20 לינואר 1958

עוזר המאמן, ג'ימי מרפי לא יטוס לבלגראד עם שאר שחקני מנצ'סטר יונייטד בחודש הבא משום שלוולשי יש משחק במוקדמות הגביע העולמי בקארדיף.

מרפי שהיה מאמן נבחרת וויילס ינהל את המשחק נגד לא אחרת מאשר נבחרת ישראל ביום שלישי ב-4 לפברואר. יונייטד מובילה 2 - 1 מהמשחק הראשון ונוסעת לרבע הגמר בבלגראד נגד הכוכב האדום.

28 לינואר 1958

מנצ'סטר יונייטד מכריזה שהקבוצה תשכור מטוס פרטי לטיול באירופה כדי לפגוש את הכוכב האדום בלגראד.

בדצמבר הקודם, יונייטד טסה באמצע השבוע לצ'כוסלובקיה למשחק הגומלים נגד דוקלה פראג אבל טיסת החזרה התעכבה עקב ערפל והקבוצה הייתה חייבת להשאר באמסטרדם, לבסוף הקבוצה הגיע במרחק של שעות בודדות למשחק הליגה מול בירמינגהאם סיטי. השחקנים העייפים שהגיעו בקושי בזמן הצליחו להוציא תיקו.

במטרה למנוע זאת בעתיד ולחזור כמו שצריך ממשחקים באמצע השבוע כמו מול וולבס במקרה זה, הנהלת היונייטד חתמה על עסקה להשכרת מטוב פרטי שייקח אותה 2000 מייל למזרח אירופה. למרות שהמטוס תלוי ברחמי מזג האוויר, לפחות הקבוצה תוכל לנחות בזמן ולעמוד בזמנים.

המטוס כלל 47 מקומות ישיבה וסופק על ידי British European Airways (BEA).

אימון לקראת המשחק

3 לפברואר 1958

מנצ'סטר יונייטד בבעיית פציעות כאשר הקפטן והמגן הימני רוג'ר בירן פצוע לקראת המשחק מול הכוכב האדום בלגראד ביוגוסלביה.

בירן סבל ממתיחה קלה ברגלו לאחר המשחק הגדול בו יונייטד ניצחה בליגה 5 - 4 בהייבורי ביום שבת. למרות שטב לבלגראד עם שאר הקבוצה, הוא לא היה יכול לשחק.

המחליף שלו באותה עמדה היה ג'אוף בנט שטס עם הקבוצה. בינתיים, החלוץ קולין וובסטר לא טס בכלל עם הקבוצה עקב מחלת השפעת ונשאר במנצ'סטר.

5 לפברואר 1958 - שעה 22:48

מנצ'סטר יונייטד עולה לחצי הגמר לאחר תיקו דרמטי 3 - 3 עם הכוכב האדום בלגראד ועולה עקב 5 - 4 בסיכום הכללי.

6 לפברואר 1958 - שעה 08:07

מחאה ביוגוסלביה על השיפוט במשחק.

שחקני היונייטד לא היו מרוצים מהשיפוט ורוג'ר בירן אמר: "פשוט הפסקנו לתאקל."

היוגוסלבים דווקא היו ג'נטלמנים בכל העניין והקשר האחורי, מיטיץ' אמר: "מנצ'סטר יונייטד היא קבוצה מצוינת ולדעתי הקבוצה הטובה היא זו שעלתה שלב."

השוער שלהם אישר: "לא היה לנו מזל. הם היו טובים יותר ומגיע להם לעלות."

מנג'ר היונייטד, מאט באזבי אמר: "היינו בהלם מהמשחק והכושר של הכוכב האדום במחצית השנייה. שמחנו לשמוע את שריקת הסיום."

6 לפברואר 1958 - שעה 10:21

למרות מאמצי הקבוצה, מנצ'סטר יונייטד עדיין עומדת במירוץ נגד הזמן ומזג האוויר כדי לחזור לאנגליה לקראת המשחק ביום שבת מול וולבס.

למרות שמזג האוויר השתפר בבלגראד, הדיווחים מצביעים על כך שתהיה בעיה מבחינת מזג האוויר במינכן, שם המטוס אמור לתדלק.

אתם כבר מבינים מה קרה פה.

האנשים שהיו על המטוס כאשר הוא נחת על אדמה גרמנית היו במצב רגוע מאוד, שיחקו קלפים, דיברו על החדשות האחרונות, קראו את כל הספרים וכתבי העת שהיו מסביב והעבירו את הזמן בצורה הטובה ביותר שיכלו. באוויר היה המתח הרגיל של עצבים והתכוננות של לפני טיסה (בכל זאת, 1958...) אלא שהמשחקים ושאר העיסוקים אפילו הצליחו להחביא את כל הפחדים מהטיסה ואפילו לא עלה בהם הצורך להציץ החוצה לנוף המכוסה שלג. בסביבות 14:00 טיסה G-ALZU-AS57 הייתה מוכנה כבר להמראה עם קפטן קנת' ריימנט שהיה סגן מפקד הטיסה על ההגאים. האיש האחראי- הטייס הראשי, קפטן ג'יימס ת'יין, היה זה שהטיס את המטוס לבלגרד ועכשיו הקולגה והחבר הטוב שלו - ריימנט, היה זה שאחראי לקחת את המטוס הביתה.

בשעה 14:31 נאמר למגדל הפיקוח כי "טיסה 609 זולו מתגלגלת בדרכה" וקפטן ת'יין תיאר מאוחר יותר את מה שקרה: "קן פתח את המצערות שהיה בינינו, כאשר הן היו פתוחות באופן מלא, אני טפחתי על ידו והוא קבע את מיקום המצערות כפתוח לחלוטין. קן העביר את ידו ואני קראתי 'מלוא העוצמה'. שמענו את המנועים פולטים צליל לא מוכר וראיתי את המחט על מד הלחץ עולה ויורדת. הרגשתי כאבים ביד בדיוק קן כשניסינו למשוך את המצערות חזרה ואז הוא פקד 'לנטוש המראה'. אני החזקתי את עמודת השליטה לחוצה לגמרי בזמן שקן לחץ על הבלמים". לאחר 40 שניות של ההמראה היינו חזרה במצב של עצירה מלאה, הגורם לבעיה היה עודף אנרגיה - בוסט סרג'ינג, תערובת עשירה מאוד של דלק כדי לגרום למנועים להאיץ מהר יותר - ואלו היו תקלות שהיו נפוצות למדי במטוסים של אליזבתי'אן, בזמן שהם דיברו על הבעייה החליט קפטן ריימנט לעשות נסיון שני להמראה והפעם פתיחת המצערות תיעשה בהדרגה, לפני שחרור הבלמים, ואז לעבור לכוח מלא. המברק ששלח דאנקן אדוארדס לבעלת הבית שלו במנצ'סטר עם הדיווח על האיחור בדיוק נשלח, אך מסתבר שרק בנסיון ההמראה השלישי שהתברר כפטאלי המברק אכן עבר, המברק הועבר רק לאחר שהמטוס כבר התרסק.

תמונתם האחרונה של הנרי רוז וטומי טיילור

בשעה 14:34 ניתנה הרשות להמריא בפעם השנייה ע"י מגדל הפיקוח, ובפעם השנייה ברציפות המטוס הגיע לעצירה מלאה. בזמן ההמתנה והתדלוק החוזר של המטוס, הנוסעים הוחזרו ללובי לשתות קפה. עכשיו, לאחר שני הנסיונות הכושלים להמראה, החבורה הייתה בלובי והחל לרדת שלג די כבד. הבלם ביל פולקס נזכר: "במשל רוב הטיסה מבלגרד למינכן שיחקנו קלפים, והדבר שהכי היה זכור לי הוא שהתלוננו על קור כשהעבירו אותנו מהמטוס ללובי. היה לנו נסיון המראה אחד שכשל ובכלל לא עזבנו את הקרקע, ואני מניח שחלק מהשחקנים טיפה החלו לחשוש ולמרות הנסיון השני שגם כשל, היינו די שקטים ועברנו להמתין בלובי".

חלק מהשחקנים הרגישו כנראה שהם לא יגיעו הביתה באותו יום, דאנקן אדוארדס שלח מברק לבעלת הבית שלו במנצ'סטר - 'כל הטיסות בוטלו, חוזר מחר הביתה', המברק הגיע ליעדו רק בסביבות השעה 17:00. ביל פולקס נזכר איך כעבור רבע שעה של המתנה הנוסעים התבקשו לעלות שוב למטוס, אבל תוך חמש דקות כולם כבר היו בפנים. "אלף קלארק מעיתון הערב במנצ'סטר צלצל למשרד שלו ונאלצנו להמתין לו עד שיגיע, חזרנו לכיסאות שלנו אבל הפעם מסיבה לא ברורה- אף אחד לא שיחק קלפים, הכנסתי את החפיסה לכיס המעיל, נשענתי אחורה והמתנתי להמראה. ישבתי בערך באמצע המטוס בצידו הימני ליד החלון, שחקן הקלפים הכי טוב שלנו - קן מורגנס, היה לימיני ומולנו ישבו דיוויד פג ואלברט סקנלון, מאז באזבי ומאט וואלי ישבו ביחד במושב מאחורינו ואני זוכר שמארק ג'ונס, טומי טיילור, דאנקן אדוארדס ואנדי קולמן ישבו כולם מאחורה. דיוויד פג קם ועבר לחלק האחורי של המטוס בטענה שהוא לא מרגיש שלם עם המקום שניתן לו ועבר לשבת עם שאר החבורה בחלק האחורי של המטוס. ראיתי גם את פרנק סוויפט עובר לשם- גם הוא הרגיש לא בנוח לאחר הטענה שפג העלה והרגיש שהחלק האחורי הוא הכי בטוח. הייתה עוד חבורת שחקנים נפרדת בצד השני של המטוס- ריי ווד, וג'קי בלאנצ'פלאואר ישבו ביחד בעוד שרוג'ר ביירן, בילי ווילן ודניס ויולט ישבו על הכיסאות הנותרים עם כסא אחד שמפריד ביניהם".

