מועדון הכדורגל מנצ'סטר יוניטד נוסד בשנת 1878 בשם ניוטון הית' ל.י.ר .Newton Heate LYR {Lancashire and Yorkshire Railway}.  תחנת הרכבת לנקשייר ויורקשייר. העובדים בתחנת הרכבת הקימו את הקבוצה ששיחקה נגד קבוצות אחרות של הרכבת מאזורים אחרים. למעשה כאשר קמה הליגה האנגלית בשנת 1888 שחקני הקבוצה לא הצטרפו לליגה מכיוון שחשבו שהקבוצה לא מספיק טובה, ורק כאשר הם הרגישו מוכנים מספיק הם הצטרפו לליגה בשנת 1892.  את הקבוצה ליוו קשיים כלכליים ועם תחילת המאה שעברה היא הייתה על סף פירוק. הקבוצה ניצלה על ידי איש עסקים מקומי בשם ג'ון הנרי דיוויס.

האגדה מספרת שערב אחד דיוויס טייל בפארק עם הכלב שלו ומצא כלב מסוג סן ברנארד שאבד. על הקולר של הכלב היה רשום הארי סטאפורד שהיה במקרה קפטן ניוטון הית'. דיוויס החזיר את הכלב לבעליו ובשיחה שהתפתחה ביניהם סיפר לו סטאפורד על הבעיות הכלכליות של הקבוצה. דיוויס החליט להשקיע בקבוצה ועיניין עוד כמה גורמים כלכליים להשקיע שם.

זה גרם לשינוי שם הקבוצה , כאשר הועלו מספר אפשרויות והשם שזכה היה מנצ'סטר יוניטד כאשר השם שהיה במקום השני היה מנצ'סטר סלטיק, כך שהשם נולד בחודשים אפריל מאי בשנת 1902.בספטמבר 1903 התמנה כמנג'ר הקבוצה ארנסט מגנל. הוא החתים את השוער הארי מוג'ר והחלוץ צ'ארלי סיגר. בעונות 03-04 ו 04-05 הקבוצה סיימה במקום השלישי בליגה השנייה.
 

בעונה שלאחר מכן 05-06 הקבוצה הגיעה לחצי גמר הגביע האנגלי אך מה שחשוב יותר הצליחה להעפיל לליגה הראשונה.  מי שהובילו את הקבוצה באותם שנים היו דיק דאקוורט, אלכס בל והקפטן צ'ארלי רוברטס ובסוף אותה עונה הוחתם החלוץ בילי מרדית' מהיריבה העירונית הסיטי.

אותו בילי מרדית' היה הגורם המכריע שסחף את היוניטד לאליפות הראשונה שלה בעונת 07-08. במגן הצדקה יוניטד מחצה את קווינס פארק ריינג'רס 4-0 תודות לשלושער של ג'ימי תורנבול. בשנת 1909 הקבוצה זכתה בגביע האנגלי לאחר ניצחון בגמר על בריסטול סיטי משער של סנדי תורנבול. צמד המילים אולד טראפורד נכנס לתודעה של כולם במהלך עונת 09-10.  האדמה שעליה הוקם האיצטדיון נקנתה על ידי ג'ון דיוויס והושכרה למועדון. דיוויס עצמו שילם על הבנייה שהסתיימה בינואר 1910.

המשחק הראשון ששוחק שם היה חודש מאוחר יותר נגד ליברפול שניצחה בו בעונה הראשונה שבו יוניטד שיחקה עונה מלאה באולד טראפורד היא גם זכתה באליפות השנייה שלה בעונת 10-11. התואר הושג במחזור האחרון באולד טראפורד בו מחצה הקבוצה 5-1 את סנדרלנד במשחק בו כבש הרולד הולס צמד. יוניטד גם ניצחה במגן הצדקה את סווינדון 8-4 במשחק בו כבש הולס 6 שערים.

עונה לאחר מכן הקבוצה הדרדרה למקום ה 13 והמנג'ר ארנסט מגנל פוטר ועבר ליריבה העירונית הסיטי, במקומו מונה ג'יי בנטלי שהוביל את היוניטד למקום הרביעי בעונת 12-13. בעונת 13-14 הקפטן צ'ארלי רוברטס ואלכס בל נמכרו לאולדהם ויוניטד סיימה במקום ה-14. עונה לאחר מכן מונה ג'ון רובסון כמנג'ר והקבוצה לא הצליחה לשחזר את היכולת של העשור הקודם.

