - המבחן הקשה של ערב יום כיפור

המצרים והסורים הצליחו להטעות אותנו ואת המודיעין שלנו וגרמו לנו לחשוב שהם עורכים תרגיל צבאי בלבד, כאשר בעצם הם תקפו אותנו בפתאומיות בזמן שכוחותינו לא היו מוכנים. בערב יום כיפור 1973, הם פרצו דרך החזיתות הלא מוגנות שלנו. חיילנו הסדירים ספגו אבדות כבדות  ובימי מבחן קשים אלו, עד להתגייסות כוחות המילואים, הרבה הרוגים נפלו.

המצרים והסורים כבר חגגו את ניצחונם . ירדן הפעם לא הצטרפה ולא תקפה. לנו, לקח זמן עד לגיוס הכוחות. אזרחים יצאו מתוך בתי כנסת בצום יום-כיפור ומיהרו להתגייס להגנת המולדת. להתניע את טנקים והמשאיות עם התחמושת ולסתום את הפרצות שחדרו דרכם המצרים ליד תעלת סואץ. באותו זמן הסורים התקדמו מרמת הגולן לעבר טבריה - מבחן קשה ביותר לעם כה קטן, הטרוד בבניין הבית החדש בארץ אבותיו.

מלחמת יום כיפור היה מבחן אשר בו הוכחנו לאויבים שלנו - הערבים השכנים והאנטישמיים האירופאיים, את יכולת העמידה, הלחימה וההקרבה שלנו למען חירותנו ועתידנו הלאומי. על אף מחיר הנופלים הכבד, שנהרגו על הגנת המולדת, ניצחנו גם במלחמה זאת.