ה-7 לפברואר, התמונות נחשפות

בתא הטייס, קפטן ת'יין וקפטן ריימנט דנו על הבעיה שהייתה להם יחד עם טכנאי הצוות וויליאם בלק שאמר להם שהבעיה שהייתה להם היא נפוצה בנמלי תעופה כמו במינכן מפאת הגובה הרב מפני הים. בשעה 15:03 טיסה 609 זולו הייתה בדרכה להמראה בפעם השלישית וקפטן ת'יין תיאר את הרגעים הבאים: "אמרתי לקן שאם הבוסט ייכנס לפעולה שוב, אני אחזיק את המצערות. קן פתח אותם ל-28 אינץ' כשהבלמים פעלו עדיין, שני המנועים היו יציבים אז הוא שחרר את הבלמים והחלנו לזוז קדימה. הוא המשיך לפתוח את המצערות ואני עקבתי אחריהן עם ידי השמאלית עד שהם היו פתוחות לרווחה, טפחתי על ידו והוא הזיז אותה, הוא הכריז 'מצערת מלאה' ואני בדקתי בחוגות וחזרתי אחריו 'מצערת מלאה' ". קפטן ת'יין שוב שם לב שהיה סימן לכך שהבוסט הופעל שוב ואמר זאת ל'פטן ריימנט בצעקות על מנת להתגבר על רעש המנועים שהיה חזק מנשוא, הבוסט הופסק ונשלט על ידי הטייסים והמצערת שוב נפתחה לאט עד פתיחה מלאה. "הצצתי במחוון מהירות האוויר וראיתי שהוא עומד על 105 קשר ומהבהב, כשהוא הגיע ל-117 קשר קראתי בקול 'V1' (מהירות מספר 1, הנקודה על מסלול ההמראה שממנה מסוכן לנטוש המראה) לפתע מחט המהירות ירדה ל 112 קשר ואז חזרה ל-105 קשר, קן צעק 'אלוהים ישמור, אנחנו לא נצליח!' ואני הרמתי את הראש מהמכשירים רק על מנת לראות שמולנו יש הרבה שלג ובית עם עץ בהמשך נתיב ההמראה".

בתוך תא הנוסעים, ביל פולקס הרגיש שמשהו היה לא כשורה: "היו המון רסיסים שעפו מחוץ לחלון והיה רעש נוראי, כמו זה שמכונית עוזבת כביש חלק ועוברת לנסוע על כביש עפר". האליזבת'ן עזבה את מסלול ההמראה, עברה דרך גדר וחצתה גם כביש צדדי לפני שהכנף השמאלית פגעה בבית. הכנף וחלק מהזנב נקרעו במקום והבית עלה מיד באש, תא הטייס פגע בעץ ובצידו הימני של המטוס שבו היה תא הפיוזים פגע המטוס במשאית עם צמיגים ודלק, מה שגרם לעוד דליקה.
ביל פולקס נמעך בכיסאו לאחר שבדיוק הידק את חגורת הבטיחות, הוא נזכר מאוחר יותר בפיצוץ הנוראי- זאת לאחר שהיה חסר הכרה לכמה רגעים, וראה חור במטוס נפער אל מולו: "החלק האחורי של המטוס פשוט נעלם, יצאתי מהמטוס במהירות האפשרית ופשוט לא הפסקתי לרוץ. לאחר מכן הסתובבתי והבנתי שהמטוס לא הולך להתפוצץ וחזרתי חזרה. ממרחק יכלתי לראות שהחלק האחורי של המטוס עולה בלהבות ובזמן הריצה שלי ראיתי גופות מוטלות מסביב. רוג'ר ביירן היה עדיין קשור במקום מושבו, בובי צ'רלטון שכב ללא תזוזה בכסא אחר, ודניס ויולט לידו. לפתע, הארי גרג הופיע מולי וניסינו לראות מה אנו יכולים לעשות על מנת לעזור".

הטלגרם אותו שלח דאנקן אדוארדס לחברה שלו ובה הוא מספר לה על העיקוב

שני השחקנים עזרו לפצועים, מאט באזבי שהיה פצוע קשה, נלקח מהמקום על גבי אלונקה, בובי צ'רלטון הגיע לגרג ופולקס שעזרו לו לעלות לרכב חילוץ והושיבו אותו במושבים הקדמיים ליד דניס ויולט. הם נלקחו לבית החולים רצ'ט דאיסר במינכן ורק יום לאחר מכן הם גילו את האסון האמיתי שקרה בהתרסקות,ביל פולקס והארי גרג נזכרים:
"הלכנו וראינו את מאט באזבי באוהל חמצן ודאנקן אדוארדס לידו שנראה מאוד פצוע. בובי צ'רלטון סבל מפגיעות בראש,ג'קי ברנצ'פלאואר סבל משבר בידו שנחבש ע"י הארי גרג בשלג בלילה לפני כן.אלברט סקנלון שכב במיטתו עם עיניים סגורות וסבל משבר בגולגולת ודניס ויולט לידו סבל מפגיעות ראש ופציעות פנים.פניו של ריי ווד נחתכו לבלי היכר וסבל גם מזעזוע מח וקן מורגנס יחד עם ג'וני ברי שכבו במיטותיהם בשקט,דיברתי עם האחות שהיתה אחראית והיא אמרה לי שלדאנקן יש סיכוי הרבה יותר טוב לחזור לתפקד במהרה מאשר הסיכוי של ג'וני".

בובי צ'רלטון שהיה בן 20 באותם ימים לא מש ממיטתו של השוער ריי ווד בבית החולים למרות פציעותיו שלו,צ'רלטון כן חזר לשחק בסיבוב השישי של גביע ההתאחדות שנגמר בתיקו בראשון במרץ 1958 אבל השוער ווד איבד את מקומו בהרכב להארי גרג בשבועות שלאחר מכן עקב פציעתו.
"נתקלנו בפרנק טיילור באחת מהמיטות,הוא היה העיתונאי היחיד באזור והוא שאל אותנו אם נרצה לצאת לשתות בירה.כמונו,הוא לא ידע את ההשלכות של מה שקרה בצהריים של היום שקדם לכך,עמדנו לצאת כבר מבית החולים ואני שאלתי אחות לאן צריך ללכת כדי לראות את שאר הבחורים, היא נראתה מאוד מבולבלת לכן שאלתי אותה שוב איפה שאר הניצולים."אחרים? אין עוד אחרים,זה כל מי ששרד". רק אז,ממש באותו רגע נפלה עלינו ההבנה של מה בדיוק קרה באסון מינכן-תינוקות באזבי היו ללא היו.

בובי צ'רלטון בבית החולים

רוג'ר ביירן,ג'ף בנט,מרק ג'ונס,דייויד פג,ליאם וילם,אדי קולמן וטומי טיילור נהרגו במקום,מזכיר המועדון וולטר קריקמר גם נהרג יחד עם מאמן הקבוצה הראשונה טום קארי והמאמן ברט וואלי. דאנקן אדוארדס וג'וני ברי נפצעו אנושות ונלחמו על חייהם,ומאט באזבי סבל מפגיעות רבות והיה היחיד מצוות ההנהלה ששרד את ההתרסקות.
שמונה מתוך תשעת כתבי הספורט שהיו על המטוס גם איבדו את חייהם:אלף קלארק,דון דייויס,ג'ורג' פולווס,טום ג'קסון, ארצ'י לדברוק,הנרי רוז,אריק תומפסון והענק החביב פרנק סוויפט. אחד מבין שלושת אניש צוות האויר גם נהרג יחד עם עוד שני נוסעים:סוכן הנסיעות שאירגן את הטיסה ואוהד שטס עם הקבוצה לראות את המשחק. תשעה שחקנים שרדו אבל שניים מתוכם-ג'וני ברי וג'קי ברנצ'פלאואר(אחיו הצעיר של דני ששיחק בטוטנהאם)לא חזרו לשחק יותר.

שני צלמים,אישתו של סוכן הנסיעות,ושני נוסעים יוגוסלבים,אחת מהם עם תינוק שרדו וכמו כן גם פרנק טיילור.בצהרי אותו שיום של ההתרסקות 21 אנשים נהרגו,18 שרדו,ומתוכם ארבעה היו קרובים מאוד למוות.
מתוך אותם ארבעה:דאנקן אדוארדס,מאט באזבי,ג'וני בארי,וקפטן הטיסה קנת' ריימנט,רק שניים שרדו כשלושה שבועות אחרי ההתרסקות שהיתה ידועה בפי כולם בשם הפשוט"מינכן" ,דאנקן אדוארדס וקנת' ריימנט הפסידו בקרב על חייהם.

"אני מקווה שהרצועה הזאת לא תיקרע" אמר אחד הנוסעים כהלצה כשהמנועים של המטוס נדלקו בפעם הראשונה על מסלול ההמראה,אם הבדיחה לא היתה נאמרת בציניות רבה כ"כ זה לא היה מובן.
המטוס שהביא את תינוקות באזבי המפורסמים ממנצ'סטר בדרכם הביתה מעוד נצחון עשה כבר שתי נסיונות כושלים להמראה בגלל בעיה טכנית במנועים. בינתיים,האוירה המצוינת של כוכבי הכדורגל הצעירים היתה סגרירית משהו עקב התקלה במטוס בזמן שזה ניסה לעשות את ההמראה השלישית שלו ע"י קן ריימנט על ההגאים.
השעה הייתה 15:03... מים רבים ניתזו מגלגלי המטוס שניסה להמריא ולתפוס מהירות על כל 47 נוסעיו, אבל במהלך מרוצתו על מסלול הטיסה, לפחות אדם אחד על המטוס הרגיש שמשהו לא פועל כשורה. כתב הספורט פרנק טיילור, שסיקר את העלייה לתהילה של הכוכבים המרהיבים ממנצ'סטר ידע זאת בתוכו: "ליבי קפא כשראיתי את הגדר ההיקפית של נמל התעופה מתקרבת לעברנו, שם ידעתי, ברגע מהיר של הבנה, שאין שום סיכוי שנצליח להמריא", זו גם הייתה התחושה של צוות הטיסה שהיה בתא הטייס.

קפטן ריימנט משך לאחור את ידית ההגבהה על מנת להרים את הגלגל הקדמי מהקרקע אבל המכוונים הראו אחרת, מד המהירות שעמד על 100 קשר רק המשיך לרדת, קפטן הטיסה ג'יימס ת'יין, בן 36 דאז, ישב לידו ובצורה פנאטית ניסה למשוך את ידיות ההאצה בתקווה לגרום למאמץ יתר של המנועים, אבל אלו כבר פעלו במלוא הכוח. "אלוהים ישמור" הוא צרח על מסלול ההמראה כשראה את סופו מתקרב אליהם והמטוס לא נותן שום סימן של המראה "אנחנו לא הולכים להצליח!"
רגעים לאחר מכן, הוכחה טענתו כנכונה- המטוס עף להמשך המסלול, מתרסק לתוך הגדר ההיקפית של נמל התעופה וקיפץ ללא שליטה לאורך יותר מ-150 מטרים על קרקע בוצית ושלגית. השעה הייתה 15:04.

המטוס חצה כביש קטן, והתנגש לתוך בית מבודד בקצה העיירה קירחטודרינג שנמצאת ממש מחוץ לשדה התעופה. עוצמת הפגיעה תלשה את הכנף השמאלית ואת רוב הזנב של המטוס בעוד הבית החל להתלקח מעוצמת הפגיעה. מסתחרר ללא שליטה, המשיך המטוס בהחלקתו על השלג והתנגש בחלק חיצוני של מבנה אחר, כעת כל הזנב כבר התנתק מגוף המטוס ונוסעים החלו להישפך החוצה בעל כורחם. בסופו של דבר המטוס נעצר, ויחד איתו נעצרו רעשי הריסוק וההרס, ולפתע נוצר שקט מוחלט, כשרק הרוח שנושבת על השדות הקפואים נותנת את הטון.
זה היה כמו טקס אשכבה מיידי, ומאוד במקום- רק תוך 54 שניות, תינוקות באזבי הבלתי מנוצחים, אלופי הליגה שנתיים ברציפות, היו לחלום שנגמר.