ב-1914 כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הושבתה הליגה האנגלית והקבוצה שיחקה בליגה מקומית של לנקשייר , ומה שעוד יותר העכיר את האווירה הייתה העובדה ששני שחקנים בכירים במועדון הורשעו במכירת משחקים. אנוק ווסט הורחק לצמיתות מכדורגל ואילו סנדי תורנבול לשנתיים. דרך אגב תורנבול התגייס לצבא האנגלי ונהרג בצרפת בשנת 1917. עם חידוש הליגה בעונת 19-20 יוניטד סיימה במקום ה-12 והנחמה היחידה מעונה זו היה ג'ון ספנס שסיים כמלך השערים של אנגליה.

גם בעונה לאחר מכן הוא סיים כמלך השערים אך הקבוצה סיימה במקום ה-13 מה שגרם לפיטוריו של המנג'ר ג'ון רובסון ולמינויו של ג'ק צ'אפמן כמנג'ר. באותה עונה 21-22 יוניטד ניצחה רק 8 משחקים מתוך 42 וירדה לליגה השנייה.  הקבוצה נכשלה בניסיונות העלייה בעונות 22-23 ו 23-24 אך הצליחה לשוב לליגה הראשונה בעונת 24-25.
 

בעונת 25-26 הקבוצה סיימה במקום התשיעי. בעונת 26-27 ההתאחדות האנגלית השעתה את המנג'ר צ'אפמן כאשר עד היום לא ידועה הסיבה והשחקן קלרנס הלידיץ' מילא את תפקיד המנג'ר-שחקן. עונה לאחר מכן מונה כמנג'ר הרברט באמלט שהיה לפני כן שופט כדורגל. תחת הדרכתו הקבוצה החלה להדרדר כאשר בעונת 26-27 הקבוצה סיימה במקום ה-15 ובעונת 27-28 במקום ה-18, בעונת 28-29 במקום ה-12 ובעונת 29-30 במקום ה-17.

בעונת 30-31 הקבוצה פתחה עם 12 הפסדים רצופים {הפתיחה הגרועה בהיסטוריה של היוניטד} וכללה תבוסות קשות בבית להאדרספילד 6-0 ולניוקאסל 8-3.  בסיום אותה עונה הקבוצה הפסידה 27 מתוך 42 המשחקים וספגה 115 שערים(!!) מה שגרם לפיטוריו של באמלט ולמינויו של וולטר קרימקר למנג'ר הקבוצה שהחלה את העונה לאחר מכן בליגה השנייה.
 

לאוהדים נמאס ובתחילת אותה עונה במשחק הפתיחה הגיעו רק 3507 צופים {המספר הנמוך ביותר באולד טראפורד אי פעם}. חוסר האמון של האוהדים גרם לכך שקופת המועדון החלה להדלדל והקבוצה הייתה על סף פירוק.  הישועה באה בדמותו של ג'ימס גיבסון תעשיין שייצר בגדי צבא, אך כל זה לא עזר והקבוצה כמעט ירדה לליגה השלישית אך ניצלה במחזור האחרון אחרי ניצחון 3-0 על מילוול שירדה במקומה.  בעונת 34-35 הקבוצה סיימה במקום החמישי אך לאחר שנה בעונת 35-36 סיימה במקום הראשון וחזרה לליגה הראשונה.

סגל הקבוצה בשנת 1935

העונות הבאות המשיכו להיות מאכזבות גם על רקע העובדה שהיריבה העירונית הצליחה בזכות שחקן בשם מאט באזבי. משנת 1939 עד 1946 הליגה שוב פעם הושבתה הפעם על רקע מלחמת העולם השנייה.

אך גם בזמן המלחמה אולד טראפורד היה בכותרות מכיוון שב-11 למרץ 1941 האיצטדיון הופצץ על ידי הנאצים ונהרס.  עם חזרתם של משחקי הליגה הקבוצה שיחקה שנה וחצי במיין רואד עד לסיום השיפוצים באולד טראפורד. ב1945 מונה מאט באזבי למנג'ר מנצ'סטר יוניטד, באזבי אשר היה בעברו שחקן גדול בסיטי ובליברפול הוחתם לחמש שנים אך לא ידע באותה עת שהוא עומד להיות ביוניטד 25 שנה. באזבי לא בזבז זמן והביא לקבוצה חמישה שחקנים התקפיים ג'ימי דילייני, סטן פירסון, ג'ק רולי, צ'ארלי מיטן וג'וני מוריס. אך הרכש המשמעותי ביותר היה ג'ימי מרפי שהיה עוזרו ויד ימינו של באזבי למשך 25 שנה.

