"טו טו טו טו,טו טו טו טו..." נשמע הקול של השעון המעורר,מהר הרמתי את ידי וכיבתי אותו.
יצאתי מהמיטה פיהקתי,התמתחתי ונעלתי את נעלי הבית,ויצאתי מהמיטה.
מהר פתחתי את הארון וחיפשתי את החולצה האדומה שהיא התלבושת האחידה שלנו בבית הספר.
לבשתי את החצאית ונעלתי את נעליי,סירקתי את השער,לקחתי את התיק וירדתי במדרגות.
"היי בוקר טוב ליאור הפעם קמת מוקדם אני רואה!" אמרה אחותי מאי.
"בוקר טוב מאי,את רואה טוב" השבתי לה והתישבתי על הכיסא.
"הינה תאכלי את ארוחת הבוקר שלך,היום הכנתי חביתה מעולה! והינה מיץ התפוזים שלך...בתיאבון!!"
"תודה...אבל אני לא רעבה" אמרתי.
"מה??...ממתי את לא אוכלת את האוכל שאני מכינה לך בכל בוקר?...רגע תני לי לנחש..קרה משהו?!"
"לא ממש...סתם אני בודדה אני רוצה כבר חבר ונמאס לי מהמראה שלי!"
"אבל למה את צריכה חבר? יש לך חברות...יש לך את נופר ונעמה וגם את רוני..."
"לא!!" צעקתי וקטעתי את דבריה "אני רוצה חבר,בחור אחד שיתמוך בי ויעזור לי ויבין אותי!"
"אבל אני עדיין לא מבינה לשמה את צריכה חבר? למה בחברות שלך את לא תומכת...הן לא מבינות אותך?"
"אין לך זכות לדיבור!!!" אמרתי "את נראת טוב ויש לך חבר ואל תשכחי את המחזרים שמחזרים אחריך!!"
"החבר שלי משעמם אותי! אני יותר מבלה עם החברות שלי ומחזרים...זה בכלל לא כיף!"
"טוב אני צריכה ללכת אחר כך אאחר לבית הספר!" לקחתי את התיק שלי ויצאתי החוצה.
"יום טוב!" אחותי אמרה.
יואו!! היא לא מבינה אותי,היא לא מבינה שאני רוצה בחור שיתמך בי ויאהב אותי יותר מכל אחת!
נמאס לי רק לשבת בבית ולקרוא ספרים בזמן שאני יודעת שבנות אחרות בשיכבה מסתובבות עם חבר.
צעדתי לעבר בית הספר...צעד ועוד צעד עוד צעד ועוד צעד עד שהגעתי לשער הכניסה ושם פגשתי את נעמה.
"מה קורה ליאור נשמה,הכל סבבה?" נעמה שאלה.
"כן הכל סבבה,ואיתך?" שאלתי.
"אחלה!!" היא השיבה.
אני מביטה לאחור כדי לראות אם נופר באה כי היא ממש מבינה בבנים ורציתי לפנות אליה כדי לשאול אותה
איך אני בדיוק כובשת לב של בחור שאני אוהבת ונותנת לו הרגשה שאני הבת שחסרה לו וזקוקה לו.
אך לא,היא לא הייתה שם אך פתאום דניאל שהוא אחד החתיכים והמקובלים ביותר בשיכבה הסתכל לעבר עייני
וחייך חיוך נחמד כזה,והחיוך הזה כבש את ליבי ובאותו זמן אמרתי לעצמי
זה נער החלומות שחיפשתי כל חיי!