עם גופו המרוסק לחלקים, המטוס היה לאנדרטה דוממת לתאונה. הפצועים וההרוגים היו שרועים על השלג בין ההריסות, דמם מכתים את השלג הצחור. חלקם בכו מכאב, האחרים שכבו כמו בובות שבורות ולא עשו שום צליל.
השוער הארי גרג היה מהראשונים לצאת מההריסות, ללא נעליו ועם אף מדמם: "לא יכלתי להבין איפה לעזאזל הייתי, באותם ימים הייתי אדם מאוד דתי, והכל היה כל כך שחור שהייתי בטוח בכל ליבי שאני כבר מת. בסופו של דבר יכלתי להרגיש דם זורם לי על הפנים וחשבתי 'אלוהים אדירים, אני לא באמת מת', מעליי יכלתי לראות רק אש ומשהו שהיה נראה כמו אור יום, החלתי לזחול לכיוון האור, והדבר הראשון שראיתי ברגע שהוצאתי את ראשי דרך החור הוא את המאמן שלנו, ברט וואלי, שוכב מת בשלג. הייתי בטוח שאני היחיד ששרד ואז שמעתי קול בכי של תינוק בוקע מהמטוס".

התינוקת שהארי שמע הייתה וסנה לוקיץ' בת ה-22 חודשים, ביתו של איש הקשר של הקבוצה בלונדון, היא ואימה הורשו לתפוס טרמפ על המטוס עד עצירת הביניים שהייתה אמורה להיות בלונדון. למרות הלהבות שנישאו לגבהים אדירים של 15 מטר ויותר, האירי הענק קפץ לתוך המטוס השבור כדי לשאת אותה למקום בטוח. הניצולים חולצו תחת בלבול כבד, רבים מהם על ידיהם וברכיהם, בשלג ובבוץ. כששם לב קפטן ת'יין שגרג נמצא קרוב בצורה מסוכנת למטוס, הוא רץ אליו עם מטף ביד וצרח "רוץ טיפש, זה עומד להתפוצץ!", אבל גרג התעלם ממנו לחלוטין, זאת על מנת לחלץ את אימה של התינוקת. מאט באזבי היה קרוב מאוד ללהבות אך עדיין בין החיים, זה היה אותו האיש שטקטיקת טיפוח הצעירים ייצרה את תינוקות באבזי ואת האגדה, הסקוטי בעל הקול הרך ריכז יחדיו את שחקני הכדורגל הכי טובים שיכל למצוא בעודם בבתי הספר, וטיפח אותם עם כשרונות מדהימים, הקצפת של הדור צמחה בקבוצה דאז, וכבר דורגו כקבוצה הטובה בעולם ובכך גם יועדו לגדולה לעוד שנים רבות. התדלוק במינכן הייתה העצירה האחרונה לפני אנגליה, לאחר שחזרו ממסע מצויין ומשחק בבלגרד שבו סיימו בתיקו 3-3 מול הכוכב האדום ביום שקדם לתאונה, וזכו בלעלות לחצי גמר ליגת האלופות.

באזבי, שהיה חצי מחוסר הכרה ומכוסה בדם, ישב בשלג המקפיא, מחזיק את חזהו שדאב מכאבים ורגליו היו פרושות מולו, אחת מהם מסובבת באופן שאין מקום לספק בחומרת פציעתה. מסביבו, שאריות קבוצתו, שאריות חלומו והדרך שניסה לפתח, מתים, פצועים וחסרי אונים.

ג'קי בראנצ'פלאואר, שחקן אירי שהיה גם בנבחרת ואחיו הקטן של דני מטוטנהאם, בכה בעודו שרוע על השלג, ידו הימנית יצאה ממקומה דרך הבשר בצורה גרוטסקית מעל המרפק, סנטימטרים ממנו, הייתה גופתו של הקפטן והמגן השמאלי רוג'ר ביירן, מת ללא שריטה על פניו או בגופו, הארי גרג שיחרר את עניבתו וחבש את ג'קי בצורה הטובה ביותר שיכל. עוד ניצול, הבלם הקשוח ביל פולקס עמד לידם וניסה לעזור ולהסביר לגרג כיצד לחבוש את ג'קי, אבל היה נראה כאילו גרג בכלל לא שמע אותו. דוקטור שהגיע כחלק מצוות החילוץ ניסה לעזור לג'קי אבל שלושה פיצוצים רצופים מכיוון המטוס העיפו את הרופא מעל רגליו.

כשהמטוס התרסק, פולקס ישב ליד החלון בערך באמצע המטוס עם גבו לתא הטייס, הוא היה עסוק במשחק קלפים סוער עם דייוויד פג, אלברט סקנלון, וקן מורגנס, אבל ממש לפני ההמראה פג הכריז שהוא מרגיש לא בטוח במקום בו ישב והחליף את מקומו בכסא בסוף המטוס, החלטה שהתבררה כגורלית.

ביל פולקס יכל לראות את השלג והרפש שעף באוויר בזמן שהמטוס האיץ, לפתע היה פיצוץ אדיר והדבר היחיד שהוא זכר זה שהוא בהה באוויר בגלל שכל החלק האחורי של המטוס פשוט נעלם. "שחררתי את חגורת הבטיחות, יצאתי החוצה ורצתי הכי מהר שיכולתי, פשוט רצתי מסביב, והשלג נעשה רק עמוק יותר ויותר, אז נעצרתי והבטתי לאחור, יכלתי לראות רק את החלק של המטוס שנטשתי, מהמרחק הזה יכלתי לראות המטוס עולה באש יחד עם הדלק, כל מה שהיה ניתן לראות מבעד ללהבות היה סופו של הזנב... החלתי לרוץ בחזרה למטוס ואז ראיתי כבר את הגופות".
זה היה בדיוק אחרי השעה 15:00 בפברואר 1958 שבית החולים במינכן קיבל את ההודעה על ההתרסקות מנמל התעופה והחל להיערך בהתאם למצב חירום. צי של אמבולנסים עט על איזור ההתרסקות, שבו ניצולים כמו צ'רלטון ודניס ויולט עדיין ישבו המומים בין ההריסות כשנאלצו להתמודד עם המציאות הזוועתית של לראות את חבריהם לקבוצה מתים אל מול עיניהם.

בבית החולים, פרופסר ורנה תייסינגר נתן עדיפות ראשונה לפצועים שהיה סיכוי גדול יותר להצילם, וחדרים צדדים הוסבו במהרה לחדרי ניתוח, "זה היה כמו להסתכל על מלחמה" אמר הפרופסור. בזמן שרכבי החילוץ שעטו לכיוון איזור ההתרסקות, הארי גרג עמד מנגד להריסות עם מבט תמוה של אדם שלא יכל להבין איך דבר כזה קרה לקבוצת הכדורגל הטובה באנגליה, "אני זוכר שעמדתי שם, על השלג הבוגדני והקר שהיה על מסלול ההמראה, הרגשתי כל כך לבד וחסר אונים, נאנחתי לעצמי בצער 'הכל נגמר, הכל אבד'".

אנגליה הייתה המומה מהידיעות שהגיעו ממינכן, אבל בעידן הזה שבו התקשורת הייתה איטית יותר מהמוכר לנו, לקח לאוכלוסיה זמן הרבה יותר ארוך להבין את גודל הטרגדיה. ההודעות הראשונות לגבי התאונה היו שיש רק שלושה נספים, אבל ככל שנאסף יותר ויותר קהל אל מול האולד טראפורד, היה ברור לכולם שמניין ההורגים עוד יעלה.
עוזר המאמן, ג'ימי מרפי, שהיה אמור להיות במינכן, בדיוק חזר מקארדיף שבו אימן את הנבחרת הוולשית במשחק שהיה לה נגד נבחרת ישראל. "לא שמעתי לגבי התאונה, אני זוכר שנכנסתי למשרדי ושאלתי את המזכירה שלנו- אלמה ג'ורג', אם הכל בסדר ואז היא פרצה בבכי, הדבר היחיד שהיא אמרה היה 'המטוס התרסק', הד המלים האלה ירדוף אותי לעד".
גבוה מעל היציע הראשי באולד טראפורד (היציע הדרומי) הורד הדגל של הקבוצה לחצי התורן, ומרפי- יד ימינו של באזבי, עשה את המיטב שיכול היה על מנת להשאיר את אוהדי הקבוצה שהתאספו שם מעודכנים ככל שהיה ניתן. לא שהיה הרבה לספר, במינכן היו עסוקים עדיין בזיהוי גופות וספירת ניצולים. גי'מי מרפי הזמין את דרק וואליס כתב חדשות הספורט למשרדו לאחר שזיהה אותו בקהל היושב מחוץ לאצטדיון, "הם מתים" הוא אמר ללא שום ארשת פנים "אני יודע את זה, הם מתים, כולם מתים" ואז פרץ בבכי.

לא כולם מתו, אך תינוקות באבזי, נערי הזהב של הכדורגל הבריטי- פשוט נמחקו, שבע מהם קיפחו את חייהם- הקפטן והמגן השמאלי רוג'ר ביירן, החלוץ המובהק טומי טיילור, מארק ג'ונס מחוליית הקישור, הסקורר הנהדר והקשר השמאלי דייויד פג, המגן השמאלי של קבוצת המילואים ג'ף בנט, הקשר הימני אדי קולמן, והקשר האירי הבינלאומי בילי ווילן.
מתוך 44 אנשים על המטוס, 21 מתו כהרף עין, עם עוד שניים שמתו לאחר מכן מפצעיהם. בין ההרוגים היו שלושה מבכירי המועדון ומספר כתבי ספורט וביניהם השוער האגדי לשעבר של נבחרת אנגליה פרנק סוויפט. עשרה משחקני היונייטד שרדו, דאנקן אדוארדס, בובי צ'רלטון, הארי גרג, ביל פולקס, אלברט סקנלון, ג'קי בראנצ'פלאואר, דניס ויולט, ג'ון ברי, קן מורגנס וריי ווד.

מורגנס, שהיה הצעיר מבין התינוקות (בן 18 בזמנו) חולץ רק שעתיים לאחר ההתרסקות לאחר שאבדה כל תקווה למצוא עוד ניצולים מהתאונה. כתב שהיה באיזור ראה משהו זז בין חלקי שלד המטוס והתברר שזה היה מורגנס הצעיר, אמנם חסר הכרה אבל עדיין בחיים.
רבים מבין השורדים נלחמו על חייהם, מאז באזבי דשדש בין חיים למוות באוהל חמצן עם פציעות חזה חמורות, ריאה מנוקבת כתוצאה מקריסת הצלעות פנימה, לרופאים לא היתה תקווה רבה להציל את חייו, וכבר נקראו לו זכויותיו האחרונות על ידי כומר רומאי קתולי. בעודו נלחם לשמור על הכרתו, הרגיש באזבי כי לבנו הקטן מאורביסטון, לנקשייר, קרה משהו נוראי, והרופאים והאחיות השקיעו מאמצים רבים על מנת לשכנע אותו שלא.