החתמות אלה הוכיחו את עצמם כאשר כבר בעונת 46-47 יוניטד סיימה במקום השני.  שנה מאוחר יותר הקבוצה זכתה בגביע האנגלי אחרי ניצחון בגמר על בלקפול 2-0.  בחמש העונות הראשונות שלאחר המלחמה יוניטד סיימה ארבע פעמים במקום השני ופעם אחת במקום הרביעי תוך שהיא מציגה את הכדורגל ההתקפי והשובה עין ביותר בכל האיים הבריטיים למרות שלא זכו באליפות.  באותם שנים מאט באזבי העלה שחקנים מהנוער שאט אט היוו את הרוב בקבוצה והעתונות החלה לכנות את אותם שחקנים באזבי בייבז, "תינוקות באזבי".

 הקבוצה זוכה בגביע האנגלי.

באותם שנים מאט באזבי העלה שחקנים מהנוער שאט אט היוו את הרוב בקבוצה והעתונות החלה לכנות את אותם שחקנים באזבי בייבז, "תינוקות באזבי".

הקבוצה הגיעה על שכרה בעונת 51-52 כאשר היא זכתה באליפות.  בעונות שלאחר מכן באזבי המשיך במדיניות של העלאת שחקנים מהנוער אך בד בבד ידע גם להוציא הרבה כסף על רכש כמו על טומי טיילור החלוץ שהגיע מבארנסלי בשנת 1956 והארי גרג השוער שהגיע מדונקסטר רוברס.  שחקן צעיר שהתבלט באותה תקופה היה דנקן אדוארדס, שהיה גם לשחקן הצעיר ביותר ששיחק בליגה האנגלית כבר בגיל 16 וחצי בשנת 1953. משחק שנחרט יותר מכל בזיכרון של אותה תקופה היה בהייבורי ב-1 בפברואר 1958 כאשר יוניטד מחצה את ארסנל 9-2 עם שערים של אדוארדס, טיילור, בובי צ'רלטון ודניס ויולט.  למזלם הרע המשחק ההוא שהיה הגדול ביותר של אותה יוניטד היה גם האחרון שלהם ביחד בליגה האנגלית.

מלונדון הקבוצה טסה לשחק בבלגראד נגד רד סטאר המקומית.  יוניטד ניצחה 5-4 ובדרך חזרה בחניית ביניים במינכן המטוס של הקבוצה התרסק ב-6 לפברואר 1958 וגרם למותם של 22 בני אדם מתוכם 7 שחקנים, בירן, קולמן, ג'ונס, פג, טיילור, בנט, וליאם ווילן. דנקן אדוארדס היה השחקן השמיני שמת מפצעיו 15 יום מאוחר יותר בבית חולים במינכן.

הקבוצה , העיר מנצ'סטר וכל אנגליה נכנסה לתקופה ארוכה של אבל וזה היה נראה בלתי אפשרי בזמנו למועדון להתאושש מטרגדיה נוראה שכזאת. בסוף עונת 1957/58 עוזר המנג'ר ג'ימי מרפי שהדריך את הקבוצה בעוד באזבי החלים מפצעיו הוביל אותה לגמר הגביע בו הפסידה יוניטד לאסטון וילה.  מאט באזבי נאלץ להתחיל לבנות מחדש את המועדון.

בעונת 59-60 יוניטד סיימה במקום השמיני בליגה תחת הנהגתו של דניס ויולט שכבש 32 שערי ליגה. ויולט לא היה היחיד ששרד את מינכן אלא גם ביל פולקס ובובי צ'ארלטון, ובאותה תקופה נובי סטיילס עלה מהנוער ודניס לאו ניקנה תמורת סכום שיא של 115 אלף פאונד.  בעונת 62-63 הקבוצה זכתה בגביע האנגלי לאחר ניצחון 3-1 על לסטר בגמר וסיימה את הליגה במקום השני , אך עונה זו תיזכר כעונה שבה שיחק לראשונה ג'ורג' בסט שהפך להיות הסופרסטאר הראשון בכדורגל האנגלי. בעונת 64-65 הטריו המפורסם שכלל את בסט, לאו וצ'ארלטון לקחו את יוניטד לשיאים חדשים, הם זכו באליפות על חודו של שער על גבה של לידס יוניטד והגיעו לחצי גמר הגביע האנגלי וגביע אירופה. עונה לאחר מכן יוניטד ירדה טיפה ביכולת ונתנה לליברפול לזכות באליפות.

