|
פרק 2
המשכתי ללכת עם חברה שלי ואני שמחה בכלל שהסתכלתי אחורה.
כל כך כל כך התרגשתי עד שחברה שלי לינוי באה מאחורה ופתאום עשתה לי ולנעמה דפיקה בגב.
"מה קורה חברות מדהימות???" היא שאלה.
"אמאאאא הבהלת אותי!!!" צעקתי.
"אווו...סליחה" לינוי אמרה.
"הכל סדר!!!" נעמה אמרה.
"גם אצלי" עניתי.
"יופי...היום מבחן אני בטוחה שלמדתן כי אני כן...אפילו טוב מאוד!!" לינוי אמרה.
"אני למדתי!! אפילו אמרתי בעל פה הכל!!" אמרתי.
"אני פחות או יותר ככה חפיף...אתן מכירות אותי לי אין זמן ללימודים רק לאייסי-קיו ומסנג'ר!!" נעמה אמרה.
"יואווו המורה תהרוג אותך!! את כל הזמן עושה את זה היא תעלה על העצבים נראה לי שהיא אפילו תתן לך כפה XD" אמרתי.
"לאאא המורה הזאת לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מלצעוק עם הקול הזייפני שלה!!!" אמרה נעמה.
"טוב שיהיה אז מה חדש?!" שאלה לינוי.
"יבששש אין כלום.." נעמה אמרה.
"אני הסתכלתי מאחורה לשניה ודניאל חייך אליי חיוך מדהים!!!!" אמרתי.
"וואו כיף לך גם אני רוצה שדניאל יחייך לי חיוך מדהים!!!!" אמרו לינוי ונעמה יחד.
"חחח...אבל רק לי!!!" אמרתי.
"טוב אל תשבי את עצמך חברה שלו מקבלת מליונים!!" אמרה לינוי.
"כן חבל..." אמרתי.
המשכנו ללכת ונכנסנו לכיתה.
ישבתי על הכיסא והנחתי את הידיים על השולחן וחלמתי עליי ועל דניאל.
"ליאור...ליאור...ליאור!!!!!" לינוי צעקה ונפנפה את ידה למעלה ולמטה מול עייני.
"מה...מה? רצית ממני משהו לינוי?!" אמרתי.
"את ממש חולמנית תני לנחש...חולמת בהקיץ עלייך ועל דניאל?!" לינוי שאלה.
"כן החיוך המדהים הזה שיגעה אותי!!! אני חולמת עליו ועליי כאילו הוא מחייך אלי עשרות פעמים ברצף!!" השבתי.
"חחח...טוב תפסיקי לחלום כי החלום הזה נראה לי יקרה!" לינוי אמרה.
"למה את כזאת רעה?!!?" אמרתי "אולי זה כן יקרה..."
אך את התשובה שלה לא שמעתי כי הצלצול קטע את דברינו.
דניאל נכנס לכיתה עם חברה שלו ושמה מרום וחבר שלו הכי טוב ושמו עידו.
כולם ישבו על הכיסא והמורה נכנסה.
"שלום לכם תלמידים....היום לצערי הרב...הייתה תקלה מוזרה בבית הספר אז אף כיתה לא לומדת היום וצוות העבודה
יתקנו את התקלה..." המורה אמרה.
בדיוק שהיא סיימה את המשפט כל הכיתה יחד קראו:"ישששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!"
הצטערתי מאוד שהיתה תקלה בבית הספר,
גם רציתי לעשות את המבחן שהשקעתי עליו המון!!
וגם רציתי קצת זמן כדי להביט בדניאל המדהים!!!
אך לא יכולתי לשנות את הגורל וחצי מהכיתה כבר יצאו אז הרמתי את התיק ושמתי אותו על מותניי
הרמתי את הכיסא ויצאתי החוצה.
"אתם אולי יודעת למה רוני לא באה?" שאלתי את חברותיי.
"אין לי מושג...גם אני לא ראיתי אף אחת מכן..." אמרה לינוי.
"מה הכוונה לאף אחת מכן...? הרי אמרתי רק את רוני" אמרתי.
"כן אבל שכחת מטליה גם היא לא באה!" לינוי אמרה.
"אז איפה הם?!" אמרה נעמה.
"אולי הודיעו להם שיש תקלה ולנו לא...!" אמרתי.
"לא יכול להיות המורה אפילו לא ידעה אם המורה הייתה יודעת היא היתה מתקשרת לתלמידות להודיעה!" אמרה נעמה.
"וואי צודקת!!! אז מה קרה?!?!" לינוי אמרה.
"אין לי שום מושג..." אמרה נעמה.
יצאנו מבית הספר והצעתי עצה:"מה דעתכם ללכת לקנות גלידה?"
"סבבה!" אמרו לינוי ונעמה יחד.
הלכנו לגלידריה ושוחחנו שלושתינו על איזה טעם של גלידה כדאי יותר לבחור ופתאום שלושתינו מסתכלות על חלון
הראווה ושלושתינו אמרנו יחד וצעקנו:"אלוהים אדירים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
| 