הייתה דאגה גדולה לגבי דאנקן אדוארדס בן ה-21, הקשר ההתקפי המדהים שכבש בסערה את מגרשי הכדורגל לאחר שכישוריו עוצרי הנשימה צירפו אותו לקבוצה בגיל 16, ולנבחרת אנגליה כבר שנתיים לאחר מכן. הוא סבל מכמה וכמה עצמות שבורות אך הכליות שלו היו אלו שנפגעו הכי קשה, ונאלצו להטיס מכונת דיאליזה מאנגליה על מנת לטפל בו.
הקבוצה קיוותה לחזור לאנגליה אחרי ניצחון מזהיר, אך במקום זאת רבים מהם חזרו הביתה בארונות קבורה במטוס שנחת באנגליה ארבעה ימים לאחר ההתרסקות בלילה קר.

קהל שהוערך במאה אלף איש נעמד בשקט ברחובות החשוכים של מנצ'סטר כשהשיירה עם השחקנים הגיעה, רבים פרצו בבכי, ונשים רבות מיררו על ברכיהן בזמן מעבר השיירה. צעירים לבושים בגדים של היונייטד עם תג שחור עליהם יבבו בצידי הדרך בעודם מחזיקים תמונות של השחקנים האהובים עליהם.
רוב קורבנות ההתרסקות נקברו בעיירותיהן בימים שלאחר מכן, וביום שבת שלאחר התאונה, בכל מגרשי הכדורגל באנגליה עמדו דקה לזכר הנספים.

במינכן, דאנקן אדוארס עבר ניתוח בעוד הוריו וארוסתו תלו תקוותיהם ברופאים. פרופסור ג'ורג מארוור, מנהל בית החולים דיווח: "אתמול, כאשר היה דאנקן בהכרה חלקית, הוא עשה רושם כאילו דמיין את עצמו עדין משחק ואמר 'שער, שער'". אבל הנער שחתום על תואר הגאון של הכדורגל האנגלי לעולם ועד לעולם לא חזר לשחק, הוא מת כשבועיים לאחר ההתרסקות, זמן קצר לאחר מותו של טייס המשנה קן ריימנט. מניין ההרוגים הסופי עמד על 23 אנשים.
כולם ניסו להרחיק את החדשות הרעות ממאט באזבי ככל האפשר, אך שחקן הכדורגל לשעבר הדהים את כולם בהחלמתו ממצבו האנוש. הוא נזכר ברגע שהיה צלול מספיק על מנת לדבר עם אשתו:
"מה קרה?" שאל באזבי, והיא ענתה שלא קרה דבר. "אז החלתי לעבור על השמות של השחקנים שהיו במטוס, והיא לא אמרה דבר, אפילו לא הביטה בי, על כל שחקן שנפטר היא פשוט הנידה את ראשה ואני הבנתי שהוא מת, מת, מת, מת, מת, מת, מת, מת.

הרוס שבור ומרוסק מאובדן חברי הקבוצה שהוא טיפח לתהילהף באזבי נשבע לא לחזור שוב לכדורגל.
"טוב מאט, תרצה את עצמך" אמרה אישתו, "אך דע לך שחברי הקבוצה שמתו היו מעדיפים שכן תמשיך הלאה", ואכן זה מה ששכנע אותו להמשיך.
בהדרגתיות, מנצ'סטר יונייטד נבנתה מחדש, וחוזקה בעזרת שחקנים כגון ג'ורג' בסט ודניס לאו. מ 1965 עד 1967 היונייטד היו אלופי אנגליה וב 1968 ניצחו את בנפיקה 4-1 בוומבלי והיו לקבוצה האנגלית הראשונה שזוכה בגביע אירופה, בובי צ'רלטון הבקיע שני שערים וביל פולקס, ששרד איתו, היה גם בהרכב.
עשר שנים לאחר ההתרסקות, היגון של באזבי פחת במידת מה: "ברגע שראיתי את בובי מרים את גביע אירופה, זה... כלומר... זה השיב אותי לחושיי" הוא אמר, "זה הוריד במעט את הכאב והאשמה שקיננה בי על שהתעקשתי לשחק בגביע אירופי, ברמת הגביע היתה ההצדקה שלי לעצמי".

כמה אנשים נשבעו שהם ראו את מאט באבזי בוכה באותו יום, חלום שהוא חלם ומת ביחד עם תינוקות באזבי באותו יום בשלג של מינכן, הגיע לתומו סוף סוף.

לאחר אובדנם של כל כך הרבה שחקנים, המחליף של באזבי, ג'ימי מרפי הפך למאמן הקבוצה לשאר העונה. יונייטד התחרתה בליגה האנגלית, שם היו מועמדים לזכות באליפות שלישית ברציפות והתמודד גם בגביע האנגלי.

המשחק הראשון בליגה הפגיש אותם מול וולברהמפטון וונדררס ב-8 לפברואר. בסיבוב החמישי של הגביע האנגלי הם היו צריכים לשחק נגד שפילד וונסדיי, משחק שנדחה במספר ימים אך מכיוון שההתאחדות לא רצתה לאחר בהרבה את המשחק, הם דחו אותו ל-13 יום אחרי.

היו הרבה קבוצות מתחרות שיצרו קשר םע ג'ימי וביקשו לעזור לו. ליברפול ונוטינגהאם פורסט היו הראשונות. יונייטד הייתה כל כך נואשת שהחוק בגביע האנגלי שלא מאפשר לאותו שחן להשתתף באותו מפעל בשתי קבוצות שונות - בוטל.

החתמתו הראשונה של ג'ימי הייתה ארני טיילור מבלאקפול. הסכום היה 8000 פאונד לשחק בן 32.

המשחק הראשון לאחר האסון היה לעיני 60000 צופים באמצע החורף ביום רביעי. זה היה ערב מרגש ביותר. רוב האוהדים ענדו סרט שחור לצעיפים האדומים-לבנים שלהם (הרוב היה אדום).

תוכניית המשחק הייתה כמעט ריקה. בזמן כתיבת התוכניה, בלילה שלפני, אפילו ג'ימי לא ידע מי בדיוק ישחק. המועדון אמר לבית הדפוס, להדפיס 11 מלבנים, שם האוהדים יוכלו לרשום את השמות של עצמם. מעט מאוד עשו זאת.

כשקראו למנצ'סטר יונייטד לעלות למגרש, דממה שררה את האיצטדיון. אפילו בעת קריאת השמות, הקהל לא הגיב.

ואלה הם השחקנים שעלו למגרש עם הכרוז:

"In Goal.. Harry Gregg"

"At right back... Bill Foulkes"

מפה השמות קצת פחות מוכרים לקהל:

"At left full-back... Ian Greaves"

איאן היה שחקן רסרבס שעלה מהנוער בגיל 222 ועם פחות מ-20 הופעות ב-4 שנותיו. הוא החליף את הקפטן רוג'ר בירן. הוא אמר: "אני זוכר שחדר ההלבשה היה שקט מאוד. לא יכולתי להוציא את רוג'ר מהראש שלי, התלבשתי איפה שהוא ישב. לבשתי את החולצה שלו...

"At right-half... Freddie Goodwin"

רוני היה בן 21 שעלה מהנוער והצטרף לקבוצה ב-1951.

"At left-half... Stan Crowther"

זה היה חדשות לכל הקהל שהגיע משום שסטן הוחתם מאסטון וילה רק 75 דקות לפני שריקת הפתיחה. ג'ימי מרפי אמר:

"אריק יוטיון היה מנג'ר הוילה באותה תקופה והוא אמר לסטן שאנחנו מעוניינים בו. הוא לא רצה לעזוב את וילה אבל אריק שכנע אותו להגיע לאולד טראפורד לראות את המשחק מול שפילד וונסדי. בדרך הוא אמר לו שהוא חושב שהוא צריך לעזור לנו אבל סטן אמר לו שהוא לא הביא איתו שום חולצה. 'אל תדאג, יש לי את הנעליים שלך אצלי בתיק' אמר אריק. נפגשנו בחמש וחצי, שעה לפני שריקת הפתיחה והוא הוחתם.!"

"At outside right... Colin Webster"

קולין חתם ביונייטד ב-1952 וערך את הופעת הבכורה שלו בעונת 1953-54. הוא זכה באליפות ב-1956 ושיחק ב-15 משחקים אך לא הצליח להחליף את ג'וני ברי.

"At inside right.. Ernie Taylor"

ההחתמה החדשה מבלאקפול.

"At center forward... Alex Dawson"

אלכס היה רק בן 18 וזוהי רק הופעתו השישית בקבוצה.

"At Inside-left.... Mark Pearson"

מארק היה גם הוא רק בן 18 ושיחק בפעם הראשונה כשהיה בן 15 בקבוצת הנוער.

"At outside-left... Shay Brennan"

שיש היה מגן ימני ברסרבס ובגיל 20 הוא שיחק לראשונה בצד שמאל בקישור.

קבוצה זו שיחקה לזכרם של שבעת השחקנים שנהרגו בתאונה לפני 13 יום.

דאנקן אדוארדס נפטר רק יומיים לאחר מכן. הם עם המון תשוקה והקהל דחף אותם.

אלברט קווקסל שהצטרף מאוחר יותר ליונייטד אמר:

"אני לא חושב שמישהו שראה את המשחק הזה ישכח אותו. יונייטד הוציאו את כל הלב שלהם ולא משנה איך הם שיחקו, הם ניצחו אותנו. הם שיחקו עם המון תשובה. היינו משחקים לא עם 11 שחקנים אלא עם 60000 איש בקהל בנוסף.

יונייטד פתחה את המשחק עם שער בדקה ה-27 לאחר סדרת טעויות של בריאן רייאלס בשער וונסדיי. ביל פולקס בעט כדור מ-27 מטרים אך זה הלך למחוץ לשער אבל רייאלס הדף את הכדור לקרן. ברנן בעט את כדור הקרן אותו רייאלס לא הצליח לקלוט והכדור נכנס פנימה.

ברנן הוסיף עוד שער בדקה ה-60 לאחר שבעיטה של מארק פירסון נהדפה מרייאלס ועכשיו היונייטד מובילה 2 - 0.

5 דקות לסיום, אלכס דוסון הבקיע את השלישי.

הקהל נשאר באיצטדיון הרבה זמן לאחר שריקת הסיום. אף אחד לא התכוון לעזוב. אף אחד לא רצה להיות זה שיילך ראשון הבייתה.היה עצב בפני האוהדים מזכרון האסון. הקהלה היה עד לקבוצה החדשה אבל הם ידעו שלא יראו את הגיבורים שלהם שוב.

רבע גמר גביע האלופות,יום רביעי 5 פברואר 2009 @ 19:45; איצטדיון קרבנה זבזדה; 63578 צופים
Berbatov 22 Tevez 44 Vidic 60 Ronaldo 65, 73
הרכב פותח בירה טומיץ' זקוביץ' מיטיץ' ספאיק פופוביץ' בורוזן סקולארץ' טאסיץ' קוסטיץ' קוקיץ'		הרכב פותח גרג פולקס בירן קולמן ג'ונס אדוארד מורגנס צ'רלטון טיילור ויולט סקאנלון

מנצ'סטר יונייטד עלתה לחצי גבר גביע אירופה בפעם השנייה ברציפות למרות שספגה 4 שערים בשני משחקיה מול הכוכב האדום בלגראד.