אך בעונת 66-67 הקבוצה זכתה שוב באליפות ושיחקה שנה מאוחר יותר בגביע אירופה לאלופות. היברניאן, סרייבו, גורניק ז'בראז'ה, וריאל מדריד טואטאטו מהדרך עד לגמר הגדול מול בנפיקה ליסבון של אוזביו הגדול בוומבלי. בגמר צ'רלטון כבש ראשון ליוניטד בנגיחה אך חיימה גראסה השווה והמשחק נכנס להארכה. בהארכה בראיין קיד, צ'רלטון ובסט כבשו שלושער בדרך ל-4-1 ענק ולגביע אירופה לאלופות ראשון ליוניטד. חלומו הגדול של מאט באזבי הושלם וזמן קצר לאחר מכן הוא אף קיבל תואר אבירות מהמלכה.

 באזבי זוכה עם המועדון בליגת האלופות, 10 שנים בדיוק לאחר מינכן

שנה מאוחר יותר סיר מאט באזבי החליט לפרוש ומי שנכנס לנעליים הגדולות שלו היה ווילף מקגינס שהחל בשורה של שחרורי שחקנים ופלוס העובדה שהכוכב הגדול ג'ורג' בסט עשה בעיות הקשו מאוד על העבודה שלו והוא פוטר באמצע שנת 1970 וסיר מאט באזבי סיים את העונה כמחליפו הזמני.

ביוני 1971 מונה למנג'ר הקבוצה פרנק אופרל מלסטר.  למרות התחלה מבטיחה בעונת 71-72 הוא לא הצליח יותר ממקגינס ופוטר בדצמבר 1972. במקומו מונה טומי דוקרטי שבפניו ניצבה המשימה לבנות מחדש את היוניטד לאחר שהדור של צ'רלטון הזדקן והיה על סף פרישה. ביולי 1973 שחרר דוקרטי את דניס לאו וזה עלה לו ביוקר כאשר לאו כבש נגד היוניטד במדי הסיטי באפריל 1974 וחרץ את גורל הקבוצה לירידה.

לזכותו של דוקרטי עמדה העובדה שהוא החזיר את היוניטד במהרה לליגה הראשונה כאשר זכה באליפות הליגה השנייה בעונת 74-75. בעונות הבאות יוניטד הגיעה פעמיים לגמר הגביע כאשר הפסידה לסאותהמפטון ב-1976 אך עונה מאוחר יותר ניצחה את ליברפול 2-1 ומנעה ממנה טרבל. חודשיים מאוחר יותר פוטר דוקרטי לאחר שנתפס שוכב עם אשתו של פיזיותראפיסט הקבוצה. במקומו מונה דייב סקסטון שהביא את הקבוצה בשתי העונות הבאות למקום העשירי אך גם לגמר גביע ב-1979 באותו משחק בלתי נשכח בו יוניטד הפסידה 3-2 לארסנל.

הקבוצה לא נכנסה טוב לשנות ה80. בעונת 80-81 הקבוצה סיימה במקום השמיני ובסוף אותה עונה סקסטון פוטר. במקומו מונה רון אטקינסון כמנג'ר מיק בראון כעוזרו ואריק הריסון כמאמן הנוער {שני האחרונים נמצאים עד היום במערכת}. הדבר הראשון שאטקינסון עשה היה להחתים את בראיין רובסון מווסט ברומיץ' אלביון. תחת הדרכתו של אטקינסון הקבוצה סיימה בעונות הבאות במקומות השלישי ואחרי זה הרביעי. ב1983 יוניטד זכתה בגביע לאחר ניצחון בגמר החוזר על ברייטון 4-0 לאחר 2-2 בגמר הראשון.

הקבוצה זכתה גם בגביע של 1985 לאחר ניצחון של 1-0 על אברטון משער של וויטסייד. למרות זאת אטקינסון פוטר וזאת מכיוון שלא הצליח בליגה ובמקומו מונה אלכס פרגוסון בנובמבר 1986. פרגוסון כבר היה ווינר מוכח כאשר זכה עם אברדין הקטנה בכל תואר אפשרי בסקוטלנד וגם בגביע אירופה למחזיקות גביע. למרות כל זאת פרגוסון היה זקוק לזמן על מנת לשנות את הגישה התבוסתנית של שחקנים במועדון. בעונת 86-87 הקבוצה סיימה במקום ה-11.

