|
פרק 5
הרבה רעש שרר באותו האיזור. הרבה אמבולנסים הגיעו כדי לקחת את שני ואני רק רציתי ללכת איתם.
אך אחותי אמרה שאני קטנה מדי אז החלטתי לתת לזמן לעבור כדי שאלך אליה יום אחד ואראה למה בדיוק היא התעלפה.
אתמול היה יום רביעי והוא כבר חלף ועבר והיום יום חדש,יום חמישי,כל יום חדש אני שמחה מאוד,אך למה היום אני מרגישה מבואסת?
הרי אני יודעת שהיא רק התעלפה,וזה רק מפני שהיא התסכלה על אוטו המשטרה,אין לה בכלל מחלות אז למה היא התעלפה?
הייתי מודאגת מאוד והחלטתי ללכת לבית הספר ולדבר עם המנהלת כדי להגיד לה שאתמול שני התעלפה וכדאי מאוד
שכל הכיתה יחד תלך לבקר אותה. משום מה המנהלת לא הסכימה וזה ציער אותי מאוד.
אז כשחזרנו הביתה התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שתחזור מוקדם הביתה כדי שתוכל לקחת אותי לבית החולים שבו נמצאת שני.
הלכתי אליה ופתחתי את הדלת לעט לעט ושם ראיתי ילדה שוכבת על המיטה עם בגדים לבנים והיא ישנה.
ישבתי על הכיסא שהיה שם וראיתי טלוויזיה שהיתה שם.
פתאום שני פתחה עין אחת ואז עין שניה ופתאום הזיזה את ראשה והביטה בי ואמרה בקול חלש וקצת צרוד:
"את...את באת! את לא תאמיני מי...מי היה באוטו המשטרה!"
"מי?!" דיברתי בקול קצת יותר רועש מהרגיל. והאחות הציצה לתוך החדר וסימנה להיות בשקט.
שני אמרה:"זה היה...היה" פתאום הרופא באה ואמרה:"זה לא הזמן לפיטפוטים צריך לעשות ניתוח!"
הרופא סימנה לי לצאת מהחדר ולסגור את הדלת והסתירה עם הוילון.
ונשארתי במתח מוחלט.
כאשר גמרו את הניתוח באתי להכנס אך הרופא המעצבנת הזאת אמרה שלא כדאי לבקר אותה עכשיו כי רק עכשיו גמרה את הניתוח.
דיי!! לא יכולתי יותר הייתי ממש במתח מי זה היה זה שגרם לה להתעלף?!
הלכנו הביתה,ואני אכלתי את ארוחת הערב,התקלחתי ונכנסתי למיטה ולא הצלחתי להירדם.
דווקא ברגע האחרון ששני באה להגיד הרופא הקרציה הזאת נדחפה,ולא רק פעם אחת היא נידחפה פעמיים!
חשבתי וחשבתי וחשבתי וחשבתי ולא הצלחתי לדעת,ואפילו לא צצו במוחי מחשבות.
"זה לא פייר!!!!" אמרתי לעצמי.
יום למחרת כבר יום שישי היתה לי שוב הרגשה מבאסת,והיתה לי הרגשה גם שהיום בדיוק היום היא הולכת לספר לי.
אז מהר אמרתי לאמא שלי לקחת אותי לאותו בית החולים היא לקחה אותי ואמרה לי שאין לה זמן להשאר פה.
היא השאירה אצלי את הפלאפון ואמרה כשארצה להתקשר אליה כדי ללכת אני אתקשר.
התקרבתי לחדר של שני ופתחתי את הדלת. התישבתי לידה ושאלתי:
"היי חזרתי מאמי,אז מי זה היה באוטו המשטרה?"
"מי שהיה באוטו המשטרה..." היא אמרה "היה חבר שלי מחו"ל שהכרתי! הוא חבר טוב מאוד שלי!
אפילו התנשקנו ונשבענו שבועה שלא נפרד לעולם! אני עדיין בקשר איתו ולא מבינה למה הוא עשה את זה!!!"
הייתה המומה!! חבר? למה שהוא יעשה כזה דבר?!
ואז שני הוסיפה:"כשאני יצא מפה,אני אלך לבית הסוהר לעבריינים צעירים ואשאל אותו את השאלה הזאת: למה לגנוב ממני?!"
"אני רוצה ללכת איתך גם לשם!!" אמרתי.
"עזבי לא צריך!" היא אמרה "אני כבר יעדכן אותך,ואני גם מעדיפה להיות שם לבד!"
אחרי 3 ימים שני השתחררה מבית החולים וישר הלכה לבית הסוהר לעבריינים צעירים.
וכך שני סיפרה לי ועידכנה אותי:"נכנסתי לשם ואמרתי אם אפשר לדבר עם שון וולנאג.
אמרו לי כן והובילו אותי לחדרו,בדרך ראיתי הרבה בני נוער מסוממים והרבה ילדים שפתחו ת'פה והביטו בי.
הגענו לחדר והוא פתח אותו והכניס אותי,וגם סגר.
"הא?! שני? מה..מה את עושה פה?!" הוא שאל אותי אז עניתי לו
"למה גנבת ממני,למה רצית לגנוב ממני? היינו בקשר טוב יחד,התנשקנו,התחבקנו מה לא? למה? למה שון למה?!"
"אבא שלי אמר...הוא ידע שאנחנו בקשר הוא ידע שאבא שלך מנהל בנק והתגרה הוא שלח אותי לשדוד אותך
ואיים עליי עם אקדח!!!" הוא סיפר.
"מה? למה לא הלשנת עליו?" אמרתי
אז הוא ענה לי "כי הוא אמר לי שאם אלשין עליו הוא ירוץ ויתחבא באיזה חור וידאג שאף אחד לא יתפוס אותו
והוא יבוא פעם אחת לביתך ירצח את כל משפחתך ויחטוף אותך ויאנוס!!!!!!!!!!!!!!" הוא אמר
"ואני רוצה אותך אני דואג לך ולא רוצה שמישהו יפגע בך!!!" הוא הוסיף.
מהר רצתי לעברו וחיבקתי אותו חיבוק חם.
והוראתי לשומר שאני רוצה לצאת.
הלכתי לביתי ועכשיו אני פה מספרת לך הכל"
"אמא!!!! מסכן הילד איזה אבא חרא יש לו!!!!" אמרתי.
מתי ששני הייתה צריכה ללכת היא הלכה לביתה ועברו להם הימים.
יום שני הגיע וכולנו הגענו לבית הספר.
הגעתי לכיתה ונכנסתי ואני רואה את שני בוכה על השולחן ומזילה דמעות.
שאלתי אותה מה קרה לה והיא אמרה לי.
"את ממש לא תאמיני למה שאני הולכת לספר לך עכשיו!!!!!"
| 