בהייבורי ביום שבת, יונייטד ניצחה את המשחק בקלות במחצית הראשונה אבל למדה יפה מהלונדונים שלכל משחק יש מחצית שנייה.

יונייטד הגיעה למשחק זה לאחר ניצחון 2 - 1 במשחק הראשון ופתחה טוב את המשחק על המגרש הקשה עליו היו עוד פתיתי שלג. בתוך 2 דקות, יונייטד עולה ליתרון מריבאונד לאחר שהשוער, בירה, לא מצליח לקלוט את הכדור ודני ויולט.

זה היה יכול להיות 2 - 0 כבר לאחר 14 דקות אך קרן של מקרן של אלברט סקאנלון המגיעה לויולט ומשם לבובי צ'רלטון שלא שמצליח להבקיע אך השופט, קארל קייזר מאוסטריה פוסל את השער עקב נבדל.

זו לא הפעם הראשונה שהשופט שורק במשחק זה וגם לא האחרונה. למעשה, המחצית הראשונה כל הזמן הופסקה וחודשה עקב שריקות השופט מאינסוף פאולים נגד שחקני היונייטד שבאנגליה היו נחשבים לפאולים נורמליים. בכל מקרה, דאנקן אדוארדס קיבל צהוב על כך שהתלונן בפני השופט על פאולים אלה.

יונייטד הייתה הקבוצה הטובה יותר כשטומי טיילור מנהיג את הקבוצה בהתקפה והארי גרג בהגנה. לאחר כמה דקות, בובי צ'רלטון מבקיע עוד שער מרחוק שלבירה, השוער הטוב באירופה, אין סיכוי לעצור.

צ'רלטון לא סיים ו-2 דקות אחר כך, בעיטה חופשית של היונייטד מגיעה נהדפת על ידי הגנת הכוכב האדום אך צ'רלטו שמקבל את הכדור בועט ומעלה את היונייטד לתוצאה 3 - 0 ובכך מוביל את היונייטד ליתרון של 4 שערים בכללי.

בשלב זה, הכוכב האדום נראים גמורים, ובמיוחד הכוכב שלהם, סקולארץ'.

במלון לפני המשחק

לאחר פתיחה מדהימה, השחקנים ירדו לחדר ההלבשה ומאמן הכוכב האדום כנראה שהזכיר להם מה קרה ליונייטד רק בשבת האחרונה מול ארסנל והכוכב האדום עלו למחצית השנייה עם רוח קרב כאשר קוסיץ' מבקיע כבר תוך 2 דקות.

3 דקות אחר כך, סקולארץ' מסדר לקוסיץ' בעיטה שנהדפת רק על ידי המשקוף ו-5 דקות לאחר מכן מגיעה התקרית ששינתה את המשחק. ביל פולקס עושה עבירה על טאסיץ' ברחבה. למרות מחאותיו של פולקס, החלוץ מקבל בעיטת עונשין מ-11 מטר. טאסיץ' בועט את הכדור ולמרות שגרג מצליח לגעת בקצה אצבעותיו, הוא לא מצליח לעצור את הכדור ועכשיו היונייטד מובילה 3 - 2 ו-5 - 3 בסיכום הכללי.

הכוכב האדומים לוחצים וכל נגיעה שלהם בכדור מלווה בעידוד מהקהל בעוד כל נגיעה של היונייטד מלווה בשריקות. קוקיץ' היה צריך להבקיע כשמצא את עצמו לבד מול גרג שכבר נפל על הדשא אך איכשהו החמיץ את השער.

אפילו חלוצי היונייטד החלו לרדת להגנה וניסו לעלות רק דרך התקפות מתפרצות כאשר באחת מהן, קני מורגנס בועט את הכדור לקורה.

ההרכב הפותח

ככל שהזמן עובר, נראה כי היונייטד לא תספוג עוד במשחק זה אך גרג עושה טעות חמורה ונוגע בכדור מחוץ לרחבה ומעניק לכוכב האדום בעיטה חופשית. הבעיטה של קוסטיץ' נהדפת על ידי ויולט ומכניע את גרג.

יש רק 3 דקות על השעון אך יונייטד מצליחה לשמור על שער נקי ועולה לחצי הגמר. בדרך לחדר ההלבשה, האוהדים זרקו על השחקנים של היונייטד כדורי שלג.

יונייטד עכשיו צריכה לחכות נגד מי תשחק בחצי הגמר. הקבוצות שעוד הגיעו לשלב זה הן ואסס בודפשט מהונגריה, מילאן האיטלקית וריאן מדריד מספרד.

כתבה זו מתארת את כל הפרטים הקטנים של אירוע אסון מינכן.

תרגום הכתבה היה מדויק ככל הניתן ומפאת כבוד לסובבים את האירוע, בחרתי שלא לתרגם ציטוטים מסויימים ולרשום באנגלית את שמות האנשים ולא רק לתרגם את השמות לעברית.

רקע

ב-6 לפברואר, 1958 נרשמה טרגדיה בה נהרגו 7 שחקנים של מנצ'סטר יונייטד ועוד 14 אחרים הכוללים עיתונאים שטסו עם הקבוצה. התאונה קרתה בשדה התעופה ריאם במינכן, מערב גרמניה. זה היה אסון שזיעזע את העולם ושינה את הכותרות על כל הגלובוס. מטוס BEA, טיסה 609 זולו יוניפורם הושכרה כדי להטיס את מנצ'סטר לבלגראד כדי לשחק ברבע גמר גביע אירופה נגד הכוכב האדום בלגראד ביוגוסלביה. 38 נוסעים + 6 אנשי צוות היו על המטוס שהתרסק בתחנת התדלוק שלו במינכן.

הטיסה למינכן

בבוקר יום חמישי, ה-6 לפברואר 1958, שחקני מנצ'סטר יונייטד היו מעודדים מהתיקו 3 - 3 עם הכוכב האדום בלגראד מהערב הקודם שהעלה אותם לחצי הגמר. זאת עונתם השנייה ברציפות שהם מגיעים לשלב זה. כולם הסתכלו קדימה לכיוון הבית, במיוחד השחקנים והמנג'ר, מאט באזבי שהיו צריכים לשחק מול וולברהמפטון וונדררס ביום שבת.

הקבוצה והמאמנים לוו ע"י מספר עיתונאים וחברים. כולם עלו על הטיסה בבלגראד כדי לחזור למנצ'סטר לפי לוח הזמנים והיו צריכים לעצור במינכן לתדלוק. המטוס הונהג ע"י 2 טייסים, גיי'מס תאין (James Thain) וקן ריימנט (Ken Rayment) שגם הטיסו את הקבוצה לבלגראד.

החלק הראשון במסע עבר בצורה חלקה עם מזג אוויר נעים. מזג האוויר במינכן היה עם ענננים נמוכים, גשם ושלג. בשעה 12:15 (שעון מקומי, או יותר נכון 15:15 שעון ישראל), הם נחתו במינכן על משטח השלג בטרמינל וירדו מהמטוס להתרעננות. חלק משחקני היונייטד אפילו זרקו כדורי שלג על עובד בשדה התעופה בזמן שתדלק את המטוס.

ניסיונות המראה

לאחר סיום התדלוק, הצוות והנוסעים חזרו למטוב בטיסה 609 בשעה 13:20 (או 16:20 שעון ישראל), רק שעה בערך לאחר שנחתו וזולו יוניפורם (כך נקראה הטיסה) קרא למגדל הפיקוח לקבלת אישור המראה למנצ'סטר. האישור הגיע ומפקח הרדיו, ביל רוג'רס (Bill Rogers) הודיע למגדל הפיקוח כי הטיסה החלה.

הקפטן ריימנט פתח את המשנה והמטוס החל להאיץ ללא סימנים המצביעים על בעיה כלשהי. פתאום, התראה מאזור המנוע הושמעה וריימנט עצר את המטוס. הבעיה הייתה במנוע ההמראה ( או boost surging, איך שלא תקראו לזה). שני הקפטנים כמובן שלא היו מאושרים מכך וביטלו את הטיסה. מנוע ההמראה עשה בעיות עוד בשלבי ייצור המטוס.

הקפטן ריימונד חווה בעיה זאת בעבר. הוא ידע שצריך לפתוח מנוע זה בצורה איטית יותר ולכן החליט לנסות להמריא שוב. לאחר בדיקות חוזרות של המטוס, הצוות ניסע להמריא שוב. הקפטן ריימונט פתח לאט את המשנק ומטוס החל להאיץ על המסלול. הקפטן תאין עקב אחר פעולות המטוס והבחין בבעיית לחץ ולכן ביטל שוב את הטיסה. הקפטן ריימנט סגר במהרה את המשנקים ובלם את המטוס שוב לאחר שהמטוס עבר חצי מסלול.

החזרה של המטוס לוותה במספר בעיות בגלל השלג שירד. הקפטן ריימנט הרגיע את הנוסעים. בתא הנוסעים, הקבוצה והאורחים הקשיבו באדיקות להודעת ההסבר על כך שיש בעיות טכניות המונעות מהמטוס לחזור לטרמינל לבדיקות חוזרות.

שוב הנוסעים ירדו מהמטוס, רק 20 דקות לאחר הניסיון הראשון. קפה ותה הוזמנו לנוסעים במהרה אך הנוסעים ירדו שמחים והריצו בדיחות. טיסת 609 זולו יוניפורם קיבלה תשומת לב לאחר שני ניסיונות המראה כושלים. מספר אנשים, הכוללים את מנהל שדה התעופה בדקו את האירועים.

ההחלטה לנסות להמריא שוב הגיעה במהרה, בתוך 10 דקות. הקבוצה ושאר הנוסעים עוד שתו קפה בזמן שקראו להם. הנוסעים עלו על המטוס בחוסר חשק והיה מתח באוויר. מנג'ר היונייטד, מאט באזבי (Matt Busby)  אמר: "לא היה חשוב כל כך לחזור ולתת קצת מנוחה לקראת המשחק ביום שבת. היינו יכולים לעזוב מחר".

הנוסעים עלו חזרה למטוס בשעה 16:00 (19:00 שעון ישראל). הדלת נסגרה והקפטן ריימנט דיבר שוב בכריזה. הנוסעים קיבלו דיווח שהבעיות הטכניות נפתרו ויעלו במהרה לטיסה. שעת הטיסה עוקבה ב-3 שעות כאשר, עם הפרש השעות בין גרמניה לאנגליה, המטוס צפוי לנחות בשעה 18:00 במנצ'סטר.

הניסיון האחרון

המטוס נסע בל מסלול הטיסה במשך 3 דקות עד שהסתיימו כל הבדיקות. הסכם בין הקפטנים קבע כי תאין יבדוק את נתוני המנוע ויכוון את המשנק בעצמו אם יקרה משהו.