תחילת שנות ה-90 בישרו על סופו של עידן ליברפול ותחילתו של עידן חדש. ב-1990 הקבוצה זכתה בגביע האנגלי לאחר ניצחון בגמר החוזר על קריסטל פאלאס מה שהציל את פרגוסון מפיטורים אחרי עונה לא טובה בליגה. בעונה שלאחר מכן הקבוצה הגיעה לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע ברוטרדאם מול ברצלונה וניצחה 2-1 משתי שערים מצויינים של מארק יוז. עונה לאחר מכן יוניטד סיימה במקום השני לאחר לידס כאשר מי שדפקה את התואר הייתה ליברפול שניצחה את היוניטד 2-0 במחזור האחרון. כמה חודשים אחרי זה לידס עשתה את טעות חייה ומכרה את אריק קנטונה למנצ'סטר יוניטד.

ההשפעה של קנטונה הייתה מיידית והוא עזר לקבוצה לזכות בתואר בעונת 92-93 26 שנה לאחר התואר האחרון. שנה מאוחר יותר קנטונה הוביל את היוניטד לעונה מרשימה עוד יותר כאשר הקבוצה זכתה בדאבל היסטורי בעונת 93-94.

בעונת 94-95 בעקבות הרחקתו של קנטונה יוניטד סיימה במקום השני במרחק נקודה מהאלופה בלקבורן, ואף הפסידה בגמר גביע 1-0 לאברטון. בעונת 95-96 שבה פרגוסון ביצע מהפכה כאשר העלה הרבה צעירים מהנוער לקבוצה הבוגרת {בקהאם, סקולס, האחים נוויל, באט, גילספי}הקבוצה שוב זכתה בדאבל מרשים כאשר בגמר גביע קנטונה כבש את השער היחיד מול ליברפול בדקה ה-86 וסחף את היוניטד לעונה גדולה על הכתפיים שלו. שנה לאחר מכן בעונת 96-97 הקבוצה זכתה שוב באליפות.

בסוף אותה עונה קנטונה פרש מכדורגל ופרישה זו השפיעה קשות על הקבוצה כאשר היוניטד לא זכו בכלום בעונת 97-98. עונת 98-99 תיזכר כעונה הגדולה ביותר בתולדות מנצ'סטר יוניטד.

הקבוצה זכתה באליפות אחרי מאבק קשה מול ארסנל, בגביע האנגלי אחרי משחק הירואי בחצי גמר החוזר מול ארסנל והשער המדהים של ראיין גיגס בהארכה הקבוצה הגיעה לגמר מול ניוקאסל וניצחה 2-0 משערים של פול סקולס וטדי שרינגהאם. אך גולת הכותרת של אותה עונה היתה גביע אירופה לאלופות. אחרי שבחצי גמר הקבוצה עברה את יובנטוס אחרי מהפך מדהים מ 2-0 ל- 3-2 היא פגשה בגמר בברצלונה את באיירן מינכן.  הגרמנים עלו ליתרון בדקה ה-5 ושמרו על יתרונם עד התוספת הזמן בו יוניטד ביצעה מהפך מדהים משערים של סולשיאר ושרינגהאם, והשלימה טרבל מדהים.

בשתי העונות שלאחר מכן 99-00 ו- 00-01 יוניטד זכתה באליפות כמעט ללא קושי. אך לקבוצה קמה מתחרה רצינית בדמות ארסנל שזכתה באליפות בעונת 01-02. שנה מאוחר יותר למרות פתיחה צולעת יוניטד זכתה שוב פעם באליפות אחרי תצוגה מלהיבה של רוד ון ניסטלרוי במהלך העונה. בעונת 2003/04 ארסנל זכתה באליפות אך הקבוצה זכתה בגביע האנגלי אחרי ניצחון של 3-0 בגמר על מילוול משערים של ון ניסטלרוי 2 ורונאלדו.

בעונת 2004/05 יונייטד וגם ארסנל נכנעו לצ'לסי החדשה של מוריניו, שקטפה את תואר האליפות בצורה חד צדדית כל כך, ודבר שימחיש את הנאמר, הוא העובדה שלאורך 38 משחקי ליגה, צ'לסי רשמה רק הפסד אחד(!). יונייטד באותה תקופה, וגם בשנה שלאחר מכן בעצם, הייתה בתקופת בנייה כזו, ולכן הבנייה באה על חשבון ההצלחה.

בעונת 2004/05 יונייטד רכשה את שני השחקנים הענקיים- המגן השמאלי פטריס אברה והבלם הענק- נימניה וידיץ'. השניים השתלבו והתאקלמו בקבוצה עד אשר תבעו את מקומם בהרכב. הסלע הסרבי עשה זאת מהר יותר, כאשר לפטריס אברה היה מאבק מול הארגנטינאי-גבריאל היינצה, מאבק שתם במהלך עונת 2006/07 מבחינה מעשית, ותיאורטית עם כניסת עונת 2007/08, כאשר הארגנטינאי עזב את הקבוצה. גם בעונת 2005/06 הקבוצה לא הצליחה לזכות באליפות אנגליה, כאשר סיימה שנייה לאחר צ'לסי. למרות עונה בינונית, הפיניש בסיום השאיר טעם טוב, כאשר התקרבנו עד כדי שבע נקודות מצ'לסי שהייתה ראשונה, ורשמנו רצף בן תשעה ניצחונות רצופים. בליגת האלופות, המצב היה מאכזב מאוד, כאשר סיימנו במקום האחרון בשלב הבתים.

בעונת 2006/07 התארים, ההצלחה, ובעיקר היכולת המדהימה, שסימנה אותנו כהקבוצה האטרקטיבית והטובה ביותר לאותה עונה באירופה, חזרו. לאחר שלוש שנים תואר האליפות חזר למנצ'סטר. מה שבלט בעונה הזו, היה בעיקר הסגל הדיי קצר אבל עם הנשמה הגדולה, שהציג משחקים אטרקטיביים כמעט ללא הפסקה. אף על פי הסגל הקצר, באותה עונה התחרינו על כל התארים עד הסוף ובתואר אחד כאמור זכינו-הליגה. בליגת האלופות נעצרנו מול מילאן בחצי הגמר, לאחר קיברת דרך מדהימה, שבין היתר נכלל בתוכה המשחק הפנטסטי מול רומא, באולד טראפורד, בשלב רבע הגמר. משחק בו ניצחנו 1-7(!), ושברנו את שיא כמות השערים בשלבי "הנוק אאוט" בליגת האלופות. בגביע האנגלי הגענו עד הגמר, בו הפסדנו בצורה צורמת מאוד לצ'לסי, לאחר שער של הכחולים בהארכה. אך למרות האכזבה הגדולה, שום דבר לא הוריד מהשמחה האדירה שהייתה על פני כל אוהדי היונייטד, לאחר עונה מדהימה זו.

לקראת עונת 2007/08, יונייטד ביצעה רכש מאסיבי, אך כמו תמיד-רכש שאכן נחוץ לתפקוד הקבוצה. הימים עוברים, וגם הזמן של פרגי כמנג'ר מתקצר אם רוצים או לא רוצים בכך. אי לכך פרגי דאג לחזק את הקבוצה במקומות הנכונים, ועם סגל חזק ורחב לרוץ גם אחר התואר האירופי. וכך היה. בקיץ 2007 יונייטד רכשה ארבעה שחקנים. החלוץ- קרלוס טבז, הקשר האחורי-אואן הארגריבס, הקיצוני לואיס נאני, והפליימקר/שחקן מרכז מגרש-אנדרסון. כולם פרעו את השטרות לאורך העונה הארוכה והקשה הזו.

בליגה, למרות פתיחה צולעת מאוד, יונייטד התעשתה ורצה חזק בצמרת הגבוהה, מול המתחרות לכתר-ארסנל וצ'לסי. לאחר מחזורים קשים עם ירידת הפער, עליה, ושוב חוזר חלילה, המירוץ הסופי היה בין יונייטד לצ'לסי, כאשר ארסנל יצאה מהמירוץ בפיניש האחרון של העונה. במחזור האחרון המצב היה שוויון נקודות בינינו לבין צ'לסי, כאשר לנו הפרש שערים עדיף בהרבה, דבר שאומר- ניצחון שלנו ואנחנו אלופים. וכך היה, יונייטד ניצחה 0-2 את וויגאן משערים של טבז וגיגס, וזכתה באליפות ה17 שלה.

בליגת האלופות יונייטד עברה את ליון, רומא וברצלונה בשלבי הנוק אאוט, עד לגמר מול..צ'לסי. לאחר שוויון 1-1 בתום 120 דקות, הדרמה הגיעה בדמות הפנדלים. ניקולאס אנלקה החמיץ את הבעיטה השביעית של הכחולים, דבר שהכתיר אותנו כאלופי אירופה.