המטוס החל להאיץ. במהירות 85 קמ"ש, הקפטן תאין דיווח על תקלה במנוע. בעוד תאין הצליח לפתור זאת, הקפטן ריימנט העביר לשליטת הגהים מכיוון שניתן לשלוט בהגה המטוס עם האצת המטוס. הקפטן ריימנט הרים את את אף המטוס. בינתיים, תאין שחרר את המשנק השמאלי עד שהפסיק לפעול. לאט לאט, מנוע פורט נפתח עד שהגיע לעוצמה מלאה. נתוני הלץ הראו כי הבעיה נפתרה. תאין אישר למגדל הפיקוח שהגיעו למלוא העוצה עם טמפרטורות ולחץ תקינים ולכן חזר לבדוק את המהירות. המטוס המשיך להאיץ באיטיות תוך כדי בקרה על השעונים שאותם תאין לא היה צריך לבדוק. הוא בדק רק את שעון המהירות. במהירות 117 קמ"ש, תאין קרא "V1", שזה אומר שהם הגיעו לנקודת האל-חזור. לא ניתן יותר לעצור והם היו חייבים להמריא.

הקפטן ריימנט כיוון מעט את המטוס כדי להרים את האף בעוד תאין נשאר מרוכז על מהירות המטוס. הקריאה הבאה שלו הייתה במהירות 119 קמ"ש, או "V2" שזה המינימום שצריך להשיג כדי להתחיל להמריא). לאחר שהגיעו ל-V2, קפטן ריימנט הגביה עוד את האף כדי להמריא. המטוס התנהג בשלב זה בצורה טובה. פתאום הייתה צניחה של 5 קמ"ש ובפעם הראשונה תאין דיווח שהוא מרגיש בחוסר תאוצה. הכוח צנח והתאוצה הסתיימה משום שלא היה מספיק כוח. לא היה גם מספיק כוח כדי לנסות לעצור. מנהל הרדיו, רוג'רס העביר הודעה אחרונה למגדל הפיקוח שמעולם לא הושלמה.

המטוס סטה מהמסלול דרך הגדר. המטוס היה במרחק של 200 מטר מסוף המסלול ועבר דרך גדר מעץ ובנוסף הוא עבר דרך בית ועצים שנקלעו בדרכו. ריימנט ניסה בפעם האחרונה להנחית את המטוס אך ללא הצלחה. שני הטייסים היו חסרי תקווה בשלב בזמן שהמטוס נחת בין הבית לעצים. במגדל הפיקוח, הבקרים לא ידעו מה קורה לאחר שרק שמעו את הודעתו האחרונה של רוג'רס.

המטוס פגע בבית. הפגיעה קרעה את המנוע השמאלי וחלק מהזנב. הבית נהרס. אחד מהגלגלים נהרס ונחת בסמוך לכלי רכב ששהה במקו. המטוס נכנס בעץ משמאל לקוקפיט. 100 מטרים אחרי והכנף הימנית נתקעה במבנה עץ ונקרעה. בתוך מבנה העץ הייתה משאית והפגיעה הציתה אותה בלהבות. המטוס המשיך לעוד 70 מטרים לפני שעצר לגמרי. בתוך 5 שניות מקריאות הרדיו לעזרה, נהייתה דממה!

תגובות והצלה

קפטן ריימנט האחראי לטיסה שישב בצידו השמאלי של הקוקפיט, נפצע קשה. הקפטן תאין לא נפגע וחזר להכרה במהירות ונתן הוראות להתפנות. מנהל הרדיו רוג'רס גם לא ממש נפצע ועקב אחר ההוראות לכיבוי המתג האלקטרוני שהיה יכול להעלות את המטוס באש. דלת הקוקפיט המובילה לתא הנוסעים ניזוקה. רוג'רס יצא דרך חלון החירום. תאין החל לצאת כמו רוג'רס אך ריימנט לא הצליח לזוז. ריימנט דיווח כי הוא תקוע ולא יכול לצאת. תאין דחף אותו לצאת אך ריימנט דרש ממנו לחזור.

תאין זחל דרך חלון החירום וביצע הערכת מצב. היו מספר שריפות מסביב למטוס. להבות נראו ליד הכנף השמאלית. מה שיותר הדהיג הם הלבות ליד הכנף הימנית שיכלו לפגוע במטען הדלק (500 גלון) מה שהיה מביא לפיצוץ ענק. מחוץ למטוס הצליחו להמלט 2 דיילות שעמדו לצד המטוס - רוזמרי צ'ברטון (Rosemary Cheverton) ומרגרט בליס (Margaret Bellis) אך רוב הנוסעים נשארו בפנים.

תאין ביקש מכולם לפנות את ההריסות. פיטר האוורד (Peter Howard), צלם הדיילי מייל, זחל דרך חור על ידייו וברכיו ואחריו הגיע עוד צלם שעבד איתו, טד אליארד (Ted Elyard). שוער היונייטד, הארי גרג (Harry Gregg) הצליח להמלט מההריסות.

תאין ורוג'רס שלא התעלמו מסכנת ההתפוצצות וחזרו להריסות כדי להביא את מטפה הכיבוי ואמרו שישר אחרי שהלהבות ייכבו הם יחזרו לעזור. תאין השתמש במטפה כדי לכבות את הלהבות ליד הכנף השבורה. הוא ראה דרך החלון את ביל פולקס (Bill Foulkes) יושב במקומו ומזועזע ממה שקרה. תאין קרא לו לצאת אך ביל הסתבך עם חגורת הבטיחות. ברגע שהצליח להתגבר עליה, הוא קףץ דרך חור במטוס ורץ 200 מטר. כשהוא עצר, הוא הסתובב וחזר לספק עזרה.

בתוך דקה, מטפה הכיבוי נגמר. עשן עלה מהמטוס ואש הייתה בכל מקום. רוג'רס, 2 הדיילות, אליארד, גרג, האוורד ופולקס חזרו להריסות כדי לעזור ללכודים בפנים. תאין חזר לריימנט שהיה לכוד בקוקפיט.

בתא הנוסעים, מאט באזבי שיש באחורי המטוס, נפגע קשה בצלעותיו. מלפניו היו שחקניו, בובי צ'רלטון (Bobby Charlton) שהיה ממוטט על הכיסא שלו ועדיין קשור בחגורה ומלפניו היה דניס ויולט (Dennis Violett) שהיה מחוסר הכרה. שניהם היו צריכים עזרה. צ'רלטון חזר להכרה, שחרר את החגורה והצליח לעמוד. דניס ויולט אחריו. מצד שמאל, ג'קי בלנצ'פלאוור (Jackie Blanchflower) היה בחיים אך נפגע קשה מחתך בידו. כל הניצולים היו בקדמת המטוס וקיוו שהמצב כך גם באחורי המטוס.

הם לא ידעו ש-21 כבר מתו. 7 שחקנים, המאמן ברט וואלי (Bert Whalley), המאמן טום קארי (Tom Curry), המזכיר וולטר קריקמר (Walter Crickmer), ו-ווילי סטינוף (Willie Satinoff) חבר של מאט באזבי. שבעת השחקנים היו:

קפטון הקבוצה, רוג'ר בירן (Roger Byrne)

דיוויד פג (David Pegg)

מארק ג'ונס (Mark Jones)

ג'אוף בנט (Geoff Bent)

אדי קולמן (Eddie Colman)

טומי טיילור (Tommy Taylor)

ליאם ווילן (Liam Whelan)

8 מתוך 9 עיתונאים:

איבנינג כרוניקלס - אלף קלארק (Alf Clarke)

מנצ'סטר גורדיאן - דון דיוויס (Don Davies)

דיילי הראלד - ג'ורג' פולווס (George Follows)

מנצ'סטר איבנינג ניוז - טום ג'קסון (Tom Jackson)

דיילי מירור - ארצ'י לדברוק (Archie Ledbrook)

דיילי אקספרס - הנרי רוז (Henry Rose)

דיילי מייל - אריק תומפסון (Eric Thompson)

ניוז אוף דה וורלד - פרנק סוויפט (Frank Swift)

האחרון היה אחד מאגדות מנצ'סטר סיטי.

בנוסף מתו גם:

טום כייבל (Tom Cable)

סטוארד בלה (Steward Bela)

מיקלוס בלה (Miklos Bela)

מתוך 23 ניצולים, 15 נלקחו לבית החולים. 6 מתוכם נפגעו קשה: קן ריימנט, מאט באזבי, ג'וני ברי (Johnny Berry), דאנקן אדוארדס (Duncan Edwards), ורה לוקיץ' (Vera Lukic) ואלינר מיקלוס (Eleanor Miklos). 4 מתוכם היו קרובים למוות - אחד מהם היה באזבי שספג פגיעה קשה בצלעות וריאה מנוקבת. מבית החולים נמסר: "אין לנו הרבה תקווה להצלתו".

הידיעות מגיעות למנצ'סטר

החיים נמשכים

13 ימים לאחר ההתרסקות, יונייטד שיחקה בסיבוב החמישי של הגביע האנגלי בבית מול שפילד וונסדיי. באזבי ביקש מעוזרו ג'ימי מרפי שלא טס עם הקבוצה משום שאימן את נבחרת וויילס בדיוק באותו זה להיות על הקווים ואם תרצו, אני מצטט בדיוק את המשפט: "keep the flag flying". מרפי, בעזרת ההתאחדות החתים שני קשרים: ארני טיילור (Ernie Taylor) שהגיע מבלאקפול רק 75 דקות לפני תחילת המשחק, ואת סטן קראוות'ר (Stan Crowther) שהוחתם מאסטון וילה שהיה השחקן היחיד שיכל לשחק בשני קבוצות שונות באותו מפעל.

בתוכניית המשחק נכתב בכותרת "United will go on".

יומיים לאחר מכן, דאנקן אדוארדס נפטר. הוא נפטר עקב בעיות בכליה.

באזבי התייצב וחזר למשחק הבית הקרוב ב-9 למרץ. הוא הקליט הודעה לאוהדים שנשמעה לקול הדממה באולד טראפורד.

באזבי שאל בבית החולים "How are the boys?" ובנו סנדי (Sandy) השיב "They are all right", שזה היה שקר כמובן. הייתה זו אישתו, ג'ין (Jean) שסיפרה לו על הגרוע מכל. אני מצטט בדיוק את מה שאמר:

"I came to one day and Jean was there, leaning over me. I said, 'What happened?' She said nothing, so I began to go through the names. She didn't speak. She didn't even look at me. When they were done, she just shook her head."

פציעותיו של באזבי אוחו אך הפחד היה פציעותיו המנטליות:

"To be honest, I suppose I wasn't sane. I wanted to die. I felt that, in a way, I might have been responsible. That I shouldn't have allowed us to go the third time. What was so special about me that I'd survived? I was absolutely determined that I'd have nothing more to do with football."

שבוע לאחר מכן, קן ריימנט נכנע לפציעותיו והוא ההרוג ה-23.

מאט באזבי, חזר ב-18 לאפריל - 71 ימים לאחר ההתרסות. יונייטד מאז ניצחה רק משחק אחד מתוך 14 משחקים וסיימה במקום התשיעי. יונייטד הגיע לגמר הגביע ב-3 למאי מול בולטון. מרפי הוביל את הקבוצה למגרש אך כל העיניים היו נשואות לבאזבי שישב על הספסל. פחות מ-3 שבועות לפני האירוע, יונייטד הביסה את בולטון 7 - 2. עכשיו הם הפסידו 0 - 2.

מבחינת הניצולים, גוני ברי וג'קי בלאנצפלאוור לא שיחקו שוב. קן מורגנס בן ה-18 לא חזר ליכולתו ושיחק בליגות נמוכות. אלבקט סקאנלון שספג פגיעה בגולגות בעונה שאחרי והבקיע 16 שערים לפני שעבר לשחק בליגות נמוכות. ריי ווד ישחק רק במשחק אחד אך היה מחליף לשוער ווד במשך 7 שנים. דניס ויולט קבע שיא שערים עם 32 הבקעות בעונת 1959/60 וסיים לשחק מול סטוק סיטי. ביל פולקס היה חלק חשוב בהצלחה של היונייטד באירופה בשנות ה-60. בובי צ'רלטון, בן 20 בזמן ההתרסקות, הפך לאחד השחקנים הגדולים במועדון והחזיק בשיא ההופעות במדי הקבוצה (עד שגיגס עקף אותו).

תמהיל השיחה המלא (בכוונה אין תרגום)

ZU = Zulu Uniform;
MT = Munich Tower.

ZU: Munich Tower, B-line 609 Zulu Uniform, taxi clearance, please.

MT: 609 Zulu Uniform, Munchen Tower, wind two nine zero, eight knots. Cleared to runway two five. QNH one zero zero four, time one nine and a quarter, over.

ZU: Roger, Thank you.

MT: B-line 609, cleared to line up and hold, and here is your clearance, over.

ZU: 609 understand. I got to line up and hold and I am ready for the clearance.

MT: Munich Control clears B-line 609 ZU to the Manchester airport via amber airway one zero, green airway one, amber two, amber one and route as filed. Maintain one seven thousand feet. Right turn after take off. Climb to the south course inbound to the Freising range, over.

ZU repeated the clearance with the incorrect statement that a southbound heading inbound to the Freising radio range was required and a request was made for confirmation.

MT: 609, that is not correct. Climb on the south course of the Freising range inbound to the range, over.

ZU: Right turn out, the south course inbound to the Freising radio range, over.

MT: Ah, That is correct.

The aircraft lined up on the runway, and with brakes confirmed set, power was opened up for a final engine run in order to check performance before departure.

MT: B-line 609, how long will it take for the engine run, over.

ZU: Half a minute.

MT: Ah, Roger. Your clearance expires at three one. Time now three zero.

With the engine run hastily concluded all drills were now completed in preparation for departure.

ZU: Ah, Munich. 609 Zulu Uniform – I am ready for take off.

MT: 609 Zulu Uniform, wind two nine zero, one zero knots, cleared for take off, right turn, out.

ZU: Thank you.

As the aircraft moved off Radio Officer Bill Rogers made a final call indicating that the run had begun.

ZU: Rolling.

ZU: 609, we are abandoning the take off.

MT: Tower, say again please?

ZU: We are abandoning the take off, may we backtrack please?

MT: 609, cleared to backtrack.

ZU: Thank you.

MT: 609, for your information, we have a car on the runway which will be removed any second.

ZU: Have a car on the runway?

MT: Disregard. The car is leaving the runway now – it’s at the other end.

הוא היה בן 18 ואחת ההבטחות הגדולות ביותר במשחק הכדורגל, אך הוא היה מתוסכל. כהתינוקות של מאט באזבי זכו באליפות הראשונה, בובי צ'רלטון הצעיר אפילו לא יכל להכנס לסגל הקבוצה הראשונה. עונת 56-57 לא התחילה טוב יותר עבורו. הוא הרשים על בסיס קבוע בקבוצת המילואים אך לא היה בסגל הקבבוצה הבוגרת. בובי רצה לשחק. באמצע ספטמבר הוא נפצע. למרות זאת שבועיים לאחר מכן ב-29 בספטמבר גם טומי טיילור וגם דאנקן אדוארדס נפצעו בהייבורי במשחק מול ארסנל. לפני המשחק הבא שאל מאט "איך הקרסול שלך?" צ'רלטון שיקר ואמר שהוא בסדר, הוא ידע שזו ההזדמנות שלו והוא ממש רצה לשחק בקבוצה הבוגרת. הוא שיחק, נגד צ'רלטון והבקיע פעמיים...והוצנח לשני המשחקים הבאים. הוא שיחק נגד אברטון וכבש. שיחק עוד 3 משחקים עד סוף השנה ולא הופיע יותר עד פברואר 57. באותה עונה ערך צ'רלטון 14 הופעות בליגה, 2 בגביע האנגלי וערך בכורה אירופית נגד ריאל מדריד בגביע אירופה במשחק הגומלין בין הקבוצות. צ'רלטון הבקיע ב-17 הופעות 12 שערים.

בעונה לאחר מכן הוא עדיין לא היה שחקן קבוע בהרכב, לפני מינכן צ'רלטון שיחק ב-15 מתוך 36 המשחקים של יונייטד. זו לא הייתה שאלה של כמה היה צ'רלטון טוב או לא, אלא כמה היו טובים הנערים שלפניו. אחד השחקנים הטובים בתולדות הכדורגל לא מצא מקום קבוע בהרכב הקבוצה. בעידן בו רוב הקבוצות מסתמכות על שחקנים בוגרים יותר יונייטד היו היוצאים מהכלל. הצעירים שלטו בקבוצה. אז זה לא היה הגיל שמנע את חולצת ההרכב מצ'רלטון. וכאן ממש מתבקשת השאלה "עד כמה היו טובים תינוקות באזבי?"

בגלל הטרגדיה אף פעם לא נדע, אנחנו רק זוכרים הבזקים, שומעים סיפורים, רואים חלקים ממשחקים ישנים בטלוויזיה. כמה טוב היה דאנקן בשיאו? או אדי הקטן? או כל אחד מהם? כמה רחוק יכלה הקבוצה הזאת להגיע, כמה יכלו להשיג? כמה מהם שרדו, כמה חזרו לשחק, כמה לא חזרו. בובי צ'רלטון הקטן, ההוא שלא מצא מקום בקבוצה, שרד. הוא המשיך לשחק והפך לאחד הגדולים ששיחקו אי פעם כדורגל. הוא המשיך להיות קשור למנצ'סטר יונייטד יותר מ-50 שנה. סיר בובי צ'רלטון הוא מר מנצ'סטר יונייטד.

חייו המוקדמים
סיר רוברט "בובי" צ'רלטון, נולד ב-11 לאוקטובר 1937 באשינגטון, נורת'המברלנד, עיירת כורי פחם, כבן לרוברט וסיסי צ'רלטון. לבובי הצעיר, ואחיו הגדול ג'ק, היה כדורגל בגנים. ארבעה מהאחים ממילבורן היו לא רק אחיה של אימם, אלא גם כדורגלנים מקצוענים. זו הייתה אימו של בובי שהשפיעה הכי הרבה על ילדותו. היו להם חיים קשים אך בכלליות הם היו משמחים. מדי פעם הלכו בובי וג'קי לניוקאסל או סנדרלנד השכנות לראות משחקים גדולים כדי לצפות בגיבוריהם. גיבורו של בובי היה סטנלי מתיוס הגדול. הם שיחקו כדורגל כל הזמן, לעיתים שש או שבע שעות ביום. בובי היה הקפטן של קבוצת בית הספר שלו. כשהוא סיים בית ספר יסודי כמעט הכל נעלם. הוא נבחר ללכת לבית ספר לרוגבי. תודות לאימו ולמנהל בית הספר היסודי הוא הלך לבית ספר לכדורגל. כאשר שם צ'רלטון נבחר לשחק בילידים של מזרח נורת'המברלנד ואז לקבוצת הנערים ולבסוף לנבחרת בתי הספר האנגלית. כבר אז זו הייתה הוכחה לכך שלבובי תהיה קריירת כדורגל מקצועני. זו הייתה רק שאלה של מי יחתים אותו. כל 18 הקבוצות רצו להחתימו.

למזלנו ב-9 בפברואר 1953 אחרי מה שחשב לעצמו שהייתה הופעה לא טובה, אדם ניגש לצ'רלטון והציג עצמו "שמי הוא ג'ו ארמסטרונג ואני ממנצ'סטר. תהיתי אם תרצה לשחק עבור מנצ'סטר יונייטד כשתעזוב את בית הספר בקיץ?" הסקאוט הנהדר של יונייטד היה אדם מקסים ומשכנע מאוד, הוא גם לא זנח את צ'רלטון בפעמים בו סקאוטים אחרים ניסו להחתימו. צ'רלטון היה מודע למהפכה שהתרחשה במנצ'סטר. הוא זכר איך 5 שנים לפני כן יונייטד הביסה את בלקפול בגמר הגביע האנגלי. הוא חתם ביונייטד.

בובי ביונייטד
אנחנו מכירים את סיר בובי, הצנוע, מלא החן והכדורגלן,אבל הרבה לפני צ'רטלון הבין שהוא יודע לשחק. הוא ידע שעל מגרש הכדורגל דברים באו לו בקלות יותר מלחבריו ויריביו. בקבצרה, הוא ידע שהוא טוב.כשהוא פגש את חבריו לקבוצה ב"אקסצ'יינג' סטיישן" של ג'ימי מרפי הוא קיבל טעימה ראשונה על כמה טובים חבריו לקבוצה היו. "בובי, יש כאן שחקן שאתה כנראה לא תאמין עליו כמה הוא טוב. יש לו הכל, הוא גבוה וחזק אך יש לו טאץ' מדהים." ג'ימי המשיך לדבר. "אלוהים אדירים" חשב בובי "אף אחד לא יכול להיות כל כך טוב". צ'רלטון הבין שיש כאלה. דאנקן הפך את כולם למסודרים יותר. באותו זמן ג'ימי היה מודאג שהקבוצה מסתמכת יותר מדי על דאנקן. הוא אמר לצעירים להסתמך על עצמם. כשהם נאבקו בצ'לסי במשחק במסגרת גביע הנוער, במחצית אמר להם ג'ימי "זוכרים שאמרתי לכם לא למסור את הכדור אוטומטית לדאנקן? אז תשכחו את זה. תנו לו את הכדור מתי שאתם יכולים" בובי קיבל את הכדור מקרן של דאנקן והבקיכ. בובי התרגל עד מהרה לחיים במנצ'סטר. חבריו לקבוצה חיבבו אותו. הם שיחקו ביחד, הלכו לקולנוע יחד, חיו יחד והיו בחופשות יחד. צ'רלטון אהב הכי את אדי קולמן, הוא היה כדורגלן מצוין, חבר טוב ותמיד הזמין אותו לחג המולד. צ'רלטון לא יכל להפוך לשחקן היונייטד עד גיל 16 ואימו דאגה שהוא ילך לבית הספר. עד מהרה התפתח קונפליקט. מנהל בית הספר דרש שבובי ישחק בשביל נבחרת בית הספר. הוא היה חייב לבחור, כדורגל או חנוך. הוא התקשר לאימו להתייעצות והיא תמכה בו, הכדורגל חשוב יותר. למרות זאת צ'רלטון לא יכל להיות כדורגלן מקצועי עד סוף השנה אז הוא עבד ב"סוויצ'גיר וקוונס" והפך למהנדס חשמל. אך בובי רצה להיות כדורגלן. אחרי שנה חלומו סוף סוף התגשם. הוא חתם על חוזה מקצועני במועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד.

בובי צ'רלטון התחיל את הקריירה שלו כששיחק בקבוצת הנוער. איתם הוא זכה בשלושה גביעי נוער. הוא לאט לאט התקדם לקבוצת המילואים והיה למחליף בקבוצה הבוגרת. בינתיים היה שירות לאומי שהוא היה צריך להשלים באותו זמן עם דאנקן בשרווסברי. בעודו מתפתח לקח אותו ג'ימי מרפי תחת חסותו. הוא היה זה שלימד את בובי איך לשחק כדורגל מקצועני. ג'ימיי לימד אותו להשתמש בכח, בזכות ג'ימי בובי בעט כל כך הרבה. הדבר היחיד שג'ימי לא יכל ללמד את בובי היה איך לתקל. אני מאמין שאנחנו יכולים לסלוח לבובי על החסרון הזה כמו שאנחנו סולחים לפול סקולס.

משהו נהדר קרה במנצ'סטר יונייטד ובובי רצה נורא להיות חלק מזה. אך כפי שציינתי קודם, הוא לא הצליח לתפוס מקום בקבוצה הבוגרת בעונת האליפות. משהו מיוחד קרה גם ביבשת. טורניר חדש הוקם. למרות שלצ'לסי האלופה הקודמת נאמר לא להשתתף על ידי ההתאחדות האנגלית, מאט באזבי היה נלהב מאוד לבחון את הקבוצה הצעירה שלו נגד שאר אירופה. למאט הייתה הדרך שלו ומנצ'סטר יונייד נכנסה לטורניר גביע אירופה כשהיא מייצגת את אנגליה בעונת 1956-57. הטורניר התחיל בדרך קסומה. בבלגיה יונייטד ניצחה את אנדרלכט 2-0 ובבית חיסלו את היבשת, 10-0. נולדה אגדה. אחת שכבשה את כל האומה. אחריה באה בורוסיה דורטמונד ואתלטיקו בילבאו, שתיהן קבוצות קשות, אך יונייטד התמידה.כשנסעו לשחק מול ריאל מדריד האימתנית, בובי נסע עם הקבוצה למקרה שתהיה פציעה, אך לא שיחק. יונייטד התמודדה עם די סטפאנו הגדול וחנטו שניהם כבשו בשעה הראשונה, טומי טיילור צימק לפני שמטאו עשה את זה 3-1. בגומלין צ'רלטון נבחר לשחק אך זה נגמר 2-2 ויונייטד עפה. צ'רלטון הבקיע את הגול הראשון שלו באירופה וזה היה סימן לדברים הגדולים שיבואו מכיוונו. הילדים הללו שיחקו נגד הגדולים ביותר ועשו את זה בדרכם. זה יכל רק להשתפר מכאן.בינתיים יונייטד שוב זכתה באליפות עם משחקים חסרים. הם הבקיעו 103 גולים כשרק טוטנהאם עם 104 הבקיעה יותר. ליונייטד גם הייתה ההגנה הטובה ביותר בליגה כשרק 54 שערים נכבשו נגדה. יונייטד סיימה עם 64 נקודות כשללסגנים רק 56 נקודות, בעידן שבו כל ניצחון זיכה ב-2 נקודות בלבד. יונייטד שלטה באנגליה וגם היו על גבול הדאבל ההיסטורי. הם פגשו את אסטון וילה בגמר הגביע האנגלי. כולנו יודעים את הסיפור על ריי ווד והלחי השבורה שלו. זה לא קרה באותה עונה.

העתיד היה ורוד, העתיד היה של יונייטד. האומה חזתה במשהו מיוחד וכולם ידעו זאת.הקבוצה הצעירה הייתה על סף השלמות ושום דבר לא יכל לעצור אותם, זה היה רק עניין של זמן והם היו זוכים בכל תואר אפשרי. כולם ידעו זאת.

עונת 57-58 התחילה טוב, למרות זאת הייתה ירידה ביכולת ובמהרה יונייטד הייתה רק רביעית בטבלה. עד סוף דצמבר יונייטד חזרו ליכולת טובה וטיפסו במעלה הטבלה. הם עשו חיל גל בגביע אירופה, מנצחים גם את שאמרוק רוברס ודוקלה פראג', ברבע הגמר הם הוגרלו נגד הענקים מיגוסלביה, הכוכב האדום בלגרד. צ'רלטון שיחק 15 משחקים לפני הנסיעה לבלגרד והבקיע 10 שערים. הוא שיחק במשחק הראשון נגד הכוכב האדום ויונייטד ניצחה 2-1 ונזקקו רק לתיקו בבלגרד כדי להעפיל לשלב הבא. לפני הגומלין יונייטד הייתה צריכה לשחק 3 משחקים. צ'רלטון הבקיע פעמיים בניצחון 2-0 על איפסוויץ'. הוא הבקיע שלישיה ב7-2 על בולטון. במשחק הבא הייתה ארסנל בהייבורי. במשחק הזה יונייטד ניצחה 5-4 כשצ'רלטון מבקיע שער. שתי הקבוצות ירדו מהמגרש בתשואות. אפילו היום, רבים מחשיבים את זה למשחק הטוב ביותר שהם ראו בחייהם. הם יצאו לבלגרד, מלאים בביטחון ומרגישים שאי אפשר להרוס אותם.

מינכן
הדברים החלו טוב. הנערים היו שמחים, האימונים לקראת המשחקים התנהלו טוב. הם יצאו בשאגה. עד המחצית זה היה 3-0 לטובת יונייטד, דניס ויולט הבקיע בדקה השניה, וצ'רלטון הבקיע עוד שניים בדקות ה-13 וה-32. למרות זאת, הכוכב האדום נאבקו והצליחו להשוות ל-3-3, זה לא הספיק ויונייטד היו בדרך לעוד חצי גמר. הנערים חגגו אל תוך הלילה. בבוקר הם היו צריכים לעזוב.החוק בליגה האנגלית היה שקבוצה שמשחקת באירופה צריכה לחזור לאנגליה 24 שעות לפני המשחק הבא שלהם, וחיכה להם משחק נגד וולבס . החלק הראשון של המסע עבר ללא תקריות והמטוס נחת בביטחה במינכן. למרות זאת, מזג האוויר היה רע והיו כ-20 סנטימטרים של שלג על האדמה. בזמן שהמטוס תודלק הקבוצה השמחה שתתה קפה בטרמינל. הייתה יציאה שבוטלה אך זה לא שבר את רוח הקבוצה. אחרי עוד סיבוב של קפה כולם חזרו למטוס. ושוב היציאה בוטלה. הפעם השחקנים כבר היו רציניים יותר.בזמן שהיו מוכנים לצאת לדרך שוב המטוס היה שקט.

למטה זה התחיל על מסלול ההמראה, מה שנראה לצ'רלטון כנצח. זה גם הדבר האחרון שהוא זוכר, היה קול שחיקה כשהגיע, המום, הוא ראה מראות של אימה וטרגדיה. בובי לא יודע איך הוא יצא מהמטוס. הוא ראה גופות חסרות חיים של חברי הקבוצה, הוא הוריד את מעילו וכרח אותו סביב גופו של המאמן שנאנק מכאבים. לא הרבה אחרי, הארי גרג עזר לצ'רלטון ההמום להכנס למיניבוס שלקח אותו לבית החולים במינכן. הוא קיבל זריקה להרגעת הכאב ולישון. למחרת צ'רלטון הבין שהוא רק נשרט ונחבל בראשו. אך רבים מחבריו לא שרדו. ג'ף, רוג'ר הקפטן, אדי הקטן, מארק, דיוויד, טומי, וליאם "בילי" מתו. דאנקן הגדול והמאמן נלחמו על חייהם. צ'רלטון ביקר אותו לפני שעזב לאנגליה, בלי לדעת האם הם יצליחו לשרוד. הוא נפגש עם אימו ועם ג'ק שלקחו אותו הביתה לצפון. בבית הוא שמע שדאנקן אדוארדס הפסיד במאבקו. בזמן שהיה מוגן מהיגון הבלתי פוסק במנצ'סטר, הוא לא היה מוגן מהזכרונות והכאב.

המשחקים של יונייטד נדחו, ג'ימי מרפי לקח אחריות על המועדון. המשחק הראשון אחרי מינכן היה אמור להיות נגד שפילד וודנסדיי. צ'רלטון ביקש מדודו שיסיע אותו למנצ'סטר לראות את המשחק. עם כל דקה, עם כל שער, האמוציות באולד טראפוד הגיעו לרמות חדשות. יונייטד ניצחה ועשו את הצעד הקטן והראשון לקראת התאוששות. צ'רלטון חזר לקבוצה למשחק גביע מול ווסט ברומיץ' בראשון במרץ. אחרי ריצה מדהימה, יונייטד הגיעה לגמר, כל האומה הריעה לקבוצה ממנצ'סטר, אבל זה לא קרה, בולטון ניצחה את יונייטד 2-0. החלום האירופי גם נגמר, הפעם נגד מילאן בחצי הגמר. זה היה הזמן לבניה מחדש. מאט וג'ימי התחילו לעבוד. הקבוצה החדשה סבבה סביב צ'רלטון. אז באו גם דניס לאו וג'ורג' בסט. ועשר שנים לאחר מינכן, החלום האירופי של מאט סוף סוף התממש. יונייטד זכתה בגביע האירופי. צ'רלטון כמובן הבקיע, צמד.

אחרי מינכן בובי צ'רלטון המשיך בקריירה מדהימה. שחקן השנה באירופה, מחזיק גביע העולם, הוא זכה באליפות הליגה עוד פעמיים עם היונייטד, ואפילו עוד גביע אנגלי. הוא החזיק בשיא להכי הרבה הופעות במדי היונייטד (שנשבר על ידי ראיין גיגס) ונבחרת אנגליה. הוא קיבל את תואר האבירות סיר בשנת 1994. הוא נהיה לשגריר ומנהל היונייטד. הוא יספר לכולם שיש לו חיים מבורכים וטובים. אבל חלק ממנו תמיד שם, בהלם, על מסלול ההמראה מלא השלג, למה לא הוא? למה הם? למה אלוהים החלטי לחוס עליו ולקחת את חבריו.

1956-1973 - במדי מנצ'סטר יונייטד: 759 הופעות (הבקיע 249 שערים)
1973-1974-במדי פרסטון נורת'הנד: 45 הופעות (הבקיע 10 שערים)
1958-1970- במדי נבחרת אנגליה: 106 הופעות (49 שערים)